בית הלוי/דרוש/יג
|
< הקודם · הבא > |
תהלים ל"ב לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון כו' כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה כו', יש להבין הפסוקים גם יש להבין דבתחלה שאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה דטוב לו לאדם לכסות החטאי' וסיים על עצמו ואמר ועוני לא כסיתי גם יש להבין אמרי חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ולפי המשך הפסוק הי' לו לומר אודה עלי פשעי לך:
והנה במס' יומא (דף פ"ו) איתא אר"י רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ולא קשי' הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם רב זוטרי ב"ר טובי' אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום הרי דבעבירות שבין אדם למקום אסור לפרסם רק אם העבירה בלא"ה מפורסם ופירש"י דבעבירה שאינו מפורסם אסור לפרסמו דכל מה שאדם חוטא איכא מיעוט הכבוד כו' ועיי' במהרש"א שכתב דחטא שאינו מפורסם נקרא חטאה כדכתיב כסוי חטאה דהפסוק מדמה אותו, לחטא בשגגה ועכ"פ חזינן מדכתיב כסוי חטאה ומוקמינן לי באינו מפורסם דרק האינו מפורסם נקרא כן ומפורסם לא נקרא חטאה, ובזה נוכל לפרש הפסוק בתהלים ל"ח כי עוני אגיד אדאג מחטאתי דהעון המפורסם הגדתי והתודיתי עליו בפרסום אבל האינו מפורסם היה לי דאגה עליו בפנימיות הלב וחרטה ולא הגדתי רק הסתרתיו מאחרים ודאגתי עליה בפנימיות הלב:
והנה בזוהר הקדוש פרשה תצוה איתא וז"ל ביומא דא לא איצטריך בר נש לפרש חטאו קמא אחרא בגין דכמה אינין דנטלו ההוא מלה וסלקי לה לעילא ואית סהדי בההוא מלה ומה משוכבת חיקך שמור פתחי פיך כ"ש אינון דאזלין ועיינין עלי לקטרגא וסהדי עלי' וכ"ש דחציפו איהו קמי מלכא כולא וחילול שמא דקודשא ועל דא כתיב אל תתן את פיך לחטוא את בשרך הרי דאמר שלשה טעמים בהא שאין לפרסם חדא דהמקטריגים ישמעו ויקטרגו ועוד שנית דהדבר חציפי קמי מלכא והכוונה כדאיתא במסכ' סוטה (דף ח') חציף עלי מאן דמפרש חטאו ופרש"י דאינו נכלם בדבר דזהו ענין קרוב להכעיס אם אינו נכלם אח"כ במעשיו דעל העבירה עצמה יש לו תירוץ קצת דהתגבר עליו התאוה ולא יכול לעמוד נגד התאוה אבל אח"כ שאין לו שום הנאה ממה שכבר עבר ועשה מכבר ומ"מ לא נכלם בו מורה על רוע לבבו בעצם וזהו ביאור הכתוב ישעי' ג' כי לשונם ומעלליהם אל ה' למרות עיני כבודו הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו ומש"ה גם המתוודה ומפרסם חטאו הוא ג"כ חציפות דנראה שאינו נכלם במעשיו ועוד טעם שלישי יש בו דאיכא חילול השם חלילה דעי"ז שנתפרסם החטא לאחרים נעשה החטא קל בעיניהם ולמדים ממעשיו, והנה מידה אחת מי"ג מידות של רחמים היא ארך אפים ועל כל החטאים מאריך האף אבל בחילול השם איתא במס' קידושין סוף פרק א' אין מקיפין בחילול השם אמר מר זוטרא שאין עושין כחנווני המקיף ופרש"י אלא נפרעין מיד והטעם מובן דהא דמאריך אף הוא לטובת האדם אבל בח"ה הרי כל שעה נגדל החטא יותר שאחרים הולכין ולמדים ממנו יותר ויותר ובפרט כשרואין לזה שחטא ולא הגיע לו שום עונש נעשה החטא יותר קל בעיניהם ונמצא דאם ימתין לו הרי יגדל החטא יותר וכמאה"כ קהלת ח' אין נעשה פתגם הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשותו רע אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו כו' ונמצא טובת החוטא הוא שלא יהיו מקיפין, גם עוד אמרו במס' אבות אחד שוגג ואחד מזיד בח"ה דגבי שארי עבירות מאריך אף על השוגג יותר מעל המזיד משא"כ בח"ה גם טענה זו דהי' בשוגג לא מהני לו ובזה יתבאר הפסוק אל תתן את פיך לחטיא את בשרך שלא תפרסם חטאיך שאם תפרסם תענש ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא דהמלאך ישמע ויקטרג ומ"ה דהי' בשוגג לא יהי' טענה למה יקצוף אלהים על קולך וחיבל מעשה ידיך דעל הקול שמפרסמת תענש ויחבל מעשי ידיך משא"כ אלולי לא היית מפרסמם:
והנה במס' סנהדרין (דף ק"ז) איתא ואר"י אמר רב ביקש דוד לעבוד כו"ם שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא ע"ז שנאמר והוא צלמא דדהב רישא דדהב והנה לקראתו חושי הארכי א"ל לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז א"ל מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד ע"ז ואל יחלל ש"ש בפרהסיא א"ל מ"ט נסיבת יפ"ת א"ל יפ"ת רחמנא שרי' א"ל מ"ט לא דרשת סמוכין כו' כל הנושא יפ"ת יש לו בן סורר ומורה, ולכאורה דברי חושי הם בכלל אונאת דברים וכדאיתא במס' ב"מ (דף נ"ח) אונאת דברים כיצד אם היו חולאים באים עליו יאמר כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא כסלתך והאיך הזכיר לו חושי הארכי הא דנסיב יפ"ת רק הענין דודאי לא רצה דוד לעבוד ע"ז באמת רק דהא עיקר חטאו של ע"ז תלוי רק בלב אם מקבלו באלוה וכמבואר במס' סנהדרין (דף ס"א) דאפי' עומד בבית ע"ז ומשתחוה שם לשמים אין כאן שום עונש וכן רצה דוד לעשות להשתחות במקום ע"ז לשמים וזהו שאמר הכתוב ויהי בא דוד עד הראש הוא מקום שעומדת הע"ז אשר ישתחוה שם לאלהים שרצה להשתחות שם לשמים ונמצא דעיקר המעשה לא יהי' בו עבירה רק שהאנשים הרואים מעשיו יסברו שעבד ע"ז דאדם יראה לעינים וזהו שאמר לו חושי יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז, דגם זה יהי' חטא גדול דיהי' ח"ה אם יסברו העולם שאתה השתחוית לכו"ם והשיב לו דוד יאמרו מלך שכמוהו יהרגנו בנו דעכשיו שהכל יודעין כי חסיד אני ורואים יסורים הרבים עד שיהרגני בני הרי איכא חו"ה יותר דיאמרו חלילה עביד דינא בלא דינא וע"כ יותר טוב להטעות העולם שיסברו שעבד ע"ז ונמצא מגיע לו זה העונש ויותר טוב שיאמרו העולם שהוא עשה שלא כהוגן ובשביל זה הרגו בנו מדיסברו שנענש חנם וזהו שהשיב לו חושי הארכי מ"ט נסיבת יפ"ת ולא דרשת סמוכין דכל הנושא יפ"ת יש לו בן סורר ומורה והכל יודעין שמגיע לך עונש זה מבניך ואין בזה שום חי"ה וא"כ אסור לך להשתחות שם:
והנה לפי זה נראה דהא דצריך לכסות חטאיו הוא רק קודם שמגיע לו עונש עבור העבירה ומש"ה צריך לכסותו שלא ילמדו ממעשיו אבל אם כבר הגיע להאדם עונש והכל מחזיקין אותו לצדיק אז אדרבה צריך לפרסם חטאיו כדי שידעו שהקב"ה מענש במשפט דאל"כ יהי' חי"ה יותר וגם החשש דשמא ילמדו ממעשי' הא שוב לא שייך כיון דרואין דמגיע לו עונש עבור מעשיו ואדרבה עוד יש בזה קידוש השם וכמאמר הכתוב נודע ה' משפט עשה והכל מתייראין ממנו, ובזה יש לבאר הפסוק תהלים ל"ח כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי פי' דאחרי שכבר נענש מש"ה מפרש אני ומגיד עוני כדי שיתקדש שמו ברבים, ובזה יבוארו הפסוקים שהתחלנו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה שטוב לו לאדם שלא לפרסם חטאיו ואמר כי החרשתי דגם הוא החריש מלפרסם ורק אח"כ בלו עצמו בשאגתי כל היום כו' תכבד עלי ידיך כו' ומש"ה חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' דגם על הפשע שהוא לה' דהיינו בין אדם למקום ולא בין אדם לחבירו וכמאה"כ לך לבדך חטאתי דחטא כזה הרי צריך לכסותו עכ"ז הודיתי עליו ופרסמתיו כדי שיתקדש' שמו ברבים וזהו שמסיים הכתוב אמרתי אודה עלי פשעי לה ואתה נשאת עון חטאתי סלה דעי"ז שיתקדש שמו הרי אדרבה יתוסף המחילה בזכות זה:
ובזה נפרש מה דאיתא במס' שבת (דף פ"ט) לע"ל יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך וכן השיב יעקב ויצחק משיב בני ולא בניך כשהקדימו לפניך נעשה ונשמע אמרת בני בכורי ישראל ועכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם כו' אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך כו' ולכאורה יפלא על אבות העולם אברהם ויעקב למה לא יבקשו רחמים על ישראל, והענין דלכאורה יעלה על לב האדם דיש איזה דרך לידע קצת מערך גודל העונש של העבירה שהוא בעוה"ב והוא לפי מה שנותן לכל העבירה עונשה מיוחד בתורה חייבי מיתות ב"ד וכריתות ומלקות ובאמת אין בין הני שני עונשים שום דמיון וערך כלל דהעונש המגיע לאדם על עבירה קלה על מה שעבר פי ה' אי אפשר לשום נברא לידע לו שום ערך ותכלית והעונשים שקצבה התורה על עוברי עבירה אינו בגדר נקמה ועונש כלל רק הוא בגדר תיקון דבזה שנעשה בו דין תורה או מלקות או מיתת ב"ד על חטאו הרי רבים ישובו מעונם עי"ז וכמאמר הכתוב וכל ישראל ישמעו ויראו ונמצא דבהריגת גופו הוא מתקן ומזהיר לרבים שלא יחטאו עוד ולא יעשו כמעשיו ונמצא מתקן הפגם והקלקול שגרם על ידי חטאו במה שנתקן עתה על ידו ושניהם ביחד הני היסורים שסובל ומה שגודר גדר שלא יחטאו אחרים זהו התיקון לחטאו אבל העונש שהי' מגיע להאדם עבור עצם החטא בלי שום תיקון לא ידע אנוש ערכו כי הוא בלי תכלית, וכן כל מה שהאדם סובל על חטאו הן בדיני שמים והן בדיני אדם הרי נעשה בזה קידוש השם וזהו שכוונו חז"ל במדרש כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כן קילוסו עולה מן הרשעים פי' דכמו דניכר כבוד ה' בהטיבו לצדיקים עבור מעשיהם הטובים כן ניכר כבוד ה' בשלמו גמול לרשעים על מעשיהם הרעים וכמאמר הכתוב ישעי' כ"ו כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל ונמצא דעל ידי זה הקידוש השם שנעשה ע"י העונש זהו גופו תקנה להחוטא ועי"ז נתמעט העונש מהחוטא, וזהו שאמרו אברהם ויעקב רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמרו בלשון תפילה ותחנונים והתפללו שלא יענישם בגדר עונש לחודא כפי שמגיע על העבירה דא"כ לא יהי' סוף ותכלית להעונשים רק יענישם בגדר שיהי' גם קיה"ש ע"י העונש ויתוקן החטא והפגם שקלקלו במעשיהם וזהו שאמרו ימחו פי' דהחטאים ימחו על קדושת שמך, וזהו ביאור הכתוב שהתחלנו דאחרי שבאו עליו היסורים אמרתי אודה על פשעי לה' ואתה נשאתי עון חטאתי סלה דיותר טוב לפרסם ועי"ז תמחול לי על חומר העון שחטאתי:
ובזה נוכל לפרש המשך הכתובים ישעי' ס"ו שוחט השור מכה איש כו' גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם יען קראתי ואין עונה כו' שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו ואיתא בגמר' ב"מ (דף ל"ג) על זה והם יבושו עובדי כוכבים יבושו ולא ישראל יבושו, והמשך הפסוק וביאורו קשה מאד ולפי הנ"ל מובן דבתחי' אמר שיענישם כמעשיהם ואמר עוד שמעו דבר ה' החרדים אל דברו פי' אתם הצדיקים החרדים לדבר ה' שמעו אמרו אחיכם משונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' דאחיכם מבני ישראל אשר לא טובים והם עד עתה שונאיכם ומנדיכם אמרו פי' יאמרו יבא עבר במקום עתיד ונמצא כן בדרכי הנבואה שאומר על העתיד בלשון עבר למען שמי יכבד ה' דגם על ידי הי' ניכר כבוד ה' במה שהעניש אותנו וכשמזכירים שמו הרי ג"כ נתפרסם כבודו וכאמרם כשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כך קילוסו עולה מן הרשעים וע"כ נראה בשמחתכם דגם אנחנו נזכה לראות בשמחתן של הצדיקים שיהי' לע"ל דיש לנו ג"כ זכות כיון דגם על ידינו נתרבה כבוד ה' והם יבושו עכו"ם יבושו לגמרי שאין להם שום זכות כלל אבל ישראל לא יבושו אפילו אותם שחטאו עכ"ז יזכו לראות בשמחתן של צדיקים לע"ל דאפי' מי שלא נענש בעוה"ז רק בגיהנם ושם יכבד העונש עכ"ז גם באותו עולם גם כן הא נתגדל בזה כבוד ה' וכן אמרו במדרש כשם שקילוסו עולה מגן עדן כן קילוסו עולה מגהינם וזהו התיקון לאותם שנדונים בגיהנם שעל ידו יזכו לעלות לע"ל, והנה כל זה הוא מהנכשלים בחטאים על ידי תאוה או חמדה וכדומה דנדונים בגיהנם כפי חטאם ומעונשם עולה קילוס לו יתברך וזהו גופה תיקונם אבל האפיקורסים אין להם תיקון לעולם כדאמרינן בגמר' דר"ה דגיהנם כלה והם אינם כלים ואפשר דזהו כוונת הגמר' במסכת גיטין דכל המלגלג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת כוונתם דמעונש של המלגלג אינו מקבל קילוס וע"כ נידון לעולם אבל על שארי החוטאים אמה"כ פתחו ויבא שערים גוי צדיק שומר אמונים דגם הם מזדככים שם בגיהנם ועולים ע"י זכות זה.
והנה ביארנו מאמר רבה בר בר חנא בב"ב (דף ע"ד) דאמר לי' ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח חזאי תרי בזעי והוי נפקע קוטרא שקלי גבבי דעמרא ואמשוני במיא ודעציתא ברישא דרומחא ועיילי התם וכי אפיק אוחרכי מחרך א"ל אצית מאי שמעית ושמעי דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין א"ל כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם כבשר בקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת, והנראה לומר הכוונה בזה המאמר דהנה בעונש של גיהנם יש לומר בו שני אופנים או שהוא בגדר עונש ונקמה על מעשים הרעים שעשה בחייו או שהוא בגדר תיקון וכביסה וכמו שמכבסין בגד שנבלע בו לכלוכית מכבסין אותו ברותחין עד שפולט כל המאוס שבו ונשאר נקי ומצוחצח וכמו כן נפש הרשע אשר הטביע תשוקה לרע בנפשו ואש הגיהנם מכבסם ומוציא הרע שנשרש בהם עד שנשארו נקיים כקודם החטא והנה שני האופנים הנ"ל אמת הם דהרי יש קצבה לגיהנם י"ב חודש ואח"כ זוכים ועולים לג"ע ובע"כ שהגיהנם הוציא מהם הרע שנשרש מהם מדזוכים ליכנס בגבול צדיקים, ובמס' ר"ה (דף י"ז) איתא בינונים יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו הרי שהמשילו לאש המצרף את הכסף להסיר ממנו כל סיגים ופסולת שבו עוד איתא שם אבל האפיקורסים כו' נידונין לעולם גיהנם כלה והם אינם כלים הרי דהם אינם עולים לעולם ואינם מתתקנים בגהינם ואצלם בע"כ הוא בגדר עונש ונקמה, ובזה יובן מה דאמרו בגמ' רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות דפשעו לא נאמר אלא הפושעים בי דפשעי ואזלי ולכאורה אינו מובן דהאיך אפשר לחטוא בגהינם ומה בידם לעשות אז, רק הענין דגם בעודם מתייסרים שם נשאר הרע מושרש בנפשותם כמו מקודם ואינו מוציא מהם כלל ומביא ראיה ע"ז מהפסוק שנאמר הפושעים והך קרא הא דרשינן לי' בר"ה על אותם שנידונים לעולם ועליהם הוא דאמר דפשעי ואזלי וכמוש"כ ועיין במס' חגיגה כל עמר דנחית ליורה. סליק ובאה התשובה כל דנקי אגב אמיה סליק ופרש"י שם בשם רבותיו דשאלו אם כל היורדים לגהינם עולים ממנו והשיב להם כל שיש לו זכות עולה והענין מובן דאם יש בידו גם זכות ומע"ט הגיהנם מתקנו ומוציא הרע ממנו ולא נשאר בנפשו רק הטוב ועולה אבל מי שאין בו שום טוב א"כ מאי יתוקן ממנו כיון שכולו רע וזה אינו עולה:
ובזה שאמר לו תא ואחוי לך בלועי דקרח דאמר לו הענין של בליעה דקרח באיזה בחינה הם אם עתידין לעלות או לא אזלי שהתבונן בענין גהינם וחזאי תרי בזעי דנפקי מני קוטרא דשני פתחים ושני אופנים יש בגהינם א' בגדר תיקון וא' בגדר נקמה שקלי גבבא דעמרא ואמשוני במיא דמים הם מגינים מן האש שלא ישרף לגמרי וכי אפיק הי' מחרך ולא נשרף לגמרי וכמו כן מי שיש בידו מצות ומעש"ט אין הגיהנם מכלה אותו ועולה ושמעי דהוי אמרי משה ותורתו אמת הרי דהם מתתקנים שם בגיהנם [ואינם בכלל דפשעי ואזלי] עד שנבדל מהם הרע ואמרי משה ותורתו אמת א"ל כל תלתין יומין מהדר להו גהינם כבשר בקלחת ואמרי משה ותורתו אמת דימה עונשם כמו שנותנין הבשר בקלחת דאינו בגדר נקמה ועונש רק לרככו ולהוציא ממנו הגסות והחמריות שבו כדי שיהי' ראוי אח"כ להעלות לשולחן מלכים וכמו כן עונשם הוא בגדר תיקון שיזדככו ויעלו לג"ע ואמר כל תלתין יומין יש לומר הכוונה דבדרך כלל נתחדש הגיהנם כל שלשים יום והענין דהרמב"ם כתב בגדרי התשובה שיעזוב החוטא חטאו כו' ויתנחם על העבר כו' ויעיד עלי' יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם דע"י מעשי' הרעים נעשה בלבו תשוקה והמשכה להרע ועבירה גוררת עבירה והבעל תשובה צריך לעקור מלבו ומטיבעו אותו ההמשכה לרע שחידש בעצמו במעשיו ויהי' כמו שהי' מקודם וכמו שאה"כ חדש ימינו כקדם וזה שאנו רואים שכמה פעמים מתחרט על מעשיו ובעוד איזה ימים חוזר למעשיו הראשונים זהו סימן שלא נעקר מלבו אותו ההמשכה להרע רק על זמן מועט נתחזק על טבעו והתאפק מבלי לעשות הרע ומ"מ עדיין לא נעקר מלבו התשוקה ומש"ה נכשל בה שנית וזהו שקבעו לנו הראשונים כל חודש אלול לקבוע בו תשובה קודם ר"ה זהו כמו נסיון ובחינה שידע כל אדם בעצמו אם כבר נעקר ועזב החטא לגמרי או רק מתחזק נגד תשוקתו וכשיעבור יוה"כ ישוב למעשיו הראשונים והנסיון לזה הוא שלשים יום וכמו דאיתא במס' יבמות יבמה שאמרה לא נבעלתי תוך שלשים יום כופין אותו לאחר שלשים מבקשים דעד תלתין יומין מוקים אינש אנפשי' טפי לא מוקים אנפשי' הרי דפחות מל' יום יכול להתאפק עצמו אבל יותר מל' יום לא מוקים נפשי' וכשאינו חוטא שלשים יום הוא סימן שנעקר החטא לגמרי וא"כ בדרך כלל הרשעים הגם שאמרו שהם מלאים חרטה דאחר עשיית העבירה והלכה התאוה ממנו מתחרט על העבר עכ"ז כיון דבפנימיות הלב נשאר מושרש התשוקה לרע הם מחדשים מעשיהם הרעים כל שלשים יום והנה מבואר בזוה"ק דאור של גהינם בא מחימום שהרשעים מחממים עצמן לדבר עבירה ונמצא דגם הגיהנם מחדש אור שלו כל תלתין יומין, וזהו דקאמר כל תלתין יומין מהדר להו גהינם ואמרי משה ותורתו אמת ועתידין לעלות לג"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |