אמרי בינה (בן איש חי)/חידוד במילי דעלמא/תשובות
|
< הקודם · הבא > |
אמרי בינה (בן איש חי)
חידוד במילי דעלמא תשובות
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
זה שפטרו הדיין, היתה קופתו מלאה אורז, ומאחר שהיתה גדושה הרבה א"א לומר שגנב והניח בה, וזה המין שנחסר לחנוני היה עדשים דא"א לאכלם בלא בישול וא"כ אין לחשוד שמא זה הנחסר אכלו אותו בחנות ויצאו, ולכך ניצול זה מהחשד לגמרי, אבל חבירו היתה קופתו מלאה רמונים, ולכן אע"פ שהיתה גדושה יש בה חלל ואויר בין רמון לרמון ואם יניח בה עדשים היא מחזקת העדשים, ולכן חשדו:
ב[עריכה]
אין לחשוד המשרת שגנב הדינר דאם גנב למה לא לקח הכיס כולו, ואם כדי שלא ירגיש רבו תכף כשלובש הבגד, הנה עכ"פ היה לו לגנוב שנים או שלש דנרים מן העשרים כי אין חסרון זה ניכר ונרגש אלא ודאי הדינר נפל ממנו ולא נגנב:
ג[עריכה]
הענין היה כך, שהמשרת שקנה ארבע לוגין וסוף נמצאו חמשה היה משרת אחר ג"כ עומד לקנות ארבעה לוגין אורז ושקל לו ואחר ששקל לו ארבעה אמר לו שישקול לו לוג אחד עוד ויוסיף על הארבעה, ובעת שהיה החנוני שוקל הלוג היו המשרתים מדברים זה עם זה וכלים שלהם לפניהם בכל כלי יש ארבעה לוגין והחנוני כששקל הלוג טעה ושפכו בכלי של המשרת האחר שהיה מונח ג"כ לפניו ולא הניח הלוג בכלי של המשרת שקנה להשלים חמשה לוגין, והמשרתים שהיו עסוקים בדברים שהיו מדברים זע"ז לא הרגישו בטעות החנוני ולכן זה המשרת שהלך לקנות ארבעה לוגין והביאם לבית ושקלו אותם ונמצאו חמשה, הלוג הזה הוא של והמשרת האחר ובטעות נשפך לתוך כלי של המשרת הזה:
ד[עריכה]
הביא לו ביצה שיש בה חלבון וחלמון ושניהם נאכלין ולכל אחד יש לו גוון בפ"ע וטעם בפ"ע:
ה[עריכה]
בתחלה נתן לה עצה שתריק האורז מן הכד ותביא אורז אחר פשוט מן הבית שיעור הנחסר ממנו ותשים אותו תחתון בשפולי הכד וא"כ תחזיר האורז החשוב לבד ובזה ימצאהו מלא, ואמרה לו שא"א לה לעשות כן מפני שאין לה אותו היום אורז בבית, ואם תמתין עד שתקנה מן השוק ירגיש כי שלח אותה שתרד לחדר התחתון שמונח הכד ותביאנו לפניו והוא יושב בעליה וממתין לה, ולכן נתן לה עצה כשתעלה את הכד מלמטה להביאו לפניו בעלייה והכד בידה תעשה עצמה כאלו נכשלה בדבר אחד ותפיל את הכד על הרצפה באופן שישבר לחתיכות והאורז נשפך בקרקע וכיון דנשבר הכד ונעשה חתיכות לא ירגיש בעלה בחסרון האורז כי הוא לא ידע משקלו:
ו[עריכה]
נראה כיון שצוהו להוליך סובין רק לאחד מהם מוכרח לומר שצוהו להוליך הסובין לאותו האיש שמפקיד אצלו תרנגולים הזכרים מפני שהזכרים אין מטילין ביצים ולית ליה להנפקד רווחה מהם, ולכן כדי שלא יפסיד אכילה שלהם מכיסו צוהו לתת לו הסובין להאכילם מהם, אבל להשני כיון שיש לו ריוח מן התרנגולות מצד הביצים שהם מטילין ביצים לא אכפת לו אם יפסיד עליהם מאכל מכיסו:
ז[עריכה]
בזמן שהיתה אמו מעוברת בו היתה שם בפאריז ששה חודשים והוא היה אסור בבטן אמו וזה היה בית האסורים שלו. ובודאי בהיותו עובר בבטן אמו לא ראה את העיר ולא את אנשיה:
ח[עריכה]
תשובה, זה הוא השם, כי אין דבר בעולם שאין לו שם בפני עצמו:
ט[עריכה]
דבר זה תשובתו ידועה אצל העולם דהבין מדבריהם שהיו ששה ושלשים בני אדם, וכך הוא הצירוף ל"ו העקרים תוסיף כפלים עליהם, יהיו ע"ב, ועוד תוסיף החצי שהוא י"ח ועוד רביע שהוא ט' נעשו צ"ט, ועם זה השואל נעשו מאה:
י[עריכה]
תשובה. היו יהודי אחד וט"ו נוצרים וכ"ד ישמעאלים:
יא[עריכה]
תשובה יעביר הרחל תחלה ואח"כ האגודה ואחר שיעביר האגודה כאשר יחזור להביא את הזאב יחזיר את הרחל עמו כדי שלא תאכל את האגודה, ויעביר הזאב ותשאר הרחל לבדה בעבר השני, ויחזור עוד הפעם ויעביר את הרחל:
יב[עריכה]
גם תשובת דבר זה ידוע אצל העולם, כי ימלא תחלה כלי של השלשה ויניח בתוך כלי השבעה, וימלא עוד הפעם כלי של השלשה ויניח בתוך כלי השבעה, וימלא עוד הפעם כלי של השלשה וימלא ממנו כלי השבעה ואז ישאר שנים בזה הכלי של השלשה, ובכלי של העשרה נשאר אחד ויחזור ויריק כל כלי של השבעה בתוך כלי של העשרה ואז נעשה בכלי של העשרה שמונה ובכלי של השלשה נשאר שנים, וכלי של השבעה ריקן, ויחזור את השנים אשר בכלי של השלשה לתוך כלי של השבעה ויחזור וימלא את הכלי של השלשה מן השמונה אשר בכלי העשרה וישפכם לכלי של השבעה, נמצא בתוך כלי של השבעה יש חמשה, ובתוך כלי של העשרה נשאר חמשה:
יג[עריכה]
גם תשובת דבר זה ידוע אצל העולם, והוא כי לראשון היה שבעה וחמשים[1], ולשני היה שלשה וששים:
יד[עריכה]
גם תשובת דבר זה ידוע, והוא כי הראשון לקח בתחלה שלשה עשר דינרים, והשני לקח בתחלה שבעה, והשלישי לקח בתחלה ארבעה:
טו[עריכה]
התשובה ידועה, כלי הראשון היה משקלו ששה, וכלי השני משקלו שמונה והמכסה משקלו עשרה[2]:
טז[עריכה]
כך פסק הדיין: זה שהיה לו שלשה ככרות יקח ארבעה סלעים, וזה שהיה לו שני ככרות יקח סלע אחד.
יען כי מאחר שזה בעל המעות נתן חמש סלעים בעבור חלקו, נמצא עשה ערך להחמש ככרות כולם בט"ו סלעים. ונמצא כל אחד אוכל בחמש סלעים, נמצא בעל השלשה ככרות היה לו קרן תשעה סלעים, והנה אכל בחמשה סלעים נשאר לו באמצע ארבעה סלעים. ובעל השנים היה לו קרן ששה סלעים, אכל בחמשה, נשאר לו אחד:
יז[עריכה]
כך היו משקל הארבע אבנים, האחת משקלה אחד, והשנית משקלה שלשה, והשלישית משקלה תשעה, והרביעית משקלה שבעה ועשרים, ובזה היה יכול לשקול עד ארבעים כי היה מניח בכף השנית ג"כ מן האבנים האלה כשהיה מצטרך לזה ומנכה מן חשבון דבר הנשקל:
יח[עריכה]
חתיכה אחת היה משקלה משקל אחד והשנית משקלה שנים והשלישית ארבעה והרביעית שמונה, ועל כן ביום ראשון נתן חתיכה של משקל אחד, וביום השני נתן לו חתיכה של השנים והחזיר לו אותה חתיכה של משקל אחד, ובדרך זה היה עושה עד ט"ו יום:
יט[עריכה]
היה באותו החדר זכוכית לטושה שקורין עיינ"א גדולה עומדת זקופה על הכותל בחדר, אך היתה מכוסה שהיה פרוס עליה חתיכת בגד והבעה"ב רמז למשרת שיסיר המכסה ואז תכף נראה בתוכה השלחן והכלי הזה מונח עליו, ולכן אמר האורח לבעה"ב בלשון מליצה "לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי", כלומר אפילו לפי הנראה עתה לעין האדם שיש כלי כזה בחדר, מ"מ לא צדקת בדבריך שהיה לך הכלי. כי זה הכלי הנראה הוא נולד מן הכלי שלי אשר הבאתי לך, כי לולי הכלי לא נראה כלי זה אצלך, והוא ע"ד שאמר שמשון לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי:
כ[עריכה]
זו העששית שמניחין בה מים שהם משקה קל ולמעלה ממנו מניחין שמן שהוא משקה ומשימים בה שבעה פתילות, וכל פתילה בראשה אור מאיר כמו כוכב:
כא[עריכה]
זה כלי מורה השעות שיש בו צורת י"ב שעות מסביב, ועליהם פרוס זכוכית אחת ויש בקרבו שני כלים שקורין בערבי מיל [-מחוג], א' קטן המורה חשבון הדקים, ואחד גדול של המורה מהלך השעות:
כב[עריכה]
זה הפה והגרון שהוא כמו בור ומוציא רוק מאליו תמיד, ואם לא יאכל האדם וישתה לא יוציא רוק:
כג[עריכה]
תשובה, זה הלשון:
כד[עריכה]
זה כלי של זכוכית, שקושרין אותו באילן של אתרוג כדי לשמור האתרוג מן הקלקולים שמגיעים לו, ודרכן לקשור אותו בזמן שהאתרוג הוא קטן משיעור אגוז, ומכניסים אותו בתוך הכלי והוא גדל בתוך הכלי הזה עד שנעשה יותר מביצה, ובזמן שצריכים לקחת אותו מן האילן משברים את הכלי ההוא וקוצצין האתרוג מן האילן:
כה[עריכה]
כלים אלו הם כלי חרס שאינם מצופין ואותו שהיה מלא מים עד שפתו היה מיושן שהניחו בו מים ימים הרבה, וכבר בלע ולא יבלע עוד, אבל השני שהיה ריקן הוא חדש שלא שמו בו עדיין מים ולא שום משקה, ולכן נמצא חסר כי אותו החסרון נבלע בכלי ההוא:
כו[עריכה]
צחק על דברי שטות אלו דמאחר שהמשא עליו והיא רוכב על הבהמה הרי הבהמה נושאה את שתיהם וטורחת בשניהם, ולמה ישאר המשא על כתפו ויטרח בחנם:
כז[עריכה]
תשובה. ראה אותם אח"כ בכלי שקורין דרבין ואת הגדולה ראה בצד הקטן שהוא מקטין, ואת הקטנה ראה בצד הרחב שהוא מגדיל:
כח[עריכה]
זה הדבר שהניח בכוס היה לובן ביצה, ואחר ששפך הכוס בכלי אחר מירס הלובן ביצה בעץ בכח ונתרבה ונעשה כפלים על מה שהיה כי כן טבע לובן הביצה לכך, אח"כ מילא ממנו כוס הראשון ועוד כוס אחר:
כט[עריכה]
זה החוט היה לאסתיג, ושמעון מדד עליו כמו שהוא ולא משך החוט, ולוי משך אותו בשתי ידיו ונתארך אחד ומחצה על מה שהיה:
ל[עריכה]
חתיכת המשי היה רחבה אמה אחת, וחתיכת הצמר היה רוחב שלה שתי אמות והם באמת הברזל שנתן להם באורך, ונמצאת של הצמר גדולה פי שנים מכח הרוחב:
לא[עריכה]
הפרד היה נושא משא של ספוג או של צמר, והחמור היה נושא משא של מלח ובלילה ירדו גשמים הרבה ומשא הספוג או הצמר בלעו מי גשמים הרבה וכבדו פי שנים, לכך ביום השני היה בוכה הפרד, אך המלח כשירדו עליו גשמים נמוח ממנו הרבה ונשאר לשליש ולרביע ואין בו כובד, לכך היה שמח ביום השני:
לב[עריכה]
זה הקלמוס שכותב ומגיד הדברים של אדוניו לבני אדם, אך צריך שישקוהו דבר אחד הוא הדיו שיטבילו הקלמוס בו, ואם לאו לא יכתוב, וגם קילו לא ישמע כי האדם שומע הדברים אשר הגיד הקלמוס בראיה דוקא בלי הרמת קול, וכן הקלמוס מקבל הדברים מלב אדוניו בלי הרמת קול:
לג[עריכה]
תשובה. זה העשן:
לד[עריכה]
זה קנה שלג והניחו בסל ובחום היום נמס השלג ונעשה מים ויצא מנקבי הסל ונבלע בקרקע:
לה[עריכה]
ודאי מי שאמר הנוד נקוב הוא אשר דבר נכונה, דאם כדברי חבירו שלא מצא מים אלא שיעור מלא נוד אחד היה לו לחלוק המים חצים בנוד זה וחצים בנוד זה ולמה טרח למלאת נוד השני צרורות ולהכביד המשא על החמור יותר:
לו[עריכה]
תשובה. הקערות היו שלשה ובני אדם היו ארבעה:
לז[עריכה]
יעברו שני נשים בתחלה ממזרח למערב, ותחזור אשה אחת מהם ותקח את האשה השלישית, נמצאו שלשה נשים במערב והספינה עמהם, ותחזור אשה אחת מאלו ממערב למזרח ותשאר אצל בעלה במזרח, ויעברו שני אנשים אשר נשותיהם במערב וילכו למערב, ויחזרו בספינה אשה ובעלה לעבור ממערב למזרח ויעברו ב' האנשים ממזרח למערב שהם אותם אשר נשותיהם במערב, נמצאו שתי נשים עומדות במזרח ובעליהם עומדים במערב ועוד אשה ובעלה עומדים במערב ותחזור אותה האשה העומדת עם בעלה במערב ותביא אשה אחת מן השנים. שבמזרח ותניחנה עם בעלה, ועוד תחזור פעם שנית אשה השלישית ממזרח למערב:
לח[עריכה]
תשובה. היה לו מאה ושמונה ועשרים דינרים:
לט[עריכה]
תשובה. שלשה חתיכות מן המשי, וחמשה עשר מצמר רחלים, ושנים מצמר גפן:
מ[עריכה]
תשובה היה לו שנים וחמשים פרוטות וחצי פרוטה:
מא[עריכה]
יש אומרים כונתו וטעמו לבזות את בניו, ויש אומרים דעת שוטים היה לו ועשה דבר זה בשטות ואין בו טעם, ויש אומרים עשה כן להראות לעולם ענין חדוש שיהיו מספרים בו העולם:
מב[עריכה]
תשובה. זו האש, דהיינו שלהבת לבדה, וכל הפרטים הנזכרים בשאלה הם בה, כי השלהבת תאכל את העצים הגדולים ממנה בכמות. וברגע תתהפך מקטנה לגדולה אם תוסיף לה קש ועצים. והיא יפה מאד, ואין אתה יכול לחלק השלהבת לשנים, וברגע תולד וברגע תמות וגה יכולה לחיות לעולם אם ינתן לה מאכלה קש ועצים בלי הפסק, והיא שנואה לשלשה היסודות שהם עפר רוח ומים ששולטים בה לכבותה, ואם תתגבר על המים תשתה אותם עד היסוד בם, וברה שהם זריחת אורה אתה יולדו ואתה ימותו יחד, וכל העולם צריכים לה ואין לה מצב וקיום אלא בעזר דבר זולתה, כי לא יתכן שתהיה השלהבת בלי שמן ועצים והיא תכלה אותם מעט מעט עד כי ימותו יחד:
מג[עריכה]
תשובה אותיות חמור למפרע רומח, וכן אותיות רומח למפרע חמור:
מד[עריכה]
רמז לו שיניח השמן בפך כי כף בהפוך הוא פך, וכן במים רמז לו שיביא לו בדלי כי ילד בהפוך הוא אותיות דלי:
מה[עריכה]
שלח לו קערה והניח בתוכה ככר לחם והפך את הככר בקערה, ורמז לו בזה שמחל לו, כי לחם בהפוך אתוואן מחל, ובקערה עצמה רמז לו שעיקר הכעס מלב ראובן כי קערה בהפוך עקרה:
מו[עריכה]
תשובה אצל הראשון היה ארבע מאות ועשרים, ואצל השני היה שמונה מאות וארבעים, ואצל השלישי היה שני אלפים וחמש מאות ועשרים.
מז[עריכה]
אחד מהם אמר אולי סל המלא הוא של אדם אחד, וסל השני שאינו מלא הוא של אדם אחר, וזה האורז אשר בשולי בגדיו הוא שארית של אורז סל המלא שלא היה מקום בסל להניחו, ולכך הניחו בשולי בגדיו, והשני אמר לעולם כל שני הסלים הם של אדם אחד, אך האורז שבכל המלא היה אורז ממין הגרוע, ואותו האורז שבסל החסר היה ממין אחר שהוא חשוב ביותר, וזה שבשולי בגדו הוא שארית אותו האורז הגרוע שבסל המלא שלא נשאר מקום להניחו שם, והוכרח להניחו בשולי בגדו וא"א להניחו בסל החסר שהוא מין אחר המשובח:
מח[עריכה]
תשובה. צריך שידעו העדים שכולה היא שמן זית דאולי היה חציה מים ושמן זית צף למעלה, והוא קדש ע"מ שתהיה החבית כולה שמן זית:
מט[עריכה]
המלמד כתב בשתי הפתקאות רקס של חמשה עשר שהוא כזה % אך מאחר שהפתקאות הם חלקים והרקם כותב אותו באמצע הפתקא, הנה כשמסר הבן לאביו הפתקא מסרה לו להפך שנהפכה הפתקא ונראית רקם של חמשה עשר רקם של אחד וחמשים והוא דרכו לעשות סריטה עליהם מלמעלה ושכח לעשות, ולכך לא נודע איזה צד של הפתקא עליון ואיזה הוא תחתון, ונמצא זה לקח יותר מכפלי כפלים על הילד אשר עמו:
נ[עריכה]
דרך בעלי המלאכה של עשיית הניירות לכתוב על הנייר שם הפבריק"ה ושם אדון של הבית והכרכ"אנה שעושים בה הנייר, והרושם הוא כמו גוון הנייר אינו ניכר ונודע במהרה להרואה אותו, וזה דקדק וראה שזאת הפבריקה של נייר זה נפתחה ונעשית דרך משל בשנת ת"ר, וזמן השטר היה שנת ת"ץ קודם עשרה שנים, ומוכרח שזייף, ובזה נתברר הדבר לעיני השמש:
נא[עריכה]
תיבות השעוה לא היו מלאים שעוה אלא מלאים דבר כמו עפר שאינו שוה כלום, ורק שפת התיבה יש בה שעוה עובי שני אצבעות כי עשה כן לרמות את הבריות, וכן שמעון עשה זהובים מזוייפים שהם של נחשת ומצופים זהב, לכן בעל השעוה שחשב שלקח זהובים ממש תמורת העפר שמח שמחה גדולה בתחלה, ובעל הזהובים שחשב לקח שעוה ממש תמורת הנחשת שמח שמחה גדולה ובבואם לביתם זה ראה שקבל נחשת, וזה ראה שקבל עפר, נעצבו שניהם ועשו חשבון שיש שעוה בתיבות כנגד צפוי הזהב, ונמצא כל אחד נטל כנגד מה שנתן:
נב[עריכה]
אחד מהם בלכתו בדרך להחנות מצא שני סלעים בדרך שמשקלם חצי סאה והניחם בתוך הכיס של הפרוטות כדי להכבידו, לכך סלה בכיסו חצי סאה אורז יותר מחבירו:
נג[עריכה]
היה סל או מנורה תלויים בחבל בתקרה של החדר והוא הקיץ תכף. אחר שנתבטל הרעש, וראה הסל או המנורה מתנדנד מכח הרעש והבין שהיה רעש יען הדלת סגור מבפנים ולא נכנס אדם שם, ואלו תלויים באויר החדר למה מתנענעים, ומוכרח דהיה רעש:
נד[עריכה]
אחד מהם נפח הנוד שלו ומלאו רוח וקשרו ובזה נעשה כמותו גדול ויצא יין הרבה מן המריבה כנגדו, לכך היה היין שלו כפלי כפליים על חבירו:
נה[עריכה]
זאת כונתה על הדדים שלה שהיו מלאים חלב שהוא תבשיל המתבשל בקרבה ממאכל שאוכלת, ונעשה חלב בדדים, וזה נתבשל באותו יום שבת עצמו שנעשה החלב דבר יום ביומו, מן האכילה ושתיה של אותו היום וזה נתבשל בלא אש ועצים וגם הוא תוך חדר בטנה ואין אדם רואהו:
נו[עריכה]
התשובה לא נמצאת:
נז[עריכה]
זו האשה קודם שנה וב' חדשים. הדליקה נר שיעור שידליק יותר מן כ"ד שעות, וקודם שהבה הדליקה ממנו נר אחד, וקודם שכבה הדליקה ג"כ ממנו נר אחד, וכן עזה"ד במשך שנה אחת ושני חדשים כך היתה עושה עד עתה שהוא מוצאי כיפור, ונמצא זה שהדליקה עתה כחו הוא מאש שהודלק קודם שנה ושני חדשים:
נח[עריכה]
השיב לו הנער כי אמו ג"כ היתה עניה ומחזרת על הפתחים, ולכן בעת שנתעברה בו היא היתה מחזרת על הפתחים והוא בבטנה ג"כ מחזר עמה, ואחר שילדה ג"כ היתה נושאת אותו ומחזרת על הפתחים, ולכן אע"פ ששנותיו שמונה שנים הוא היה מחזר על הפתחים קרוב לתשעה שנים כי בימי עיבור שלו ג"כ היה מחזר עם אמו שהיתה היא מחזרת והוא בבטנה מחזר עמה:
נט[עריכה]
האישות של איש ואשה אפשר להיות לה הפרה על ידי גט שיגרשנה ויתפרדו זה מזה, ולכן כשאמר לה אני אישך ואת אשתי לא ערב לה הדבר, ואמרה לו אני אחותך ואתה אחי, כלומר חיבור שלנו דומה לאחוה שאין לה פירוד, כי קשר האחוה אינו נפסק בשום אופן, והוא חזר לקיים דבריו, וקשר המטפחת אשר בנקל האדם יוכל להתיר הקשר שלה, כן הוא רמז לה שבעל יוכל להפריד האישות ע"י גט, והיא קשרה חוט של משי דק, שזה א"א להתירו כי הוא קשר חזק מחמת רכותו ודקותו, כן אנחנו א"א להפריד קשר האישות שלנו מחמת גודל ועוצם האהבה שיש בינינו:
ס[עריכה]
הלך וקנה משא של עשבים מאכל בהמה ואמר לכתף אחד מתושבי העיר שישא המשא הזה ויוליכנו לבית אדם פלוני ויתן לו שכרו, והוא הלך אחריו, וכשראה שזה הכניס משא העשבים לבית, ידע שזה הבית הוא ביתו של אותו האיש ונכנס שם אצלו:
סא[עריכה]
אלו הדנרים לא היו מונחים ביחד אלא דינר הזהב היה מונח קרוב לקופת ראובן ודינר הכסף היה קרוב לקופת שמעון, לפיכך הדיין הלך אחר הקרוב:
סב[עריכה]
זרע של בצלים אין בו צורך ותועלת אלא רק לזריעה והכל קונין אותו לזריעה, אך פשתן הרבה קונין אותו לצורך הרפואה שמניחין אותו על הבטן לחולה, וכן מנחין אותו על המכה לבשל אותה וכן כיוצא בזה, והלוקח לא אמר בפירוש בשביל מה רוצה לקנות את זרע פשתן, והמוכר חשב שרוצהו בשביל רפואה וכיוצא ונתן לו מה שמועיל ולא חשב שרוצה לזרוע אותו, לכך לא נתחייב בהפסד שלו כי הלוקח גרם לעצמו שבקש בסתם ולא פירש:
סג[עריכה]
כונת השופט שיתן לו עשרה אוקיות משי שהוא מתהווה מן רוק של התולעים, וזה יהיה קנס שלו תחת הרקיקה שירק בפני חבירו:
סד[עריכה]
הביאו סם המות קשה כמו סם שקורין דרווישכנה והניחו אותו תוך חתיכות הבשר ויזרקו הבשר במערה והארי הריח ריח הבשר וקרב לפתח המענה לאכול ואכל ומת מן הסם ב"מ:
סה[עריכה]
זה למדו טענה אלימתא כשיבא לתבעו בבית המשפט, הלא אתם עשיתם תנאי עמי שאמסור הצרור ביד שניכם, לכן לך ותביא חבירך עמך ואמסור לכם הצרור, ובזה ניצול, כי היכן ימצא את חבירו כיון שברח ואכל כל הזהובים:
סו[עריכה]
אחר שהגיד לו הסוחר שבעת שבאו השנים להפקיד אצלו אמרו לו שאין לו רשות למסור הפקדון אלא ביד שניכם מפני שאין להם אמונה זה בזה, הבין השופט שהם היו בעלי הטבעת, שאם הם בעלי הזהובים היה להם לחלק אותם לשני חלקים וכל אחד יקח בידו מאה וחמשים זהובים ויפקיד אותם לבדו אצל הסוחר ויטלנה לבדו, ומה להם בצרה הזאת לערב אותם ולהתנות, אלא ודאי אלו הם בעלי הטבעת שא"א להתחלק לחצאין, לכך הוכרחו להביא אותה שניהם ביחד ולהתנות התנאי ההוא:
סז[עריכה]
ודע כל כלי מורה שעות יש בו שני חתיכות ברזל שקורין מיל, אחת גדולה וסבבת ומורה על השעות, ואחת קטנה מסבבת ומורה על הדקים, וזאת הקטנה נראה בחוש הריאות המהלך שלה, כי הולכת במהירות ולכן זה שהוציא הכלי מחיקו וראה אותה ודאי ידע תכף אם הכלי הזה עומד או מהלך ואם היה רואהו עומד לא היה מחזירו לחיקו אלא עד שיתקנו בסיבוב המפתח כדי שילך, ומאחר דלא תקנו בכך מוכרח שידע מכח סיבוב מיל הקטן, שהכלי הזה הוא הולך ואינו עומד, ואע"פ ששמע מאותו האיש שהכלי שלו מורה על שעה אחד עשר והוא כלי שלו מורה על שעה עשרה וחצי לא רצה לתקן הכלי שלו במפתח לעשותו שעה אחד עשר, כי לא סמך על כלי של חבירו כי אמר אולי הוא מקדים ולכך והחזיר הכלי שלו לחיקו עד שיברר הדבר מאחרים:
סח[עריכה]
עושין כן לרמוז להמסובין האוכלים על השלחן מן התבשילין ומיני פירות שאם יראה האדם מאכל זה מזיק לו מצד מזגו וטבעו יתן רסן לפיו לבלתי יאכל ממנו ולא תגבר עליו תאותו מצד מתיקות המאכל ועריבות שלו לפי שעה, ואם יראה המאכל טוב ויפה לו לפי מזגו וטבעו, עכ"ז לא ימלא כיסו ממנו אלא יאכל במדה ומשקל:
סט[עריכה]
כונתם בזה העשן שמעלים אותו על השלחן במשך שתייתם היין והשכר לרמוז להם שתיה זו של יין ושכר אינו דומה לאכילה שהאדם מניח בפיו והמאכל יורד לבטנו ויוצאה הפסולת שלו לחוץ אח"כ, אלא היין והשכר האדם שופך אותם לפיו ויורדים לבטנו אך אח"כ חוזרים ועולים למעלה עד מותו כדרך העשן שעולה מלמטה למעלה, ומבלבלים מותו ומשנים דעתו ושכלו לרוע:
ע[עריכה]
כונת החכם הראשון לומר כי גוף האדם כולו נגמר בבטן אמו קודם שיצא לאויר העולם שנראה תחת השמש, ורק יש באדם דבר אחד שנברא ומתחדש בו אחר יציאתו לעולם תחת השמש והוא השינים שלו שאין נבראים עמו בבטן אמו, ואם תאמר יש עוד יתרון וחדוש אחר יציאתו מבטן אמו. חוץ מזה והם שערות הזקן העליון והתתתון שנולד. בלא זקן, ועל זה אמר כי מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, כלומר אין מין של השערות חידוש, כי יש שערות מבטן להולד והם שערות הראש, נמצא מין זה של שערות אינו חידוש, ומה שהיה בראש הוא שיעשה בזקן התחתון, ונמצא שבשערות אין כל חדש תחת השמש שהוא אחר לידתו ויציאתו לעולם הזה שהוא חמת השמש. ואמר לו חבירו יש דבר שיאמר זה חדש הוא, והיינו כונתו על הדדים של האשה הגדלים אחר הלידה בכמה שנים, והשיב לו החכם הראשון זה כבר היה לעולמים במקצת, כי הדדים הם מן הבטן ורק היו קטנים, ואח"כ גדלו ובלטו ואין זה נחשב דבר חדש:
עא[עריכה]
הכונה האדם תחלת ביאתו לעולם נשמע ממנו קול בלבד שיש בבכייתו, ואחר כמה חדשים יתחיל לדבר, ולכן הקול נחשב ראשית. והדיבור אחרית, שבאה פעולת הדבור אחר פעולת הקול, והחכם אמר לו שיעסוק בראשית ואחרית, כונתו לומר לו שיאמר פזמון והדבור שלו יהיה בקול, שירים קולו בדברי הפזמון, דנמצא עוסק בקול ודבור שהם ראשית ואחרית. ואמר לו כעת קשה עליו הראשית שאינו יכול להרים קולו, וא"ל אם היה ראשיתך מצער דהיינו שתקטין הקול שלך בזה תיכל להאריך בהאחרית שהוא הדבור, שתאמר פזמון ארוך כיון שאין אתה טורח בקול כי הוא מצער אצלך:
עב[עריכה]
החכם הכריע מאחר שנדרו שיהיו שוים בדת מוכרח שיהיה הנוצרי שוה עם היהודי בדת, יען כי הנוצרי ערל אפשר שישוה עם היהודי על ידי שימול בשר ערלתו, אבל היהודי הוא נימול א"א שיהיה ערל להשתוות עם הנוצרי:
עג[עריכה]
האחד עשה פירוש לשבח כי ראה שהוא מגלח טוב, ולכן אמר דהמגלחים ודאי לא יגלחו אלא רק אצל המגלח הזה כי לא ימצאו מגלח טוב כמוהו, והשני עשה פירוש להפך כי ראה שהוא רע מאד ואמר בודאי שהמגלחים אצל זה אין מגלחים אצל אחר, שאם היו מגלחים אצל מגלח אחר היו מכירין ברוע תגלחתם של זה כמה רעה היא, ואיך אפשר שיגלחו אצלו:
עד[עריכה]
האב יר"ש הוא ולכך צוה לראשון בדרך הטובה והישרה, אך בנו השני יודע בו אביו שטבעו למיזל בתר אפכא, אם יצוה אותו בדרך הטוב מוכרח שילך בדרך רע כי כך טבעו לעשות הפך, לכן צוה אותו בדרך רע כדי שיעשה להפך לילך בדרך הטוב שצוה אביו לראשון:
עה[עריכה]
הכונה חליפין של משא ומתן עושה פחת דהיינו זה יש לו משי, וזה יש לו צמר, ומחליפין זה בזה שקורין מעארצ"א, הנה חליפין זו עושה פחת שזה בעל המשי נפחת ממנו המשי כי לקחו חבירו, וזה בעל הצמר נפחת ממנו הצמר, אבל חליפין בחכמות מוסיף ואינו פוחת, דהיינו זה יודע חכמת האריגה וזה יודע חכמת הנגרים, ומחלפין זע"ז דהיינו זה מלמד חכמת האריגה וחליפין של למוד זה מלמדו חבירו חכמת הנגרים, נמצא זה נוסף אצלו חכמה וזה נוסף אצלו, וחכמה שהיתה בידו שלימדה בתורת חליפין היא עודנה אצלו הרי חליפין זו מוסיף ואינו פוחת:
עו[עריכה]
הברזל אשר בכף רגלו הימנית הכיר מכח הרושם שמצא בקרקע שכבר עבר הפרד עליה, והברזל חופר בקרקע, וראה שרגל הימנית חופרת ורגל השמאלית אינה חופרת. וזכוכית שיש על המצח מחמת השמש שהיתה זורחת על מצחו והזכוכית עושה הבהקה וזריחה על הקרקע. וגוי הישמעלי הכיר כי ראה שניהם עשו השתנה וישראל שפשף בידו אחר ההשתנה והגוי קנח האבר באבן או בסלע, שכן דרך הישמעלים לעשות וחק הוא להם:
עז[עריכה]
הכונה כי החמור אוכל משל אחרים אך עושה להם מלאכה, שמשיאין אותו משאות ונהנים ממלאכתו, אבל העוף המונח בכלוב אצל העשירים אוכל משל אחרים שמביאים לו מזון ואינו עושה להם הנאה ממלאכה, וא"ל העני שהוא דומה לעוף זה שאתה מאכיל וזן אותו ואין עושה לך מלאכה, ואמר העשיר אם ארצה שאדמה לחמור דהיינו שאתן לך מעות אך תעשה לי עבודה ומלאכה תרצה, א"ל אני רוצה בתנאי שתלעטהו מן האדום האדום הזה, דהיינו מונח לפני העשיר זהובים שהם אדומים, וכונתו לומר אם תתן לי מתנה חשובה שהיא זהב, ארצה בכך:
עח[עריכה]
הגבור היה נושא משוי גדול על כתפו והכביד עליו ועל רגליו ולא היה יכול לעקור אותה מן הטיט עד שבאו לו עוזרים ולקחו המשוי מעליו, והוא לא היה יכול לזרוק המשוי מעליו כי היה של שראי והיו מתקלקלים והם לא היו שלו אלא הוא היה כתף שנושא בשכר, אבל החלש לא היה עליו שום משוי לכך היה יכול לעקור רגליו מן הטיט:
עט[עריכה]
בראשונה בזריקת צרור הרופייה על השלחן רמז להם מ"ש חכמים מלה בסלע משתקיתא בתרין, ולכן בהשלכת צרור העשרה רופייה יצא קול, ובהשלכת נייר של עשרים רופייה שהוא כפל העשרה לא יצא קול. ובחנית רמז להם כי הם דואגים מפני שאין להם אמונה בהשי"ת ובטחון בו ורואין כל המבוקש שלהם רחוק מהם ולכך דואגים, וזה ידמה לאוחז הדרב"ין בהפך שאז יראה הדנרים רחוקים ממנו מאד, אבל אני תופס הדרב"ין ביושר שבו נראין הדברים והחפצים קרובים, כן אני בבטחוני בהקב"ה אראה כל המבוקש שלי קרוב אלי ולא אדאג, לכך אין אני צריך ליין ושכר. ובשלשית היה בכלי ההוא חרדל הרבה ובעת שטעם ממנו זלגו עיניו דמעות מכח חריפות החרדל, לכך השיב לבעה"ב כך:
פ[עריכה]
זה השואל היה סומא ב"מ, והשיב לו שיש ראיה מן הסומא שאע"פ שאינו רואה בעיניו יוכל לילך בדרך מאיליו מחמת הרגשת הלב א"כ ש"מ העינים הולכים אחר הלב, ולז"א וידעת ממך איך אתה נוהג והשיבות אל לבבך על שאלה שלך:
פא[עריכה]
אלו התלמידים היה אחד מהם קשה לשמוע וקשה לאבד ולזה העמידו על האבן, כי האבן קשה לעשות בה ציורים בחריצים כי אם ע"י סכינים של ברזל ובקושי וטורח עד שיחפור החריצים אבל אחר שיעשה אותם יהיו קשה לאבד שהם קיימים לעולם ולא יתקלקלו, אבל תלמיד השני היה מהיר לשמוע ומהיר לאבד, ולזה העמידו על החול שאם תרצה לעשות בחול ציורים בחריצים נעשים במהרה ובנקל בלי טורח, אך מהיר לאבד כי הציורים אינם מתקיימים ויתאבדו בנקל שיתערב החול זב"ז ולא ישאר רושם הציור:
פב[עריכה]
אחת היה ביתה בראש הרחוב ואחת ביתה אחריו וכיון שבאו לרחוב ההוא לא נכנסה האחת לביתה שפגעה בו תחלה אלא הלכה עם חברתה ללוות אותה עד שנכנסה לביתה ואז חזרה זו לאחריה ונכנסה בביתה, ובזה ידעו מי גדולה במעלה:
פג[עריכה]
השושנה היתה שלימה במראה נאה וברוח טוב, אך אלו השנים אחד מהם היו עיניו כהות וחוש הריאות שלו חלש מאד ולא היה יכול לראותה היטב, ונדמה לו מדאי חשוך לנגד עיניו, אבל חוש הריח שלו היה חשוב, ולכן אמר ריחה טוב ומראיה אינו נאה, אבל חבירו היה חוש הריאות שלו חזק ובריא ולכך ראה מראיה טוב אבל חוש הריח שלו חלוש שאינו יכול להריח לכך לא הרגיש בריח הטוב, ואמר שאין לה ריח:
פד[עריכה]
מנה שורות הכותל מלמטה למעלה ויחזור להשלים המנין מלמעלה למטה ובמקום שנשלם המנין של כ"ה שם הניח הטבעת:
פה[עריכה]
זה עשה בדעת והשכל שאם יתחיל מעילא לתתא יגיע תשלום של כ"ה בשורה נמוכה שיד כל אדם מגעת אליה ואין זה מקום שראוי להצניע בו, אבל עתה שהתחיל מלתתא לעילא נשלם מנין של כ"ה בשורה עליונה שאין יד בני אדם הנכנסין לחדר מגעת אליה, וזהו מקום שראוי להצניע בו:
פו[עריכה]
אם כונת האב היא כאשר חשב בנו שאלה זו לא ניתנה להאמר וגנאי לשאול אותה כי דבר פשוט לתנוקות קטנים, אמנם כונת האב לשאול אם יחסר מן אותיות ארבעה שתים דהיינו יחסר אות ב' שמספרה שתים כמה ישאר במספר האותיות, וצריך לומר לו שישאר מספר רע"ו:
פז[עריכה]
אותו היום שבת היה והיה זה שותה סיגארה וראו מרחוק נצוצי האש של הסיגארה ולכן ידע שהוא גוו ואינו יהודי:
פח[עריכה]
הם היה להם קדרה גדולה מלאה מרק כי היו בני הבית רבים ומבשלים הרבה לצרכם וכיון שמשך האורח ידו מן הקערה ולא אכל סילקו הקערה מלפניו ושפכו אותה בקדרה ואז רבוי המלח שבה נתבטל בקדרה ברבוי המרק שבה:
פט[עריכה]
כונת הגאון שיראה בפרשת משפטים דכתיב וכי יפתח איש בור, ורמז לו תשובה לדבריו שדימה עצמו ליפתח ועשה לו הפסוק הזה בלשון מליצה וכי לשון תימה הוא וכי יפתח היה איש בור ועם הארץ שאתה מדמה עצמך הלא אתה בור ועם הארץ, אבל יפתח היה חכם אבל לא היה חכם כשמואל:
צ[עריכה]
זאת הבת היה לה חלב הרבה והיתה מניקה את אמה מדדיה וחיתה בכך:
צא[עריכה]
כונת החכם לומר הנך רואה כלי מורה שעות שיש לי שהוא עשוי מזהב ואבן טובה ויקרה קבועה ואם לא היה חשוב מאד שצודק במהלכו לא היו מטחים זהב ואבן יקרה בו וכיון שאתה רואה שהוא עשוי בכך אין אתה צריך לשאול עליו אם הוא צודק או לאו דודאי צודק הוא:
צב[עריכה]
דבר זה מפורש יוצא בספר הכלבו ז"ל סוף סי' קכ"ב וז"ל, לדעת חשבון האדם בנפשו נקוט האי כללא בידך ג"ע הכ"א זט"ו פירוש על כל היתר משלישיות תמנה ע' וזהו ג"ע, ועל כל היתר מחמשיות תוסיף כ"א, ועל היתר משבעיות תוסיף ט"ו, ומכל החשבון תקח ק"ה והנותר הוא המחושב עכ"ל, ופירשו בעלי החשבון את דבריו כך, דרך משל, אם ראובן חשב בלבו מספר שמונה, נשאל אותו תחלק זה המספר אשר חשבת לשבעיות כמה נפרד ישאר בידך, יאמר אחד, אז נחשוב זה האחד הנשאר למספר ט"ו וזהו הסימן זט"ו, ונשאל אותו עוד תחלק המספר לחמשיות כמה ישאר נפרד, וישיב נשאר שלשה, ונחשוב לכל אחד מן השלשה למספר כ"א והרי כאן ג"פ כ"א שהם ס"ג, ונשאלנו עוד תחלק המספר לשלישיות כמה ישאר נפרד וישיב שתים, אז נחשוב כל אחד בשבעים הרי כאן מספר ק"ם, וזהו הסימן ג"ע, נמצא סך הכל שהם ט"ו וס"ג וק"מ עולה רי"ח, ננכה מזה סך שני פעמים ק"ה יען כי כל מה שנוכל לנכות ק"ה מן המקובל ננכה, וכאן שהמקובל הוא רי"ח נוכל לנכות שני פעמים ק"ה ואז נמצא שנשאר שמונה, ואז נאמר לראובן אתה חשבת בלבך מספר שמונה:
וכן אם חשב מספר תשעה אז בחילוק השבעיות יאמר נשאר שנים ונחשוב אותם בשלושים, כל א' במספר ט"ו ע"פ הסימן של זט"ו, ובחמשיות ישאר ארבעה נחשוב אותם ובשלישיות לא ישאר כלום וגם אנחנו לא נחשוב כלום בזה, נמצא סך הכל שלושים ופ"ד הם קי"ד ננכה מזה מספר ק"ה נשאר אז נאמר לו אתה חשבת מספר תשעה:
וכן על זה הדרך בכל מספר שיחשוב בלבו נעשה על דרך זה, ולפעמים יזדמן שיחשוב בלבו מספר ט"ו, וכאשר נשאלינו בחילוק השבעיות יאמר נשאר אחד, ונחשוב זה האחד במספר ט"ו כפי הסימן של זט"ו, וכאשר נשאלנו בחמשיות יאמר לא נשאר כלום, וכן בשלימות לא נשאר כלום, ומאחר שבשבעיות אחד נשאר אחד שהוא מספר ט"ו, הנה בזה אין לחסר כלום יען כי יצא פחות מן ק"ה, ולכן נאמר לו חשבת ט"ו שהוא היוצא, וכן עזה"ד, כל שאין בזה היוצא שיעור שנוכל לנכות ממנו ק"ה אז נאמר לו שחשב בזה הסך היוצא כולו. מיהו כל זה שייך להיות עד מספר ק"ה, אבל אם יחשוב ראובן יותר מן מספר ק"ה לא נוכל לדעת ע"פ הסימנים הנז"ל, ורק אם יחשוב ראובן מספר שכולו עשרות שוות או מאות שוות נוכל לדעת ע"פ הסימנים הנז' כשנאמר לו לחלק את העשרות או את המאות לשבעיות ולחמשיות ושלישיות:
צג[עריכה]
תירץ מהרש"א ז"ל שם כי השועל קודם שירד הניח אבן גדולה בדלי האחד שיעלה משקל האבן הזאת כפלים על משקלו ויותר, והביא אבן אחרת גדולה שתעלה כפליים על משקל אותה האבן וישקלו, והוא ישב בזה הדלי וירד ונשאר למעלה אותו הדלי שיש בו האבן שהיא כפליים על משקל השועל, וחשב אם לא ירצה הזאב לישב אז הוא ישליך האבן הגדולה ביותר מן הדלי שלו וישאר הוא לבדו בתוך הדלי, ואז מוכרח שהדלי שבו האבן תרד למטה, ודלי שלו יעלה למעלה, יען כי האבן שבתוך אותו הדלי היא כבדה כפליים על משקל השועל עצמו, ואם נתרצה הזאב לישב בדלי שבו האבן וירד אז הוא ישליך האבן הגדולה מתוך דלי שלו ומוכרח שיעלה למעלה וכן היה לו אח"כ כשראה שהזאב ישב בדלי אשר בו האבן וירד אז הוא השליך האבן מן הדלי שלו ועלה תכף ומיד:
צד[עריכה]
טעמו היה אם ילך לבית האשה ותנצח אותו לוקה בתרתי שיפסיד הדינר וגם יהיה מנוצח מן האשה שיאמרו אשה נצחתו ולא יכול לה, אבל אם ילך וישחק עם האיש אם ינצחנו יפסיד דינר ואין לו גנאי מצד הנצחון כי איש חכם נצח אותו:
צה[עריכה]
אחד בשל בשר בקדרה ואינו מעלה ריח, לכך לא הרגישו בו, ואחד עשה צלי ובעת הלוכם הרגישו וידעו מן ריח הצלי שמעלה ריח:
צו[עריכה]
היה קנה המאזנים שלו חלול ומניח בחללו כסף חי (זיב"ק), וכששוקל מאכל למכור, מטה הקנה מעט והולך הכסף לצד דבר הנשקל ומכביד ומכריעו, וכששוקל דבר לקנות אותו מטה הקנה לצד כף המאזנים שבתוכה המשקלות ומכבידה ומרויח כנגד הכובד של כסף חי, וכנזכר זה במסכת כלים פרק י"ז ומפורש שם:
צז[עריכה]
הניחו בצרור מין בושם שריחו טוב ונודף מאד, וכשבאו בלילה לאותו חצר הריח ריח הבושם יוצא מחדר אחד וידעו ששם הם הזהובים של אותו האיש, כי הבינו ודאי הצניע הצרור אצל ממינו שמונח במקום שמור יותר:
צח[עריכה]
טעו בחשבון שחשב שני חדרים שכל אחד הוא עשרים על עשרים הם כנגד חדר שהוא ארבעים על ארבעים, ובאמת זה אינו, כי מקום שהוא ארבעים על ארבעים אם תחלקנו שתי וערב הרי הן ארבעה מקומות שכל אחד הוא עשרים על עשרים, ונמצא זה לא נתן אלא מחצה, ולכך לא הספיק אלא רק בשביל ששה חדשים שהוא מחצית י"ב חדש, וכמפורש זה בירושלמי סוטה פרק ה' הלכה ג':
צט[עריכה]
כונתו לומר מה ואמרתי באותה סעודה שתשתהו לאהבת הילד הנולד הוכרחתי לזה בשביל השלום, כי היו יושבים על השלחן אורחים נכבדים, ואם הייתי אומר שתשתהו לאהבת אורח פ' אשר לפי דעתו הוא ראוי יותר לזה הכבוד היה נעשה בזה קנאה והקפדה, כי אפשר שהאורחים כל אחד יחשוב עצמו נכבד יותר מזה האורח והוא ראוי להתכבד בכבוד הזה שתשתה הכוס לאהבתו על כן הוכרחתי לומר לאהבת הילד הנולד, ומזה לא יהיה קנאה והקפדה, אך עתה שהוא יום שבת שראוי לכבדו על הכל, אם אומר לאהבת השבת בזה יהיה השלום ואין צורך לעשות שלים על ידי הילד, אלא השבת עצמו הוא יספיק לעשית שלום:
ק[עריכה]
האב לא שבח את בתו באורך הקומה אלא שבח אותה בחכמה שבראיה, יש נשים מוציאין פירות ממעשה ידיהם במלאכה שעושין בתוך ביתם, ויש נשים מוציאין פירות מן החכמה שבראשם, ואלו דומין בזה לתמר שפרותיו יוצאין בראש הדקל:
קא[עריכה]
אין כונתה על כסף וזהב ממש, אלא כונתה על היופי מצד הלובן, ומצד האדמימות, כי היא היתה יפה הרבה שיש לה אדמימית שדומה לזהב שנקרא בשם זהב, ולבנינות שנקרא בשם כסף, ומבטת בהמסובין אם יש יפים שדומים לה ביופי השלם בלבנינות ואדמימות שרמוזים בכסף ובזהב:
קב[עריכה]
בעל הבית היה חכם שהאורח מטה אזניו אל מענה פיו ללמוד ממנו דעת ותבונה, ואמ"ל אתה תשתה לאהבת אזנו הפתוחים לשמוע אמרי פיך ואין אמריך הולכים לאיבוד, ואני אשתה לאהבת פיך הפתוח להשביעני אמרי בינה ודעת ותבונה ועל זה הביא הכתוב שאמר לב חכם ישכיל פיהו להוציא מלין ללמד להשומע אמרי בינה, ועל שפתיו של זה החכם יוסיף השומע לקח להבין אמרי בינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |