אבני נזר/אבן העזר/רלה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר רלה

סימן רלה

להגאון שיחי' מקינצק.

[בעת הוציאו ספרו חלקת יואב לאור העולם].

א

א) מה שכתב בחלק אהע"ז סי' א' בדין מהר"א ששון בזינתה שני פעמים והעלה להלכה דמותרת לבועל שני כמו באשת ישראל שנאנסה דמותרת לבועל הואיל שמותרת לבעל וה"נ שלא גרם איסור לבעל, כהא דנדה (ל"ה.) דבזב מצורע לא חשוב הטיפה גורמת איסור, ה"נ לא חשוב גרם טומאה לבעל ודומה לאשת ישראל שנאנסה:

ב

ב) ליתי' דמי יימר דטעם איסור לבועל משום שגרם איסור לבעל, ולשון כשם שנאסרה לבעל אין המשמעות דמשום שנאסרה כו', ועי' ג"א ריש תזריע, והא דאונס מותר גם לבועל משום דונטמאה ג' פעמים דרשינן אחד לבעל ואחד לבועל כו' וכיון שנאנסה דלא קאי עלה קרא דונטמאה שהרי מותרת לבעלה ממילא גם לבועל מותרת, אבל זו שברצונה זינתה וקאי עלה קרא דונטמאה רק שלבעל בלאו הכי היתה אסורה אבל לבועל שפיר נאסרת:

ג

ג) גם הראי' מסנהדרין טובה, ומה שכתב שנדפס בש"ס בשם הגאון רעק"א דע"כ הכוונה שהעדים העידו על זנות המוקדם, דאל"כ לא שייך סקילה, דברים אלו לא ראיתי ולא ידעתי היכן נדפס, והדברים תמוהים דלא סקילה ולא ארוסה נזכר בש"ס, רק הא דקיי"ל באשה חבירה דמיקטלא, רק בהא דר' חנין נזכר ארוסה לרבותא כמבואר בש"ס שם, אך בהא דזינתה וחזרה וזינתה לא נזכר סקילה כלל:

ד

ד) גם מה שכתב בפשיטות דמדרבנן אסורה כמ"ש הנמק"י ביבמה שזינתה אסורה משום קנס, דברי הנמק"י תמה עליהם המל"מ ספ"ב מה' סוטה לחדש גזירה שלא נזכר בתלמוד, גם חת"ס חלק א' סי' כ"ו תמה מנדות שנתפתו שאין אוסרין אותם אף שאיסורן איסור כרת והעלה דנמק"י לא אסר אלא בהיא שוגגת] ונראה לי דהנמק"י מדין שלא יהא חוטא נשכר אתי עלה דעפ"י רוב ע"י הזנות לא ירצה היבם להכניס זונה לתוך ביתו ויחלוץ לה, ולפי זה יש לגמגם במה שחידש הב"ש במאנס א"א שתיאסר ליבם, ואפשר ס"ל לב"ש שגם בזה שייך שתמאס על הבעל מחמת הזנות ויגרשנה, אבל זו שכבר נאסרה על הבעל וע"כ יגרשנה לא שייך קנס כלל:

ה

ה) בסוף התשובה השיג על קרן אורה שהקשה על ר"א במגלח שני פיאות אינו חייב אלא אחת, ופירש הרע"ב דהוי כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, והקשה בקרן אורה דהא ר"א מחייב באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחת, ותירץ כבודו משום שהוא בבת אחת ובכה"ג מודה ר"א, והא בשבת (צ"ג:) המוציא אוכלין בכלי אם הי' הכלי צריך לו חייב אף על הכלי ש"מ אוכל שני זיתי חלב בהעלם:

אחת חייב שתים היינו סומכוס:

ו

ו) וליתי' דא"כ מהו הא דמבעיא הש"ס לסומכוס אם טעמו דאוכל שני זיתים בהעלם אחד חייב שתים או בעלמא סבר פטור והכא משום גופין מחולקין, הא אפי' בעלמא סבר חייב, מ"מ יש לומר דהכא [דבבת אחת] חיובו רק משום גופין מחולקין, דהא בהעלם אחד היינו שלא נודע בינתיים שהוא העלמה אחת ומ"מ הי' בזה אחר זה, וגם בשבת דקאמר ש"מ בהעלם אחד חייב הא בהא לבד לא סגי דבהעלם אחד היינו בזאח"ז:

ז

ז) אך הדבר ברור דאין חילוק בין בב"א בין בזאח"ז, ובאוכלין וכלים בהעלם אחד חייב לר"א, רק בקצר שני גרוגרות בבת אחת דפוטר ר"א משום דהכל מעשה אחת ואפי' כפרות אין מחלקות כמ"ש תוס' (צ'.) בהוצאה אחת וה"ה בקצירה אחת, אבל באוכלין וכלים דגם לדידן מהני בנודע לו וחזר ונודע לו, לר"א בכל גווני חייב שתים ואיכא מ"ד דאפי' בזאח"ז כיון דאפשר לערבן ויהי' קצירה אחת פוטר ר"א, אבל שני פיאות דמעשים מחולקים שאילו הי' מעשה אחת לא הי' לטעם דבהעלם אחד אך דכל פיאה בפ"ע והוי דומיא דאוכלים וכלים שפיר מקשה דיתחייב שתים לר"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.