אבני נזר/אבן העזר/תנא
|
< הקודם · הבא > |
סימן תנא
א) דעת התוס' ישנים דיכול הכהן למכור חלקו לכהן אחר ולפי זה צ"ל דהא דליתי' בחלוקה גזירת הכתוב הוא ולאו משום דממון גבוה דא"כ כל שכן דאסור במכירה אלא גזה"כ דאסור להחליף קדשים בקדשים, וק"ל דא"כ היכי מוכיח הש"ס מזה דממון גבוה:
ב) ונ"ל דלכאורה איך מותרין לחלוק הקרבן מיני' ובי' הא קי"ל האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה, וא"כ אף כשחולקין מיני' ובי' הוי כמחליף, אך התירוץ בזה דטעם האחין שחלקו לקוחות עפמ"ש הר"ן נדרים (מ"ה:) דאי אפשר שיהי' לשניהם קנין הגוף בדבר אחד, דע"כ אי דמר לאו דמר, וע"כ שאין לכל אחד קנין הגוף אלא בחצי עיי"ש, וע"כ כשחולק חשוב כמחליף חלקו שהי' לו בחלק חבירו לשיטת רש"י סוף השולח ולשיטת התוס' שם שמא נזדמן לו חלק חבירו לגמרי, וכל זה משום דמתחילה הי' לכל אחד חציו, אבל למ"ד ממון גבוה הרי תחילה לא הי' לשום כהן אלא דרחמנא אמר כל כהן יקח מקצת מקרבן וא"כ אין כאן חילוף כלל וא"צ בזה לברירה לומר הוברר למפרע כיון שתחילה לא הי' לשום אחד קנין ודו"ק בזה:
ג) וא"כ מוכח דממון גבוה ולא משום דאסור לחלוף דזה גזה"כ, אלא דאם הי' ממון הדיוט אף אם חולקין בקרבן מיני' ובי' מיקרי מחליף. ושוב אין חילוק בין מיני' ובי' לקרבן בקרבן, ואביי לטעמי' דס"ל בפרק הישן (כ"ד.) אליבא דר' יהודה אין ברירה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל [ובסי' ] לשיטת הרמב"ם שפסק דלא כבן עזאי ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |