אבני נזר/אבן העזר/שסב
|
< הקודם · הבא > |
סימן שסב
פרק כל הגט
א) (דף כ"ד ע"ב) בגמ' הא גדולה מצי מגרש אמר רבה זאת אומרת שני יב"ש הדרין בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים פירש"י מדלא חיישינן לנפילה, ובתוס' יבמות (קט"ז.) מדלא חיישינן שמא מסרה לה לצור עפ"י צלוחיתו, והנה מדלא פירשו שנחוש לקנוניא שמסרה לה כדי להפקיעה מתחת יד בעלה, והרי ע"א וכ"ש אשה אין להם נאמנות בדבר שבערוה וחוששים להם למשקרים בב"ד וכ"ש שהי' לנו לחוש למסרה לה הגט, אך בתשו' לרמב"ן סי' צ"ד דע"א אינו חשוד למשקר. אך שהתורה פסלתו, ובסי' קכ"ח דאשה ועבד ושפחה אין חשודים למשקרים רק גזה"כ, וזה כשבאים להעיד. אבל כשאין מעידים ולית בהו גזה"כ לא נחוש שמסרה לה הגט להפקיע מבעלה:
ב) והנה בהא דמקשה מסיפא דמצאו בן עירו כו' הא איהו מצי מגרש והא תנן ולא אחר יכול להוציא עליהם שט"ח פירש"י דניחוש שמא השליכו מדעת, דנהי דלנפילה לא חישינן מ"מ ניחוש שמא השליכו מדעת, אבל רמב"ן ור"ן פירשו בזה דניחוש שמא עיניו נתן בה, ולכאורה קשה להנ"ל דכל פסולים שלא מחמת עבירה ואף אחד אינו חשוד לשקר, והרי הא דעיניו נתן בה אינו נגיעה לפסול בכשרים דא"כ לא משכחת עידי גירושין, די"ל אחד עיניו נתן בה ולא נשאר רק ע"א מדאורייתא דמותר העד לנושאה] וע"כ דזה לא חשוב נגיעה גמורה לפסול הכשרים, וה"ה דלא נחוש למשקר או שיתן גט לאשת חבירו בע"א:
ג) וצ"ל כעין שחילק הרמב"ן במלחמות בסוגיא דע"א במלחמה דבשנים לא חיישינן לבדדמי שהתורה האמינתם, ה"נ לענין עיניו נתן בה דלא חיישינן בעדים אך בהקרובים דלא האמינתם תורה, רק דמסברא לא ניחוש למשקר חיישינן שמא עיניו נתן בה וליכא סברא:
ד) ובזה נראה ליישב סוגיא דשליח נעשה עד הן הן שלוחיו הן הן עידיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות וצריכא דאי איתמר בקידושין משום דלמיסרא אתי אבל גירושין ניחוש שמא עיני נתן בה ואי אשמעינן גירושין משום דאיתתא לבי תרי לא חזיא כו' וקשה טובא הא חשש שמא עיניו נתן בה יש בכל עדים וכבר תמה בזה ריטב"א, ועוד מה הא דאמר ואתתא לבי תרי לא חזיא הא י"ל אחד עיניו נתן בה ונשאר רק ע"א:
ה) ולפמ"ש י"ל דהנה דבי רב שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דשלוחו של אדם כמותו הו"ל כגופו, וי"ל טעמא דרב דלאחר שעשה שליחותו שוב לא הוי כמותו ולא הוי כגופו בשעת הגדה, וא"ל א"כ יחשב מקדש בלא עדים דבשעת קידושין הי' כגופו. לא קשיא, לפמ"ש רמב"ן ופנ"י בטעמא דמקדש בלא עדים לא הוה קידושין משום שצריך ברור הדברים שיהי' ראוי ליסקל ע"י הקידושין והכא דתיכף אחר קידושין יש עדים [דלא חשוב תחילתו בפסול כעין שכתב ראב"ד תחילתו בע"ד לא חשוב תחילתו בפסול, דבעל דבר לא הוי עד כלל, וכן אשתו כגופו איננו בגדר עד כלל] הוי קידושין:
ו) אך קשה דמנלן שאומר אמת שכבר קידשה שמא לא קידשה עדיין ואכתי הו"ל כגופו ואינו נאמן לומר שקידשה, אך ז"א דאף דהוי כגופו מ"מ אין השליח נוגע באדם רק דאדם קרוב אצל עצמו ואף שאומר אמת גזה"כ שלא להאמינו, וכיון שאומר אמת וכבר קידשה ולא הוי כגופו וכשר הוא וליכא גזה"כ, ודומה לחתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ואח"כ נעשה חתנו דאחרים מעידים על חתימת ידו ולא חיישינן שמא אח"כ חתם והקדים הזמן דאין קרובים חשודים לשקר, וכיון שלא שיקר ולא הקדים הזמן ולא העיד קרוב כלל, דקודם שנעשה חתנו חתם ליכא גזה"כ וכשר וה"נ בנ"ד כנ"ל:
ז) והשתא שפיר קאמר דשוב בגירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה ולא קידשה וכגופו הוא ולא האמינתו תורה, רק מסברא לא משקר, ובזה ליכא סברא דניחוש שמא עיניו נתן בה, וכמו שפירשנו דברי רמב"ן ור"ן הנ"ל דבמקום שלא האמינתו תורה רק מסברא לא ניחוש ששיקר ועשה פסלנות בזה ניחוש שעיניו נתן בה וע"כ שיקר ועשה פסלנות, ואי אשמעינן בגירושין משום דאתתא לבי תרי לא חזיא ואף אם אחד עיניו נתן בה נשאר אחד ואף אחד אינו משקר כדברי תשו' הרמב"ן סי' צ"ד הנ"ל, וכיון שאינו משקר וקדשוה ושוב אינם כגופו שכבר עשו שליחותם וכשרים הם ותורה האמינתם ואין לחוש לעיניו נתן בה:
ח) ובהא דחתם בשטר עד שלא נעשה גזלן ואח"כ נעשה גזלן פסול דחיישינן שמא הקדימוהו ואף שיש ע"א כשר, ותאמר דוודאי אומר אמת, לק"מ דאפשר חתמו זה שלא בפני זה העד כשר חתם בזמנו והגזלן חתם אח"כ, ועוד דכיון דחתימת אחר כשירה בלתי חתימת זה שנעשה גזלן, וחתימת זה שנעשה גזלן לא מהני בלתי חתימת האחר חשוב נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |