אבני נזר/אבן העזר/קסא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קסא

סימן קסא

שנית להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה יום ועש"ק פרשת ויחי תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג החריף הבקי מוהר"ר שמואל נ"י האבד"ק ווענגראב. מכתבו השני הגיעני והנני להשיבו על כל דבריו:

א) מה שהוקשה לו על פירושי בתורת גיטין בהא דחרשת ושוטה שיכולה לשמור גיטה וכן קטנה שיכולה לשמור גיטה מידי דהוה אפיקחת בע"כ. ואף דבמציאה אין להם יד, ואין התחלת קנין לפי דבריי, הנה לדעת התוס' דבדעת אחרת מקנה יש זכיי' לקטן וה"ה לחרש ושוטה הנ"ל אין התחלה לקושייתו, ולהר"ן שגם בדעת אחרת מקנה אין להם זכיי' רק מדרבנן, הלוא כתב בחי' הר"ן ב"מ דקטנה יש לה יד מה"ת גם במציאה דילפינן מגט יעיי"ש, רק מציאת חרש ושוטה אין בהם גזל רק מפני דרכי שלום, אבל קטנה יש לה יד מה"ת, וה"ה חרשת ושוטה שיכולה לשמור גיטה, ומדברי הר"ן מוכח דמה שאינו קנין בעצם אינו כשר בגט דאל"כ איך נילף בזה מציאה מגט ולשיטת הרי"ף והרמב"ם דהלימוד שיהי' מדין יד, לק"מ דמדין שליחות אי אפשר בקטנה, וכן בע"כ, אך להר"ן מוכח כמ"ש, ומתוס' אין סתירה שהרי הם ס"ל בדעת אחרת מקנה יש להם זכיי' מה"ת וביאור דברי הר"ן שבגט מוכח בתורה שקטנה מתגרשת מדלא מיעטה אלא משלחת וחוזרת, משמע דכל שלא הגיעה לשטות זה אף דלכל מילי דינה כשוטה מתגרשת, וה"ה קטנה, ולשיטת הפוסקים דטעם דעת אחרת מקנה משום זכין שלא בפניו, י"ל דבהא ס"ל כהר"ן דקטנה וחרשת יש להם זכיי' מה"ת, מיהו בגליון חי' הר"ן שלי רשמתי על מה שכתב שם למ"ד ילפינן קטן מקטנה הא דמציאת חשו"ק אין להם זכיי' רק מפני דרכי שלום מיירי בקטן ביותר דאין לו יד כלל, ורשמתי דאכתי קשה חרש נילף מחרשת, (דמ"ש לימוד קטן מקטנה, מ"ש חרש מחרשת] דמקבלת גיטה בהשיאה אבי' ובזה אין ליישב בחרשת ביותר דאפי' חרשת ביותר יכולה לשמור גיטה, והנחתי בצ"ע, מ"מ בשביל קושיא לא נדחה דברי ר"ן, ולשיטת תוס' באיזהו נשך דבעינן שלוחו של בעל הממון אי אפשר לומר דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי, דא"כ איך יקנה גדול מציאה, ע"כ ס"ל משום יד, והא דאין קטן זוכה בחצר, צריך לפרש משום דחכמים לא תקנו רק ביד ולא בחצר, ובקטנה דזוכית בחצר, צ"ל דיש לה יד מה"ת כשיטת הר"ן, מ"מ אף לשיטת רי"ף ורמב"ם דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי, ולית להו הא דשלוחו של בעל הממון (דר"ן לטעמי' דמפרש ילפותא דמציאה מגט, וקטן מקטנה לענין יד הקטנה, ולא לענין חצר משום יד] מ"מ יש לומר דהא נמי ילפינן מגט שקטנה תהי' לה יד, והרי לישנא דילפינן מן התורה כמ"ש הש"ך סי' רמ"ג סק"ו, ובעיקר דינו של הש"ך שם השיגוהו האחרונים. מ"מ האי דיוקא ננקוט מדבריו:

ב) ומה שהקשה עוד דהא דחצר קונה שלא מדעת מפורש בב"מ שהוא מטעם שליחות ובגט דבע"כ לא שייך, וא"ל דזה רק באינו עומד בצידו, דהא ליתא דביד לא מצינו רק שלמדין מחצר, וכיון דבחצר מטעם שליחות, גם ביד מטעם שליחות, ושמח לבו שכן מצא בנתיבות, ראיתי בנתיבות שכתב שכן מצא במחנה אפרים פרק ה' מהלכות משיכה, דברי מחנ"א ראיתי מאז שכתב דרק חצר קונה שלא מדעתו משום דזכין לאדם שלא בפניו, וכפל דבריו שחצר מדין שליחות וקי"ל זכין לאדם שלא בפניו, חוץ מכבוד מח"א, לולא שאמרה אדם גדול כמוהו הייתי אומר שדברים בטלים המה, דמה זה ענין לשליחות דאיכא דעת שליח, אבל בחצר שאין בו דעת, איך יהי' השליח עדיף ממשלח, וכיון דחצר שאינו עומד בצידו קונה שלא מדעת איך יהי' עומד בצידו ויד ממש אינם קונים שלא מדעת, ודברי מעלתו בזה בנויים על יסודי העקשות. ואשר מעלתו כותב בלשון תימה עלי בזה מעלה עשן כנגדי, אנכי רואה כי מלבד שכותב דברים כאלה עוד יתמה עלי איך לא דרכתי בדרך כזה, חלילה לי, ואשר כותב מתוס' ב"ב (פ"ה:) דביש שם ואינו מחכוין לקנות לא קני, כוונת התוס' דמשמע דלא ניחא לי', שאם הי' ניחא לי' הי' מתכוין לזכות, ודווקא שאינו עומד שם, ואם הי' עומד הי' רוצה, אבל אין לפרש דבריהם דטעם דקונה שלא מדעתו משום אלו הוה ידע הי' מתכוין, וא"כ עודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו נמי יקנה, ועוד הא קיי"ל כאביי אלו הוה ידע לא אמרינן:

ג) ומ"ש עוד דכ"ש לשיטת רש"י פרק אלו נערות דאין יד קונה פחות מג' טפחים, והמפרשים מיישבים קושיית התוס' מגט דבגט לא בעי קנין, ועל כן מהני בע"כ אפי' בהגבהה, הנה לכאורה דברים אלו מרפסין איגרא, דא"כ איך ילפינן בפרק שנים אוחזין (יוד:) מציאה מגט דאפי' בקטנה חצר קונה, הא אפי' בגדולה ליכא למילף לדרכי הקניות, אלא אם כן תאמר דמ"מ כיון דמוכח מחצר דומה ליד, וכיון דיד קונה בממון ה"ה חצר, ועדיין יקשה מנ"ל דחצר דומה ליד המוגבה ג' טפחים דילמא לאינו מוגבה ג' טפחים שהרי החצר אינו מוגבה, וצ"ל דיד שאינו מוגבה גרוע מחצר, דיד המונח בפחות מג' סמוך לארץ החפץ שמונח בה כאלו מונח בארץ, ואין היד קונה ומועיל רק בגירושין, וחצר הנדמה ליד ליד המוגבה נדמה, אך את"ל דהגבהה מהני בגט אפי' בע"כ, א"כ יד המוגבה לבד הרשות מהני אף בגירושין מטעם הגבהה ואין החצר דומה לו, ונהי דעדיף מיד שאינו מוגבה מ"מ גרוע מיד המוגבה, אך אם אין הגבהה מועיל בגט בע"כ רק משום רשות קונה, חצר ליד המוגבה דומה כנ"ל, אך לומר הגבהה מועיל בגט אפילו בע"כ, ולומר דמהני בגירושין יד שאינו מוגבה מה שאינו מועיל לקנין, הוא תרתי דסתרי:

ד) ועוד לפמ"ש בשם הרשב"א לשיטת רש"י דאין יד קונה רק בהגבהה וכיון דמתגרשת בע"כ ע"כ הגבהה מועיל בע"כ בגט, במח"כ זה טעות, שאם הקנין משום הגבהה איך נלמד חצר שאינו הגבהה, אך הפירוש דכשמוגבה ואינו כמונח בארץ קונה משום רשות, ואדרבא לפי פירוש זה יהי' מוכח דאין הגבהה מועיל בגט בע"כ, דאל"כ לא הי' שייך למילף ממנו חצר, אך דברי רש"י אלו לא ראיתי ולא מצאתי:

ה) ומ"ש מדברי הה"מ פ"ט מהלכות גירושין במגרש לאחר ל' והלכה והניחתו בצידי רה"ר שחילק הה"מ דפרה קונה במשיכה ולאחר ל' כלתה משיכה אבל גט בכתב מתגרשת, וכתב בשם בעל הפלאה משום גט מועיל בע"כ ולא בעי קנין, לא מיחוור כלל דאף את"ל לא בעי קנין אבל ידה או רשותה בעינן, וכיון שהוא בצידי רה"ר אין כאן רשותה, וכשם שבממון כלתה משיכה ה"נ כלתה נתינה לידה. אך יש לומר דבגט אף שמתנה שלא תתגרש רק לאחר ל' מ"מ הגט מקנה לה מעכשיו, שהרי אלו נתן לה הגט סתם היתה מתגרשת מיד, וכשהתנה אל תגרשי בו אלא לאחר ל' אין בו אלא תנאי על הגירושין אבל הגט קונית מיד, וכשמניחתו במקום הראוי למשיכה הלוא ידוע דברי ר' חיים כהן פ"ק דקידושין דמקום החפץ במקום הראוי למשיכה היינו שיש רשות להניח שם חפציו] נקנה לבעלים נמצא שהגט ברשותה:

ו) ובעיקר דברי התורת גיטין דקנין הגבהה מועיל בגט, נזכרתי שדברי רמב"ן פרשת משפטים הוי תיובתי', שכתב גבי גונב נפש ומכרו ונמצא בידו דווקא שהביאו לוקח לרשותו, אבל קנאו בהגבהה או משיכה לא, הנה דס"ל לרמב"ן דהגבהה ומשיכה לא חשיבי ידה דברי רמב"ן אלו הזכירני למדן אחד]. ז) ועל דבר הגבהה ממילא שהבאתי דמיון לר"ש פ"ק דכלים ופרק ה' דזבים דהטעינו אחר על כתיפיו לא חשוב משא, וכתב כבודו דאדרבא בזבים מבואר דווקא נבילה קרי המשנה היסט, אבל זב הנושאו טמא אפי' בלא היסט, הנה דהמשנה קרי משא אפי' בלא פעולה דידי', ובנבילה דכתיב והנושא ואינו טמא בלא היסט מדמיעט רחמנא גבי' אותם עכ"ד. הנה בפ"ה דזבים כתב הר"ש תירוץ אחר, ואף לפי התירוץ פ"ק דכלים מוכרח דאין משא בלא היסט, דאל"כ לא הי' שייך למעט מה שטימא התורה בהדיא, אלא ודאי אין משא בלא היסט, רק בזב יש ריבוי לטמא במשא בלא היסט היינו אבן מסמא [כן עולה בזכרוני שראיתי בספר אחד, ואינו תח"י כעת] ומיעט אותם דלא נילף משא דנבילה ממשא דזב, ומה שהמשנה קורא למשא זב בלא היסט משא, הוא משום דאצל היסט נקרא בלא היסט משא, וזה מצוי בלה"ק כמו בגרב וילפת, ואין נ"מ בזה לדינא שהעליתי בתשובתי הקודמת דהגבהה קונה אפי' נתן אחר לידו:

ח) ואשר כתבתי שבנ"ד שלא ידעה שגט מונח בכיס ולא נתכוונה להגבהה ומתעסק היא אצל הגבהה, והבאתי ראי' ממהרי"ט ועוד מרשב"ם ב"ב דלוקט עצים מאילן והאילן משתבח בכך דחשוב חזקה, מ"מ אם ליקט לצורך עצים ולא לשבח האילן לא הוי חזקה, וכתב הרשב"ם אפי' נתכוין לקנות לא הוי חזקה כיון שלא נתכוין לשבח, ה"נ שלא נתכוין להגביה, וכתב מעלתו שלמה כתבתי שאין סרך הגבהה הלוא בתוס' סוברים דתלוי רק במתכוין לקנות, וכ"כ בהגהות מיי' בשם ר"י שאם נתכוין לקנות קני, הנה נשמט מתשובתי בזה, דמתוס' אין ראי' דאפי' בלא מתכוין לשבח האילן קונה, אלא דס"ל דחשוב מתכוין כיון שיודע שהאילן ישתבח בכך ובכל מקום פסיק רישי' חשוב כמתכוין, ועי' תוס' יומא (ל"ד:) ותוס' שבת (מ"א:) וכ"כ בריש מ"ק בזומר וצריך לעצים אפי' אינו מתכוין לצמוח הגפן כיון דוודאי מצמחת מחמת הזימור חייב משום נוטע, הנה דמתכוין חשוב ולאו מתעסק הוא, והוא ממש נ"ד:

ט) ומ"ש עוד דכי לכיס לבד נתכוונה, לכיס וכל מה שבתוכה נתכוונה, ודומה לסבור שומן ונמצא חלב דלאו מתעסק הוא כמבואר בכריתות אף אי יהי' ברור לי' שידעה שיש דבר בתוך הכיס] מה פשיטא לי' דכהאי גוונא לאו מתעסק הוא, דעת התוס' שם בכריתות דכה"ג מתעסק הוא, ושוגג רק בחושב שהוא מותר, אבל אם חישב שהוא דבר אחד, ואם הי' אותו דבר הי' מותר מתעסק חשוב, וכן מפורש בדבריהם פרק כלל גדול ובסנהדרין ( ) דחשוב לחתוך תלוש ונמצא מחובר הוי מתעסק, וכן משמע בתוס' שם דנתכוין לשחוט מחוץ לעזרה בהמת חולין ונמצא בהמת קודש הוי מתעסק, וכ"כ בתשו' רעק"א סי' ח' בפשיטות בשם התוס':

י) אולם הי' לי ויכוח בזה עם הגאון זצ"ל מקוטנא שדעתו הי' שנתכוין לשחוט בהמת חולין ונמצא קודש, דומה לסבור שהוא חול ונמצא שהוא שבת, וכוונת התוס' שם בלא נתכוין לשחוט כגון נתכוין לנעוץ בכותל ושחטה כדרכה, ואמר ג"כ שדעת כל האחרונים בשם התוס' כמו שאמרתי אני דסבור חולין ונמצא קודש הוי מתעסק, ואני חלקתי בין סבור שהוא חול ונמצא שבת עפ"י דברי רמב"ן דחמץ שנבלע קודם הפסח חשוב איסורא בלע, דבפסח הרי חמץ כחתיכת נבילה, וחמץ כבר הי' קודם הפסח, הנה דאין שם האיסור חמץ בפסח דשם זה נולד בפסח, רק בפסח נאסר חמץ, ושם האיסור חמץ, ה"נ בשבת נאסר מלאכה והרי נתכוין למלאכה, אבל סבור בהמת חולין ונמצא קודש שפיר הוי מתעסק, מ"מ מתכוין לדבר זה ונמצא דבר אחר הוי מתעסק לדעת התוס' בכריתות הנ"ל, וגם הגאון זצ"ל מקוטנא הודה בזה, רק בסבור חול ונמצא קודש פקפק כנ"ל:

יא) ואפילו לדעת רש"י דנתכוין לתלוש ונמצא אותו דבר עצמו מחובר הוי שוגג, מ"מ גבי מנוות כסבור קול חמור בעלמא הוי מתעסק, וכן שוחט בהמת קדשים וסבור חולין חשוב לי' בגמ' מתעסק ופסול, ומסברא נדמה קנין למצוה דזה צריך כוונת מצוה, וזה כוונת קנין, אבל עבירה אפי' אינו מתכוין לעבור עבירה (דזה להכעיס חשוב] רק לעשות המעשה מזיד גמור הוא, ע"כ ס"ל לרש"י נתכוין זה שוגג הוא, אבל בהגבהה מסברא שאם אינה יודעת שהוא אותו חפץ מתעסק מיקרי, ואפי' את"ל שיש ספק אם נדמה לאיסורין או למצוות, אין ספק לשיטת רש"י מוציא מידי ודאי של התוס':

יב) מלבד זה אם חשבה שהוא נייר בעלמא ונמצא גט גם באיסורין כה"ג הוי מתעסק גם לרש"י, שהרי גט הוא נייר עם אותיות, ועיקר הגט האותיות ספירת דברים, והנייר נושא האותיות שלא יהיו פורחין באויר, וידוע דברי הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה דקלף של ס"ת חשוב רק תשמיש קדושה ולא גוף הקדושה, שגוף הקדושה הם האותיות, ה"נ גוף הגט הם האותיות, וכ"ש הוא, ואם היא סוברת שהוא נייר חלק ונמצא עליהם אותיות הגט, מתעסק גמור חשובה אצל האותיות שהוא עצמו של גט ספירת דברים:

יג) ומ"ש עוד דאת"ל הגבהה מהני בגט בע"כ גם אם אינה מתכוונת להגבהה מהני. הא ליתא, דכיון דמתעסק הוא אצל הגבהה לא הני הגבהה כלל, וראי' לזה מצווח, לדעת הרא"ה וטורי אבן דאפי' צווח ככרוכיא שאינו רוצה לצאת יצא למ"ד מצוות א"צ כוונה, ואעפי"כ מתעסק לא יצא, הנה דמתעסק גרוע מבע"כ:

יד) מ"ש בשם מהרי"ט סי' ק"נ דהחילוק בין עורר בנכסי הגר בין חצירו של אדם קונה שלא מדעתו מדין זכי', הנה זכי' זו איני יודע מהו, אם כוונת מעלתו זכין לאדם שלא בפניו, הוא שיבוש גדול כנ"ל, ואולם מהרי"ט שם כתב להדיא זכי' דידי', וכוונתו שאינו פועל יוצא כמו עודר רק שהחפץ ברשותו, ואפי' פועל עומד אינו דלא הוי מעשה כלל:

טו) ובענין עידי מסירה שכתב מעלתו שבידיעה בלא ראי', יש דיעות שמועיל בקידושין בנ"ד שלא ראו העדים תחילה הגט בידו אף ידיעה לא הוי, ובנ"ד שלא קראו הגט אף להאומרים עידי חתימה לבד מהני, מי יימר שהי' גט כשר, מיהו בהא י"ל לפי דברי רשב"א בתשו' שהביא כ"ת דחר"ג לישא שתי נשים אינו דין בינו ובין האשה, רק איסורא דידי' הוא נאמן על זה:

טז) בענין מה שטוען שהי' עלי' דברים מכוערים, בנ"ד אין נ"מ כיון שהיא מכחשת, אך אם הי' באופן שאינה לפנינו או שאינה רוצה להשיבו, לכאורה הי' אפשר לומר בזה שנאמן הבעל כיון שהוא רק איסור דידי', אך אינו נראה דא"כ אפי' היא מכחשת יהי' מותר לישא אחרת, שהרי עד אומר אכל ועד אומר לא אכל מביא אשם תלוי, הנה חשוב ספק, ומהרמב"ם שם מוכח דחשוב איקבע, וא"כ דומה לתרי ותרי, דאם הוא והיא אומרים ברי לי לא תצא באיסור א"א [ובחדר"ג הקל אפילו לכתחילה יהי' מותר] ואף שאשתו שני' אינה אומרת ברי, הלא חדר"ג אין האיסור עלי' שהרי שתי נשים אשכנזיות מותרות לישא ספרדי, ואם תאמר שבאמת כן הוא א"כ בטל חר"ג מעיקרו, שתיקן בפני נבלים, וכל נבל יאמר שראה באשתו דברים מכוערים או שזינתה, אלא ודאי לאו כל כמיני' להוציא לעז עלי', מיהו י"ל לעולם כל זמן כשהוא אסור היא אסורה, ורגמ"ה כעין דאורייתא תיקן כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת, רק כשנושאים ספרדי שהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת, מ"מ מצד סברא לאו כל כמיני' להוציא לעז עלי', ובראה דברים מכוערים ולא שזינתה ממש, אי אפשר להתיר חדר"ג בלא מאה רבנים אפי' הי' עדים על דברים מכוערים, ולגרש בע"כ זה ודאי נגד האשה ולא מהני ברי דידי':

יז) מ"ש בספק גירושין שמותר לישא אחרת מתשו' מהרי"ל, לא עיינתי שם מאפס הפנאי כי אין נ"מ לדינא בנידון דידן:

יח) ומ"ש עוד על קושייתי על האחרונים דאם מקצת החפץ להלאה מידו, אינו קונה משום יד רק משום הגבהה, מהא דפיל דמביא ד' כלים ומניח תחת רגליו, אף דראשו וגופו הוא להלאה מהכלים מ"מ קונה משום יד, ותירץ כבודו דהתוס' שם כתבו שקצת הגבהה הוא אך אינה הגבהה ג' טפחים, ולפמ"ש הב"ח סי' רס"ט דאם החפץ גבוה מן הקרקע ג' טפחים והוא הגביה מעט שקונה, וא"כ ה"נ י"ל שמה שבתוך הכלים נקנה מתורת יד, ומה שלהלאה מהכלים הוא גבוה מקרקע ג' טפחים, ונקנה בהגבהה כל דהו יפה תירץ:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף