אבני נזר/אבן העזר/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר ה

סימן ה

ב"ה יום ד' ט"ז למטמונים תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב שוכט"ס לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול הצדיק זקן שקנה חכמה מו"ה פינחס אלי' נ"י אבדק"ק פילטץ. דבר העני שנשא חרשת בת דודו ושוב נשתטית ואי אפשר לדור עמה, אם יכולין מאה רבנים להתיר לו לישא אחרת.

א) תשובה. הנני מסכים עם כת"ר להתיר לו, יען האחרונים מסכימים שאם אין לו כתובה להשליש מתירין לו בלא כתובה, והגאון מוהר"מ ז"ל מליבאוויטש האריך בזה בספרו צ"צ והעלה דמתירין לו בלא השלשה עיי"ש כי טוב טעמו, כ"ש בנידון דידן דחרשת אין לה כתובה, רק לומר מסתמא כתב לה, ואף אם הוא כן, הוא רק כחוב, ואף לפמ"ש בס' צ"ל [תלמידו של הב"ת] דאף נדוניא מחוייב להשליש, ואף שכתב הר"ן ריש אע"פ נדוניא אינו בכלל תוספות כתובה, י"ל דהיינו לאלומי כח הנדוניא הואיל דנתנה משלה, אבל מ"מ תוספות הוא ג"כ, וגם תשו' מהרי"ם חולק על הצ"צ הנ"ל בזה:

ב) ואף שאין לו לפרנסה, הלוא פסק בש"ע סי' סת סעיף ח' חרשת אין לה מזונות, והוא מדברי רמב"ם פ"ד מהלכות אישות, כשם שאין לה כתובה כמו כן אין לה מזונות ולא תנאי כתובה, ומשמע מדבריו שם דחיוב מזונות מתנאי כתובה הוא, ובאמת ביבמות (ס"ה.) מזוני תנאי כתובה נינהו, וכן ברש"י כתובות (ק:):

ג) אך צ"ע לפסק רמב"ם מזונות דאורייתא, ועיין ר"ן בהא דמוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות דבחיי' לאו תנאי כתובה נינהו דהא תקנו מזונות תחת מעשה ידי' עי"ש, ואף דבש"ס הנ"ל מפוררש דתנאי כתובה הוא ס"ל לר"ן תרי חיובי נינהו, דגם מתנאי כתובה מחוייב דלא גרע מלאחר מיתתו, ובתשו' רשב"א שהביא ב"י סי' ע' דשוטה אין לה מזונות דלא תקנו לה חכמים נשואין, משמע הא חרשת אית לה, אך בגוף התשו' מפורש הטעם דכל שאין לה כתובה לית לה תנאי כתובה, א"כ גם חרשת אין לה:

ד) ואף שכתב כת"ר שבודאי כתב לה כתובה ובכתובה כתוב ואיזן ואפרנס יתיכי, הא ודאי שאלו ידע שתשתטה לא הי' מחייב את עצמו, לפרנס אותה בעת שטותה, ומזונות חיוב בכל יום ויום בפני עצמו, כהא דיכולה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה, דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו, ואף דעד עתה נתחייב במזונותי', מ"מ לא שייך בזה סברת תוס' ב"ק (ק"י:) דמשום מיתת בעלה לא מסקא אדעתה מלהיות נשואה עכשיו, דה"נ לא תוכל לומר אלא דלא אסיק אדעתי' מלבטל הנשואין עכשיו שלא רצתה בלא כתובה, אבל לא זה שעתה יתחייב עצמו בעת שטותה, דבזה בודאי היתה מתרצית, כי למה יתחייב עצמו בעת שטותה שאין לו ממנה כלום ומה תפסיד בזה, כי שום איש לא הי' מחייב עצמו בזה, ולהלכה אין לנו אלא דברי הש"ע וההיתר נכון עפ"י מאה רבנים:

ה) והנה יש מקום להתיר אף בלא מאה רבנים, ונפרט צדדי ההיתר, האחד עפ"י פסק הש"ע סי' יוד פקח שנשא פקחת וגרשה ונשאת לחרש וגירשה מותרת לחזור לבעלה פקח, דלגבי פקח לא חשבינן לנשואי חרש, ה"נ לגבי פקחת שישא לא חשבינן החרשת אשתו שתאסור עליו הפקחת, אך יש לחלק ע"פ דברי תוס' ביצה (ל"א:) בהא דטבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן משום דלא הוי מוקצה אלא מדרבנן, ולא דמי למעות שעל הכר, דשאני התם שמסתלק המוקצה מן העולם עיי"ש, הנה במידי דרבנן כשעדיין הדרבנן קיים חשוב לומר בו מיגו דאיתקצאי, אך כשעבר דיינינן כאילו לא הי' מוקצה תחילה, ה"נ בזה דווקא כשגירש החרש ונשואי החרש עברו, דיינינן כאילו לא היתה מקודשת לו תחילה, אך כשעדיין החרשת אשתו שפיר אוסרת הפקחת עליו:

ו) ובזה יתיישב מה שהקשה הבית מאיר דחרש שגירש אשתו תהי' מותרת לכהן, ובמה שכתבתי אתי שפיר דגירושין דרבנן הא לא נסתלקו שהרי מכח גירושין היא מותרת להנשא, משא"כ בנשאת לאחר שהנשואין אוסרין על הראשון, והנשואין יהו בעולם, מיהו קושיית הב"מ בלאו הכי לא קשיא, דאיסור גרושה לכהן לאו מתמת שמקדשה, ואם בא עלי' לחוד לוקה [ורמב"ם שכתב אינו לוקה לבד מאלמנה לכה"ג הכל חולקים עליו בזה] ולא שייך שנשואין גרועים לא יאסרו נשואין גמורים:

ז) והנה מצינו לפעמים בדרבנן אף שלא נסתלק בהא דכתב הר"ן בע"א בשטר דלא חשוב שטר, מ"מ בשנים חתומים ולא נתקיים רק אחד האחד מחייב שבועה, דלגבי העד שנתקיים חשבינן גם העד שלא נתקיים שלא תקנו חכמים, רק לגבי עצמו, וה"נ י"ל בנ"ד שלא תקנו חכמים נשואי חרשת רק לגבי עצמה ולא שתאסור הפקחת:

ח) עוד יש לדון לדעת החכ"צ דמותר לישא על הזקוקה כיון דזיקה דרבנן וחדר"ג דרבנן תקנתא לתקנתא לא עבדינן, הגם שבתשו' הרי"מ חולק עליו, והביא ראי' מהא דגזרו שניות בחליצה, גם זיקה איסור דרבנן חמור יע"ש, ובאמת גם אחות חליצה איסור דרבנן חמור ויש לו אסמכתא מה"ת, וכן הוא בשבת (ל"ד.) כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות ופרשו רש"י ותוס' דבעירובי תחומין מחמרינן משום שיש להם סמך מה"ת, וה"נ אחות חליצה דיש אסמכתא לדונה כגרושה לאוסרה אכהן מקרא דואשה גרושה, וקו"ח בערוה איסור כרת דחליצה כגרושה ע"כ חמור האיסור וגזרו בה שניות, משא"כ בנשואי חרשת:

ט) עוד יש לדון ע"פ דברי מהרי"ק שורש ק"א דעד כאן לא תיקן אלא שלא לישא על אשתו הנשואה לו, אבל היכי שלא נשאה ורוצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה ולהתחייב לה בשאר כסות ועונה עכ"ל, ולכאורה אינו מובן דמה בכך שאינו מחוייב לכנסה, מ"מ יאסר לישא אחרת עלי', וצ"ל עפ"י מה שכתבו ז"ל דר"ג תיקן משום חשש קטטה שיתקוטטו זו עם זו מאחר שחייב שאר כסות ועונה לזו ולזו, וכשלא יספיק לשניהם מעיקות זו את זו ויבואו לידי קטטה, אבל ארוסה שהסביר מהרי"ק שאינה חייב לישאנה ולהתחייב לא שייך תקנת רגמ"ה כלל, והנה בנשתטית אף שאין מחוייב לדור עמה, מ"מ הא חייב במזונותי', וחרשת לבד הרי חייב בעונתה, ושייך בהו קטטה אם ישא אחרת, אבל זו ששתים הנה קורתי' שנשאה חרשית ונשתטית ואין לה עליו שום חיוב לא שייך בה גזירת חדר"ג:

י) ויען נשתטית דעת הרבה פוסקים להתירה בלא מאה רבנים והגאון מליבאוויטש ז"ל כתב שכן הוא מעיקר הדין וחומרא בעלמא להצריך מאה רבנים לכן ראוי לסמוך על היתרים אלו, ע"כ אם לא הי' באפשרי להשיג מאה רבנים אפשר הייתי מזדקק בצירוף עוד איזה רבנים מובהקים בהוראה להתיר בלא מאה רבנים, אך להתיר עפ"י מאה רבנים הוא דבר ברור ונכון, והלואי הי' כל ההיתרים שנותנין לישא אחרת ברורים כהיתר זה, ואם ישיג היתר מאה רבנים ע"פ השלשת הגט ושבועה כנהוג הנני אחד מהם והי' בזה שלום מאת ידידו הדו"ש וש"ת:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף