גליוני הש"ס/בבא בתרא/קלז/א

גליוני הש"ס בבא בתרא קלז א

דף קל"ז ע"א

מהו דתימא מצי א"ל למיעבד איסורא לא יהבינן לן קמ"ל. נ"ב בשו"ת תשב"ץ, ח"א סי' צ"ה דן מכאן לעניין הנושא אשה ומתנה עמה שלא ישא אחרת עליה, שאפי' לא הי' לו עמה בנים דמעתה מצוה עליו לישא אחרת מ"מ יש גם זה בכלל התנאי הסתמיי ולא מצי אמר אדעתא דביטול מצוה לא התניתי עש"ה:

רשב"ם ד"ה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום כ' דאי עם גמר מיתה א"כ הוי גט. נ"ב זה חידוש דגט חל עם מיתה ביחד וכן משמע בירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ו נתאלמנה נתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל והכוונה. ג"כ שגירש ואמר שיחול הגט עם מיתתו ביחד דוגמת הך דגיטין מעת שאני בעולם היינו דאמר שיחול רגע קודם המיתה, וכך הא משכחת שיאמר שיחול עם המיתה יחד ונעשית אלמנה וגרושה כאחת כמיתתו וקמיבעי ליה אם כ"ו מתחייב עליה משום אלמנה וגרושה גם שניהם כיון דחלו בב"א וז"פ בכוונת הירושלמי ודברי הפני משה שם במחכת"ה הם טעות גדול דבציור שלו היא רק ספק אלמנה ספק גרושה לא אלמנה וגרושה גם שניהם עש"ה ותבן ואולם הך דירושלמי משכחת עוד למ"ד דקידושין בשיור מהני ומשכחת בראובן שקידש חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם וגירשה אח"כ ראובן ואמר שיחול הגט עם מיתת שמעון דהשתא במיתת שמעון נעשית גרושה מצד ראובן ואלמנה מצד שמעון כאחת או שגירש ראובן ומת שמעין באותה רגע הגירושין למ"ד אפשר לצמצם אפי' ביד"ש דנעשית ג"כ אלמנה וגרושה כאחת ואולם הפי' הקדום נ' יותר בירושלמי דאי אי' הו"ל להירושלמי לפרושי דהאיבעי' הוא אי נימא דקידושין בשיור מהני ומשא"כ לפי' הקדום האיבעי' היא פשוטה לכ"ע שגירש ואמר שיחול הגט עם מיתתו וזהו שטחיות הלשון נתאלמנה נתגרשה כאחת ואולם יל"ע אי שייך שתוחשב אשה גרושה ואלמנה מבעל אחד דאם היא גרושה ואין כאן אישות תו אינה אלמנה ואם היא אלמנה אינה גרושה ועכ"ז י"ל דכיון דבאו כאחת היא שתיהן באמת מטעם הי מינייהו מפקית ואף דלא שייך כאן כ"כ הי מינייהו מפקית כיון דגירושין הם ע"י פעולה ואילו האלמנות ומיתת הבעל בא מאליו בידי שמים ועיין תמורה כ"ה א' ובאתי רק להעיר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף