גליוני הש"ס/גיטין/ז/ב
שוב אין מראין לו סימני עניות. נ"ב אינו מובן כלל דהל"ל שוב אין מראין לו עניות ונ' דכל דבר יש לו שורש בכ"ב אותיות התורה כנודע מספר יציר' ומכמה דוכתי והנה בש"ס שבת ק"ד א' ס' ע' סמוך עניים לישנא אחרינא סימנים עשה כו' ומבואר דעניות שורשו באות עי"ן אלא דרפואה קודמת למכה דאות סמ"ך הקודמת לה מורה סמיכה והם יחד סמוך עניים וא"כ ראוי שלא יושהה ויתקיים עניות באדם רק יהי' לו סמיכה משמים להצילו מעניותו רק חלילה כשנגזר עניות על אדם אז האות סמ"ך נדרשת כלשון השני סימני"ם ואז נדרשים הסמ"ך עי"ן יחד סימני עניות ודו"ק וע"כ כאשר העני עצמו נותן צדקה וסומך עניים בצדקתו אז מדה כנגד מדה נסתלק גם בשמים דרש סימני"ם דאות סמ"ך ונהפך להדרש כלשון ראשון סמו"ך להיות יחד סמוך עניים וסומכין אותו מן השמים וניצל מעניותו וזהו שוב אין מראין לו סימני עניות היינו דשוב אין צירוף הס"ע סימני עניות רק הצירוף סמוך עניים כי כן המשיך בתתו צדקה וסמכו עניים ונסמך מן השמים וניצל מעניותו ודו"ק היטיב כי נכון מאוד בס"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |