גליוני הש"ס/סנהדרין/ח/ב

גליוני הש"ס סנהדרין ח ב

שם ב' לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד נ"ב דוגמת ל' זה הוריות ג' ב' לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד:. שם תוד"ה בעדה כתבו והתראה נמי צריך במסית כו', נ"ב מל' רש"י כאן וכן לקמן ס"ז א' ד"ה אמר לשנים ולקמן פ' ב' ד"ה ושאר חייבי מיתות וד"ה עדה ועדים משמע שטחיות לשונו דס"ל דמסית א"צ התראה כלל וכך משמע שטחיות ל' הגמ' לקמן פ"ח ב' מסית דלה בעי התראה כו' עש"ה וצ"ל דס"ל דכל עניין ההתראה רק משום הצלה ובמסית דליכא חיוב הצלה משום דכתי' לא תחמול עליו וכן א"צ התראה כלל וע' תוס' לקמן פ' ב' ד"ה הוי מותרה לדבר קל מש"ש וי"ל דאפי' לא אתרו בהיותו עכו"ם כו' עש"ה כל הדיבור ונ' דסברתם שם נמי אזלא בסברא דהתראה אינה נצרכת בעצם החיוב כי היכא דיוחשב שעשה דבר שאילו עשאו השתא לא הי' מעשה של חיוב דז"א דגם השתא הרי הי' בו חיוב בעצם ומשום הצלה הוא שהי' נפטר ודו"ק היטיב [ופטור משום הצלה וודאי דאין נחשב פטור בעצם כמובן מסברא וע' תוס' לקמן ע"ט ב' ד"ה וחד דפטור דהרי יצא מב"ד זכאי אין נחשב פטור בעצם והוי כשוגג והטעם ג"כ משום דהפטור רק משום הצלה ע' רש"י שם ד"ה שהרי יצא מב"ד זכאי ומש"ה אין נוהג במסית כמבואר לקמן ל"ג ב' והיינו משום דכתי' בי' לא תחמול ואין בו חיוב הצלה] ומשא"כ אילו הית' ההתראה נצרכת בעצם החיוב ובלי התראה הוא פטור גמור אין סברא לומר דכיון דאילו עשה השתא והתרו בו הי' מתחייב כו' דמה בכך הרי סוף סוף לא התרו בו ובלי התראה הא אין שם חיוב כלל והו"ל כפי עניינו עכשיו דבעי התראה כאילו לא עשה דבר כלל דמה לנו לא עשה כלל או שעשאו באופן שלא חייבה עליו תורה ודו"ק היטיב ודע דיש לספק לעניין מסית דאין בו דין הצלה מה הדין אם הסית ואח"כ עבר עביר' אחרת של מיתת ב"ד אם גם בעביר' האחרת אין חיוב הצלה מי אמר' דרק בעבירת ההסתה אמרה תורה שלא להציל א"ד בגברא מישתעי רחמנא דגברא דמסית הוא אין לחמול ולחפש זכותו והצלתו ונ"מ דגם לעביר' האחרת יוכשרו זקן וסריס כו' לדון ע' לקמן ל"ו ב' וחילופא למסית וכן גם עביר' האחרת לא תצטרך התראה כלל לרש"י וגם לתוס' יהי' די בהתראת דברים מצד הדעת לבד כהך דהיאך נניח את אבינו שבשמים כו' ולכאורה אין נפקותא בכ"ז דבלא"ה הרי מחויב סקילה על עבירת ההסתה הראשונה ואין נפקותא כלל בעביר' השני' ואולם לרש"י דס"ל לקמן ס"ז א' דנביא שהסית בחנק א"כ שפיר איכא נפקותא לאם עבר עוד אחרי הסתתו עביר' שמיתתה חמור' מחנק דנידון בהתמורה ואז יש לספק כנ"ל דעבי' השני' ג"כ לא תוצרך התראה כו' וכל הנ"ל וגם משכחת נפקותא לחיוב לגמרי דאילו הי' דין הצלה לא הי' שם חיוב כלל על עביר' השני' היינו שלא הית' מעשה של חיוב כלל וכגון דעביר' השני' היא עבירת בן סורר והיו אביו ואמו חרשין לפי מאי דמשמע מרש"י לקמן ע"א א' ד"ה חרשין דכ' ואיכא להפוכי לזכותא ולמידרש כו' ע"ש דמשמע דכל הדרש דאיננו שומע בקולנו ולא חרשין הוא רק משום חיוב הצלה שהיפוך בזכות ולולי זה לא היינו דורשין כן כלל עש"ה וכן מאי דדרשי' לפטור בבן סורר משהקיף זקן משמע מרש"י לקמן ע"א ב' ד"ה ואם משנגמר דינו דהוא ג"כ רק משום חיוב הצלה עש"ה וא"כ מסית דאין בו דין הצלה מתחייב גם באביו ואמו חרשין וגם משהקיף זקן ולכאורה יש נפקותא גם לרבנן דר"ש באם עבי' האחרת עבר תחלה ואין בה סקילה ואח"כ הסית דעתה אחרי ההסתה אין בו חיוב הצלה ויש לספק שנידון אותו גם על עביר' הקדומה בלי הצלה וככל הנ"ל ואולם ז"א דא"כ יומצא קלקלתו תקנתו דע"י שנידון בלי הצלה מתחייב אעביר' הקדומה [מה שבלתי זה לא הי' מתחייב עלי' כגון שלא הי' בה התראה וכל שאר הנ"ל] ומיתתה קלה ואינו נסקל מש"ה ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף