מראי מקומות על המשנה/אבות/ד
משנה ב
הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה
בבית שמואל אחרון (פ' בהעלותך) פירש ע"פ דברי הגמרא בנזיר (כג:) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, אך מכל מקום פשוט שצריך ליזהר שלא לעשות עבירה לשמה כי בכך יראה חבירו ויבוא לעשות כן, ולהפך במצוה שלא לשמה שאינו טוב למקום מכל מקום חבירו ילמד ממנו לעשות טוב.
וזה ביאור המשנה כאן, הוי רץ למצוה קלה, דהיינו אפילו שלא לשמה, כיון דמצוה גוררת מצוה וחבירו יעשה כמותו. ובורח מעבירה אף לשמה, כיון שעבירה גוררת עבירה, שחבירו ילמד ממנו. וזה הפירוש (לעיל פ"ב מ"א) איזו דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, מצוה לשמה שטוב לשמים ואף חברו למד ממנו להטיב.
משנה ג
אל תהי בז לכל אדם
בדברי יחזקאל (שינאווא) פירש: אם תראה חסרון ומדה גרועה באדם, אל יהיה האדם כולו לנקלה ולבוז בעיניך לגמרי כאלו לא נחשב כלל לאדם, כי יש בו שאר מדות טובות, ויהיה נחשב בעיניך בעבור המדות טובות שלו.