בנין ציון/ב/כד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב כד

סימן כד

ב"ה אלטאנא בחדש אדר תקצ"ח לפ"ק.

שאלה

בריא שעשה שטר צואה בערכאות וצוה וחתם בעדים שפלוני יקבל זה ופלוני זה ולכל א' מיורשיו ג"כ צוה מה שיקבל מירושתו ומינה אפטרופסים (שקורין קוראטארען) שלאחר מותו ירדו הם לנחלתו ולעזבונו וימסרו לכל א' וא' מה שצוה ליתן לו והיורשים לא ערערו נגד צואתו ואין ידוע אם מפני שמסכימים ומוחלים לכל א' הסך מה שיקבל או אם מפני שמתייאשים שיודעים שהשטר אשר הוקם בערכאות כפי מנהג המדינה אין מועיל ערעור נגדו והנה האפטרופסים עשו כפי אשר נצטוו. אבל להיראים נולד הספק אם יקבלו מה שהוקצב להם אחר שע"פ דין תורה אין כאן קנין גמור שיקנו וממילא בא הכל לרשות היורשים ואינם יודעים אם ימחלו היורשים והיורשים אין לפנינו לשאול את פיהם ולכן שאלו אם יש חשש עבירה בזה בקבלתם מה שנכתב להם מיד האפטרופסים או לא:

תשובה

על זה השיב אאמ"ו נר"ו בגיטין (דף י"ג ע"א) אמרינן תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומוקים רב בגמ' והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית ופריך במאי עסקינן אי בבריא כי צבורין מאי הוי (פרש"י הא יכול לחזור עד שימשוך ויורשו נמי יכול למיהדר אליבא דמאן דלית לי' מצוה לקיים דברי המת) ואלא בש"מ מאי איריא צבורין כי אין צבורין נמי הא דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי. ומוקי ר"ז בבריא ובעינן צבורין דבצבורין קני כל היכי דאיתא ורב פפא מוקי בש"מ ובעינן צבורין דאי לא"ה חיישינן למנה קבור ע"ש הנה לפי דברי רש"י דהיורש לא יכול לחזור רק אליבי' דמ"ד דלית לי' מצוה לקיים דברי המת א"כ לפי מה דפסק בגמ' בכתובות (דס"ט) כר"מ דמצוה לקיים דה"מ א"כ לדידן אין היורש יכול לחזור. אכן דעת התוס' אינה כן דהקשו שם מאי פריך כי צבורין מאי הוי לימא דטעמא דמתניתן משום מצוה לקיים ד"ה ותירצו דלא רצה לאוקמי מתניתן כיחידאי אף דפסקינן כר"מ ועוד תירצו דאי משום מצוה לקיים ד"ה אפילו אין ציבורין נמי אכן ע"ז הקשו מנ"ל לרב דאיירי בצבורין דלמא אפי' באין צבורין וטעמא דמתני' משום מצוה לקיים ד"ה ותירצו דרב פסק כר"י דלא ס"ל מצוה לקיים ד"ה. והנה כל מה שכתבו התוס' בזה הוא אליבא שיטת רש"י דתלי דין זה במצוה לקיים ד"ה או לא אבל בשם ר"ת תירצו דלא שייך מצוה לקיים ד"ה אלא בהושלש מתחלה לכך כמו המשליש מעות לבתו (בכתובות שם) וכמו בתנו שקל לבני ומתניתן משמע דלא איירי בהושלש מתחילה לכך מדלא קתני תנו מנה זה לפלוני וכן כתבו גם התוס' ב"ב (דף קמ"ט) בשם הר"י אכן הקשו על זה מהא דאמרינן (בגיטין דף. מ') האומר פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח עשו לה קורת רוח כופין את היורשים ועושין אותה ב"ח משום מצוה לקיים ד"ה. והתם לא הושלש ביד שליש מידי וכתבו דצריך לומר דגבי שיחרור יש לנו לומר יותר מצוה לקיים ד"ה מבשאר דברים ועוד תירצו בשם ר"ת דלכך לא מוקי הך דתנו מנה לפלוני משום מצוה לקיים ד"ה דלא אמרינן כן אלא היכי שאמר שדוקא לאחר מיתה יתן אבל היכי שאפשר ליתנו מחיים ג"כ לא ובשם ריב"ם חלקו עוד שם דלא אמרינן מצוה לקיים ד"ה אלא היכי שאמר בפי' תנו או תנתן אבל היכי שאמר זה לפלוני או פלוני יקבל זה לא וכשיטה זו כ' גם הרמב"ן בחמשה שיטות בגיטין וכתב שהוא עיקר שיש חילוק בין אמר תנו ובין אמר פלוני, יטול או יקנה או יחזיק או יזכה והנה הראשונים הוצרכו לכל החילוקים הללו מפני הסתירות שבגמ' שבארבע מקומות מצינו מצוה לקיים ד"ה דהיינו בהולך מנה לפלוני ובמשליש מעות לבתו ובתנו שקל לבני ובפלונית שפחתי עשו לה קורת רוח ובג' מקומות משמע דלא אמרינן כן מדמתנת ש"מ בעי קנין וממה דבעי רב צבורין ומהא דרבא באיסור גיורא והטור והש"ע ח"מ (סי' רנ"ב) פסקו כשיטת ר"ת דלא אמרינן מצוה לקיים ד"ה אלא בהושלש מתחילה לכך שכשיטה זו כתבו הרא"ש והרשב"א והריטב"א ובאמת מזה אין ראי' שהביאו גם שאר השיטות:

ובשו"ת מהר"י בן לב (ח"ב סי' ל"ט וחלק ג' סימן מ"ג) הביא שג' שיטות בדבר שיטת ר"ת דבעינן שיהא מושלש ואפילו שלא לשם כך ושיטת הרא"ש וכמו שכ' התוס' בעצמם בגיטין בשם ר"ת דבעינן שיהי' מושלש לשם כך ושיטת הרמב"ן דלא בעינן מושלש רק שיצוה ליורשים או לשליח שיתן אבל באומר יזכה או יקנה או הנני נותן דמוסר דבריו בפני עדים בלבד ולא עשה שליח לא ולא ידעתי למה לא העתיק גם שיטת ר"ת האחרת שהביאו התוס' בב"ב דהיכי שצוה ליתן לאחר מיתה בכל ענין אמרינן מצוה לקיים ד"ה רק דהיכי שאפשר ליתן מחיים שלא פירש לאחר מיתה לא אמרינן כן. והנה משיטת רש"י אין הכרע אכן מכ"מ מדהוצרך לפרש דרב ס"ל דאין מצוה לקיים ד"ה ולא חילק כחילוק ר"ת או כחילוק הרמב"ן משמע דלא ס"ל אלא דלמ"ד מצוה לקיים ד"ה בכל ענין אמרינן כן. ומהא דאיסור גיורא לא קשה דאפשר דמתרץ כחד תירוץ התוס' דבגר כיון דליתא בירושה לא אמרינן מלד"ה ומהא דש"מ במקצת בעי קנין ג"כ אין קשה דאפשר דמתרץ כחד תירוץ התוס' בכתובות (דף ס"א) דיש נפקותא במת מקבל בחיי נותן וכן הוא שיטת התוס' בגיטין ובב"ב:

והיוצא מזה לדינא דתלי הנידון דשאלה בהנך שיטות דלשיטת ר"ת הראשונה דבעינן מושלש לא אמרינן בזה מצוה לקיים ד"ה אבל לשיטת ר"ת השנייה אמרינן בזה מצוה לקיים ד"ה כיון שצוה בפי' ליתן לאחר מיתה. וכן לשיטת הריב"ם והרמב"ן אמרינן מלד"ה כיון דמינה אפטרופסים ושלוחים לקיים צואתו וכפי הנראה גם לשיטת רש"י אמרינן הכא מלד"ה כיון דפסקינן כהך מ"ד וה"ל לפ"ז שיטת ר"ת הראשונה דעת יחידי ואף שהיכי שמוחזקים היורשים פ' הטור וש"ע כשיטת ר"ת מ"מ הכא שהירושה מוחזקת ביד האפטרופסים אפילו היו היורשים מערערים מספק אין מוציאים מידם ומיד הזוכים שהרי יכולים לומר קים לי כהנך שיטות שחולקים על ר"ת וכש"כ שהם רבים ועיין בכה"ג ח"מ (סימן כ"ה) שאפי' לצאת יד"ש א"צ להחזיר היכי שטען קים לי יע"ש שהאריך בהתנאים שבעינן לומר קים לי ואין א' שמתנגד מלומר כאן קים לי וכן נראה משו"ת מהר"י בן לב הנ"ל שהוא ג"כ לא כ' לחוש לדעת ר"ת דבעינן מושלש אלא היכי דהיורשים מוחזקים אינו יכול להוציא מידם ע"פ השיטות שחולקים על ר"ת ע"ש וא"כ ממילא משמע היכי שאינם מוחזקים לא אמרינן שאין כאן מצוה לקד"ה היכי שאינו מושלש וכל זה אפילו היורשים מערערים נגד צוואת המת. ולפ"ז כש"כ בנידון דלפנינו שלא ערערו אמרינן מסתמא דניחא להם לקיים דברי המת וידעי וקא מחלי אפילו הוי התפיסה שלא כדין כש"כ כאן שע"פ רוב הפוסקים הי' אפשר לכוף להיורשים לקיים הצוואה ולכן לענ"ד אפילו לצאת ידי שמים אין כאן בית מיחוש ומותר לקבל המתנות שנתנו מהמת ושהם משעת מיתה ואילך ביד האפטרופסים, ולא החזיקו היורשים בהם:

ואגב ראיתי להזכיר מה שאמרתי על הרשב"ם ב"ב (דף קע"ה ע"א) שכתב אמה דפריך ארב ושמואל אמר תנו נותנים הא מלוה על פה הוי דדלמא הוי טעמא דידהו משום מצוה לקיים ד"ה. ותירץ דא"כ לא הי' ליתן ע"פ דברי אביהם אלא אחר מותו והרשב"א בגיטין (דף י"ג) הקשה ג"כ קושיא זו ותירץ ע"פ שיטת ר"ת דלא אמרינן כן רק היכי שמושלש ושכן כ' גם הראב"ד. וכ' שם דלהרמב"ן דלא ס"ל כר"ת הקושיא זו צ"ע. ולענ"ד תמוה דהאיך אפשר לומר דטעמא דרב ושמואל משום מצוה לקיים ד"ה הרי שמואל בפי' ס"ל בכתובות (דף ס') דהלכה כר' יוסי דלא אמרינן מצוה לקיים ד"ה וכמו שהביאו גם התוס' בגיטין (דף י"ג) ולפי מה שרצו לבאר שם שיטת רש"י אפילו רב ס"ל כן אבל מכ"מ שמואל בפי' ס"ל כן וא"כ הרי פריך הש"ס שפיר דאיך אפשר דהטעם משום מצוה לקיים ד"ה הרי עדיין יקשה לשמואל וצ"ע.

כנלענ"ד הקטן יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף