ברכת רצ"ה/ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה ס

סימן ס

ב"ה. בריסק יום א' כ"ג שבט תרכ"ח:

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג ידיו רב לו במלחמתה של תורה כ"ש מו"ה מיכאל נ"י מו"צ לעדתו בק' שאוויל:

תוכן השאלה אחד מהשו"ב מומחה לרבים זה כמה שחט שור גדול ולא גמר שחיטת רוב הסימנים ונתנבלה איפוא בידו האם צריך לשלם ההפסד שעשה לבעל הבהמה וכ"ת האריך בזה ורצונו לדעת חוות דעתי בדבר המשפט ואבוא היום להשיבהו בגוף הדין ודבריו ה' בתוך יעברון וזה החלי בעזה"י מקור הדברים בש"ס דב"ק דף צ"ט אמר שמואל טבח אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא פושע הוא נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו מכאן למ"ל למימר מזיק הוא כו' אי אמר מזיק הוא ה"א הני מילי היכא דקא עביד בשכר כו' קמ"ל פושע הוא אתיבי' כו' ובתר הכי אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן טבח אומן שקלקל חייב ואפי' הוא אומן כטבחי דציפורי ומי אמר ר"י הכי כו' וא"ל זיל אייתי ראי' דממחית לתרנגולים ואפטרך ל"ק כאן בחנם כאן בשכר כי הא דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח מקדים לו דינר מיתבי' כו' העתקתי לשון הסוגיא בקיצור יען נצרך הוא לדברינו להלן. והנה הא דפטור בחנם ולא מחייבינן אותו משום אדם המזיק דאדם מועד לעולם כתבו התוס' בריש המניח דהא דמרבינן אונס כרצון באדם המזיק לאו היינו אונס גמור דהא בירושלמי פוטר אם ישן הראשון ובא השני לישן אצלו עיי"ש שהאריכו דאדם המזיק פטור גם באונס שהוא כעין גניבה וחייב באונס שהוא כעין אבידה שהוא קרובה יותר לפשיעה וסיימו דכן מוכח בהך דטבח אומן שקלקל דפריך למאן דפטר בחנם מהא דקתני נתן בהמה לטבח ונבלה חייב משום שהוא כנושא שכר ומשני אימא מפני שהוא נושא שכר והיינו שהמקשה סבר שדומה לאבידה והמתרץ מסיק שדומה לגניבה ופטור משום אדם המזיק עיין בדבריהם ז"ל שם ובב"מ דף פ"ב שביארו הדברים ביותר עייש"ה אולם הקדמונים ז"ל הביאו בשם הריב"א ז"ל דלכך אין לחייבו משום אדם המזיק דכל שעושה ברשות שנתן לו להתעסק בדבר אין לחייב משום אדם המזיק דחייב גם באונס עיין עליהם. ולכאורה לדבריהם ז"ל בין לדעת התוס' דאונס דטבח הוי כעין גניבה לפי המסקנא ואין לחייבו משום אדם המזיק בין לדעת הקדמונים בשם הריב"א ז"ל דכיון שהתעסק ברשות ליכא חיובא משום אדם המזיק והא דחייב לשלם טבח אומן בשכר הוא רק מטעם חיוב שומרים דכיון שהוא שומר שכר חייב כל שאינו אונס גמור רק כעין אבידה או אף כעין גניבה ולפ"ז היכי דאין לחייב משום חיוב שומרין וכגון בבעלים וכדומה פטור מלשלם אף בשכר וכמובן:

אמנם אחר העיון וההתבוננות נראה לי לחלק הענינים דהנה צריך להבין לפמ"ש הפוסקים ז"ל בהך דשומר שמסר לשומר דשומר שכר שמסר לשומר חנם חייב משום דגרועי גרע' לשמירותי' דאף אם השומר הראשון הי' בבעלים חשוב גרעי' לשמירותי' משום דאף דבבעלים פטור מגניבה ואבדה ואף בפשיעה והשומר השני חייב עכ"פ כשיפשע מ"מ חשוב גרעון בגוף השמירה דש"ש חייב לשמור שמירה מעילה יותר מש"ח ונהי דלענין התשלומין כשיעבור ולא ישמור כראוי חשוב עילוי מ"מ אנן דנין לענין גוף השמירה המוטלת עליו מדבריהם אלו למדנו דלענין חיוב השמירה אין חילוק אי הוי בבעלים או שלא בבעלים דהוא קיבל על עצמו לשמרו כראוי והיכי שנותן לו שכר צריך לשמרו שמירה מעולה ביותר דלהכי יהיב לי' אגרא דמה"ט חייב גם בעל בעידנא דעיילי אינשי וכמבואר בש"ס ופוסקים ז"ל ועיין בפוסקים ז"ל שהעלו דגם בגניבה ואבידה בבעלים שכרו מיהא מפסיד כיון שלא עשה המוטל עליו וכדאמרי' בש"ס דב"מ דף נ"ח בהקדשות עייש"ה והיינו מה"ט דגם בבעלים לא נפטר מלעשות השמירה המוטלת עליו דאמאי באמת יפטור בבעלים כיון שקיבל מ"מ עליו לשמור כראוי למה יפטור בשלא עשה המוטל עליו ואשר קיבל על עצמו. אמנם ביאור הענין דענין חיוב השומרין הוא באמת מצד חוק התורה ואי לאו דאמרה תורה שישלמו כ"א לפי שמירתו לא היינו מחייבים אותו מצד הדין דאף שהתורה חייבה כ"א לפי שמירתו ש"ח כדרכו וש"ש כדרכו עיין תוס' כתובות דף נ"ו ובקדמונים ז"ל מ"מ אי לאו שאמרה תורה לא הי' בידינו לחייבו לשלם משום זה שלא עשה מה שקיבל ע"ע ורק להפסידו שכרו כיון שלא קיים תנאו ועיין בראב"ד ז"ל בהך דמתנה ש"ש להיות כשואל דפריך בש"ס דב"מ דף צ"ד שם במאי בדברים כו' שהקשה דלמ"ל קנין הרי כל תנאי שהוא בשעת מעשה מתקיים בלי קנין וכתב דלאו קושיא היא דכל תנאי שהוא בשעת מעשה תנאו קיים ואם לא יתקיים התנאי תהי' השמירה בטילה ומשיכתו לשומר בטילה וכ"ש שיהי' פטור לפיכך צריך דוקא קנין להתחייב עכ"ל ומעתה היכי דהוא פטור מצד חוק התורה וכגון בבעלים אין אנו יכולין לחייבו מצד שלא קיים תנאי השמירה דבשביל זה אין לחייבו דאם תאמר שמצד ביטול התנאי המעשה בטל כ"ש שיפטור דהשמירה בטילה ולא הוי שומר כלל ורק דמפסיד שכרו מטעם שלא קיים תנאו ועשה את המוטל עליו אשר בשביל זה נתן לו שכר וז"ב. ומעתה אמינא דבהך דטבח חייב לדעת הריב"א ז"ל אף היכי דהוי בבעלים דאף דאין לחייבו משום חיוב שומרין מ"מ צד אחר יש לחייבו דכיון דההיזק בא ע"י ממש והו"ל אדם המזיק דחייב גם באונס כזה לדעתו ז"ל ורק דהא דפטור בחנם הוא משום דעשה ברשות שנותן לו להתעסק ולשחוט א"כ בשכר דלהכי יהיב לי' אגרא שידקדק ביותר כל שלא דקדק וביטל א"כ התנאי המעשה בטל והו"ל א"כ כעושה שלא ברשות דחייב שפיר באדם המזיק אף בכה"ג ואף דהוי בבעלים שפיר חייב דמ"מ בטלת שמירתו בביטול תנאי השמירה שלא עשה המוטל עליו דמה"ט מפסיד שכרו וכנ"ל וחייב א"כ משום אדם המזיק ורק לדעת ושיטת התוס' דבאונס כזה פטור גם אדם המזיק והא דבשכר חייב הוא ע"כ רק מטעם חיוב שומרין דהוי ש"ש דחייב גם בגניבה דקרובה לאונס שפיר פטור היכי דהוי בבעלים דליכא חיוב שומרין מגזירת הכתוב ודו"ק בזה:

והנה עלה על לבי לכאורה לומר ולהביא ראי' לדעת הריב"א ז"ל דהנה כבר נודע דעת הרמב"ם ורש"י ודעמם ז"ל דהא דאמרינן דתקנו משיכה בשומרין הוא גם לענין חיוב השומרין דאינם חייבים רק אחר המשיכה ובמקום שמשיכה קונה עיין בטוש"ע סי' רצ"א ועיי' בש"ך ובאחרונים ז"ל שהעלו דכן היא העיקר דאין השומרים מתחייבים כ"א לפי דרכו אלא אם כן משכו החפץ וא"כ יקשה דא"נ דעיקר חיובא של טבח אומן בשכר הוא מטעם שומרין היאך פסיקא לי' שיתחייב טבח בשכר הא מיחסרא משיכה א"ו כדעת ושיטת הריב"א ז"ל דאדם המזיק חייב באמת באונס כזה וטבח אומן בחנם פטור משום דעביד ברשות ובשכר כיון שאדעתא שידקדק ביותר נתן לו שכר כשלא דקדק ועשה המוטל עליו הוי לי' כשלא ברשות דחייב מטעם אדם המזיק ולזה לא בעינן משיכה דכיון דביטל תנאו הוי לי' שלא ברשות דלזה אין צריך קנין דרק לענין שיתחייב לשלם מטעם שומר צריך קנין המשיכה. דאי לאו הכי אין לחייבו דאם תאמר דלא קיים תנאו כ"ש שהשמירה בטילה ופטור וכנ"ל בשם הראב"ד ז"ל משא"כ בהך דטבח בשכר דמצד אחר קאתינן לחייבו משום אדם המזיק וכנ"ל לא בעי משיכה דכל שביטל תנאו המעשה בטל והו"ל כשלא ברשות. והנה רבותינו בעלי התוס' בעצמן יש לומר דלשיטתייהו אזלי דמחלקי בין שומר חנם ושומר שכר לשואל דבש"ח וש"ש כיון שעליהם סמכו הבעלים חייבים בלי קנין משיכה כיון שלא עשו המוטל עליהם ועליהם סמכו הבעלים משא"כ בחיוב אונסין גמורים דשואל דאתי ממילא עיין בדבריהם ז"ל ב"מ דף צ"ט משא"כ לדידן דתפסינן לעיקר דבכל השומרים בעינן משיכה להתחייב בתשלומין עכצ"ל כנ"ל דבהך דטבח מטעם אדם המזיק קאתינן עלה להתחייב כשלא קיים תנאו והו"ל כשלא ברשות דגם באונס כזה חייב אדם המזיק וכנ"ל בשם הריב"א ז"ל לו חבירו או שזרקו חבירו על הכלים ושברן פטור אפי' ברצון שצוה לחבירו לעשות לו כך דמטעם מזיק אינו חייב אלא כשמזיק בידים דוקא ע"י מעשה. ולהכי בתוחב לו חבירו אע"ג דלענין חיוב מיתה לא בעינן מעשה דלא בעינן מעשה רק במלקות ובחטאת אבל גבי מיתה וכרת ואפי' במיתת ב"ד לא בעינן מעשה דהא מגדף ומקלל חייב מיתת ב"ד אע"ג דליכא מעשה מ"מ לא מצינן למימר דאע"ג דפטור ממיתה פטור נמי מממון מתנא דבי חזקי' דמה מכה בהמה ישלמנה לא חלקת בי' הא בכה"ג שתוחב לו חבירו שאינו עושה מעשה בידים גם במכה בהמה פטור ואדרבא מהך דתנא דבי חזקי' מדלא קאמר מה מכה בהמה לא חילקת בה בין אונס לרצון יש להביא ראיה לשיטת הריב"א דאדם המזיק חייב באונס ודו"ק:}}:

אמנם באמת כבר העליתי בחידושי דבש"ש שנתן לו שכרו מקודם לכ"ע נתחייב בלי משיכה מטעם קנין המעות לדידן דקיי"ל כר"י דדבר תורה מעות קונות. דאף דהפקיעו חז"ל קנין המעות מ"מ ז"א רק היכי דשייך חששא דנשרפו חיטך בעלי' דלא שייך רק במכירה אבל לא בשכירות פיעל ושומר דאף בשכירות מטלטלין פסקינן דמעות קונות מה"ט דל"ש חששא דנשרפו חיטך כו' עיין ח"מ סי' קצ"ח וכן נראה מדברי התוס' ב"מ שם למעיין עייש"ה וביארתי בחידושי הדבר ביותר דענין קנין המשיכה בשומרין אינו שיקנה החפץ שיתחייב באחריותו ורק דהקנין היא לענין חיוב השמירה וממילא חייב משום גזה"כ דאל"כ יקשה להפוסקים כל"ב בפרק אלו נערות דשומר מתחייב בשעת פשיעה דאיך יועיל קנין משיכה על לאח"ז דמשוך פרה זו ולא תקני לך רק לאחר ל' ל"ק דכלתה לה משיכתו ולענין זה אין חילוק בין קנין משיכה לקנין מעות ודו"ק וא"כ יש לומר דהא דטבח אומן בשכר חייב היינו בכה"ג שנתן לו שכרו מקודם דנתחייב בשמירתו גם בלי משיכה. ובזה יתבאר כמין חומר לישנא דהש"ס כאן הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר דיפלא לישנא דיקדים לו דינר וכי בהבטחת שכר שמירה לא נעשה ש"ש ובזה א"ש דאי לאו שנתן לו שכרו מקודם ליכא חיוב שומר עליו בלי משיכה. [ובזה יש מקום לבאר לשון התוספתא שנתקשה בה כ"ת דקתני המוסר לטבח ונבלה דרק בשמסרה לו נתחייב כל שנוטל שכר אף אח"כ משום קנין משיכה ודו"ק].

ולפ"ז אמרתי ליישב דברי המרדכי ז"ל שרצה לומר דמשום הברכות חשוב כנושא שכר ותמהו עליו דהרי בהדיא קאמרינן בש"ס כאן דבחנם פטור ורק בשכר חייב הרי דלא חשוב כנושא שכר מחמת הברכות. ולפי הנ"ל י"ל דספיקא של המרדכי ז"ל היא דמ"ל דהש"ס מיירי היכי דליכא משיכה ולכך בחנם פטור דאף דחשוב משום הברכות כנושא שכר מ"מ אין לחייבו מתורת שומר כיון דמיחסרא משיכה וכל השומרין צריכין משיכה להתחייב כשלא שמרו כראוי ובשכר דחייב היינו כשהקדים לו שכרו דהוי קנין כסף וכנ"ל וא"כ היכי דהוי קנין משיכה י"ל דחייב גם בחנם דהוי כש"ש משום שכר הברכות [וצ"ל לפ"ז דלא הי' בגירסתו בהתוספתא המוסר כו' דמשמע שקנאו במשיכה ורק כגירסת הש"ס כאן] והבן זה:

ולכאורה עלה על לבי לפ"ז להביא ראי' ועזר נגד דעת הריב"א ז"ל דדק מטעם חיוב שומרין קאתינן עלה לחייבו בטבח אומן בשכר מהא דקאמר יקדים לו דינר ולא סגי בהבטחת שכר וכנ"ל. אמנם אחר ההתבוננות נראה דאין מזה ראיה ואדרבה יש מכאן קצת ראיה להיפוך דהא דפטור בחנם ולא קמחייב מטעם אדם המזיק היא רק משום שעשה ברשות וכל שלא קיים תנאי השמירה דהו"ל כשלא ברשות הדר מחייבינן ליה משום אדם המזיק וכנ"ל לדעת הריב"א ז"ל דלפ"ז יתבארו כל דברי הש"ס על מכונם. והוא לפמ"ש הפוסקים ז"ל דכל ספק חיוב בשומרין חייב משום דהו"ל כאיני יודע אם פרעתיך ל"מ לדעת הסוברים דשומרים נתחייבו משעת שמירה אלא אף לדעת הפוסקים כל"ב דפרק אלו נערות דשומרין משעת פשיעה נתחייבו כתב ביש"ש ז"ל דאפ"ה הו"ל כא"י אם פרעתיך דמשעת שמירת נתחייב בהשבה ואף דהמפקיד לא ידע שבאיני יודע אם פרעתיך קיי"ל דהיכי שהתובע טוען ג"כ ספק פטור דז"א רק בהלואה דהתובע הוי"ל למידע אבל בשומרין דל"ה למידע גם בכה"ג חייב וביחוד כיון דאיכא דררא דממונא שבלא טענותיהם יש ספק לב"ד עיין כ"ז בדברי האחרונים ז"ל וא"כ יקשה בהא דפסקינן להלכה ומקור הדברים מהך דמוגרמת דפטרי' רב לטבח מלשלם דהיכי שנבלה מספק הטבח פטור דא"ל אייתי ראי' כו' ד"א דמטעם חיוב שומרין קאתינן עלה למה לא יתחייב כדין כל ספק חיוב בשומרים דהו"ל א"י אם פרעתיך [ויש לי הרהורי דברים להוסיף ולומר עוד דאף לדעת קצת דלהסוברים כל"ב דמשעת פשיעה נתחייבו השומרים חשוב א"י אם נתחייבתי לך דבשומרים לא שייך חיוב השבה או אף לדעת הריטב"א ז"ל דאף לל"ק ל"ח א"י אם פרעתיך דגמר ועיקר החיוב היא בשעת פשיעה ורק דלל"ק נתחייב אח"כ למפרע מ"מ א"נ דחיובא דטבח הוא מתורת שומר אין לפטרו גם בספק וטעמא דידי דבאמת צריך להבין דלמה יפטור כשעשאו ספק נבילה דהרי מ"מ ע"י נעשה היזק לבעל הבהמה שאסורה לו מה לי ספק מה לי ודאי הרי מ"מ ההיזק הוא היזק ודאי.

אולם באמת נכון הדבר לפמ"ש הש"ך ז"ל בסי' שפ"ו דדיני דגרמי לא הוי רק מטעם קנס חכמים ואינן חייב רק במזיד אבל בשוגג פטור וא"כ כשנתנבלה רק מספק שפיר א"ל אייתי ראי' דנתנבלה ע"י דאף דבין כך ובין כך הרי אנו לא ידעינן ונאסרה לו מספיקא מ"מ אם הוא לא עשה בה מעשה המטריפה אין כאן היזק ורק גורם להיזק וכמו שורף שטרותיו של חברו וכדומה וכיון דדיני דגרמי לא הוי רק קנסא בשוגג פטור ורק במזיד קנסוהו חז"ל והבן וכ"ז לא שייך רק היכי דאנו באים לחייבו משום אדם המזיק אבל אי נימא דחייב מתורת שומר הנה כל חיובי שומר הוא רק מטעם גורם שמתוך שהניח הדבר בלי שמירה כראוי גרם לזה היזק ואף דבכ"ז גורם פטור מה"ת דדיני דגרמי ל"ה רק קנס חכמים בשומר חייבו תורה וא"כ שפיר הי' לנו לחייבו בטבח גם בנבלה מספק דגורם מיהו הוי שנאסרה עליו וכנ"ל ואין לומר ולחלק דדוקא חד גורם חייבה תורה בשומרין שע"י שלא דקדק לשמור כראוי גרם לזה היזק גמור משא"כ כאן בטבח דהוי תרי גורם שע"י שלא דקדק כראוי גרם לזה גרם היזק דז"א דאל"כ למה הוצרך למעט שטרות מחיוב שומרין הרי הוי גורם דגורם דגם שורף שטרותיו של חבירו ל"ה רק גרמי וביחוד יקשה לדעת הסוברים דבפשיעה חייב גם בשטרות. [ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם לא צרפתים עוד במצרף הבחינה ולכן קצרתי].

ועכצ"ל כנ"ל לדעת ושיטת הריב"א ז"ל דעיקר חיובא בטבח בשכר הוא משום אדם המזיק דכיון שלא קיים תנאי השמירה הו"ל כשלא ברשות ולכך פטור בניבלה רק מספק והיינו דנאמר דמיירי בכה"ג שלא משך וגם לא קיבל דמים מקודם דליכא למימר דיתחייב מ"מ מטעם ותורת שומר דחייב גם בספק וכנ"ל ובזה יתבאר כל הסוגיא על מכונה דמתחלה קאמר ר"י דטבח אומן בשכר חייב אף שלא לקח דמים מקודם וכסתמא דמלתא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וליכא א"כ חיוב מטעם שומר והיינו בנבילה ודאי ומשום דכיון דחשוב כשלא ברשות חייב מטעם אדם המזיק וכנ"ל ואח"כ הובא הך דרבי זירא דהרוצה שיתחייב לו טבח והיינו בכל גוונא אף אם ינבלה מספק יקדים לו דינר דיהי' עליו חיוב שומרין דחייב גם בספק וכנ"ל ואח"כ הביא הך דמוגרמת דפטריה רב כיון דהוי ספק והיינו כסתמא דמלתא שלא לקח השכר מקודם דליכא חיוב שומרין [ויש לי הרהורי דברים בלקח דמי שכרו מקודם אי חייב לרב דאיהו ס"ל דמעות אינן קונות עיין ש"ס דב"מ דף מ"ח וש"ס דע"ז דף ע"א עייש"ה או דנימא דפועל ושומר דמי בזה לקרקע דלכ"ע נקנה בכסף ואכמ"ל].

ולפי הנ"ל מוכח להדיא מהש"ס כאן דבשביל הברכות לפי המסקנא ל"ח נושא שכיר שנאמר שנתן לו ע"ד שידקדק ביותר [ועיין בתשו' מהרש"ך ז"ל שהעלה לומר בהך דעייל בעידנא דעיילי אינשי דדוקא בנוטל שכר להדיא אמרי' דחייב גם בכה"ג דלהכי יהיב לי' אגרא כו' משא"כ בשאר ש"ש בשביל הנאה המגיע לו וא"כ י"ל דהך דטבח להא דמיא ואין לחייבו רק בשכר ממש] ובזה יתיישב מה שדקדקו התוס' שם לישב לפי הס"ד דאף בחנם חייב הא דקתני שהוא כנושא שכיר והיינו דהמקשה ס"ל דחייב משום שכר הברכות והמתרץ השיב דמיירי בנוטל שכר להדיא דרק בכה"ג חייב ודו"ק:

עוד אמינא לעשות סמוכין לדעת ולשיטת הריב"א ז"ל וכאשר בררתי לדעתו דטבח אומן בשכר חייב מטעם אדם המזיק מדברי הש"ס לעיל מזה וביחוד מפירש"י ז"ל שם דקאמרינן בהך דשמואל למה לי למימר מזיק הוא פושע הוא אי קאמר מזיק הוא ה"א הנ"מ דעביד בשכר קמ"ל פושע הוא דפשטא דסוגיא משמע דבשכר חייב משום מזיק והיינו כנ"ל דכיון דלא עשה השמירה כראוי הו"ל כשלא ברשות והדר הו"ל אדם המזיק והא דקאמר פושע הוא היינו ג"כ דכיון דפשע אף בחנם לא קיים תנאי השמירה וחייב משום מזיק וכנ"ל ועיין ברש"י ז"ל שם שכתב ז"ל הנ"מ דקעביד בשכר דמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם כו' מדקרי לי' מזיק לחייבו באונס ש"מ בעושה בשכר קאמר וא"נ כשיטת התוס' דבאונס כזה דטבח אדם המזיק פטור ואין לחייבו א"כ רק מתורת שומר אין לדברינו אלה הבנה אולם א"נ דבשיטת הריב"א ז"ל קאי יתבארו כל דברי רבינו רש"י ז"ל כמין חומר. והנה הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי הקשה בהך דטבח שקלקל דבשלמא הגרמה ועיקור היזק ניכר הוא אלא שהייה ודרסה הא אינו ניכר עיי"ש שהעלה משום זה לומר דכיון שלא שחטה כראוי השחיטה היא ההיזק שאין זו שחיטה אלא כמתיז ראשה והרי ניכר בין חיה לשחוטה עיי"ש שהאריך בזה והקשיתי לפמ"ש היש"ש ז"ל דשומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וכתב שכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ן ז"ל עיין בדבריו ז"ל בפ' הגוזל סי' כ' דא"כ מה קשי' ליה דהרי מ"מ יש לחייבו מטעם שומר שפשע בשמירתו. ומזה הוכחתי דגם הוא ז"ל בשיטת הריב"א קאי וכנ"ל לדעתו ז"ל דבהך דטבח משום אדם המזיק קאתינן עלה דהו"ל כשלא ברשות ולכך חייב גם בלא קיבל דמים מקודם דליכא לחייבו מטעם שומר ושפיר קא קשיא לי' דשהיי' ודרסה הו"ל היזק שאינו ניכר ודו"ק:

והנה אנכי בחידושי העליתי דגם לדידן דקיי"ל כר"י דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ובמזיד חייב שלא יהי' כאו"א כו' ס"ל תקנתא דכדי שיודיע לפטרו בשוגג וישבתי בזה קושית התוס' בגיטין דף. נ"ג שם דבמפגל למה לא קנסו שוגג אטו מזיד דפיגול דאורייתא דיש לומר דפטור בשוגג כדי שיודיע והארכתי בזה לישב הא דפריך בש"ס שם דבמנסך דאורייתא יקנסו שוגג אטו מזיד ולא קמשני דלא קנסו כדי שיודיע דבאמת כבר הקשו לחזקי' דבמנסך הרי יכול להודיע שניסך בלי הגבהה דיפטור מטעם קלב"מ. אמנם כיון דקיי"ל דבקלב"מ מהני תפיסה שפיר שייך לחוש שלא ירצה להודיע מחשש דשמא יתפוס אותו דבקל יוכל לתפסו.

והנה התוס' בכתובות דף ל"ג כתבו דבקלב"מ בקנס פטור אף לצאת ידי שמים דבקנס אשר ירשיעון אלקים כתיב וכל שהב"ד אינם יכולים לחייבו אין כאן חיוב כלל אף לצאת ידי שמים וא"כ אף אנו נאמר כ"כ לר"י דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק דכיון דלדידי' קיי"ל דטמא טהרותיו של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו חזינן א"כ דאין החיוב לדידי' משעת ההיזק ורק אחר גמר דין שהב"ד מחייבין אותו דאל"כ למה לא יצטרכו היורשים לשלם חוב אביהם. וא"כ היכי דקלב"מ ליכא חיובא לדידי' אף לצאת ידי שמים ואף אי תפס מפקינן מיני' וכנ"ל בקנס לשיטת התוס' וא"כ שפיר יכול להודיע במנסך בכה"ג שיאמר שניסך בלי הגבהה דיפטור לדידי' לגמרי משום דקלב"מ ואף תפיסה לא מהני וכנ"ל והארכתי בזה ואכמ"ל ולפ"ז יקשה איפוא דבשהי' ודרסה למה לא יפטור משום כדי שיודיע אולם הדבר נכון דכיון דעיקר תקנתא דכדי שיודיע הוא רק היכי שיהי' באין רואין וא"כ בטבח יוכל עדיין לומר ולהודיע שהי' הקלקול באונס גמור שהי' מונח קוץ וכדומה במקום השחיטה דיפטור לכ"ע אמנם כ"ז היכי דל"ה שומר ורק דחייב משום אדם המזיק וכנ"ל לדעת הריב"א אבל היכי דהוי שומר שפיר הי' לנו לפ"ז לפטרו משום כדי שיודיע דאין יכולין לומר כנ"ל דיוכל להודיע ולומר שהי' באונס דכיון דשומר הוא יתחייב בכה"ג לשבע שבועת השומרין וכמבואר וא"כ עדיין יש לעורר בהא דקאמר ר"ז הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר והיינו כמש"ל שבזה יתחייב בכל גוונא אף אם ינבלה מספק דלפ"ז אדרבה אם יהי' עליו תורת שומר יפטור לגמרי משום כדי שיודיע וכנ"ל ומזה אמינא להביא ראי' למ"ש בתשו' הרא"ש החדשים דתקנת כדי שיודיע לא שייך רק לפטור אבל לא ליטול מה שאינו מגיע לו ולפי זה כיון דע"כ יפסיד שכרו לא נועיל כלל במה שנפטור אותו מלשלם דאם בשביל הפסד ממון לא יודיע גם עתה לא יודיע שלא יפסיד שכרו ויש לי בכל הדברים הנאמרים בזה הרהורי דברים ואכ"מ ביאורם בשגם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה:

ונחזור לענין השאלה הנה כבר בררתי דלדעת הריב"א ז"ל גם בבעלים חייב הטבח שקלקל אולם אף שעשיתי סמוכין הרבה לדעתו ז"ל עכ"ז קשה להוציא ממון בכה"ג מהשוחט אחרי שהתוס' חולקים וסוברים דמשום אדם המזיק אין לחייב באונס כהך דטבח אומן דדמי לגניבה ורק מתורת שומר דבבעלים פטור ורק דמ"מ יש נ"מ לענין תפיסה וכמובן וגם שלא בבעלים יש נ"מ בין השיטות היכי שלא הקדים לו שכרו דסתמא דמלתא ל"ה קנין משיכה ואין לחייבו מתורת שומרין לדידן דתפסינן לעיקר דגם לענין חיוב שומרין בעינן משיכה ואין לחייבו א"כ לאומן בשכר רק היכי שהקדים לו דינר דקני בקנין מעות וכאשר בררתי בדברינו למעלה. אמנם אם בנ"ד חשוב בבעלים ראיתי לכ"ת דפשוט לי' דזה הוי בבעלים משני טעמים הא' דכיון שאינו רשאי לשחוט אצל שוחט אחר אף אם ירצה לשלם גם להשו"ב הקבוע במתא דמי לש"ץ דמבואר בתשב"ץ סימן צ' דבני העיר חשובים כשאולים לו והב' דכיון שבעל הבהמה סייע באסירת רגלי הבהמה ובהחזקת ראשה הרי זה ממש עמו במלאכתו אולם לדעתי שני הטעמים ליתנהו בנ"ד דמלבד דיש לדבר הרבה אי זה דמי לש"ץ דהתם חשוב שיעבוד הגוף ממש שחיובו להתפלל עמו ולהיות בבהכ"נ בעת התפלה משא"כ בשו"ב דאף שאינו יכול לשחוט אצל זולתו מ"מ גופו אינו משועבד הנה כפי הנראה ממכתב שאלתו יש בעיר הזאת עוד שוחט קבוע זולתו וא"כ אינו משועבד לשחוט אצל זה דוקא דהרי יכול הי' לשחוט אצל האחר וגם ע"י מה שאסר רגלי הבהמה והחזיק ראשה לדעתי לא חשוב עמו במלאכתו דכיון דהשוחט אין לו עליו רק לשחוט לבד ולא לאסור רגלי הבהמה ולהחזיקה ולהפילה אין זה מלאכת השוחט רק מלאכת בעל הבהמה וז"פ ואין לפטרו משום זה אמנם אם כסתמא דמלתא דלא עשה קנין משיכה וגם לא הקדים לו שכרו מצד אחר אין לחייבו לשיטת התוס' דבכה"ג אדם המזיק פטור ורק מטעם שומר קאתינן לחייבו וכנ"ל ואף שלדעת הריב"א ז"ל גם בכה"ג חייב קשה להוציא. ובגוף התשלומין בהך דטבח אני נבוך היכי שנמצאת אח"כ בבדיקה שהיא טריפה בלאו הכי היכי נדייני' אם נימא דנישום כמה הי' יכול ליקח אחר השחיטה קודם הבדיקה שיהי' אחריות הבדיקה על הלוקח וכדאמרינן הכי בעדים זוממין במעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובתה ונמצאו זוממין דשמין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו והיינו כמה שהיתה יכולה ליקח עבור הספק הזה שימות הוא מקודם או דנפטרי' לגמרי דנחלוק בין ספק שאינו יכול להתברר רק לאחר זמן ובין יכול להתברר כעת וכמובן למעיין המשכיל וגם אין להביא כמו כן ראי' מעדים זוממין דחייבין על מחשבתם הרעה דכאשר זמם כתיב משא"כ במזיק ועיין ברמב"ם ז"ל פכ"א מהל' עדות ובכ"מ ז"ל שם דאף היכי דלא מהני עדותו רק תפיסה חייבים לשלם כשהוזמו דבקל יוכל לתפוס דכאשר זמם כתיב עייש"ה וכמו כן יש להסתפק להיפך אם נמצאת כשרה כמה יצטרך לשלם ועד עתה לא מצאתי גילוי לזה והנה אם נאמר דהיכא שנמצאת טרפה בלא"ה הטבח פטור לגמרי וכאשר הדעת נוטה גם אם לא נבדקה הריאה אחר הקלקול יראה דאין לחייבו דא"ל אייתי ראי' דכשרה היתה דאף דרוב בהמות בחזקת כשרות וברוב כזה אזלינן גם בממון דהו"ל רוב שכבר הוחזק וכמבואר בדברי הקדמונים ז"ל מ"מ אין רוב בהמות נאכלין לדידן דאנו מחמירין הרבה וכאשר יעיד החוש ושפיר א"ל אייתי ראי' דהיתה נאכלת בלא זה והנלפע"ד כתבתי ושלום על ישראל ועל רבנן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף