סדר הדורות/תנאים ואמוראים/אביי הכהן

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סדר הדורות תנאים ואמוראים אביי הכהן

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אביי הכהן . א') שמו נחמני בשם זקנו אביו של רבה בשבת (ל"ג סע"א) ידענא בנחמני, ושם (ע"ד א') אמר רבא שפיר קאמר נחמני, וכן במעילה (כ' ב') אמר רבא שפיר קאמר נחמני, ובע"ז פ' ר' ישמעאל אמר רבא אקפן נחמני שמעתתא, ובפ' השולח אמר סתם גמרא והלכתא כנחמני, ובגיטין (מ"ה א') שנאבד לו חמור בין הכותים ונתן סימן שבטנו לבן ושלחו לו אלמלא דנחמני את ר"ל שאינו משקר כו'). וכ"כ הערוך ערך אביי דנחמני שמו שהיה בן אחיו דרבה בר נחמני ותלמידו. וכיון דהוי שמו נחמני בשם אבוה דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביו אלא הוה קרי לי' אביי בלשון ארמית כאדם שקורא אבי וסליק לי' אביי עכ"ל. וכ"כ רש"י פ' המקבל קראו אביי שלא לזכרו בשם אביו, וי"מ להיפך שמו אביי, ורבה מתוך שגדלו ולמדו תורה קראו נחמני ע"ש אביו שהיה לו כבן וכן פירש"י בגיטין (ל"ד ב'). ומ"ש רש"י סוף הוריות א"ד דבלשון גנאי קראו נחמני כלומר עדיין תלמיד רב נחמן אתה, כתב הבאר שבע שבוש הוא ותלמוד טועה כתבו (ודאי שבוש הוא דהא הבאתי לעיל שסתם גמרא אמר הלכתא כנחמני, ועוד בפסחים (קי"ב ב') גזר על אגרת בת מחלת שלא תבוא לישוב ואמרה ליה אלמלא שהכריזו ברקיע הזהרו בנחמני סכנתיך. ובפ' אעפ"י באתה חומה אחר מות אביי לפני רבא ואמרה פסוק לי חמרא אמר ידענא בנחמני דלא הוה שתי חמרא. ואי נחמני לשון גנאי לא היה קוראו סתם גמרא וברקיע ואחר מותו נחמני וק"ל). וקודם שנולד מת אביו, ואחר שנולד מתה אמו, ואמרו אביי ר"ת א שר ב ך י רוחם י תום (הושע י"ד ב'), ובמגלה עמוקות א' צ"ב אך בי ישוב יהפך (איכה ג') לקיים קרא יתום אתה היית עוזר. ומ"ש אביי אמרה לי אם, שבת (ס"ו ב' קל"ד א') ובעירובין (כ"ט ב', ס"ה א') יומא (ע"ח ב') מ"ק (י"ב א', י"ח ב') היינו מרבניתיה (קדושין ל"א ב'):

ב) והיה מבית עלי, ואביו היה נקרא כייליל זבחים (קי"ח ב') רב יוסף כשאביי היה מקשה ליה א"ל חד ברא הוה לי' לכייליל ולא מיתקן (ע"ש). ובפ' הזרוע (קל"ג א') שלא לקח מתנות כי אם בערב יו"כ שידעו שהוא כהן (ובתוס' שם שלא היה עשיר, ובעירובין (ס"ה א') רבה ברב חנן אתא לאביי וא"ל את ורבה לא הוה לכם עירוב נראה שלא היה עשיר לערב משלו). ולא היה מברך ברכת כהנים שהתלמידים היו קורין עמו בשעת נשיאת כפים, רש"י וערוך ערך עדן (ז"ל לא היו מניחים אותו לעמוד לפי שהיו לומדים) והרא"ש כתב שהיה חולה מעיים ולא היה יכול לפרוש כפיו.

ג) ואתא לי' שלמא ממתיבתא דרקיע בכל ערב שבת (ע"ל אבא אומנא). כד צורבא מרבנן שלים מסכת עביד להו יו"ט שבת (קי"ח סע"ב). הוי ניים ביום שיעור הילוך ו' פרסה וקרי עליו רב יוסף עד מתי עצל תשכב סוכה (כ"ו ב'). כשרצה לשמש מטתו באלי דידבי, נדה (י"ז). לזקנותו נשא אשה חומה ברתיה דאיסי בריה דר' יצחק ברי' דרב יהודה, והיתה יפ"ת (כתובות ס"ה א') וכבר נתארמלה משני בעליה חכמים גדולים הראשון רחבה דפומבדיתא והשני ר' יצחק בריה דרבה בב"ח, וסבר אביי שאין הלכה כרבי דבתרי זימני הוי חזקה (יבמות ס"ד ב') ונשאה ומת במהרה. והיה עוסק בתורה ובגמ"ח וחי ששים שנה ר"ה (י"ח) יבמות (ק"ה א'). והיה לו ישיבות בחיי רב יוסף (ע"ל רבא) ועיין ח"א שנת ד"א צ"ט אימת נעשה ראש ישיבה ואימת מת, י"א שמלך י"ג שנה וי"א י"ד. אביי ורבא כשהיו קטנים היו לפני רבה וקרי עלייהו בוצין בוצין ברכות (מ"ח א') ע"ש. אביי היה מטייל קמיה דרבא (צ"ל דרבה וכ"ה בע"י) בח' ביעי ואמרי לה בד' שהיה זורק אחת ומקבל אחת סוכה (נ"ג א'). אביי יהיב ידיה לסבא (קדושין ל"ג סע"א) עיין רש"י ב' פירושים, ורב אחא גאון ז"ל (בשאלתות דר' אחא משבחא בפ' קדושים) מאן דלא' קאים מקמי רבנן מוקמינן לי' בע"כ למיעבד יקרא דאורייתא, אביי כי הוה חליף ואיכא סבי ולא מצו קיימי יהיב להו ידא וקיימי. רבא שדר שליחא קמי' ומוקמי ציבורא. רב נחמן משדר גוזאי כי מטי אמר להו אי לאו תורה כמה נחמן איכא בשוקא וכי קיימתו לאו מקמאי קיימתו אלא מקמי תורה עכ"ל. (ע"ל רב נחמן) פי' שחוב לחכמים מפני כבוד תורה להכריח שיקומו לפניו. (ע"ל ר' אבא הכהן בר פפא) כי אביי סומך ידו לזקנים כדי שיקומו מפני אביי, רב פפא מימיני' ורב הונא בר' יהושע משמאלי' עכ"ל היוחסין. (ט"ס. והשמטה יש כאן וצ"ל שיקומו מפני אביי הוא סוף דברי ר' אחא גאון. ואח"כ כתב (איתא בפסחים (קי"א) אביי ראה קטב מרירי דאתא והעמיד את) רב פפא מימיניה ואת ר"ה ב"י משמאליה (ר"ל מצד קטב מרירי לפי שקיימא ליה שעתא). ביבמות (קכ"ב רע"א) ההיא איתתא דאתית קמי' דאביי ושיהתא ג' רגלים (פירש"י שהיו ת"ח נקבצין לשמוע בהל' פסח, ובשם הגאונים יום שמת אדם גדול קובעין לכבודו כל שנה אותו יום מתקבצין ת"ח על קברו להושיב ישיבה שם, (עיין רב אדא בר אהבה), קדושין (כ"ט) בי רבנן דאביי הוי מזיק בז' ראשים וכי הוו עיילין אפי' ביממא ניזוקו שמע אביי דקאתי רב אחא בר יעקב (ע"ש) אמר אביי דלא ליתיב ליה אושפיזא וילין בי רבנן אפשר דאתרחיש ניסא ולן שם וכל כריעה כשהיה מתפלל על המזיק נתר חד רישא (כתב בס' ג"נ אות א' אביי היה האיש הזקן אשר אסף הפילגש בגבעה בביתו ור' אחא ב"י היה בעל הפילגש והתנין היה הפילגש והואיל דבביתו איתרמי מילתא לכן עתה בי רבנן דאביי הוי ההוא מזיק להנקם מהני רבנן שהיו גלגול אנשי גבעה שעשו הנבלה כל הלילה, ואביי הבין זה ולא היה יכול לתקן הואיל וקלקול הראשון היה בביתו ואילו לא אסף הביתה לא איתרע ליה מילתא בכך אמר אביי דלא ליתיב ליה אושפיזא אפשר דיש בו קורבה ושייכות בפילגשו וילן שם וכן היה. ונפרעין מן המסובב כמו מן הסיבה כי עתה כלם נענשו ונתקנו כי פחד גדול היה לרב אחא, והיותו תנין של ז' ראשים להורות על כמה אלפים רבוא שנפלו אז מישראל עכ"ל). וענין ז' ראשים ע"ל רב אחא בר יעקב. כשהיה שמח אמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריה קידושין (כ' א') סוטה (מ"ה סע"א) ובערכין (ל' רע"ב) פירש"י הנני משובח במקומי שאני דרשן ובקי כבן עזאי, ובעירובין (כ"ט א') גבי דאמר רבא הריני כבן עזאי פירש"י מזומן להשיב בחריפות כו' משום דבסוף הוריות משמע בהדיא דאביי היה סיני טפי מרבא לכן לא פירש"י שרבא היה מתפאר עצמו בבקיאות דהא אביי היה יותר בקי אלא בחריפות (ע"ל דרבא חריף טפי) כ"כ הבאר שבע סוף הוריות. ובתשו' חוט השני דכ"ג ב' כתב ואישתמיט מיניה ב' גמרות ערוכות, א' דגמרא זו גופא דערכין איתא נמי פ"ק דקידושין (כ' א') ובפ"ט דסוטה (מ"ה א') איתא ג"כ אמר אביי הריני כבן עזאי, ובב' מקומות אלו פירש"י כמ"ש גבי רבא בעירובין א"כ א"א לפרש כמו שפירש הב"ש ע"ש. כתב בתשו' רלב"ח מ"ש כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום, לפני ט"ס וצ"ל דומין עלי, וכ"ה הגי' בבכורות גבי בן עזאי.

ד) רבו רבה בר נחמני הכהן (ובזבחים ל"ד ב') בעא מרבא צ"ל מרבה שס"ח) רב יוסף חבירו אע"פ שבפ"ק דקידושין (ל"ג א') אביי כי חזי לאודני דחמרא דרב יוסף דאתי הוי קאים, נראה דרב יוסף היה ג"כ רבו דאביי (ועיי' במנחות (ל"ה ב') אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף. ועיין בכללים שכתבתי היכא דאמר יתיב קמיה הוא תלמידו). אבל נראה דאביי היה תלמיד חבר לרב יוסף בסוף פ' יוצא דופן א"ל אביי לרב יוסף מי פליגתא ולא אמר מי פליג מר (וכ"ה ערכין ספ"ד) ובשבת (מ"ה ב') אמר אביי לרב יוסף ואת לא תסברא. ובפ' האשה א"ל אביי את אמרת ניהלן (עיין רב יוסף) כמו שדקרקו מזה שר' ירמיה תלמיד חבר לרב (ע"ש) ועוד בפסקי עירובין כתב ר"מ הלכה כאביי נגד רב יוסף חוץ מבמחצה שהיא הלכה א' שהלכה כרב יוסף דפליג עליו אביי פ"ק דעירובין. רמי לרב יוסף (שבת מ"ו ב') וקרי לרבא חבירו מר ובעא מרבא (ע"ש). ורב יוסף היה ראש ישיבה ואחר מותו מלך אביי ואחריו רבא ס"פ הנזקין וסוף ברכות וסוף הוריות, כשמינו לאביי לראש ישיבה היו עמו ר' זירא ורבה בר מתנה ורבא וכלהו איפרכו והוא לא איפריך והיה לראש. ואמר לו רבא פתח נחמני, וכתב היוחסין כשבא עולא לפומבדיתא שהיה אביי עם רב חסדא ורב יצחק בריה (ראה כי יש כאן ערבוב דברים והשמטה דהכי איתא בפסחים (ק"ד ב') כשבא עולא לפומבדיתא א"ר יהודה לברי' ר' יצחק שילך לראות היכי מבדיל עולא ולא הלך ושלח את אביי. ומה שצ"ע עיין עולא). כשמת רב הונא היה אביי עם רבה ורב חסדא. רב דימי קראו קרקפנא. ולא ראה את ר' יוחנן (ע"ש). ובחולין (ע"ז א') עצם הנשבר ויצא לחוץ דאשתקל קירטתא אתא קמי דאביי שהייה ג' ריגלי אמר רב אדא בר מתנה לבעל הבהמה זיל קמיה דרבא דחריפא סכיניה, רב אדא בר אהבה נענש על שאמר עד דגרמיתו גרמי (ובערוך הגי' דגרסיתו גרמי) בי אביי אכלו בישרא בי רבא. כתב בחדא"ג גרמי גימטריא יע"ל קג"ם דהלכה כאביי רק בדיני יע"ל קג"ם (ע"ל רבא) ר"ל יו"ד יאוש שלא מדעת (ב"מ כ"ב) ע' עד זומם (סנהדרין יכ"ז) ל' לחי העומד מאליו (עירובין ט"ו א') ק' קידושין שלא נמסרו לביאה (קידושין נ"א) ג' גלוי דעת בגיטין (גיטין ל"ד) מ' מומר (סנהדרין כ"ז) ובתוס' נדה (ל"ז א') ימי לידה הוא למ"ד של יע"ל, עיין סמ"ג ה' נדה סי' קי"א ועיין תוס' קידושין (נ"ב א') וביש"ש ב"ק פ"ז סק"ג ובשבת (קנ"ה א'). ומילתא דפשיטא לאביי ומיבעיא לרבא קיי"ל כאביי (מלחמות ה' ב"ק י' א'):

ה) אביי מסוד קין ולזה לא היה הלכה כמותו כו' והחזיק בדרכו של בן עזאי (ע"ל שמאי) להמשיך נפשות גרים ע"י התורה כי נר"נ דאביי היו מסוד קין וכלם מבחינת נפש מצד מלכות לכן היה יתום שלא ראה אביו ואמו ותיקן נפשות הגרים שאין להם אב ואם. וכשהיה שמח אמר הריני כבן עזאי כנ"ל שע"י שמחה משך נפש גרים (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה). ובא מעלי שהיה גלגול יעל שהיו משורש קיץ (ס' הכוונות לקוטים שופטים). והיה גלגול יותם בן עוזיה שהיה נקרא ירוחם (ע"ל ח"א שנת ג"א קס"ז) ע"ל א שר ב ך י רוחם י תום ר"ת אביי רמז שהיה גלגול ירוחם. ועיין לקוטי האר"י א הל ב ל י צען יתדותיו ר"ת אביי. ובהיפך ייבא שהוא גלגול ר' ייבא סבא שנהפך שמו מייבא לאביי, ב ל י צען ב ל י סע ר"ת ביבי רמז על רב ביבי בנו. (כתב גא"י בניאום הוא מערה מן דימיאוס במערה קבורים אביי ורבא עיין ר' יוסי בן קסמא):

ו) אבא אומנא בזמנו קמי ר' אבא (מעילה ג' ב') וא"ל ר' אבא חולין (צ"ז ב'). אבא בר אבין, אבא בר מרתא בעא מיני', אמר עליו אבא בר חנן תרדא. ר' אבין קראו מר, ואביי קראו אבין תכלא, אמר לרב אדא נרשאה. ר' אדא בר מרתא קמיה ובעא מיני'. אמר לרב אויא. רב אחא בר עולא בשמו ורב אחא בר הונא רב אחא בר מניומי א"ל, ורב אחא, רב אחא סלא הגדול בשמו (כ"כ יוחסין למ"ז). רב אחא סלא בר בריה דר' אחא סלא הגדול אמר אביי (כ"כ יוחסין ע"ש וטעות הוא). רב אחא בר יעקב (ע"ל). רב אחא בר פנחס. אבוה דרב אחא בר איקא אמר לאביי. א"ל רב אחא בר תחליפא. רב אידי בר אבין נגרא שלח לקמיה. רב איקא בר אבין (ע"ש). רב איקא אבוה דר' אחא, ר' אלכסנדר, אמר לר' אלעאי, פירש דברי ר' אמי בר טוביה, רב ביבי בנו, אמר לרב דימי, א"ל רב דימי בר יוסף, שרא לרב דימי בר לוא. הקשה על בר הדיא. בר הדיא פתר חלומו, הבו. ורב הונא בר חיננא, רב הונא בר אידי תלמידו, רב הונא בר משה בר עצר, הלל בר' יהודה נשיאה בזמנו (כ"כ יוחסין ל"מ). רב זביד משמו, ר' זבידא. ור' זירא, ר' זריקא, אמר לרב זעירא. בר חבו, אמר לר' חגא, חזקיה משמו, ר' חייא בר אבא תלמידו, ר' חייא בר מניומי. שמע מ"ש ר' חייא בר אמי. א"ר חמא בר עוקבא, ר' חנינא בר מניומי א"ל, בעא מרב חסדא. אמר אביי נ"א רב ששת לאמורא דרב חסדא. שאל את רב חננאל (אביי הקדמון). רב חנינא בר אבין. רב טוביה ברב טביומי בשמו. א"ל מר יהודה. רב יהודה בשמו (וצ"ע אולי אביי הקדמון), ר' יונה בשמו, רב יוסף רבו, ר' יעקב בר אבא תלמידו, ר' יעקב בר אחא בר יעקב ואביו למדו לפניו, ר' יעקב בר תחליפא תלמידו, ר' יצחק בר אבא, ר' יצחק ברב יהודה (ע"ל). ר' יצחק בר יוסף א"ל מר, ור' ישמעאל בר יוסף, מר א"ל כמה דברים. א"ל מר קשישא ברב חסדא. רבה שלחו למרי בר מר, רב מרדכי שאלו. רב מרי ברב שמואל בר שילת משמיה, רב מרי בריה דמר שמואל אמר אביי, רב משרשיה בן רבא תלמידו, א"ל רב מתנה. רב נחומי בר זכריה בעא מיניה, משמיה דרב נחמן (עירובין ג' ב'), ובאר שבע הוריות דר"נ רבו של אביי. רב נחמן בר מניומי. רב נתן בר הושעיא, רב ספרא איתביה. ועולא. עולא בר רב בעא מיני', רב עולא בר אשי בעא מיניה. ר' עילא, אמר לרב עמרם, רב פפא תלמידו, אמר רב (ב"ב קס"ז ב') מפרש דברי רב (שבת נ"ז סע"ב) וצ"ע אולי אביי הקדמון. א"ל רבא בר חנן חבירו, רבא חבירו, רבא בב"ח. רבא בר שרשום ואביו קמיה, רבא בר לימא מתקיף ליה. אמר לרבא בר עזא, א"ל רבב"ח, רבה רבו, רבה בר חנן בר אבא חבירו, אמר לרבה בר חנינא, רבין נראה שהוא תלמידו, רבנאי משמו, אמר לרחבה, רב רחומי א"ל. בן רחומי בעא מיני', אמר ר"ל, אמר לרב שמואל ברב יהודה. רב שמואל בר ביסנא בעא מיני', א"ל רב שרביא:

מעבר לתחילת הדף ·