שו"ת חתם סופר/ד/קלה

שו"ת חתם סופר ‏ ד קלה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נוסח גביות עדות מהעגונה אשת כ' קויפמאן הנטבע זה שנתים:

במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה יוסף ב"ה זאב סג"ל ואסהיד לקדמנא בת"ע ובתורת חרם באם לא יגיד ונ"ע בזה"ל:

„דונרשטאג בייא נאכט איזט צו מיר געקאממען דער בעל עגלה פאן ברעזאוויטץ אונד האט פערצעהלט וואס פיר איין שלים מזל איהם איזט צוגעקאממען, בייא נישנאוועס איזט ער בייא דער נאכט דורך דען וואסער געפאהרען, האט דאז וואסער דען וואגען געשטירצט אונד דיא אונטער רעדער זיין אן געריסען געווארדען פאן דיא פארדרע אונד ער איזט אויף דיא פערד געזעסן אונד אויף דען וואגען איזט געזעסען איין פריץ נכרי אונד איין יהודי וואס איזט צוריק פאן מיקלאש האט מאן דען פריץ קוים מציל געוועזן ווייל ער האט זיך אן געהאלטן אן דיא פארדערע רעדער אונד דיא אונטערע רעדער מיט דען יהודי זיין פארט געשוועמט, אויך האט ער געזאגט וואו דער יהודי האט געוואהנט”:

[תרגום חופשי: „ביום חמישי בלילה הגיע אלי בעל העגלה מברעזאוויטץ וסיפר על המזל הרע שקרה לו. ליד נישנאווס, הוא נסע בלילה דרך המים, ואז המים הפכו את העגלה והגלגלים התחתונים נשברו מהקדמיים. הוא ישב על הסוס ועל העגלה ישב פריץ-גוי אחד ויהודי שחזר ממיקלאש. בקושי הצליחו להציל את הגוי-הפריץ כי הוא נאחז בגלגלים הקדמיים, והגלגלים התחתונים עם היהודי נסחפו. הוא גם אמר איפה היהודי גר”].

עדות ה' שמואל ליב מוועלקאוועס בתורת חרם ובאליונ"ע:

„איך האב דער פאהר גאר ניקס געוואוסט אויך ניכטס געהערט דאז איין ב"י ווערע דערטרונקען געווארדען אין דיזען קאמידאט, אבר וויא איך בין פאהר בייא געריטטען בייא דלוהער וואסער האבע געזעהען וויא גוים איין מענש הערויס ציהן אויס דען וואסער, זא בין איך אהין געלויפען צו זעהן, זא באלד דאס איך איהם געזעהן האב אין ערשטען בליק, האבע אן געהאבען צו שרייען וועה געשריען דאז איזט קויפמאן, דען איך בין זעהר בעקאננט געוועזען אין דיא בעשאפפענהייט פאן זיין גוף אונד זיין פנים אונד אן זיינע פיס ער האט אזוא איין ברייטע קראטשעדיגען גאנג אן זיך געהאבט ווייל ער איזט בייא מיר י"ש ברעננער אייניגע צייטען געוועזען דארום בין זעהר בעקאנט אין זיין בעשאפפענהייט, נאך דעם דאס האבע מיססען העלפען ארויס ציגען אויף דיא יבשה אונד איהם צו רעכטן מאכען אונד אויס צו שטרעקען, דער נאך האבע נאך מעהר אונד בעססער דערקאננט דאס גאר קיין ספק ובירור גמור דאס דיזעס איזט קויפמאן דען איך גאנץ גוט אנגעזעהען אן פנים אונד אן בארט אונד זיין האר אונד אן זיין גוף וגם אן זיינע קליידר וויא ער האט פלעגען צו טראגען, איזט גאר קיין ספק שבעולם דאס דיזעס איין אנדרער מענש וועהר, וואן גלייך דיא נאזע איין ביסעל בלוטיג געוועזן, קען איך דאך ניכט אנדערס זאגען אונד קען דארויף שוועהרן בשבועה חמורה דש געוויס קיין אנדרער איזט געוועזען נאר נעביך דער קויפמאן”.

[תרגום חופשי: „אני לא ידעתי כלום, גם לא שמעתי שיהודי טבע באסון הזה. אבל כשעברתי ברכיבה ליד דלוהער וואסר (מי הכפר דלוהע), ראיתי איך גויים מושכים אדם מהמים, אז רצתי לשם לראות. מיד כשראיתי אותו במבט ראשון, התחלתי לצעוק "אוי ואבוי" כי זה היה קויפמן. אני הכרתי אותו היטב לפי מבנה גופו ופניו, וגם לפי רגליו - הייתה לו הליכה רחבה ומסורבלת כי הוא היה שורף יי"ש אצלי תקופה מסוימת, לכן אני מכיר אותו היטב. אחרי שעזרנו להוציא אותו ליבשה ולטפל בו, לנסות ליישר את גופו, זיהיתי אותו אפילו טוב יותר, ואין שום ספק שזה היה קויפמן. ראיתי בבירור את הפנים, הזקן, השיער, הגוף, וגם את הבגדים שהוא נהג ללבוש. אין ספק בעולם שזה היה מישהו אחר. אפילו שהאף שלו היה קצת מדמם, אני לא יכול לומר אחרת ויכול להישבע בשבועה חמורה שזה היה קויפמן”].

כל הנ"ל הוגבה בת"ע כדינו יום ב' ד"י טבת תקס"ט לפ"ק פה קובין:

שוב הגיד ה' מרדכי ב"ה יוסף יצחק מאונסדארף ועכשיו דר בכפר דלוהע שנמצא שם הנטבע והגיד בת"ע כנ"ל בזה"ל:

„וויא כ' קויפמאן פאן מיקלאש איזט צוריק געפאהרן האבע איהן גערופען אין מיין שטוב אריין ווייל איך מיט איהם בעקאנט געוועזן בין אונד האבע מיט איהן גערעד, האבע געזעהן זיינע קליידער וואס ער באותו הפעם אן געהאט, נעמליך איין גרין לייבעל אונד שווארצע קורצע ביינקליידער אונד ווייסע שטרומפף אונד דרויף שטיוועל דיא זיין בעשלאגען געוועזען מיט האכע פאטקאוועס וויא דיא פויערן שטיוועל אויך האבע געזעהן זיין האנד זעקעל אונד זיין תפילין בייטלי וואס דארינען וואר צופריה איזט איין געשרייא קאממען דאס דער קויפמאן דערטרונקען ווער געווארדען, עטליכע טאג דרויף זיין גוים צו מיר קאממען אונד זאגטען דאס דיא פלעטצער איין יהודה האבן געפונדען אין וואססער אונד ציהן איהם ארויס אזוא בין באלד צום וואססער געלאפפען עס האט געוויס קיין האלבע שטונד געדויערט האבע איהן שאן געפונדען ליגען אויף דער יבשה, זא באלד דאס איהן דערזעהען האב, האבע איהן גלייך דערקענט בט"ע דש דיזעס איזט קויפמאן אויך אן זיין פנים אונד בארט אונד קליידער דיא איך אויף איהם געזעהען האב דען טאג עה ער איזט דערטרונקען געווארדען, אין דיא אייגנע קליידער האבע איהן דער נאך געזעהען, וויא מאן איהם אויס דען וואססער ארויסגעצאגען האט אלזא האבע איהם געהאלפען אויפלעגן אויף דען וואגען לקובין צו פיהרען איך קאן אויף דיזען שווערען דאס עס קיין אנדערער געוועזען איזט נאר דער קויפמאן” עכ"ל.

[תרגום חופשי: „כשקויפמן ממיקלאש חזר, קראתי לו להיכנס לביתי כי הכרתי אותו ושוחחנו. ראיתי את הבגדים שהוא לבש באותו זמן, חליפה ירוקה ומכנסיים קצרים שחורים, גרביים לבנות ומגפיים עם אבזמי מתכת כמו מגפי איכרים. ראיתי גם את תיק היד שלו ואת נרתיק התפילין שלו, שבתוכו היו התפילין. בבוקר הגיעה צעקה שקויפמן טבע. כמה ימים אחר כך, הגיעו אלי גויים ואמרו שהטוחנים מצאו יהודי במים ומשכו אותו החוצה. אז רצתי מיד למים, עברה אולי חצי שעה, ומצאתי אותו שוכב על היבשה. מיד כשראיתי אותו, זיהיתי בבירור שזה קויפמן, גם לפי הפנים, הזקן והבגדים שראיתי עליו ביום שטבע, באותם בגדים ממש ראיתי אותו אחר כך, כשהוציאו אותו מהמים. אז עזרתי להניח אותו על העגלה כדי לקחת אותו לקבורה. אני יכול להישבע על כך שזה לא היה מישהו אחר, אלא קויפמן”.]

כ"ז הוגבה בת"ע כנ"ל יום הנ"ל פה הנ"ל. הק' אפרים בר"מ חונה גליל אראווע. נאום משה העלישויא. נאום הק' צבי הרש ב"ה לוי כ"ץ מצאנז:

תשובה

שלום ושנה מבורכת להרב התורני המופלא מהו' צבי הרש נ"י:

מכתבו הגיעני אודת עגונה אשת כ' קויפמאן עם קבלת עדות והיותי מאוד טרוד ולא רציתי לעכב אותו ע"כ נקטה נפשי בקצרה ואומר עדות ה' יוסף ב"ה זאב שהעיד עפ"י נכרי מסל"ת אין בו ממש מכמה טעמים חדא שלא הזכיר הנכרי שם האיש ולא שם עירו ומקומו כלל ועוד שלא עמד עליו עד שיעור יציאת נפשו ולא עוד אלא שלא ראהו שנטבע כלל אלא ששטפו המים חצי העגלה וקויפמאן נתלה בהגלגלים ונשטף עמהם וא"כ ה"ל כספינה המטרפת בים שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים כמבואר ספ"ג דגטין במתני' וש"ס שם וקרוב אני לומר שהרואה שטיפה כזו ואח"כ רואהו מוצא מהמים ומכירו בט"ע מהימן עליו דלא חיישי' לבדדמי אלא במי שראה הטביעה שרובם למיתה ע"כ חיישי' שיאמר בדדמי אבל ראה שטיפה ולא טביעה אין רובם למיתה לא יאמר בדדמי ולא אחליט זה כי אין אנחנו דנים על ככה ולא כתבתי רק לחזק הדבר שאין בעדותו של המסל"ת ממש כלל ואפי' לעשותו סניף לעשרה סברות ישרות והאשה עדיין בחזקת אשת איש מן התורה כמו שהיתה ובדברי מעלתו נאמרו דברי' שא"א להולמן כלל אולי משגה הוא:

דברי העד השני ה' שמואל ליב שפתיו ברור מללו שמכירו בט"ע גמור וגם לא ידע מהטביעה מקוד' וראוהו לאלתר וגם מה שנתעסק בו אחר הוציאו מהמים ה"ל כמו וקברתיו והי' עדות מועלת לכאורה אלא שאמר שהחוטם הי' מלוכלך בדם ואם כוונתו שנפצעת בפצע וחבורה א"כ הרי כאן מכה ומיא מרזו מכה ואין לסמוך על ט"ע ומעלתו כ' בשם צמח צדק דאם גוף פדחת וחוטם קיים רק העור נקלף כי האי גווני לא מקרי ניטל א' מהם עכ"ד בושני מדבריו אלו דמי ההוא מרבנן וכו' הצמח צדק מיירי ממילתא אחריתי מהא דאין מעידי' אלא על פרצוף עם החוטם ובהא קאמר אם חסר עוד משני אלו אין הפסד דעדיין ניכר פרצוף הפנים אבל הכל ביבשה משא"כ מיא דמרזו מכה אפי' מכה כל שהוא מה ענין זה לצמח צדק מה ענין שמטה אצל הר סיני:

האמת הנני נותן מקום לדבריו לומר דיש סוברים דבמכה קטנה כזו בראש החוטם לא אמרי' מרזו מכה דנלע"ד מטעם זה לא מייתי רמב"ם וסמ"ג ורי"ו הך דמרזו מכה ועוד כמה פוסקים דלא חלקו בכך היינו משום דס"ל דלא כפירש"י דע"י המכה משתנה פרצוף הפנים ותפח דזה ליתא אלא עיקרא דהך שינוי' דמרזו מכה נאמר על מגוייד וי"ל התם הכי פירושו דע"י מים מכביד הכאב וממהר למות כי היכי דעל ידי מכות אש יכול לחיות ומשו"ה אין מעידין על מגוייד ע"י סכין מלובנת הה"נ ההיפוך מזה במים שהמה היפוך מטבע האש וממהר למות לכן כשהעלו הרגל מן הארכובה ולמעלה מעידין עליו וכשהקשו הש"ס מהא דמרזו מכה אהא דמיא צמתי רצה לומר דסד"א כשהם צומתים הם מחברים השברים יחדיו ידובקו כטבע האש והוא ההיפוך ממרזו ומשני הש"ס היכי דליכא מכה צמתי והיכי דאיכא מכה מרזו את מקום המכה וממהר למות עי"ז וא"כ מכביד חליו כביבמות מ"ז ע"ב ע"ש אבל לא נשתנה פרצוף פנים וט"ע עי"ז נמצא להנך פוסקי' אי הי' שום מכה בפניו לא הי' מפסיד והי' יכולי' להעיד עליו וכן הוא דעת ר"י במרדכי יבמות סי' פ"ג לדעת ר"ת ע"ש ורק מפני שהוא בחוטם אפשר שישתנה ט"ע כיון שאין כאן פדחת וחוטם שלם ולזה נוכל לסמוך על דברי צמח צדק הנ"ל דבמכה כל שהוא שבחוטם אין שינוי בצורת הפנים אך מעלתו לא נתכוון לזה גם קשה לסמוך על הפוסקים הללו נגד רוב הפוסקים דס"ל מיא מרזו מכה ומפסידי' פרצוף הפנים ושכן פסק הש"ע:

גם מה שכ' דמכה שלאחר מיתה לא אמרי' מרזו תמוה מי יאמר שהי' אחר מיתה דאפי' אם נאמר במכה בעלמא תלינן דהשתא הא דניגף ומוקמי' גופא אחזקתי' מ"מ הכא שהמכה מלוכלכת בדם ע"כ אינו נעשית אחר מיתה ממש דאין דרך דם לצאת אחר מיתה כדמשמע משמעות הבריתא בחולין נ"א ע"א נמצא עלי' קורט דם בידוע שלפני שחיטה ואין מקום לנוס אלא לומר דעכ"פ תלינן שעם יציאת הנפש נחבל ולא הי' פנאי למים דמרזו מכה בחיותו כי מיד מת ולא דמי למחט שנמצא בעובי בית הכוסות הנ"ל דהתם אפי' נטרף בשעת שחיטה נמי טריפה כמבואר בתוס' דחולין ח' ע"א וא"כ מ"מ לא פלטינן למימר שכבר מכמה שעות יצא מחזקתו וניגף בחוטמו ומכיון שאנו מוציאים אותו מחזקתו וחוששי' שנעשה כבר מכמה שעות ניחוש נמי שניגף מזמן רב קודם יציאת הנפש ומיא מרזו מכה וסברא זו כ' תוס' נדה ג' ע"א ד"ה ושרצים לענין כתם יבש למעיי' בדבריהם היטב והן הנה דברי רשב"א ור"ן דמייתי הרב"י בטור י"ד סי' פ"א ע"ש:

וממילא דליתא נמי לעדותו של ה' מרדכי מאונסדארף כיון שה' שמואל ליב העיד שהי' לו מכה ואזדא לי' ט"ע א"כ ממ"נ אי גם ה' מרדכי ראה המכה ההיא א"כ היינו הך ואי נימא כיון שלא הזכיר המכה בדבריו ה"ל כאלו העיד בפירוש שלא הי' בו מכה וה"ל ב' עדים המכחישים זא"ז ובטל אותו העדות שזה העיד שא"א להכירו בט"ע מפני שהי' בו מכה וזה העיד ההיפוך ומכ"ש שלפי סדור הגביו' עדות נראה שעדותו של ר' שמואל ליב נגבה קודם עדותו של ה' מרדכי וכבר נשמע בב"ד שיש לו מכה בפניו וא"א לעמוד עליו וא"כ עדות עד השני המכחישו כמאן דליתא הוא ואפי' אם נאמר שנדון דברי שניהם שלא יהי' מוכחשי' ונאמר שאותו שראה ה' מרדכי הי' איש אחר שלא הי' בו מכה והכירו בט"ע שהוא קויפמאן וראוי לסמוך עליו ואם שזה הוא דוחק גדול שבעת חצי שעה הוציאו שני אנשים האחד נדמה לקויפמאן ע"י מכה והאחד הי' באמת קויפמאן והראשון שראה שמואל ליב כבר נקבר טרם בוא ה' מרדכי כל זה הוא ממש מהנמנע כמובן ולו יהי' שנאמר כן א"כ עכ"פ אין לנו שום סמיכה אלא עדותו של ה' מרדכי והוא ידע מהטביעה ואיכא למיחש שיאמר בדדמי דאפי' להרא"ש וסייעתו דס"ל בשני עדים לא ניחוש לדדמי מ"מ הכא ליכא תרי דדל עדותו של ר' שמואל ליב מהכא מטעם הנ"ל:

ובודאי לפי המובן הפשוט דהרי"ף ר"פ האשה שלום חייש לדדמי אפי' בשני עדים והרא"ש פליג ואומר בשנים ליכא למיחש בדדמי משא"כ בע"א והרבה החזיקו בפי' זה ועי' פני יהושע בקידושי' ס"ג ע"ב גבי הא דנאמן ליתן גט ועיי' דבריו ריש גטין וא"כ לפ"ז יש מקום לומר דשני עדים נמי דלא אמרי בדדמי היינו בשנועדו יחד להעיד ובכיוצא בזה המה מדקדקי' הדק היטב אבל כשלא נועדו יחדיו נהי דסמכי' אעדות מיוחדת מ"מ כיון שכל א' בא בפ"ע בתורת ע"א אלא שאירע אח"כ שבא אחר עמו להצטרף ושום א' לא ידע מחברו לא ידעתי שום סברא לומר דלא ניחוש בדדמי היכי דשייך הך חששא ואי נתעקש לומר כיון שכל א' ידע שאפשר שיצטרף אחר עמו ויעשה מעשה על פיהם דקדק תחלה בעדותו יפה א"כ אפי' אי לא בא אחר להצטרף עמו נאמינהו אע"כ אם נניח שע"א אומר בדדמי ה"ה שנים המצורפים שלא נועדו יחדיו להעיד [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' ס"א] וא"כ בלא"ה ליכא הכא תרי דהרי כשראה ה' שמואל ליב לא ראה ה' מרדכי:

אלא שלפע"ד העיקור כפי' מלחמו' ה' והרב המגיד דאפי' בע"א לא שייך בדדמי כלל רק שהחשש הוא שמא משקר מפני שהתורה לא האמינתו ועיקור סמיכתינו שע"י דיוקא דהאשה נעשה כשני עדים והאשה אומרת בדדמי פי' רמב"ן שהיא לא תידוק יותר אלא עד שתתברר לה באמת שבעלה נטבע במשאל"ס ואח"כ אומרת מסתמא האמת הוא שמת ולא תידוק יותר ותסמיך על הגדת העד שאמר שהכירו בט"ע וקברתיו ואולי שקר ענה והנטבע יצא במקום אחר זה הוא שיטת רמב"ן וס"ל לרי"ף ורמב"ם דשני מיני בדדמי איכא א' שמא נדמה שמת ולא מת וזה שייך בין במלחמה בין בנטבע ודלא כרמב"ן ואפי' בשני עדים חיישי' להא ומשו"ה בעי' וקברתי' ולא מספקא לש"ס בהא כלל אך איכא חשש שני דלמא ראה דקבר אדם אחר הוא ונדמה לו שזה הוא אותו דשדי בי גירא אי שראהו נטבע וחששא זו לא חיישי' אפי' בע"א רק כיון דחיישי' שמשקר וכל עצמו אינו נאמן אליו משום אשה דיקא ומינסבא והיא תידוק בדדמי ס"ל להרי"ף נהי דלענין הכרתו בט"ע וכדומה אפי' ע"א לא יאמר בדדמי מ"מ אפי' תרי צריכי' שיאמרו וקברתיו דאל"ה חיישי' שנדמה להם שמת כי רובם למיתה ויעידו על הרוב וגם על הדמיון והכא לא סמכו חז"ל על הרוב ומשו"ה פי' רי"ף האיבעי' באומר וקברתיו ועל זה פליג הרא"ש וס"ל תרי לא בעינן וקברתיו אבל לענין ההיכר בט"ע לא חיישי' לדדמי אפילו בע"א רק שישקר והאשה תידוק בדדמי וכיון שכן בנידון דידן שהם שנים אפילו אינם נועדים יחדיו מ"מ כיון שהתורה האמינה עדות מיוחדת וליכא משום משקר תו לא צריכי' לדיוקא דאתתא וליכא משום בדדמי אלא שכבר כתבתי שעדותו של רש"ל הוא כמאן דליתא אי נאמר שהי' לו מכה בפניו ולקמן אי"ה נדבר מזה:

ועד"ז נראה שיטת רש"י דפי' גבי אסקנהו קמן וחזנהו לאלתר ואמרו סימנים דפירש"י דט"ע לא מהני משום דמשתנה ע"י מים וזה פלא הרי מיא צמתי כק' תוס' ועוד קשה אמאי לא אמר ש"ס בפשיטות דהי' בהם סימנים מובהקי' ביותר בצמצום מקום באופן המועיל ולא בעי חזנהו לאלתר דמשכחת סי' דלא משתנו כלל כגון חסר ויתיר ותו לשיטת הרי"ף דחיישי' למשקר קשי' מאי מהני דהני נשי אמרו חזנהו לאלתר עם סי' דלמא הכל שקר וכיזוב והרב המגיד נדחק מאוד אבל נראה לומר בהקדי' דודאי אפי' סי' מובהקי' ביותר מ"מ אפשר להמצא כן בא' מאלף עכ"פ ונהי דלא ניחוש לי' במציאה ובהיתר עגונה מ"מ אפשר כן במציאות רחוק ומשו"ה אי אמרי סהדי פלניא דהאי סי' מובהק קטל נפשא והוא מכחיש לא קטלי' לי' ונאמר אחר הי' בדמותו ואומר נמי הא דמיא צמתי מכה היינו נמי רובא דרובא אבל מכל מקום איכא מקצת דמקצת דמשתנה גם במים שהרי בתשו' הרשב"א מעיד על סברת הרי"ף דס"ל דוקא עד חמשה ימי' צמתי ולא בשהה יותר ובלאה"נ כרכרו כמה כרכורי' שהרי עינינו רואות שמים גורמי' נפוח באדם ואיך לא ישתנה ונהי דאין לנו אלא דברי חכמינו ז"ל דמיא צמתי מ"מ אינו רחוק להאמין שאפשר ע"י מציאת רחוק שישתנה ג"כ במים ואומר עוד במה שנתקשו האחרונים כיון דכל עיקור סמיכת התר עגונה הוא על החזקה אשה דיקא ומינסב' הי' לנו להזהירה דתיזול ותידוק והרי אנו מתירי' אותה להדי' והיא מינסבא לאלתר בלא שום דיוק:

והנלע"ד דודאי עיקור ההיתר הוא על ע"א ולא על האשה כלל ואי משום שמשקר הכא דמילתי' עבידא לאגלוי' לא משקרי אינשי אך הבעל איבעי' מספקא לי' אי הוה עבידא לאגלויי ע"י שיבוא ההרוג ברגליו או דלמא משום שדרך אשה להיות דיקא ומינסבא משום חומר שהחמרת עלי' ועי"ז מתירא העד דעבידא לאגלויי' ע"י דיוקא דידה משו"ה לא משקר העד וא"כ אין לנו עמה אם תידוק או לא רק שהעד מתירא שמא תידוק ועי"ז הוא מעיד אמת ועיי' היטב בלשון רמב"ם סוף הלכות גירושין שכ' אל יקשה בעיניך שהתירו חכמי' הערוה החמורה בעדות אשה ועבד וכו' שלא הקפידה תורה על העדאת ב' עדי' וכו' אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בריו אלא מפי עדי' וכו' אבל דבר שאפשר לעמוד על בריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול לשמט וכו' מבואר דס"ל משום מלתא דעבידא לאגלוי' והראב"ד השיג וז"ל א"א א"נ איהו דייקא ומנסבא וכ' ה"ה שהרמב"ם בעצמו ס"ל האי טעמא בראש אותו הפרק גבי קטטה בינו לבינה ולפי הנ"ל א"ש הכל וק"ל דדיקא ומינסבא נמי משום עבידא לאגלויי' הוא כנ"ל:

והשתא איבעי' להו לבעלי הש"ס אי טעמא דלא משקר משום שמא יבוא הבעל ברגליו נמצא לא ניחוש לדדמי דע"א לא יאמר בדדמי או משום דהיא דוקא לכן מתירא לשקר והכא כיון שאמת הוא שראוה הטביעה ישקר לומר שראה ההעלאה מהמי' וקברתיו ולא מתירא מהאשה דדיקא דא"נ תידוק הלא יודע לה שנטבע באמת ושוב תפסוק מלידוק כי תאמר בדדמי שבודאי מת ולא מתירא לומר וקברתיו בשקר כי הא לא עבידא לאגלוי' ע"י דיקא דהאשה ובעי למפשט מרבי שהשיא נשותיהן עפ"י נשים והוה סד"א שראו ההטביעה ועל זה מסיק הש"ס דמעולם לא ראו הני נשי הטביעה ולא הי' מיורדי הים מעולם רק אמרו שראו דאסקו קמן והכירום בט"ע וסי' וליכא למיחש דלמא הכל שקר א"כ אם תידוק האשה יתברר לה שלא נטבעו מעולם דהרי הני נשי לא ראו ולא שמעו מעולם שנטבעו רק במה שראו שהעלום שפטו שנטבעו ואם זה שקר הרי הכל שקר ועבידא לאגלוי וס"ל לרש"י עפ"י הש"ס דבט"ע לחוד מצי לאשתמוטי לומר ע"י מים נשתנה צורתו וחשבנו שהוא בעליך אעפ"י דרובא דרובא מיא צמתי מ"מ מצו לאשתמוטי ולא הוה עבידא לאגלוי' וכן ע"י סי' לחוד אפי' מובהק ביותר מצו לאשתמוטי דהרי קמן שאם אמרו פלני' דהאי סי' מובהק קטיל נפשא מצי הרוצח לאשתמוטי למימר לאו אנא הוא וה"נ דכוותי' ומשו"ה בעי' שיאמרו תרוי' ט"ע וסי' וכולי האי לא מצי לאשתמוטי כנ"ל פי' דהאי סוגי' עפ"י שיטה הנ"ל:

נמצא לפ"ז לא מהימן ע"א אפי' לא ידע מהטביעה קודם שראה אא"כ יש לו בו ט"ע וגם סימנים והכא לא נאמר שום סי' א' אשר יאמר עליו כי הוא זה דכל הני סי' גרועי' נינהי וכליו חיישי' לשאלה נמי ואפי' נימא בכל כליו לא חיישי' לשאלה מ"מ לית בי' סי' אלא חיורי וסומקי ומ"ש מעלתו שהי' בכנפי בגד ד' כנפות שלו תכריך ציציות שקנה במיקלאש וציצית לא מושלי אינשי תימה דלא חש לקמחי' כלל בודאי אי הי' להעד שום סי' או ט"ע בטלית קטן שלו הי מקום לומר טלית קטן לא מושלי אינשי אבל הכא שלא הי' לו שום ט"ע ולא סי' אפי' יהי' לו סי' בתכריך ציצית שקנה במיקלאש נימא שמכרם לזה הנטבע והוא גם הוא תחבם בתוך כנפי כסותו ואין לומר דזה גופי' הוה סי' שהי' תחובי' בתוך הכנף ז"א דהכי דרכן של רוב אנשים להחביא הציצית שמה עיי' גבי חפיסא ודלוסקמא ספ"ק דב"מ ובגיטין ע"כ לא ראיתי שום היתר בדברי מעלתו:

כל זה כתבתי לפי הבנת דבריו שהי' לו חבלה בחוטמו אבל אני לא כן עמדי כי במשמעות לשונו של רש"ל שאמר שהחוטם הי' מלוכלך קצת בדם אין במשמעות דבריו שהי' שום חבולה אלא שהי' מלוכלך מהדם שיצא ממנו וזה שכיח שיצא דם אפי' אחר מיתה בלא חבולה אלא מהדם הכנוס כדאמרי' במס' שבת פוקקי' עם יציאת הנפש ומשו"ה לא הזכיר מזה העד השני מפני שלא הי' שום פצע וחבורה רק לכלוך דם וזה אפשר שנתקום ואין לדיין אלא לפי משמעו' דברי העדי' ואין לנו להוסיף חקירות ודרישות לגרום חומרא ועיי' בח"מ ססקנ"ה והרי נצרף לזה דעת רמב"ם וסמ"ג ורי"ו דמיא לא מרזו מכה ועפ"י האופן שפירשתי לעיל דנהי דמרזו מ"מ לא משתנו שוב מצאתי כן במהרח"ש ומצורף לזה ג"כ דלכמה דעות דוקא כשראו הטביעה חיישי' לבדדמי משא"כ כשלא ראה אלא שמע וא"כ ה"ל הכא שני עדים מעידי' ועדיף טפי ונוסף לזה דעת ר"ת אפי' אי ליכא ט"ע בפרצוף מ"מ כיון דגופו שלם ואיכא ט"ע בכל הגוף מועיל ועוד כבר הארכתי במקום אחר לומר דנהי דחיוורי וסומקי לא הוה סי' ומ"מ אם יש לנו היכר בכל בגדיו כגון שאומר שבגד עליונו הי' חיור והתחתון סומק ובתי שוקי' ירוקים ומכנסים באופן כך וכך ומנעלים כך וכך נהי דכל א' בפ"ע לא הוה סי' מ"מ נימא דעכ"פ דזה הוה סי' במה שהי' מלובש בזה האופן ואי הי' כן בכל מלבושיו באופן דנימא דלכל מלבושיו לא חיישי' לשאלה ה"ל צירוף כל זה סימן אמצעי עכ"פ וכיון שהי' להם ג"כ ט"ע בפניו ה"ל כט"ע עם הסי' דמועיל והכא הוזכרו צבע כל מלבושיו בדברי ה' מרדכי ועוד בדברי ה' שמואל ליב משמע שהכיר כל המלבושי' בט"ע וא"כ להסוברי' דבכל כליו לא חיישי' לשאלה וכלי' לא נשתנו במים ה"ל ט"ע דכלי' כמו סי' אמצעי דמועיל עם ט"ע בפניו ובשגם שלכמה פוסקים כשיאמרו קברתיו לא חיישי' בדדמי כיון שדקדקו היטב והכא ה"ל כאלו אמרו וקברתיו כיון שסייעו לאחר מיתתו להביאו על העגלה ולהוליכו לקברות ועי' עוד סי' נו"ן בהגה' רמ"א:

מכל הלין טעמי נלע"ד דחזי לאצטרופי בשריותא דהאי איתתא אשת קויפמאן ובלבד שיסכים עמי עוד א' מופלג בהוראה כי היכי דלמטי לדידי שיבא מכשורי וחתמתי שמי. פ"ב יום ה' ז' אלול תקע"ל.

משה"ק סופר מפפד"מ:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >