סדר הדורות/א/ב'תמח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סדר הדורות א ב'תמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומושב בנ"י אשר ישבו בארץ מצרים בעבודה קשה ר"י שנה כו', ביום ו' ט"ו בניסן (הוא ב"א תמ"ח) יצאו בנ"י ממצרים ומגושן ומארץ רעמסס (יצאו בעצם היום ה' שעות וג' רביעיות שעה על היום (אגודת שמואל ישעיה כ"ז ח', ובמכילתא פ' בא מו' שעות ולמעלה יצאו). וימהר משה וילך אל נחל מצרים ויעל משם את ארון יוסף ויקחהו עמו. גם כל בנ"י העלו איש ארון אבותיו ואת ארון שבטו עמו. (ובסוטה (י"ג א') סרח בת אשר גלתה מקום שמונח ארון יוסף. וכתבו התוס' הלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ ולא שאלם משה והם מבני בניו של יוסף. לפי דאיתא בפדר"א שסוד הגאולה מי שיאמר פקוד יפקוד נמסר לה. לכן שאל משה ממנה עכ"ל). יום שנסעו מרעמסס לסוכות היה ארוך ג"י ר"ל ל"ו שעות (בחיי) . ובנ"י הלכו סכותה כת"ר אלף רגלי הגברים לבד מטף ונשיהם גם ע"ר עלה אתם. כתב שה"ק די"ג ב' איתא במדרש חזית פסוק ששים המה מלכות כשיצאו ממצרים היו ס' רבוא מבן עשרים ולמעלה ומשם ולמטה היו פ' אלף. ותמה ממספר זה המועט ואומר כי ט"ס הוא ושהיו יותר מסך תקצ"ו אלפים ותתע"ו רבוא. ויסעו מסוכות ויחנו באתם ולפני פי החירות ב' ג'. בד' ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ה' ו' רדפו מצרים, בלילה נכנסו ישראל בים ואחריהם המצרים, יום ה' בבוקר שהיה ז' ליציאת מצרים ואחרון לפסח יצאו מהים וראו המצרים נטבעו ואמרו שירה כ"א ניסן (רש"י סוטה י"ב ב' בשם ס"ע) ובפר"א פמ"ב ביום ה' יצאו ממצרים זיום ד' ז' מיציאתן חנו ישראל על שפת הים מנגב לים, וקי"ס היה ליל ז' ליציאתן ליל ד' ובאותו יום ד' נטבעו המצרים והיו צפים ע"פ המים. יום שעברו על הים היה אדוך ג' ימים שהוא ל"ו שעות (בחיי) . ויקברו מצרים כל בכוריהם ג' ימים ואח"ז ויקומו וילכו אחרי ישראל להשיבם מצרימה ועמם כשבע מאות אלף איש ויבואו ער המקום אשר שם בנ"י. ובנ"י יושבים לפני פי החירות אוכלין ושותין וחוגגים. ויאמרו הלא זה חמשה ימים אשר הלכתם מדוע אין אתם שבים אל אדוניכם, ויען משה ואהרן כי העיד בנו ה' לא תוסיפו לשוב עוד מצרים כו', וילחמו את בנ"י ותגבר יד ישראל ויכו אותם מכה גדולה וינוסו ויגידו לפרעה כו', (כתב הרא"מ שהיום שהרגישו האיקטורין שרוצים לברוח הוא יום שאחר היום ששבו לאחוריהן. וליתא אלא הכל היה ביום אחד (יפ"ת שמות דל"ב ב') וע"ש במ"ש רש"י ביום השלישי אחר שחזרו היו מתקנים כליהם, לא יום ג' לנסיעתן אלא שלשי של ימי הליכה בדרך דהיינו יום אחד בשבת כי שבת במספר לא יבוא נמצא שהוא יום כ"ד התחילו מתקנים כליהם (שם ע"ג). שלש כתות נעשו מצרים אחת אומרת נטול ממונם ולא נהרגם ואחת אומרת נהרגם ולא נטול ממונם ואחת אומרת נהרגם ונטול ממונם (מכילתא בשלח) . ויאסור פרעה מרכבתו ויקבצו כל מצרים לא נותר איש כ"א הטף והנשים ותהי המחנה כאלף אלפים איש וישיגו את בנ"י חונים על הים. ויתחלקו כל בנ"י לארבעה ראשים. ראש אחד בני ראובן ושמעון ויששכר ויאמרו להפיל נפשם לים כי יראו מאד מפני המצרים ויאמר להם משה אל תיראו התיצבו כו'. ראש ב' בני זבולן ובנימין ונפתלי ויאמרו לשוב למצרים ויאמר להם משה כו' לא תוסיפו כו', ראש ג' בני יהודה ובני יוסף ויאמרו להלחם עם המצריים. ויאמר אליהם ה' ילחם לכם. ראש ד' בני לוי גד ואשר ויאמרו לבוא בתוך מצרים להומם ויאמר אליהם משה עמדו ואל תיראו אך קראו אל ה' להושיע אתכם. ויקם משה ויתפלל אל ה' כו' ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי בו' ויבקעו המים לי"ב קרעים ויטבעו כלם זולת פרעה הוציאו מלאך ה' וישליכהו ארצה נינוה וימלוך עליה ימים רבים (סה"י). כתב שה"ק צ"ו א' חיל פרעה שהלכו אחרי ישראל ונטבעו היו ת"ר קרונות ור' אלף שכירים ונ' אלף סוסים:

ישובה של מצרים היתה תמ"ה שנים כי נבנית ב"א ג' (ע"ל ב"א ג'):

יציאת מצרים ב"א תמ"ח י"ו למחזור. ושנה שניה שהיו במדבר שנת י"ז עשו ב' אדרין. ור' שמעון דוראן כתב שנת י"ז למנין ו' י' ד' כשיצאו ממצרים שהוא י"ח למנין בהר"ד ושלא היתה מעוברת (יוחסין בסה"ד). ועיין פר"א ספ"ח כשנגלה הקב"ה בר"ח ניסן היה ט"ז למחזור גדול של לבנה שנת ט' למחזור העיבור עכ"ל. עיין מ"ש בזה בקונטרס מיוחד. כתב בעל מ"ע פל"ה ברמב"ן פ' בא ובחיי ותולדות יצחק ואברבנאל פ' לך לך ובס' זבח פסח כי התחלת ת"ל שנה משנולד יצחק דהוא ב"א מ"ח. ונוספו ל' שנים גלות מצרים מפני חטאת ישראל וא"כ היתה יציאת מצרים ב"א תע"ח (א"כ היו במצרים ר"מ שנה) כי יצחק נולד ב"א מ"ח וחי ק"פ שנה וי' שנה אחר מותו ירדו למצרים היה ב"א רל"ח ור"מ במצרים הרי ב"א תע"ח. וכ"כ הרלב"ג פ' לך לך ופ' בא. אבל מ"ש הרלב"ג ואפשר דהיו ת' שנים היינו משנולד יעקב (ב"א ק"ח) וק"ל שנה היה יעקב כשירד למצרים ור"ע שנים היו במצרים הרי ק"ל ור"ע הוא ת' שנה א"א להולמו לכל מסדרי הדורות. דהרי יעקב נולד ב"א ק"ח וק"ל היה בירידתו למצרים הרי ב"א רל"ח ור"ע במצרים א"כ יצאו ב"א תק"ח. עכ"ז אין שנוי וסתירה לשום דין ולמולד בהר"ד ולא ידחה שום מועד ומולד. (עשב"ג ובצ"ד ב"א תמ"ח, וג"א ק', וג"א תמ"ט):

ויחנו במרה ויתן ה' להם שם חוקים ומשפטים, ברש"י בשלח, שבת, פרה אדומה, ודינין, ובזוהר ס"פ משפטים שעשה להם משה הפריעה, (כתב בחיי פ' בשלח תחלת ביאתן למדבר מרה התחיל שר המדבר והוא השטן לקטרג עליהם ולהחטיאם) בשנה ראשונה באחד לחודש השני היה המקושש, (מ"י שלח לך סי' תשמ"ט) ובפ' הזורק (צ"ו ב') מקושש זה צלפחד וי"א מן ויעפילו לעלות היה (וע"ל ב"א תפ"ח ענין צלפחד). ויסעו משם ויבואו אילמה ושם י"ב עינות מים וע' תמרים. ויסעו משם ויבואו מדבר סין (יום א' ס"ע) ט"ו אייר ועד יום ההוא אכלו עוגות הבצק שהוציאו ממצרים שהיו ס"א סעודות וטעמו טעם מן ומט"ז באייר התחיל להם מן לירד (קידושין ל"ח) . באחד בשבת התחיל המן לירד (שבת פ"ז ב') . ואז קבלו מן ושליו. ט"ז באייר ירד המן וי"ו באייר חל באחד בשבת דכתיב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה יום ו' לימי השבוע ויום ו' לירידת המן כמו האור הנברא ביום ראשון לכן ירד תחלה ביום ראשון. כי המן תולדות האור לכן ה' פעמים מן בפ' בשלח כנגד שהזכיר בבראשית ה' פעמים אור (בחיי):

משה תקן כשירד המן ברכת הזן. ושיהיו דורשים הלכות פסח בפסח, ותקן משמרות של אלעזר ואיתמר כדאיתא בפ' בתרא דתענית. ובפ"ק דכתובות בירושלמי שתיקן גם שבעה ימי אבלות ושבעה ימי משתה וכתב ספרו ופ' בלעם וס' איוב כדאי' פ"ק דב"ב (יוחסין בסה"ד) וכתב שה"ק משה היה דורש ספר איוב לזקני ישראל למען ישמעו וילמדו כי יש תקוה לכל בוטח בה', עכ"ל:

איוב בב"ר פ' וירא פנ"ז איוב בימי אברהם היה שנאמר את עוץ בכורו וכתיב איש היה בארץ עוץ. וח"א בימי יעקב ודינה היתה אשתו. (ועיין י"ר פ' וישלח ס"ג רע"א איוב היה בן עוץ בכור של נחור ונולד מהול לכן נתרצה דינה ללקחו ודינה הולידה ד' בנים וג' בנות, והיה עשיר ז' אלפים צאן לפרנסת בניו וג"א גמלים לפרנסת ג' בנותיו ואלף בקר לפרנסתו ות"ק אתונות לאשתו שיתפרנסו כ"א מהפירות והקרן נשאר קיים ועמד בעשרו וכבודו עד שנפטר יוסף עכ"ל בשם שה"ק. ל"מ. אולי הוא שה"ק אחר שהביאו כמה פעמים שה"ק שלפנינו), וח"א בימי השבטים. וח"א נולד בירידתן למצרים וחי ר"י שנים ומת ביציאתן ממצרים, וח"א בימי שפוט השופטים היה. וח"א בימי כשדים היה. וח"א בימי מלכת שבא. (וכתב יפ"ת מ"ש בימי אברהם היה צ"ל דכשדים לא מבני כשד הנזכר בבני נחור גם שבא אינו מזרע שבא הנזכר בבני קטורה דהא כשדים ושבא בימי איוב היו דכתיב ותפול שבא וכתיב כשדים שמו ג' ראשים). וח"א בימי אחשורוש. ר' יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראל היה. (וכ"ה בב"ב פ"ק). רח"א גוי היה. והק' בנזר הקדש פנ"ז סי' ג' הא א"ר יוחנן (סימאי צ"ל) בפ"ק דסוטה (יא) וחלק (קו) ג' היו באותה עצה אצל פרעה. בלעם איוב ויתרו, איוב ששתק נדון ביסורים, בלעם שיעץ נהרג במדבר במלחמת מדין סוף מ', הרי האריך ימים מתחלת השעבוד עד סוף מ'. ובחלק (קו ב') איתא שנהרג בן ל"ג שנה (ופרש"י שם דחולק על גמ' דלעיל), אלא דאין זה בלעם שיעץ וזה כבר מת ונתגלגל שנית בזמן דור המדבר ונהרג בחרב בחצי ימיו ונפרע ממנו מה שחטא בגלגול הקודם בהיותו יועץ פרעה (ע"ל ב"א תפ"ד בלעם שנהרג היה בן בן בנו של בלעם היועץ לפרעה), א"כ באיוב ג"כ ל"ק איוב היה בימי פרעה אחד מיועציו ונתגלגל שנית בימי עולי גולה ונידון ביסורין על חטאו הקודם, ומתחלה היה חי משעת ירידתן למצרים עד יציאתן ושוב נתגלגל שנית וחי ג"כ ר"י שנים למופת כי הוא זה האיש שהיה בזמן גלות מצרים במנין שנים הללו ונתגלגל שנית להפרע ממנו עונו הקדום עכ"ל. ובב"ר פס"א בן שבעים שנה היה כשבאו עליו היסורים. אכן למ"ד שנולד בירידתן למצרים ב"א רל"ח א"כ כשבאו עליו יסורים היה בן שבעים והיה ב"א ש"ח, והיה יוסף עדיין חי מכ"ש שאר שבטים וכל זמן שאחד מהשבטים היה קיים לא היה שעבוד ואיך אמר שבאו עליו יסורין בשביל ששתק, ובזוהר ר"פ בא שהשטן קטרג על שלא נעקד יצחק וניתן לו את איוב שהיה מיועצי פרעה שיקח מישראל כל ממונם וישתעבד בהם כן היה ענשו מדה כנגד מדה ע"ש, כתב היוחסין (בסה"ד אצל משה) שהיה מזרע אברהם וכ"נ קצת מדברי הרמב"ן שהיו הוא וחבירו אליפז ובלדד וצופר ואליהוא הבוזי ממשפחת רם מזרע אברהם, ושכן בערביא (וכ"כ שה"ק) ושבא ובארץ אדום שהיא דרומית לא"י אעפ"י שתרגום עוץ ארמניא שהוא ארץ יון, עוד איוב אחר היה שנקבר בקושטנטינא. ויפ"ת פנ"ז סי' ג' כתב אע"ג דלפ"ז נראה שארצו תהיה ארם נהרים עיר נחור אבי אביו או קרוב אליה וארץ עוץ היא קונסטאנטינא תרגום פ' שישי ושמחי בת אדום יושבת ארץ עוץ חדי ובדיחי קונסטאנטינא קרתא דאדום בארעא ארמניא. ורגלים לדבר כי זה היא ארץ עוץ דאיוב כי עוד היום בעיר קונסטאנטינא בית תפלה לישמעאלים ומצבת אבן ואומרים כי היא מצבת קבורת איוב ונרות דולקות וכבוד גדול עושין לו להשתחוות ולזבוח כו', ואפשר שהלך מארם נהרים ארץ מולדתו ונלחם בגוים ומלך בקונסטאנטינא. וכתב שה"ק בשם זוהר בן יבמה היה ואומות אומרים שהיה בן עשו, וי"א הוא יובב בן זרח מבצרה ממלכי אדום, (וכ"כ ביוחסין מאמר ה' זמן ג' וזמנו ג' שנים קודם יציאתן ממצרים). וצרותיו התחילו בר"ה ונמשכו יב"ח עכ"ל, כתב בס' ברית שלום ס"פ אמור היסורין התחילו יום ה' דכתיב ויהי היום והם היו שותים בבית אחיהם, וזה היה בר"ה כפירש"י ומסתמא ביום אחד בשבת היה שהרי שבעה בנים היו לו לשבעת ימי השבוע סעדו איש יומו בודאי התחילה בבית הבכור יום אחד בשבת ואיוב שנצטרע בר"ה שאח"ז, ובר"ה (ו' ב') אמרו אין בין ר"ה לחברו אלא ד' ימים א"כ ר"ה שנצטרע היה ביום ה' וק"ל, תרח ואשתו אמתלאי אמו של אברהם נתגלגלו באיוב (ע"ל אלף תתקנ"ח) חס"ל עין משפט נהר כ"ה ובעמק המלך דע"ה ג', אליהוא בן ברכאל הבוזי הוא אליהו הנביא:

ויסעו משם ויחנו באלוש ומשם לרפידים. ובהיותם ברפידים ויבוא עמלק בן אליפז בן עשו אחי צפו ועמו אלף ושמונים רבוא איש קוסמים ובעלי אוב. (כתב הבחיי ס"פ בשלח עמלק בחר מתוך עמו אנשים שלא יוכלו למות באותה שנה וכן עשה משה) יום מלחמה בעמלק היה ארוך ג"י דהיינו ל"ו שעות (בחיי). ויתן ה' אותו ועמו ביד משה ובנ"י וביד יהושע בן נון האפרתי משרת משה, ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר וצוית את בנ"י בבואכם ארץ כנען מחה תמחה כו' והיה המלך אשר יחמול על עמלק אנכי אדרוש מעמו והכרתי אותו מקרב עמו (סה"י):

יהושע היה אז בן מ"ב שנה כי נולד ב"א ת"ו, וראב"ע פ' כי תשא ל"ג א' ומשרתו יהושע בן נון נער כתב שהיה בן נ"ו וקראו נער כי חז"ל אמרו ז' כבש וז' שנים חלק. ר"ל כי ס"ל כדעת הרשב"ץ ששפט את ישראל רק י"ד שנה (ע"ל ב"א תקט"ז) אחר מיתת משה שמת ב"א תפ"ח. א"כ מת יהושע ב"א תק"ג א"כ נולד ב"א שצ"ג א"כ אחר מ"ת ועשיית העגל היה יהושע בן נ"ו שנה:

בעת ההיא בא רעואל חותן משה עם צפורה וב' בניה. עיקר נשמת קין נתגלגל ביתרו, רוחו בקרח, נפשו במצרי, וז"ס שבעתים יקם קין (עמק המלך ד"ב ג') עיין רשב"י. אני חותנך יתרו ר"ת אחי כי משה הוא הבל אחיו וקין כפר בדינין ואמר לית דין ולית דיין חידש עתה פ' דינין (נע"ח פ' יתרו). יתרו נשמת קין ושמואל רוחו של קין (נע"ח פ' בלק). הטוב שבקין בא ליתרו והרע אל הקליפות (נע"ח בס' שופטים), קבורת יתרו בעיר חיטין (עיין ר' יהושע בן פרחיה):

צפורה לא היתה בשעה שאמרו הנשים שירה על הים ונצטערה הרבה ע"כ זכתה שנתגלגלה בדבורה שאמרה שירה (ע"ל ב"א תרל"ו). נתגלגלה בעכסה (עב"א תקט"ז). א' דר"ח סיון באו למדבר סין חודש ג' לצאתם מארץ מצרים ומצאו ענני כבוד, יום ב' בהשכמה עלה משה ובו ביום בא לעם ובהשכמה יום ג' לחודש עלה להר להגיד דברי העם. ואז צוהו לך אל העם וקדשתם והיו נכונים ליום השלישי שהיה ו' לחודש שהיה שבת והיה בו קול השופר ונגש משה אל הערפל וקבל עשדת הדברות והעם שמעו אנכי ולא יהיה לך. ואחרי הדברות נקבצו זקני העם ואמרו למשה דבר אתה עמנו כו', ומשה נגש אל הערפל ויעמדו העם מרחוק ונאמר להם אז אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ופ' משפטים ופ' הנה אנכי שולח מלאך. ואחר שירד משה ללמד העם בא לו הדבור ואל משה אמר עלה אל ה' ר"ל שיעלה פעם אחרת וכן עשה והכהנים ושבעים איש עמו כו', וירד משה ויספר לעם כל עשרת הדברות וישראל השיבו כל אשר דבר ה' נעשה, ואז כתב משה על הספר כל אלו הדברים, וכל זה היה ביום ו' שהיה יום מ"ת עד הערב:

יום מ"ת היה ארוך שלשה ימים דהיינו ל"ו שעות (בחיי):

במדבר סין עיר טונטיכי אצלו הר סיני והר חורב זה כנגד זה ומעין טוב הולך מה"ס וי"ח מאות מעלות מהלך יום אחד עד לראש ההר ואצל ה"ס נקבר רבינו סעדיה גאון ורבינו האי גאון וברגלי הר חורב מערת אליהו. והר קטן עוד שם ששם שבר משה הלוחות. ולצד מזרח לה"ס הר נקרא הר אמורי (גא"י):

בפר"ע כ"ע בשבת נתנה התורה (אכן בפר"מ מ"ו אי' בע"ש) בחצי היום נתנה תורה ובט' שעות חזרו לאהליהם והיה המן מוכן להם לב' ימים, וביום ז' השכים ובנה מזבח תחת ההר לי"ב מצבות כדי להכניס ישראל בברית הדם ושלח הנערים לעשות הזבחים וקודם קבלת הברית לקח משה הס"ת שכתב ביום ו' שעבר ויקרא באזני העם לראות מה חשבו בלילה שעבר והשיבו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ואז לקח משה את הדם ויזרוק על העם ותיכף עלה ויהי בהר ארבעים יום, בי"ז בתמוז (ביום ה') ירד ושבר הלוחות ובי"ח עלה. ורש"י פ' כי תשא כתב י"ט תמוז עלה, עיין תוס' פר"ע ובחדא"ג ובתוס' ב"ק (פ"ב א'):

בס' פ"ר פ' עקב בשם בכור שור ז"ל בקבלת לוחות שניות עלה משה בר"ח אלול וירד בעשרה בתשרי (לא בדקדוק כתב שעלה בר"ח אלול דהא אלול רק כ"ט יום וי' בתשרי הוי רק ל"ט יום ומשה היה ארבעים יום בהר וצ"ל שעלה ל' באב) שהוא היום שאמר סלחתי כדברך לכן הוקבע למחילה וסליחה. וזה היה ביום ב' שהרי פסח שלפניו (שיצאו מצרים) היה ביום ה' (כדאי' בשבת פ"ז ב') שהרי לקחו שה לבית אבות בעשור שהיה בשבת שע"כ נקרא שבת הגדול על שם הנס הגדול שלקחו וגררו אלהיהם לעיניהם, א"כ י"ד בניסן שהוא זמן שחיטת הפסח היה בד', ופסח יום ט"ו שבו יצאו היה ביום ה', ועפ"י הסימן א"ת ב"ש ג"ר באותו יום א' של פסח הוא ט"ב וי"ז בתמוז, א"כ היה י"ז בתמוז ג"כ ביום ה' א"כ הלוחות שירדו בי"ז בתמוז היה ביום ה', והנה ר"ה היה יום ג' של פסח בסימן הנ"ל ג"ר וא"כ ר"ה היה ביום שבת שהיה ג' של פסח, א"כ היה יו"כ ביום ב' ובי"כ ירדו לוחות שניות. וכיון שירדו לוחות ראשונות ביום ה' ולוחות שניות ביום ב' תיקן עזרא שיהו קורין ב' ה' בתורה (ע"ל ב"א תפ"ח וג"א ש"ע). ולטעם זה גם בתי דינין יושבים בהם שמתוך שבני הכפרים נכנסים לכרכים לשמוע תורה באים ג"כ לדין. וסימנך בצדק תשפט, כי כוכב צדק משמש בראש יום ה' ובראש ליל ב' כדאיתא בשבת חל"ם כצנ"ש ראשי ימים. כצנ"ש חל"ם ראשי לילות עכ"ל. והנה הדברים האלה בנויים על דעת ר' יוסי דר"ח סיון היה ביום א' ולפ"ז היה י"ז בתמוז בה' ור"ה היה בשבת וי"כ ביום ב', ואיתא ביומא (ד') לר' יוסי בז' בסיון נתנה תורה ובז' עלה להר, א"כ מן ז' בסיון עד י"ז בתמוז היה מ"א יום כי משה ירד יום מ"א דמ' יום ומ' לילות בעינן אשר לדבריו תקן עזרא לקרות ב' וה' מה"ט, אך קשה דהא קיי"ל כהרמב"ם דפסק כחכמים, עיין מג"א ר"ט תצ"ד, א"כ לרבנן בב' אקבע ירחא דסיון והתורה נתנה בו' לחודש ומשה עלה בז' שהוא יום א' (ע"ל) וירד ביום מ"א שהוא י"ז בתמוז שהיה חל ביום ו', וא"כ בטל טעמו למה תקנו לקרות ב' וה', שהרי לא הורדו הלוחות ראשונות ביום ה' כ"א ביום ו' וק"ל, ועוד הוכחה דאין הלכה כר' יוסי מהא דהקשו התוס' רפ"ק דע"ז לר"י דבז' נתנה תורה והאמר ר"ל יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם נו"ב אם יקבלו התורה (ששה בסיון רש"י) מוטב כו' ע"ש, ובזב"ש פ' ויקהל כתב ז"ל שמעתי מפי בעל מג"ע וימירו את כבודו בתבנית שור אוכל עשב ר"ת ע ד ש המלך ב מסבו, ע שו ש ור ב מדבר, ב לעם ש תם ע ין, ע ם ש ני ב ניו, ע רב ש בת ב מנחה, ב רצונם ע קרו ש ור, ש בעה ע שר ב תמוז, עכ"ל בעל מג"א. הרי במנחה בערב שבת עשו העגל, ולא הייתי יודע לכוון החשבון עד שמצאתי בחזקוני פ' עקב דמשה עלה בז' בסיון שהיה אז בא' בשבת כמשחז"ל, ולא היה לילו עמו כי בהשכמה עלה כו', נמצא ירד בהשכמה י"ז בתמוז שהיה ביום ו' בשבת, והדין עמו כי ל"ה ימים כלו בשביעיות נשארו עוד ה' ימים דהיינו מיום א' עד יום ו' הרי מ' מעת לעת הרי ישראל עשו העגל ביום ו' ע"ש. וזה והמה כאדם עברו ברית כמו אדה"ר שנברא ביום ו' וחטא באותו יום כך ישראל חטאו, לכן אפשר נתן להם משה מצות שבת שיגן עליהם כמו שהגין השבת על אדה"ר עכ"ל. לא ידעתי מה שמח במציאה זו בחזקוני דמשה עלה בז' שהיה אז א' בשבת דזה מבואר בגמרא לרבנן בב' איקבע ר"ח סיון ובו' לחדש קבלו התורה, ואי' ביומא למ"ד בו' לחודש ניתנה בז' לחדש עלה. א"כ בשבת ניתנה התורה שהוא ו' לחודש והוא עלה בז' א"כ עלה ביום א', אך קשה אמת שכן מוכח שמשה ירד בי"ז בתמוז שאז כלו מ' יום ומ' לילות דהיינו י"ז תמוז שהיה ביום ו' היה יום מ"א מן ז' בסיון, אבל לפי סדר הכתובים היה עשיית העגל בט"ז בתמוז דשבירת הלוחות היה יום אחד אחר עשיית העגל, וזה סדר הפסוקים וירא העם כי בושש משה וגו', ויאמרו קום עשה לנו אלהים וגו', ויאמר אהרן פרקו נזמי הזהב וגו', ויתפרקו נזמי הזהב ויקח מידם ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו', וירא אהרן ויבן מזבח וגו', ויאמר חג לה' מחר וגו', וישכימו ממחרת ויעלו עולות וגו' ויקומו לצחק, ויאמר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו' עשו להם עגל מסכה וגו', ועתה הניחה לי וגו' ואכלה אותם כרגע וגו', ויחל משה וגו', ויפן וירד משה מן ההר ושני הלוחות בידו וגו', וישמע יהושע את קול העם ברעה וגו', ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם ויקח את העגל וישרוף וגו', ויאמר שימו איש חרבו וגו' ויפול מן העם כשלשת אלפי איש, ויהי ממחרת ויאמר אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם, פירש"י כי בושש משה אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך ו' שעות כסבורים שאותו יום מן המנין (היינו יום ה' ט"ז בתמוז כלו מ' יום מן יום שעלה) והוא אמר להם שלמים מ' יום ולילה עמו ויום עלייתו אין לילה עמו ובז' בסיון עלה נמצא מ' יום ומ' לילה בי"ז בתמוז, הרי י"ז בתמוז הוא יום מ"א כשירד וכשראו שלא בא ביום מ' עשו העגל, א"כ איה אפוא מקום לומר שעשו העגל בי"ז, ויגעתי ומצאתי בס' מים חיים פ' תרומה דכ"ה ג' וכתב ז"ל, ק' דהא מפורש שאחר עשיית העגל ירד, וצ"ל לדעת המג"ע ירד משה בשבת ומ"ש חג לה' מחר וישכימו ממחרת הכל היה בשבת עכ"ל. ולא ידעתי במה רפא השבר דהא חז"ל אמרו בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות ולפי פירושו רוצה להחזיק דברי המג"ע שהעגל נעשה בי"ז בתמוז שהיה בו', ומשה בא למחרתו ביום השבת שאז היה י"ח לחדש, א"כ רוצה לקיים דברי בעל מג"ע ולסתור דעת חז"ל, וע"ק לפ"ד שירידת משה ושבירת הלוחות וטחינת העגל וקחו איש חרבו הכל היה בשבת איך יתכן לשבר כלי הם הלוחות ולהרוג נפשות וטחינת העגל לעשות מלאכות אסורות בשבת, אף כי ידעתי שי"ל שלא שבר הלוחות בידים רק שפרחו האותיות ונעשו כבדים ונפלו מעצמם מידו כמ"ש המפרשים בזה, אף כי רק דרש הוא הייתי מחזיק הרע במעוטו, אבל טחינת העגל לעפר והריגת ג' אלף איש לא יצדק. והנה ראיתי ברמב"ן פ' תשא ז"ל, כתב רש"י בי"ז בתמוז נשברו הלוחות בי"ח שרף העגל ודן החוטאים, בי"ט עלה ועשה מ' יום, בר"ח אלול נאמר לו ועלית בבוקר לקבל לוחות שניות ועשה שם מ' אחרים, בי' בתשרי נתרצה לו המקום, (כאן כתב רש"י ועלית בבוקר באלול נאמר לו כו' וצ"ע דהא מן י"ט תמוז עד ל' באב היה מ"א יום וא"כ עלה בו ביום ל' לאב וירד בי"כ, ויותר דרש"י בעצמו כתב פ' עקב (דברים ט' י"ח) שהרי עלה בי"ח וכלו מ' יום בכ"ט באב. א"כ לדעת דעלה בי"ט תמוז כלו מ' יום ביום ל' לאב דאב לעולם מלא וק"ל), וכתב הרמב"ן אבל נראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו כו', וכן איתא בפר"א ריב"ק אמר מ' יום עשה משה בהר וירד אל המחנה בי"ז בתמוז שבר הלוחות והרג חוטאי ישראל ע"ש, והלבוש באו"ח ר"ס תקפ"א כתב מתחילין לתקוע בר"ח אלול שבו עלה משה לקבל לוחות אחרונות, ור"ל יום א' דר"ח שהוא ל' לאב דהא קיי"ל בי"כ ירד משה ואין לך מ' יום אלא מן ל' של אב יום ראשון דר"ח אלול דהא אלול חסר, ולא עוד אלא שצריכין אנו לומר שעלה בבוקר של כ"ט באב דאין לך מ' יום ומ' לילה אלא מבוקרו של כ"ט באב עד בוקרו של יו"כ, (והנה לדעתו שירד בכ"ח באב כמ"ש בסמוך ז"א דהא כתב ג"כ שעלה משה בר"ח תמוז ולא תמצא מ' יום ומ' לילה כ"א כשירד כ"ט אב, וא"כ צ"ל כמ"ש התוס' פ' מרובה שכ"ט ירד ועלה בו ביום, אבל תוס' הנ"ל כתבו דמ' אחרונים לא היה לילה עמו, א"כ אף אם היה עולה ל' לאב שהוא ר"ח יום ראשון דאלול הוי מ' יום ול"ט לילות), אם לא שנאמר אלול דהאי שתא עברוהו (כ"כ התוס' הנ"ל) אבל אנן לא קיי"ל הכי, (לא ידעתי מנ"ל דלא קיי"ל הכי דהא התוס' כתבו כן והריטב"א פי"נ דקכ"א כתב ונכון הוא), אלא כמ"ד בכ"ט עלה ונימא דתמוז דהאי שתא עברוהו, (טעה דהא דאמרו בשלהי תענית דעברוהו לתמוז היינו תמוז דשנה שניה כמ"ש נח"י פ' כי תשא ע"ל ב"א תמ"ט) לפי מ"ש רש"י פ' עקב שבי"ח בתמוז עלה נמצא שירד כ"ח אב (כבר כתבתי שז"א דלא הוי מ' יום ומ' לילה עד בוקר של כ"ט) ובבוקר עלה ע"ש וק"ל:

בתוס' ב"ק (פ"ב א') בשם מדרש בה' עלה לקבל לוחות אחרונות וירד בב' אף כי חסר לילה אחד אין להקפיד, וכ"ה בס"ע עלה בז' בסיון וירד י"ז בתמוז ושבר הלוחות וי"ח בתמוז עלה ובכ"ט באב נתרצה המקום וירד ועשה מ' יום מן ל' באב עד י' בתשרי נמצא מ' יום אחרונים חסרים לילה אחד, אם לא דנאמר דעברוהו לאלול. וא"ת בשלמא לר' יוסי דאמר בפר"ע (פ"ז) דסיון היה בא' בשבת ניחא דעלה בה' לפי חשבון דאחד מלא ואחד חסר דאז יום שלשים באב הוא ביום ה' (כאשר תראה רשום אצלך), אבל לרבנן דביום ב' הוי ר"ח סיון נמצא ל' באב הוא ביום ו', אם לא דנאמר דלרבנן בי' בתמוז שרף העגל ודן החוטאים ובו ביום עלה, (והק' בת"ח דדבריהם תמוהים דבקרא משמע בהדיא דלא עלה ביום שדן החוטאים אלא ממחרת דהא בפ' תשא אחר שדן החוטאים כתוב ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה וגו'), ויום כ"ח באב ירד בהשכמה ופסל לוחות ובכ"ט באב שהיה יום ה' עלה, או נאמר שכ"ט באב ירד ובו ביום עלה ונאמר שהיה אב חסר כדי שיבוא יום הירידה בי"כ (ביום ב' לך וראה אם תעשה אב רק כ"ט יום שהוא ביום ה' א"כ יהיה ר"ח אלול ביום ו' ור"ח תשרי ביום ז' א"כ יהיה יו"כ ביום ב'), כדאמר בפ' י"נ שבו ניתנו הלוחות, אבל לפי התנחומא שאומר בי"ז ירד ובי"ח שרף העגל ודן החוטאים, (והנוסח שלפנינו בפ' תשא וע"ש ס"פ פקודי וז"ל ז' סיון ניתנו י' דברות ועלה ועשה שם מ' יום כ"ד מסיון ט"ז מתמוז וירד י"ז ושבר הלוחות ורדה החוטאים י"ח י"ט, וכ' עלה ועשה י' מתמוז וכל אב הרי מ' עלה ר"ח אלול כשא"ל פסל לך וגו', וי' מתשרי וירד בעשור וקבעו הקב"ה לסליחה מכ"י), ובי"ט עלה נמצא יום עליה של מ' יום אחרונים בא' באלול לא יבוא בה' לא לרבנן ולא לר' יוסי (ר"ל לרבנן כשעלה בי"ט כלה יום מ"א שיהיה מ' יום ומ' לילה ביום ל' של אב שהוא ביום ו', אבל מ"ש ולא לר' יוסי ר"ל דלר' יוסי לא יבוא ג"כ יום מ"א ביום ה', ז"א דוק ותשכח, כי מיום י"ט תמוז שהוא ביום ז' עד ל' לאב שהוא מ"א יום הוא ביום ה', ובמחילה מעצמותיהם הקדושים כי הם עצמם כתבו או נאמר שכ"ע באב ירד ובו ביום עלה, א"כ גם כאן הן לדעת ס"ע שהוא ר' יוסי דעלה בי"ח בתמוז א"כ כלו מ"א יום בכ"ט אב שהוא ביום ד' ועלה בל' אב שהוא בה', ולדעת התנחומא שעלה בי"ט תמוז א"כ כלו מ"א יום ביום ל' של אב שהוא ביום ה', א"כ אף התנחומא יסבור כר' יוסי דר"ח סיון היה בא', ולדעת התנחומא דעלה בי"ט יצדק התנחומא להיות סובר כדעת המדרש דבה' עלה, א"כ המדרש שהביאו התוס' דבה' עלה עולה הן לס"ע שהוא ר"י דס"ל בי"ח עלה וירד בכ"ט ועלה למחר ל' אב שהוא בה', או דהמדרש ס"ל כתנחומא דבי"ט עלה וירד ביום ל' אב ועלה בו ביום שהיה בה', דוק ותשכח), וכתבו עוד וגם לא תמצא ירידה ביוה"כ אם לא דנאמר דעברוהו לאלול עכ"ל, (גם כאן לא הבנתי דהא לתנחומא שעלה י"ט תמוז וכלה מ"א יום ביום ל' שהוא ביום ה' ועלה בו ביום יכלה יום מ' ביו"כ שהוא בב' אף דלא מעברין לאלול אף דיחסר לילה אחד הא כתבו אף כי חסר לילה אחד אין להקפיד היינו לר' יוסי, אבל לרבנן אם עלה בי"ט ויכלה מ"א ביום ל' אב שהוא ביום ו' א"כ לא יעלה ביום ה', ועוד מה תועלת שעברו לאלול סוף סוף לא עלה משה בה' ולא ירד בב', כי אם אנו מעברין אלול א"כ יהיה ר"ה ביום ב' ויו"כ ביום ד', ואף אם אב היה חסר ואלול מלא לא תמצא שעלה בה' ולא ירד בי"כ בב', וצ"ע עד עת הפנאי אולי אוכל לכוון דבריהם), ועיין בריטב"א פי"נ דקכ"א עש"ב, ומסקנת דבריו מיהו קשה לומר שמשה עלה בי"ז בתמוז דהא כתיב ויהי ממחרת ויאמר משה כו', גבי דין החוטאים והיינו בי"ח כו', ואח"כ עלה בי"ט בתמוז וירד בשחרית ל' של אב ועלה בא' באלול ואף אם אלול מעובר חסר לילה דמ' אחרונים חסר לילה א', ומ"ש בס"ע בי"ח עלה ט"ס הוא, עכ"ל. ובבעל הטורים פ' ויקהל בשבת נתנה תורה א"כ יו"כ של אותה שנה היה יום ג' וביום ד' א"ל מלאכת המשכן והם הביאו בבוקר בבוקר היינו יום ה' ו', ובשבת ויצו ויעבירו כו', היינו לרבנן בב' היה ר"ח סיון א"כ י"כ ביום ג':

כתב בהשמטות נע"ח העגל נעשה ט"ז תמוז וי"ז תמוז נשתברו הלוחות ועתיד הקב"ה להפכו ליו"ט ונמצא כי חג לה' מחר בעצם ומחר זה לאחר זמן כמשאחז"ל יש מחר לאחר זמן. בש"ק די"ג ב' כ"ז תשרי נגזרה גזרה בעד חטא העגל. ושם סע"ב אחז"ל שהתורה נתנה בשבת שהיה צום כפור בחדש השני ליציאת מצרים ובחדש הג' נתנו י' דברות ובאותה שנה מת נחשון עכ"ל, ט"ס הוא ובלבול דברים, וז"ל ס"ע באותה שנה ובחדש ג' ניתן י' דברות ובשנה השנית ניתן להם התורה בצום כפור, ובאותה שנה מת נחשון עכ"ל:

ממחרת י"כ הביאו נדבתן למשכן בב' בקרים (רבה נשא פי"ב ופ' פקודי פ' נ"א ופ' תשא פ' מ"א ותנחומא פ' תרומה ומ"י תהלים ס"ס ק"א):

כתב ס"ע אחז"ל בתענית שהשכינה שהתה בהר ממ"ת לוחות ראשונות עד השניות בצום כפור וגם שהתה עד שהוקם המשכן בר"ח ניסן ואז זזה וישבה על הכפורת ושם באהל נתנה תורה שבע"פ:

ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד מקץ חמשה חדשים (סה"י):

דורות הראשונים ילדו בני ח' דכתיב ותמת עזובה אשת כלב ויקח כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכי עביד בצלאל משכן הוי בן י"ג, ותניא שנה ראשונה עשה משה המשכן ב' הוקם ושלח מרגלים וכתיב (יהושע י"ד) בן מ' שנה אנכי בשלוח אותי משה, ר"ל לרגל הארץ, דל י"ד דהוי בצלאל פשו כ"ו דל ב' דתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בח' הוליד (סנהדרין דף ס"ט) וכתב ראב"ע בצלאל לא היה מבני כלב בן יפונה שהלך עם מרגלים רק מכלב בן חצרון, ועיין מק"ח פ' וישב בפ' וירד יהודה ובפ' תשא ובראב"ע שם והוא נגד דעת חז"ל הנ"ל, ובתמורה פ"ב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (יהושע כו) וכי בן קנז הוא בן יפונה הוא מאי יפונה שפינה מעצת מרגלים ובן קנז הוא והא כתיב כלב בן חצרון, אין בן חצרון הוא ואמאי קרו ליה בן קנז אחי כלב אחוהי דכלב מאמיה דה"ל כלב חורגיה דקנז:

בצלאל בן אורי בן חור נקבר בעיר ערב צלאל (גא"י):

יום א' כ"ג אדר התחילו ז' ימי המלואים שהיה מעמיד המשכן בכל בוקר ומקריב עליו קרבנות ובערב מפרקו וביום ח' שהיה ד"ח ניסן העמידו ולא פרקו ס"ע וש"ק ד"ע א', בא' בניסן מתו בני אהרן וכ"ה בוי"ר ס"פ כ', וראב"ע פ' שמיני ופ' פקודי כתב דנראה יום השמיני ח' לניסן כי הוקם בא' בניסן, וכ"כ עב"ש בשם ספרי, ולפ"ז מתו בני אהרן ח' ניסן ע"ש. ובתנחומא פקודי בא' בניסן הוקם המשכן, רח"א בא' באדר נגמר, ביום ההוא לקחו שני בני אהרן אש זרה כו', וימותו ביום ההוא, וימת נדב ואביהוא ולא אמר וימותו כי שניהם מתו כאיש אחד ברגע א' (מ"ב), נדב ואביהוא לא היו בני כ' כדאיתא בזוהר ר"פ אחרי מות ע"ק, עדיין לא נפקי מרשותא דאבא (מג"ע א"צ), נדב בחי' יוסף ואביהוא בחי' נפש יתרו. נתגלגלו בפנחס ואליהו (עב"א תפ"ח). נדב ואביהוא נתגלגלו בשמשון (עב"א תתי"א). נתעברו בחפני ופנחס (עב"א תתל"א), שמואל רוחו של קין ויתרו נשמתו, אמנם נדב ואביהוא הם נפש ורוח ושניהם נתלבשו בשמואל (עב"א תתע"א), אחאב ג"כ משורש נ"ו (ע"ש) אליהו לקח רוח נדב (עב"א תתקס"ב), באלישע בן שפט מעורב נשמות נדב ואביהוא (עג"א מ"ג), אז התחילו י"ב הנשיאים להקריב קרבנות כ"א ביומו (סה"י):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >