מהרי"ל/דיני הימים שבין פסח לשבועות

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־06:47, 15 בנובמבר 2023 מאת Sije (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מהרי"ל TriangleArrow-Left.png דיני הימים שבין פסח לשבועות

ממנהגי מהרא"ק בימים שבין פסח לשבועות


[א] בשבת שלאחר פסח אומרים אב הרחמים לאחר ברכת החודש. ובמנחה מתחילין לומר פרקים. פרקים מתחילין לעולם במנחה שבת הראשון דלאחר פסח. ובכל שבת אומרים אחד. ובסיומם חוזרים לומר שנים יחד. וחוזרין ומשלשין עוד שנים יחד ומסיימין קודם י"ז בתמוז. ויש מקומות סימן אב"ג דבשלישית אומר ג' יחד. ויש ארצות כמו באושטרייך אומר פרקים רוב ימי הקיץ וסימן שלהן נפ"ש ר"ל פ' נשא סיום ראשון. פנחס סיום שני. שופטים סיום שלישי. ואומר פרקים בשבת ערב שבועות אכן שבועות בשבת הנהיג מהר"י סג"ל במגנצא שלא לומר פרקים, ולא חש אם מסיים אחר י"ז בתמוז. ואמר בפעם שלישית ג' יחד. ואומר יש מקומות שאומר ג"כ בשבת שחל בו שבועות. ובכל שבתות שבין פסח לשבועות אומרים אב הרחמים. וברכי נפשי מתחילין מיד בשבת שאחר סוכות ואפילו קודם ר"ח.


[ב] שבת שמברכין בו ראש חודש אין מזכירין בו נשמות ואין מזכירין בו התענית של בה"ב, משום שנ' בו ביום טובה היה בטוב (קהלת ז, יד). ובשבת שאחר ראש חדש מזכירין תענית בה"ב לאחר אשרי קודם יהללו. ובשבת שמברכין ר"ח א"א אב הרחמים.


[ג] זולת דר"ח נדחה מפני זולת שבין פסח לעצרת. ובין זו וזו זולת דברית מילה נדחה מפניהם. ואומר שתי גאולים יום ליבשה אומר קודם שירה חדשה וגאולה דשבת אומרים במקום הקבוע לו. ואם אירע מילה בשביעי או בשמיני דפסח שא"א רק "יום ליבשה" ואין משנין אפילו אופנים אע"פ שהחזן אומר אותם וכן בשבת דהפסקה. מיהו יש אומרים לשנות האופנים. זולתות שבין פסח לשבועות אין מתחילין רק אחר ר"ח אייר א', "אזכרך דודי". ב', "אלהים אל דמי". ג', "אתה אלהים". ד', "אחרי נמכר". ה', "אלהים באזננו שמענו". ובכלם אומרים אמת ויציב דחול.

מילה וחתונה יחד. יש אומרים שהמילה עיקר ואומר יוצר וזולת של מילה, ואופן דחתונה. ויש אומרים דחתונה עיקר. וכשהיה מילה וחתונה בשבת אחד אז החזן מתחיל נשמת ויוצר של חתונה ואופן של מילה וזולת של חתונה וגאולה של מילה, ע"כ הג"ה. הג"ה: ראש חדש וחתונה נוהגים לומר יוצר ואופן דראש חדש וזולת דחתונה.

מילה שחל באלו ד' שבתות שבין פסח לעצרת אומר יוצר ואופן וגאולה של מילה, והשאר השייך לאותו שבת. ראש חודש ומילה נוהגין לומר יוצר ואופן דר"ח. פעם אחת מעשה בווינא בר"ח אייר חל בשבת וגם מילה היתה באותה שבת ואמר ש"צ יוצר ואופן דר"ח והשאר ששייך לאותו שבת. ואמר שתי גאולות גאולה דמילה וגאולה דשבת וכך נוהגים בווינא, עכ"ל.

ראש חדש שחל באלו שבתות שבין פסח לעצרת אומר יוצר ואופן של ר"ח והשאר השייך לאותו שבת.

נהגו בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת. והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי דר' עקיבא. וכתב הר"י בן גיאת דוקא נישואין שהוא עיקר שמחה, אבל ליארס ולקדש שפיר דמי, א"ח במהרא"ק.


[ד] אייר לעולם ר"ח שלו שני ימים. והשני דמונין מיניה לא חל רק באחד דימי בגה"ז.


[ה] סדר שני וחמישי ושני

באייר מתענין את התעניות בה"ב השייכין אחר חג הפסח. וכן מתענין אחר חג הסוכות. וסמכו משום שנאמר עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה, ר"ל במקום שמחה שם תהא רעדה תענית, מדרש. ועוד סמכו על איוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני (איוב א, ה). ויש להתענות אותם קודם ל"ג בעומר. ע"כ אם חל ר"ח אייר בשבת אין מקבלין את התענית עד שבת שאחריו שהוא א' אייר, ומסיימין אז בערב ל"ג בעומר שהוא י"ז אייר. ובשבת שמברכין ר"ח אין להזכיר התענית שנאמר ביום טובה היה בטוב (קהלת ז, יד). מכ"ש בשבת והוא ר"ח.


[ו] בתענית בה"ב אומר בתפלת י"ח סליחות כמנהג. כשמגיע ש"ץ בברכת סלח לנו עד וסולח אתה אומר סלח לנו אבינו כי ברוב אולתנו וכו' אל ארך אפים אתה כו'. ג' סליחות פזמון חטאנו וידוי פעם אחת ומסיים משיח וכו' ואל יעכב כו' וחותם בא"י המרבה לסלוח. עננו בין גואל לרופא. ושומר ישראל וסידורו בסיום ה' אלהי ישראל דלאחר תחינה. וכן הסדר לש"צ ובכל ת"צ. ונהג מהר"י סג"ל לומר אל ארך אפים בכל תענית צבור. גם אם לא ב' או ה', וכן איתא במנהגים דר' מאיר ש"צ. וקורין גם בתענית בה"ב בקר וערב ויחל ומפטיר במנחה דרשו. סדר הסליחות ביום ראשון: תבא לפניך, ישראל עמך, אזון תחן, ה' ה' אל רחום, יושב בגובה. בשני: אין מי יקרא, אין כמדת, אם עונינו, ישראל נושע, אדון בינה. בשלישי: אלהים בישראל גדול, איה כל נפלאותיך, מלאכי רחמים, אל נא רפא.


[ז] ל"ג בעומר לעולם הוא י"ח באייר. ובשחרית א"א תחינה. במגנצא ובוורמיישא אומרים תחינה בל"ג בעומר. אמר מהר"י סג"ל אע"ג דאיתא בגמרא דתלמידי ר"ע מתו מן פסח עד עצרת, מכל מקום עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שא"א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, שנים לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר.


[ח] מהר"י סג"ל הנהיג לבחוריו איסור גילוח מפסח עד ל"ג. ויש נוהגין בהחבא היתר קודם ר"ח אייר. וכן ראיתי נוהג מהר"ז שט"ן שישב באופנהיים ג' פרסאות מק"ק דמגנצא והיה מגלח זקנו קודם ר"ח אייר טרם הלך למתיבתא דמהר"י סג"ל למגנצא, ואמר לא ירגיש בי אמ"ץ הרב מתי גלחתי. אמנם מהר"י סג"ל הוא נהג בעצמו שלא גלח זקנו עד ערב רגל השבועות. וגם אם חל ל"ג בעומר ביום א' לא התיר לגלח בערב שבת דלפניו, דוגמת אבל שאם חל שלשים שלו בשבת מגלח בערב שבת ואם כלו הל' באחד בשבת אסור (לרחוץ) [לגלח] בערב שבת. הכי נמי לא שנא, ושניהם שוים דשניהם רק מנהגא.

·
מעבר לתחילת הדף