מהרי"ל/הלכות חלה

מאת קוני עזר אחלה, לבאר סדר דיני חלה

[א] בבית מהר"ש היו שורפין את החלות בערב פסח, ובחש"מ בלי שום תיקון. אמר מהר"י סג"ל תפריש אשה חלת האור. וכתב רש"י דשיעורה כזית והוא כחצי ביצת תרנגולת ונקראת חלת האור הואיל דלדידן נשרפת ולא ניתן לכהן, ומנהג במצות שעושין אותה עוגה קטנה. וכתב רש"י דיעשה כן כל השנה דחלה קרייה רחמנא והוא לשון עוגה וצריך לשורפם במדורת כהן או כהנת, לפי' ר"ת דפ' כ"ש, כן כתב מהר"ם. וכדי הוא רש"י לסמוך עליו דפי' דהיו מבטלין ברוב לאכילת זרים כ"ש ליהנות. ואמר מהר"י סג"ל דעוד נראה לו לדמות לעצים שנשרו מן הדקל דמבטלינן ברוב כיון דכלי לאיסורא אע"ג דיש לו מתירין. וחלה דידן בחוצה לארץ נמי לית ליה שורש דאורייתא כדמשמע פ' כל הבשר. ונכון לעשות לו מדורה לעצמה במקום שאין מבשלין שם, או בתנור שאופין בו המצות טרם הורדו תוכו המצות, שאז ידוע לו שלא תבא לידי הנאת ישראל טרם כליא איסורא. וכן איתא פ"ק דביצה היכא דמכלי כלה איסורא דלא מיקרי הנאה בתר הכי.

[אמר מהר"י סג"ל הא דנהגינן לשרוף החלה במדורת ישראל ולא יהבינן לכהן - קטן, - נראה דזה מותר - לכו"ע - אפילו לר"ת דפי' פרק כ"ש, של בית רבי היו מחמין להו חמין לגבל בחיטי דתרומה טמאה. ופר"ת דהיינו הכהנים של בית רבי היו אוכלין, אבל רש"י פי' אפילו זרים של בית רבי היו אוכלין - עושין - אלא שהיו מבטלין אותה ברובא דחולין כדאמרינן בבכורות שהיו מבטלין תרומת חו"ל - ברובא - דחולין ואוכלין אותה. א"כ ה"נ מותר לבטלה בעצים וגחלים שהן חולין. ואפילו לר"ת נמי מותר הכי לבטלה בשאר עצים ושורפין אפילו במדורת זרים, והוי כמו עצים שנשרו בי"ט מן הדקל לתנור, אע"ג דהן מוקצה מ"מ מרבה עליהן עצים - מוכנים - ומבטלן. ואע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין דאמרינן עליה - דאפילו באלף - לא בטל, מ"מ הכי מבטלין הואיל דכי נהנה מהן כבר כלו ונאכלו ע"י האור. אכן אסור לאפות שום דבר כשעדיין - עצים המוקצים - בתנור בעין טרם נשרפו. ה"נ גבי חלה מותר לשרוף אותה בכה"ג במדורת ישראל הואיל ומבטלה, אע"ג דיש לה מתירין דמצי ליתנה לכהן - קטן -].

[ב] אמר הח"ר איקא לפני מהר"י סג"ל שראה מעשה שאפו החלה בפסח ונתנו לכהן קטן כמו שפסקו מקצת רבותינו. ואמר מהר"י סג"ל אמת שפסקו הכי, אכן דרכי לדרוש ברבים שלא למיעבד הכי שלא יאמרו חלת חוצה לארץ נאכלת.

[ג] וכשאופים בי"ט של פסח אז יפרישו שיעור חלה מן העיסה בלא ברכה, ולא יקראו לה שם חלה אך עוגה שקו' קוכלין, ואופין אותה עם שאר המצות. וכשנאפו יצרף את המצות עם העוגה הקטנה תוך סל או תוך אגן. ואם אין לו כלי שמחזיק את כולם יניחם במפה ויכסה המפה גם כן עליהם ונקרא צירוף הגון, ואז יפריש אותה עוגה הקטנה מעליהם בברכת חלה ויצניעה עד חולו של מועד ואז ישרפנה. ואין לשורפה בי"ט דהבערה שלא לצורך היא, ואין להשהות בלי אפייה כבשאר י"ט דתחמץ.

[ד] אע"ג דיש מרבותינו התירו לאפות החלה בי"ט גם אם קרא עליה שם ונותנין לכהן קטן או לגדול שטבל לקריו. ויש אומרים אף אם אין שם כהן מ"מ אופין אותה משום הואיל וראויה לכהן אם היה שם חשוב מלאכה לצורך, או כיון דמותרת ע"י ביטול ברוב. אכן לא נהגינן הכי כדאיתא באגודה, אלא כרש"י דפסק כר' אליעזר דלא תיקרי לה שם עד שתאפה ויעשה כדפי' לעיל. אמר מהרי"ך דנתפשט המנהג לברך על הפרשת תרומה משום דכשאופין בי"ט אין לקרא לה שם חלה.

[ה] ואמר מהר"י סג"ל גם בי"ט הואיל דהחלה בידו שהפרישה בברכה מותר לטלטלה במקום שרוצה לשומרה שם עד מוצאי י"ט.

[אמר מהר"ש אם היה שם כהן קטן יכול לקרות לה שם לכתחילה ולאפותה בי"ט לצורך כהן קטן דרשאי לאכול החלה הואיל ולא ראה קרי מימיו, או אפילו לגדול שטבל לקריו].

[ו] מעשה שנשתהה החלה בתנור בליל יום ט"ו עד שנחרכה, ושאלו למהר"י סג"ל אם עדיין ראויה לפטור את המצות ע"י צירוף, והתיר לצרפה ולקרא לה שם חלה בהפרשתה ולברך עליה.

[ז] דין חלה דאתא לידן נימא מילתא

אמר מהר"י סג"ל מתי שאופין בי"ט נכון לעשות עם החלה כדפי' לעיל על ידי צירוף להפרישה אחר אפייה, דמה שנוהגין להפרישה עיסה ולהחזיקה כך בלי אפייה עד אחר י"ט, לאו הגון הוא, משום דאז נדבק העיסה במקו' הנחתה ואתא לזלזולי בחלה.

וכשאופין הרבה פשטידן או פלאדין ושכח ליטול חלה יצרפם בסל ויטול חלה מאחד מהן. ואם הוא בי"ט של שבועות שאז דרך העולם שעושין פלאדין גדול וקורין לו סיני, אז אם שכח יטול ממנו חלה על כולן ויצניע החתיכה עד מוצאי י"ט וישרפנה.

[ח] פעם אחת נילושו ב' עיסות אחת בכלי בשר לעשותה פרימזילש, ואחת בכלי חלב לעשותה פאציוס, ושכחו ליטול חלה מעיסת הבשר. ובכל אחת היה בה שיעור חלה, והורה מהר"י סג"ל דלכתחילה צריך ליטול מכל אחד חלה וגם לעשות מכל עיסה עוגה אחת ולאפותה בתנור כדי שיעשה מאפה תנור ולאכול העוגות ולשרוף החלה. ואם אין לו תנור יאפה אותם בכירת האש להעשות לחם ויפריש החלות בברכת חלה.

[ט] אמר מהר"ש אין ליטול חלה מעיסה של דגן על עיסה של חיטין. הורה מהר"ש ללוש בפסח עיסה כמו ב' מידות שיהא חייב ודאי בחלה. ולאותם שלא היה להם קמח כשיעור חלה הורה ללוש מה שהיה להם. כששאלו למהר"ש אחר פסח על עיסה שנתנו בה שאור של גוי איך להפריש ממנה חלה, היה מורה שיפרישו חלה נגד השאור ומעט יותר, כי אמר שאם לא היו לוקחין יותר אז יש לחוש שמא מה שמפריש היה הכל משל גוי ונמצא מפריש מפטור על החיוב. ואמר שאח"כ כשמחמיצין עיסה אחרת עם השאור שנוטלים מתוך זאת העיסה אז א"צ להפריש רק מעט לחלה כי אז הוא כמו ס"ס. וכשנוטלין לעולם מן העיסה שאור להחמיץ עיסה אחרת, אז יהיו נוטלין קודם שיפרישו החלה, כדי שלא יהא נפטר במה שהפרישו ונמצא בתר הכי כשפורשים חלה בעיסה האחרת היה מן הפטור על החיוב. ואמר שיש נוהגים שאין מפרישין מעט חלה גם בעיסה שניה שהחמיצה עם מה שנטלו בזאת העיסה אלא ג"כ בכאן נוטלים נגד הכל שהחמיצו בו ומעט יותר. ומהר"ש היה מורה אל אשתו הרבנית ללוש שתי עיסות אחת בשאור של גוי ואחת כשיעור חלה בלא שאור ולקרב הב' עיסות להדדי ויטול חלה מאותה שלא נתחמצה בשאור של גוי חלה על הכל. מעשה בחלה ששהתה בערב פסח אחר שש עד שנתחמצה ואמר מהר"ש לשורפה ואין בכך כלום.