שבות יעקב/ב/קנז
|
< הקודם · הבא > |
ראובן שבקש משמעון להשתדל לו חזקת ישוב באיז' מקומן של שבחים וקצב עמו שמעון הגרים ואח"כ כשהשתדל לו החזקת ישוב אינו רוצה ראובן ליתן לו מה שקצב רק רוצ' ליתן ע"פ שומת ב"ד מה שיהיה שכרו כמו דאמרינן בשדכן בסי' רס"ד דאין לו אלא שכרו הדין עם מי:
עיקר מטרין דין זה הוא מפ' הגוזל דף קי"ו הרי מי שהיה בורח מבית אסורין והיה מעבורת לפניו א"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דמצי א"ל משטה אני בך וכתב המרדכי שם פ' הגוזל וז"ל ואומר הר"ם דה"ה לשכר שדכנים שאינו מחויב לתת לו כי אם שכר טרחא אמנם ראיתי בספר א"ז שפסק בשם רבינו שמחה שחייב לתת לשדכן כל מה שהתנה עמו שבשכר שדכנים רגילין לתת הרב' יותר מכדי טרחו והביא ראיה ממעשה שבא לפני ר"י בהשבעת שדים להחזיר הגניבה דפסק ר"י לתת לו כל מה שהתנה עמו וכן מצא בספר המצות ולא השגיח מהר"מ בזה עכ"ל גם הרא"ש בתשובה כלל ק"ה סי' א' כתב וז"ל ויש מרבותי שמדמין שכר שדכנים להיה מעבורת לפניו עכ"ל ובתשוב' מיימון השייכים לספר נזיקין סי' כ"ב כתב וז"ל בפ' הגוזל בתרא ובפר' מצות חליצה תניא הרי שהיה מעבורת לפניו מכאן נ"ל דהאומר לאותם שדכנים אני אתן לך כך וכך שפלוני יזווג בתו לבני דאין לו אלא שכר טרחו ותו לא אבל אם השדכן אומנתו בכך שהולך במלכות תדיר ומזווג זיווגים שמא זה ראוי לדמותו לסיפא וכו' והבא להוציא צריך ראיה ברורה לכן טוב שיעשה קנין בסודר מה שנודרי' להם עכ"ל ר"מ בחידושיו והעתיק שם עוד דעת החולקים בזה והנה רמ"א הכריע בח"מ סי' רס"ד כמהר"ם דאין להוציא מיד מוחזק וא"צ ליתן לו רק שכרו בשדכנות אבל אם כבר נתן לו אין מוציאין מידו וכן אפי' לא נתן לו מעות רק משכון יכול לעכבו בידו עד שיתן לו כיון שהו' ספיקא דדינא אין מוציאין מידו המשכון וכ"פ בפשיטות בתשובת רמ"א סי' פ"ו דפוס קראקא דף קע"ו אבל כתיבת יד לא מהני עד שיקנה לו בקנין גמור כמ"ש מהר"מ בחידושיו אכן ראיתי בתשובת הב"ח סימן כ"ח שדעתו להכריע דלא כמהר"מ וסמיכתו בכל כחו מהא דאיתא בב"מ דף קי"ב ופסקו הפוסקים והובאו בטח"מ סי' של"ב בהא דשלח שלוחו לשכור לו פועלים ואמר שכרכם עלי נותן לו ארבע משלו אף שנשכרים בב' או בג' וק"ו בשדכנות שדרך לתת להם הרבה ע"כ תוכן דבריו שם הנה מה שמביא ראיה משוכר את הפועל בזה שפתיו ברר מללו דבפועל צריך ליתן לו כל מה שפסק עמו אפילו יותר משכרו וכדמוכח ג"כ ממה שאיתא בש"ס ופוסקים בח"מ וסי' של"ג גבי שוכר עליהן או מטען דאם אפש' לו לשכור פועלים אחרים והוא מטען צריך ליתן להם כל מה שפסק עמהן אפי' כפל משכרן כדאיתא בהרא"ש שם אך שאין צריך לכל זה דבפועל הדין מפורש ברמב"ם פי"ג מה' מכירה ובטח"מ סי' רכ"ז והובא בש"ע סעיף ל"ג השוכר את חבירו לעשות עמו בין מקרקע בין מטלטלין אין לו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה וא"כ מאי ראיה מייתי מזה לשכר שדכנות דהוי דין קבלן שקבל עליו לגמו' עסק זה ובקבלן יש דין אונאה לדעת הרמב"ם שם אף שהרמב"ן והרשב"א הובא במגיד משנה דחולקים שם דאין בהם דין אונאה מ"מ הפוסקים אחרונים ובש"ע סעי' ל"ו פסק כהרמב"ם דיש בו דין אונאה ואף למאן דס"ל דיש דין אונאה בקבלן אפ"ה דעת קצת פוסקים בשדכן אין דין אונאה לדעתייהו לפי שרגילין ליתן להם יותר שכרן ואף גם לדעת הר"מ שפסק דבשדכן יכול לומר משטה ואין לו אלא שכרו שמדמה למעבור' י"ל דאף אי סבר כהרמב"ן דאין דין אונאה בקבלן אפ"ה פסק כן בשדכן מדמי למעבורת דמצד אונס א"ל כך כדי לשדך שידוך זה לקיים פ"ו ושלא לעגן משא"כ בסרסור שאפשר שצריך לתת לו כל שכרו שפסק עמו אך שרמ"א הכריע כדעת הר"מ שאין להוציא מיד מוחזק וכן הדין בסרסור כמ"ש שם הש"כ דהוי ספיק' דדינא ואין להוציא מיד מוחזק דלא כתשוב' דברי ריבות סי' שצ"ו שדעתו להכריע כא"ז ור' שמחה ע"ש אבל מ"מ בנדון שלפנינו פסק כתשובת רמ"א עצמו סי' פ"ו דף קע"ו דבשתדלנות שהוא חמור יותר צריך ליתן לו כל מה שפסק עמו וכן מבואר בהגהות מרדכי דקידושין וכ"ש בחזקת ישוב שבמדינה זו מדינת אשכנז רגילין להוציא ממון הרבה בשביל חזקת ישוב טוב פשיטא דאין דין אונאה וצריך ליתן לו מה שפסק עמו ואם יש הכחשה ביניהם צריך לישבע ובפראג ראיתי תקון ישן והוא מהגאון מהר"ל דסרסור אין יכול לטעון שקצב לו יותר משכרו ע"פ תיקון והמנהג אם לא שהתנה כן בפני עדים או עכ"פ בפני עד אחד להשבי' על פיו ע"כ והנה מהר"ל מפראג אזיל לשטתו כמ"ש הב"ח בתשובתו בשמו דפסק שבשדכן צריך לתת לו כל שכרו שקצב עמו וא"כ ה"ה בסרסור לכן הוצרך לתקן זה אבל לפי דעת רמ"א אין צורך לכל זה מ"מ בדין שלפנינו נ"ל כמ"ש הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |