שבות יעקב/א/צב
|
< הקודם · הבא > |
דיני פ"ו וחרם ר"ג מ"ה ודיני אישות
שאלה צב
אחד שנשתדך עם בתולה אחת ושלח לה וגם נתן לה סבלונת וכה"ג כעו שדרך החתן לשלוח להכלה ואח"כ חזרו בשידוכין וחזרו הסבלנות באין פוצה פה ועכשיו החתן מונע עצמו מלישא אשה אחרת כי חושש בעצמו שהסבלונת היו לשם קידושין וא"כ פוגע בחר' ר"ג מ"ה אם יש לחוש לדבריו ולמחו' גם בהכלה שלא תשא לאחר עד אחר גירושין או לא:
הנה אמרתי להאריך ולפלפל בעיקר דין הסבלונת בסוגית הש"ס ומ"ש פוסקים ראשוכי' וגם אחרונים יכלה היריעה עהכיל אך כבר נתפשטה ההוראה במדינתינו כדעת רמ"א בהג"ה בא"ע סי' מ"ה סעי' ב' בהג"ה דמעשים בכל יום שחוזרין בשידוכים והסבלונת חוזרין ולא כהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזמן הזה דכ"ע מסבלי והדר מקדשי והחתן אינו אומר ששלח לשם קידושין עכ"ל ופס' רמ"א בתשוב' סי' ל' ע"ש וא"כ בנדון דידן כיון ששתק בשע' חזר' סבלונו' ול"א ששלח לשם קדושין שוב אינו כאמן לאסור כיון שהו' אח' כדי דבור ולא תצא מהיתרא ראשון והיא בחזקתה חזקת פנויה ועיין בא"ע סי' ל"ז וע"ז ובפרטו' אם היא גרמה לבטל השידוכין שהו' אינו באמן שלשם קידושין שלח הסבלוכו' כיון שבזמן הזה מסבלי והדר מקדשי ובפרטו' לדעת תשובת מהר"מ מלובלין סי' פ"ב ותשובת מ"ב סי' ט"ז עיין דבריהם באורך ואף על עצמו נראה דאין להשוות אנפשו חתיכה דאיסורא אף דקי"ל אדם נאמן על עצמו להשוות אנפשו חתיכה דאיסורא מ"מ בכדון דידן אף לו יהיה כדבריו שקידש בפני עדים בודאי מ"מ בארוסה לא גזר רבינו גרשום כלל וכמו שפסק מהרי"ק בתשובה סי' ק"א וכ"פ רמ"א בא"ה סי' א' סעי' ט' בהג"ה:
אף שמצאתי ראיתי לגדול אחד בדורינו שכתב והשיג על דברי רמ"א וכתב ז"ל ותמה אני על מ"ש מהרמ"א בא"ה סי' א' דבארוסה לא החרים רגמ"ה אם אינו רוצה להכניס אלא לפטור איך לא שת לבו לדברי מהרי"ל בתשובה סי' ק"א דמשמע בהדיא שם דבארוסה נמי איתא לתקנת רגמ"ה ועיקר מנהג בני אשכנז הוא על פיו ז"ל ואף דבינקותא הו' הא חזינן לרבותיו מהר"ש ומהר"א ששתקו לו ואי ס"ד לא ס"ל לא הוי ליה למשתק וכאותה שאמרו בפ' מציאות האשה ואף אמימר הדר ביה דאמר רב מניומי בריה דר"נ הוה קאמינ' קמא דאמימר וכו' חזיתיה לדעתיה דאלו בעי לוסלקי בזוזי הוה מסלק לה דשמע מאחי' הוי קאמרי אלו הוה לן זוזי סליקנא בזוזי ואישתק ולא אמר להו ולא מידי ש"מ מדשתק להו ס"ל הכי ואין להקשות על זה דבפרק כיצד הרגל אמרינן איהו סבר מדשתק ליה מודי ליה ולא היא אשגוחי לא אשגח ביה וכן הא דאמרי' כן בפ"ק דר"ה אהא דא"ר יוחנן נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה ואותביה ריש לקיש ממתני' ואישתיק ואמר ר' אבא הכהן אם קבלה ר"י או לא קבלה ופרשי' ז"ל אם קבלה והאי דאשתיק משום דלא ידע להשיב או לא קבלה והאי דאשתיק משום דלאו איכפת ליה דודאי כשאחד אומר בפני הרב דין פשוט בלי שום טעם והרב שותק על כרחך אית לן למימר מדשתיק ליה ש"מ דהכי ס"ל כי היכי דלא ליטעי השומעים אבל כשבא להוכיח איזה דבר מדבר אחר שאיכו דומה לו או כשמקשה מדבר על דבר שאיכו דומה לו איכא למימר שלא חש להשיבו כיון שלפי דעתו הדבר ברור שאין דומה זה לזה א"כ בנדון דמהרי"ל שלפי דרכו בפשיטות נקיט ואזיל דאף בארוכה שייך תקנת רגמ"ה אי לא ס"ל הכי לרבותיו מהר"ש ומהר"א היל"ל למהרי"ל דלאו דינא הכי וכיון דתלתא קראי ה"ה מהרי"ל ורבותיו מהר"ש ומהרא"י הכי ס"ל היאך לא חש להו רמ"א להחמיר עכ"ל מצאתי אכן אחר העיון היטב נראה שכל דבריו אינם ברורים הנה במה שיצאו ראשונה מדבריו לחלק בין אם אמר הדין פשוט וכו' עדיין לא יצא ידי חובת ביאור זה דהא בפ"ק דביצה דאמר רב כהנא ורב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ושתיק רב אמר ר"י וכו' וכן באיזה נשך גבי ספינא אגרא ופגרא מוכח להדיא דאף כשבא התלמיד להוכיח דבר מדבר אחר או שמקשה מדבר על דבר אפ"ה אמרינן מדשתיק אודיי אודו ליה ועיקר הקושיא שמקשה אפיק דר"ה לא קשיא מידי וכב' הרגישו תוספ' בקושי' כזו בב"ב דף ס"ב ע"א ד"ה ומודה רב ומחלקין דדוקא רב לתלמיד כמו רבה לאביי אמריכן מדשתיק דלא חש להשיבו משא"כ רב כתנא ורב אסי דהוי תלמידי חבר רב דלסבר' דרב לא הוי צריכי אמרינן מדשתיק אודיי אודי ליה יע"ש וא"כ מזה ג"כ מתורץ הקושיא מפ"ק דר"ה. וא"כ בהאי דמהרי"ל ג"כ לק"מ על רמ"א דמהר"ש היה רבו מובהק של מהרי"ל כע"ש מהרי"ל עצמו בלשון השאלה צעיר שבתלמידים יע"ש. ובלא"ה לא קשה מהאי דמהרי"ל כיון שלא ראה וידע כלל מתשובת מהרי"ק אמרינן אלו ראה דבריו לא היה חולק וכמ"ש הפוסקי' כמה פעמים כה"ג ואי איכא לאקשויי אדין זה דארוסה היא קשיא מתשוב' מהרי"ק עצמו בס"י ס"ג בסופו שכתב ועל ענין ארוסה שטוענת מאיס עלי וכו' ועל דבר התרת הבעל לישא אשה אחרת וכו' וכתב עוד שם אמנם על אודת האיש אשר התנה עמו ארוסתו ליתן לו כדוניא ועתה פושטין לו את הרגל וכו' להתיר לו לגרש בעל כרקה או לישא אחרת וכו' יע"ש משמע דאף בארוסה הצריך לו היתר מטעם מורדת ולא קאמר דבארוס' לא גזר רגמ"ה כלל והאי דתשוב' מהרי"ק פסק מרהמ"א כוותיה בסי' ע"ז סעי' ב' בהגה:
וכדי לתרץ ולברר דברי מהרי"ק והרמ"א נ"ל לתרץ ולומר דודאי פשיטות הפשט בש"ע דכתב אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטו' הוא דחוק להולמו לפי מה שפירשו בו האחרונים והוא נגד סתימות פשט הלשון ולע"ד כראה לפרש כפשוטו ועפ"ז יתורץ הכל וזה הוא כוונתו הא דחמרינן דבארוסה לא החרים ר"ג א"ה היינו דוקא אם איכו רוצה לכנוס אלא לפטור כמו שהו' בנדון שלפכיכו אבל אם דעתו לכנוס אותה לבסוף כל העומד לכצוס ככנוסה דמיא מיד חל עליו חרם רגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו אף כשהיא עדיין ארוסה כיון שדעתו לכנוס ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב כיון שעתיד לכנסה לכן בסי' ס"ג דהוא רוצה לכנוס רק שהיא מורדת עליו או שפשטה לו את הרגל לכן חל עליו חרם רגמ"ה וצריך היתר מטעם מורדת ועפ"ז יתיישב בטוב דברי מהרי"ק ורמ"א ואין סתירה בדבריהם גם בתשובת דברי ריבות סי' ש"ה האריך לקיים דברי מהרי"ק שלא חל חרם רגמ"ה בארוסה אך שמקשה שם מדברי הגהות מיימוני שנראה שסותר להאי דמהרי"ק ולפי מ"ש לחלק בין אם רוצה לכנוס לא קשה כלל מהאי דהגהות מיימוני ע"ש דהת' רצה לכנוס ולא לפטור וכן הסכמ' תשוב' מהרשד"ם חלק א"ה סי' ע"ח כהאי דמהרי"ק וכ"ש בנ"ד דאין כאן חשש קידושין כלל בזה במדינות אלו דמסבלי והדר מקדשי אפי' לענין איסור א"א וכ"ש בחרם רגמ"ה והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |