שבות יעקב/א/סא
|
< הקודם · הבא > |
אחד ששלח שלוחו אל המורה הורא' עם דבר מאכל להורות לו בדיני אסור והיתר דבשר בחלב והורה המורה שהוא אסור בהנאה והלך השליח וזרק את המאכל לאיבוד ואח"כ נודע שטעה המור' בדבר משנ' ושהמאכל מותר והבעל הבית תובע להמורה והשליח שישלמו לו ההיזק מי מהם חייב לשלם:
בדין המורה עצמו ששגג בהוראתו פשוט הוא דפטור ואין הדין צריך לפנים והאריכות בזה אך למותר כמבואר בטח"מ ובש"ע ר"ס ך"ה דאע"פ שגרם להזיק לא נתכווין להזיק ולא הזיקו בידים. ואע"ג דרמ"א כתב שם ויש חולקין והוא מדברי התוספת והרא"ש מ"מ עכ"פ מידי ספיקא דדינא לא נפיק ואין מוציאין מיד מוחזק גם הש"כ שם השיג מאוד על דעת היש חולקין אלו ע"ש דבריו באורך ודבריו מסתברים:
אכן שלוחו הוא דעוית שמיהר והשליכו לאיבוד (וכה"ג כתבו התוספת בהגוזל) ולכאורה יש לחייב השליח דלא עדיף ממורה עצמו דאם האכיל לכלבי' וכה"ג שאיבדו ביד חייב כדין מזיק בידים לדעת גדולי פוסקי' כמבואר כל חלוקי דינים שם בח"מ סי' ך"ה ע"ש בסמ"ע ס"ק ז' ובש"כ שם ס"ק ד' ובכללי דינים שלו וכ"ש השליח דהוי כמעביר על דבריו של בעה"ב שהוא לא צוה רק לשאול ולא לעשות מעשה להשליכו לאיבוד (ועיין בח"מ סי' קפ"ב דהא אף ששאל לחכם ואסר מותר לשאול לחכ' אחר אם מודיעו שאסר הראשון כדאיתא בי"ד סי' רמ"ב סעי' נ"א בהג"ה יע"ש. איברא כד מעיין שפיר נראה דגם השליח פטור דאנוס הוא כיון שעשה ע"פ שגגת הוראה של המורה וראיה ברורה לזה ממ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף קפ"ט הובא בב"י בא"ה ס"ס י"ז ובש"ע לפסק הלכ' וז"ל וא"ת א"כ מיכל איך הותר להנש' לדוד התם אנוסה גמורה היתה או שאנסוהו שאול והשיאה לפלטי והיא על כרחה נבעלה א"נ התם טעות גמור של הוראה היא שהורו לה ב"ד של שאול במלוה ופרוטה דעתו אמלוה ועל הוראה זו נסמכ' וטעות כזו אונס הוא עכ"ל א"כ ה"ה בשליח זה שסמך על הוראת המורה שהור' כהלכה דהוי אונס כי אין סבר' לחלק ולומר דהתם הור' המור' להקל משא"כ כאן דהור' המורה לאיסו' לא ה"ל להשליח לאבדו עד שישאל לאחר זה אין סבר' כלל דהא אפי' לענין איסור א"א אמרינן דסמוך על הורא' והוי אונס וכ"ש להיפך לאיסור והבע"ה שלחו אל המורה הזה אף שלא נעלם ממני שבבית שמואל ס"ס י"ז הקשה על דין זה וז"ל ומיהו קשה למאי דקי"ל נשאת על פי שני עדים שאמרו שמת בעלה אסורה לבעלה ואין לך אונס גדול מזה ומ"מ אסורה לבעלה ובט"ז מאריך בזה עכ"ל מ"מ אי משום הא לא תברא דשאני נשאת ע"פ שגגת הוראה מנשאת ע"פ עדים שקרים דהוי טעות וכמבואר חילוק זה בש"ס דיבמות פ' האשה רבה דף צ"ב ע"א וכ"כ הרמב"ם פי"ד מ"ה שגגות דין ג' הורו ב"ד שיצא שבת וכו' וכן אם התירו ב"ד אשת איש להנשא לפי שהעידו בפניה' שמת בעל' ואח"כ בא בעלה אין זו הוראה אלא טעות והאשה ובעלה האחרון חייבין חטא' על שגגתן וב"ד פטורין ע"כ משא"כ בשגגת הוראת ב"ד העוש' על פיהן פטורין והן חייבין כמבואר שם ובש"ס דהוריות:
לכן נרא' דהשליח פטור מלשלם אכן על עיקר קושית תשובת הרשב"א צ"ע דמאי קושיא מפלטי בן ליש לפי מה דאיתא בש"ס דסנהדרין פ' כהן גדול דף י"ט ע"ב שדורש מכמה מקראות שפלטו אל מן העביר' מה עשה נעץ חרב בינו לבינה וכו' ודלמא דוד ג"כ ידע כל זה ברוח הקודש כאש' העידו עליו המקראו' א"כ מעיקר' לק"מ וצ"ע ומ"מ הדין דין אמ' ומסתב' מעצמו דל"ד להיכ' שהמור' עשה בידי' והאכילה לכלבי' כיון דהו' עצמו שגג ועשה ההיזק בידי כנ"ל ה"ק יעקב.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |