אמרי בינה/דיני טוען ונטען/כג
|
< הקודם · הבא > |
מבואר בטוש"ע אף דאמרינן זה גובה וזה גובה אולם אם מת ולאחד יש יתומים קטנים אין אומרים שהם יגבו מיד והוא לא יגבה מהם עד שיגדלו כיון שתפס בחיי אביהם. וקשה למה לזה הטעם כיון שתפס מחיים להמבואר (סי' ק"י) ובש"ך שם דבתפס מעות ויש שם שטר אפילו תפס בעדים לא מפקינן מיני' והוא דעת רבינו ירוחם וכ' הש"ך דגם הטור מודה לזה אם כן למה כ' כאן הטור הואיל דתפס מחיים הא כאן הוי כתפס מעות וכבר עמד על זה בתומים ובקצוה"ח שם. וי"ל דנ"מ בזה דהוי כתפס מחיים דאף אם מהני בתפס מעות דהוי כפרעון מ"מ אם תפסו בהחזרה או היתומים בעצמם או אפטרופוס שלהם מיד המלוה אין הב"ד נזקקין להוציא מידם ואף די"ל דהוי כאלו כבר נפרע החוב והוי כתופס בגזילה אחר כך מ"מ י"ל כיון דלכתחילה אין הב"ד נזקקין להוציא מידם רק המלוה תפס ועבד דינא לנפשיה והואיל ונצמח מחוב שאין הב"ד נזקקין כמו כן אם תפסו בהחזרה אין נזקקין להוציא מידם וזה דוקא בתפס לאח"מ אבל בתפס מחיים שוב לא זכו כלל היורשים בזה ול"מ תפיסה בהחזרה ואם תפסו בהחזרה מוציאין מידם כמו משאר גזלן ולכך כתבו כאן דהוי כתפס מחיים להורות דאף אם חזרו ותפסו מפקינן מהם וצ"ע בדין זה:
עוד הקשה שם הקצוה"ח מעובדא דרבה בר שרשום ב"ב (דף ל"ג) דאמר ליה אביי לקוח לא מצית אמרת זיל אהדר ולכי גדלו יתמי אישתעי דינא לישבע מיד כיון דכבר אכל הפירות ובנתיבות כ' דלדינא דגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואאזמ"ו ז"ל בד"מ שם כתב דהא הרמב"ן כ' שם דלכך הוכרח רבה לאכול הפירות כדי שיהיה מוחזק ולא יצטרך לישבע שבועת הגאונים ולא אמרינן כן אלא במוציא ולא במוחזק הרי דהוי להחזיק ועל כרחך דרבה החזיק מיד בהקרקע על זמן אכילת הפירו' כדי לגבות חובו. ולכאורה י"ל למ"ש (סי' ע"ב) דאם אינו רוצה לגבות מהמשכון רק להחזיק בידו עד שישלם לו לא הוי נוטל אם כן אם לא יאכל רבה רק יבא לב"ד וע"כ יצטרך לתבוע לגבות לו ויצטרך לישבע דמה יעשה עם הפירות הא ירקבו ויצטרך לאכול או למכור ויהיה דינו כנוטל ויצטרך לישבע אבל כשכבר אכל ואינו חייב רק מעות שפיר כשיתבעו היתומים נאמן במגו ונוטל לא הוי כיון שאינו רוצה ליטול רק להחזיק מה שהוא בידו ואם כן ל"ק קושית הקצוה"ח. ובלא"ה טענה הזאת שגבה כבר הקרקע על זמן שיגבה חובו מהפירות א"נ רק לס"ד דיש לו מגו דלקוח אבל לתשובת אביי דאינו נאמן במגו דלקוח רק דקשה דישבע עכשיו מחמת דתפס שפיר אמרינן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואי דיטעון דגובה מיד עבור חובו על זה א"נ דהוי להוציא דאם היו דנין מיד אחר מיתת אביהן לא היה יכול לטעון דאין נזקקין ואי דטוען דהחזיק עבור חובו בגוף הקרקע א"נ אם כן גם עכשיו אינו נאמן דאכל בתורת גוביינא רק על הפירות והוי מטלטלי דיתמי ולא מהני תפיסה:
וי"ל ליישב קושית הקצוה"ח כיון דהרבינו ירוחם סובר כר"י דמגו מן ממון לממון ל"א רק באמת רבה לא הי' בא לב"ד מיד כקושית הרמב"ן דאז הוי מן ממון לממון לכך היה רוצה לאכול הפירות כדי החוב ובתוך ימי האכילה בא לאביי ואמר לו כי לקוח לא מצית אמרת ואינו נאמן במגו במקום קול לכך זיל אהדיר אף הפירות שכבר אכל דאם היה המגו שלא כנגד הקול היה מהני עכ"פ על הפירות שכבר אכל והי' מחזיק על חובו ואף דשאר החוב לא היה יכול לגבות רק כשיגדלו ובשבועה דעל מה שלא אכל הוי המגו מן ממון לממון מ"מ על מה שאכל היה מהני המגו ועל השאר היה הברירה ביד רבה כשיגדלו היתומים אם ירצה רבה לישבע ואם לא לא וא"ל אביי דמגו ליכא במקום קלא לכך זיל אהדיר ולכי גדלו כו' והיינו כיון דמבואר (סי' פ"ז) דכל הנשבעין מחויבין לישבע בפני הלוה ויתומים ועיין שם בש"ך ותומים דכל הנוטלין מחויבין לישבע בפני היתומים אם כן מה שישבע עתה שלא בפני היתומים שהם קטנים לא יועיל רק על מה שת"י שכבר אכל אבל על יתר החוב לא יועיל מה שישבע עכשיו שהם קטנים ואף דאם בדיעבד נשבע שלא בפניו מהני מ"מ עכשיו ל"ה רשאי' הב"ד להשביעו על מה שלא אכל רק כפי מה שאכל שזה גם כן לא יחזיק רק בשבועה ואף אם מהני תפיסת מעות ביתומים קטנים מ"מ שבועה בעינן עכ"פ אם כן יהיה לו הפסד דיצטרך לישבע שני פעמים על זה שמחזיק עתה מה שכבר אכל וגם כשיגדלו וירצה לגבות יצטרך לישבע עוד הפעם לכך א"ל אביי זיל אהדר ולכי גדלו אישתעי דינא ולא תצטרך לישבע רק פעם אחד ורבה לא הקפיד רק על השבועה ולא על המתנת המעות וכשלא יפטר משבועה וכדי לגבות כל החוב יצטרך לישבע שני פעמים זה ודאי לא ניחא ליה ויותר טוב לו שיחזיר מה שאכל ובפרט למה שכתב הב"ח דא"ח להחזיר ליתומים רק ליד שליש וכמו שכ' לעיל (סי' כ"א) ולכך א"ל אביי זיל אהדיר ולכי גדלו כו' וישבע רק פ"א ועיין מהרי"ט (סי' קי"ב) שכ' גם כן לענינו שם דרבה בר שרשום איירי שבא בתוך אכילתו לב"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |