אמרי בינה/דיני פסח/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני פסח יז

סימן יז

אם נתבטל חמץ קודם פסח אם חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו דעת הראב"ד בס' ת"ד וסייעתו דא"ח וניעור והביא ראיה ממתניתן דמסכת כלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפון זב"ז אם רוב מגמלים מותר לחבר עם פשתן הרי אף דקודם שמערב פשתן הוי היתר בהיתר ומ"מ נתבטל והפ"ח סותר ראיתו דשם לעולם צמר רחלים אסור עם פשתן לעולם והוי כמו שעת איסור משא"כ קוה"פ מאחר דלא חל שם איסור לכן חוזר וניעור והא דבטל בס' אם נתערב אחר שש צריך לאוכלו קודם פסח דוקא וכבר התפלאו כל הבאים אחריו הא אחר שעה ששית הוי שם איסור עליו ושייך בטיל דאז נתבטל בס' וא"כ דומה לכלאי' דאינו חוזר וניעור ובס' מקו"ח כתב דהא דכתב הר"ן בתשובה לדון אם חוזר וניעור אזיל לשיטתו דסבירא ליה לאחר שש במשהו ודבריו תמוהין דהא להדיא מבואר בר"ן בתשובה (סי' ס"ב) וז"ל שנוכל לומר שאין היתר מתבטל בהיתר כו' והכא נמי בזמן היתרו יש לדון ולומר שאינו מתבטל מתי מתבטל לאחר איסורו ונמצא זה מבטל איסורו לכתחלה והספק השני דדלמא כי אמרינן דלפני זמנו בששים הני מילי לאוכלו קודם הפסח משש שעות ולמעלה אבל לאוכלו בתוך הפסח איכא למימר שאע"פ שנתבטל קודם הפסח בתוך הפסח הוא חו"נ ושני ספקות אלו מתבררות ממתניתן דכלאים כו' ולפיכך נ"ל להלכה שכיון שאין באותן החטים המתבקעות אחד מששים שמותר לטחון הכל קודם י"ד ולאכול עכ"ל הרי דהר"ן שם סובר דבע"פ מתבטל בששים ועיקר חקירת הר"ן הוא משום דאם היתר בהיתר לא מתבטל היה אסור לטחון ולבטל דהוי כמבטל איסו' לכתחלה ולזה מביא ראיה מהך דכלאים דע"כ ממה דמותר אח"כ לחבר עם פשתן הוא משום דכבר נתבטל בעודו היתר בהיתר ומקרי על שם הרוב ואח"כ אינו חו"נ מה"ט מותר לאכול הקמח ואינו חו"נ כשהגיע פסח ואם נאמר דחו"נ רק בע"פ כשיש ששים מתבטל ואז הוי איסור בהיתר ולא קודם שבא זמן איסו' דאז הוי היתר בהיתר ל"ש ביטול ממילא הי' אסור לטחנו דהוי כמבטל איסור לכתחיל' כיון דל"ש שם ביטול רק כשבא זמן איסור א"כ מבטלו על זמן איסו' והוי כמבטל איסו' לכתחלה א"ו דאם נתיר לטחון ע"כ צ"ל דהיתר בהיתר בטיל ומתבטל קודם דחל על האיסור שם איסור והוכיח שפיר מצמר גמלים דנתערב עם רחלים דמותר לחבר עם פשתן דע"כ הטעם דכבר נתבטל דא"ת דאינו מתבטל בשעת היתר רק בשמחברו עם פשתן ובא איכות האיסור היה צריך להיות רוב מצמר גמלים נגד הפשתן והצמר רחלים דתרוי' בהדדי אסור וגם א"ל בזה סליק את הפשתן כמי שאינו כיון דהצמר רחלים משויה לאיסור את הפשתן בעצם ותרוויהו איסור הוא ודומה למ"ש תוס' בכורות (דף כ"ב) ד"ה אכל דהיכא דמינו עצמו מטמא מחמת מים הטמאים אין שייך לומר בו סליק עיי"ש וה"נ דכוותי' דאם נאמר דהיתר בהיתר ל"נ א"כ כשמערב פשתן צ"ל רוב בצמר גמלים נגד צמר רחלים ופשתן דתרוי' שם איסור הוא וע"כ דכבר נתבטל בעודו היתר:

ועוד י"ל דאם לא נתבטל מקודם היה אסור אח"כ לערבו בפשתן אף אם יש רוב בהצמר גמלי' נגד של רחלים והפשתן דהוי כמבטל איסור לכתחילה. ואף דמבואר ביו"ד (סי' רצ"ט) דמי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומערבו ומבטל אחד מהם וע"ש בטו"ז שבאמת בדרישה הקש' מ"ש כאן דמבטלין איסור לכתחיל' יותר משאר איסורין וע"ש בטו"ז מה שמחל' ודבריו צריכין הבנה ובב"ח שם כתב דדוקא היכא דנתערב שלא במתכוין אבל אסור לערב צמר רחלים וצמר גמלים כדי לערב בהן אח"כ פשתן וכן אסור לערב צמר ופשתים יחד על סמך שיבטלנו אח"כ במין אחר עכ"ד א"כ צ"ל דכבר נתבטל כשנתערבו הצמר גמלים עם רחלים דאל"כ למה יהיה רשאי לחבר אח"כ עם פשתן א"ו דכבר נתבטל:

והנה במרי"ל בתשובה (סי' קפ"ו) כתב והא דראבי"ה לית לי' ראי' דצמר גמלים מצי למימר דהוי מין איסור' וכנרא' הכונ' כמ"ש הפ"ח דשם שייך ביטול מיד משא"כ קודם פסח ועוד כ' המרי"ל אבל נ"ל עיקר משום דמחלק בין מידי דאכיל' לשאר איסורין דהתם אין עליו אלא שם צמר גמלים ותו אינו חוזר וניעור למקרי צמר כבשים אבל הכ' סוף סוף טעמא דחמץ טעים עכ"ד ובס' חמד משה כ' דאינו מספיק דה"נ בכלאים אינו אסור אלא בשגופו נהנה ממנו א"כ סוף סוף נהנה מכלאי' ולכאור' י"ל בכונת מהרי"ל למ"ש הנו"ב מהד"ת יו"ד (סי' קפ"ו) דלעולם י"ל היתר בהיתר לא בטיל רק שנשאר כמו שהי' אבל שם חדש לא יחול על המיעוט כיון שנתערב ברוב כל מה שנתחדש בו אח"כ על שם הרוב נקרא לכן בצמר אף דשל רחלים נשאר מעורב מ"מ כשעושה אח"כ ממנו חוטין שם החוט שעושה אינו נקרא צמר רחלים רק חוט גמלים וכ"ז שאינו לא שוע ולא טווי ולא נוז לא שייך בי' איסור כלאים לכך מותר לחברו בפשתן משא"כ כשנתערב חוטין עי"ש וראיתי למי שהשיג עליו דהא גם לענין נגעים מתני' היא במס' נגעים דאם נתערב צמר גמלים עם של רחלים אם רוב מגמלים אינו מקבל טומאת נגעים ושם לא צריך להיות שוע וטוי ונוז דאף לבדין מקבלין טומאת נגעים ואין זה השגה דרק מכלאי' הביא ראי' לדון דע"כ היתר בהיתר מתבטל דלא נוכל לומר דלא יתבטל רק אז בשביל האיסור דמחברו עם פשתן דא"כ ל"ה רשאי לבטל לכתחיל' וכמ"ש או דהיה צריך שיהי' רוב של גמלים נגד של רחלים וגם הפשתן וכמ"ש לעיל וע"כ צ"ל דכבר נתבטל בעודו היתר ובזה מחלק הנו"ב שפיר דעכ"פ הצמר רחלים הוי כאילו לא נעשה שוע וטוי ונוז משא"כ לענין נגעים לא מוכח כלל די"ל דאף דלא נתבטל מקודם מ"מ בזמן שבא הנגע וחל האיסור אז מתבטל הצמר רחלי' בצמר הגמלים. ובלא"ה י"ל אף דלא בעינן שוע וטוי ונוז לענין נגע מ"מ לבדין בעי וצמר מטורף אפשר שאינו מקבל טומאת נגעים ועכ"פ בגד צריך שיהי' וג"כ לא מקבל שם חדש ונקרא רק צמר גמלים ואולי זה ג"כ כונת מהרי"ל במ"ש דאין עליו אלא שם צמר גמלים היינו דכיון דצריך שיהיה שם חוט ושם החוט הוא של גמלים ושוב לא נאסר כלל ואינו חו"נ למקרי צמר כבשים אבל בחמץ סוף סוף יש בו משהו חמץ ובס' ח"מ שם כ' דגבי כלאים כתבו התוס' והרא"ש מס' נדה דהיתר בהיתר שכל א' מותר בפני עצמו ל"ש בו ביטול וא"כ האיך נאמר שצמר בצמר מותר משום דנתבטל וע"כ דאין הטעם משום ביטול רק כמו לענין כלאי זרעים תלוי במראית העין דכלאים לא קפיד רחמנא על היניקה רק משום ערבוב ואם הוא זרוע בענין שאין נראה בו ערבוב ל"ה כלאים כן נמי בכלאי בגדים דכיון שהוא רוב לא נראה כצמר רחלי' עי"ש ודבריו תמוהין דהא בגד שאבד בו חוט א' אסור אף דאינו נראה כלל הערבוב וע"כ בצמר מטעם ביטול אתינן עלה דהיתר בהיתר בטיל כ"ז שלא חל על התערובות שם איסור והתוס' דכתבו דהיתר בהיתר לא בטיל היינו כשאחד אוסר חבירו והחיבור גורם למקרי איסור והא דבכלאי זרעים מתבטל כבר כתב הרשב"א בתשובה (סי' רנ"ט) הטעם דלא אפשר שלא יבא בשדה פרידה אחת ממין אחר ותאסר ולא נתנה תור' למלאכי השרת לכך כל שנתערב בטל ומותר לזרוע לכתחל' ובמתכוין אף חטה אחת אסור אבל כלאי בגדים אין מין אחר מתערב בו אלא במקרה לעתים רחוקות שיתערב חוט של פשתן בבגד צמר ולפיכך לא ניתן להתבטל עי"ש וע"כ בצמר מטעם ביטול אתינן עלה והא דהוכיח דלמה אם הרוב מצמר גמלי' על הפשתן לא יתבטל הפשתן ואף אם הצמר גמלים עם של רחלים שוה בשוה ויהיה הפשתן מועט משל גמלים יהי' מותר עי"ש כבר כתבתי דכיון דצמר עם פשתן נעשו שניהם איסור א' ונתהפך הכל לאיסור לא נוכל לומר סלק עד שיהי' רוב נגד שניהם כמו שכתבו תוס' בכורות הנ"ל וכל דברי הח"מ במחילה מכבודו תמוהים אולם סברת הנו"ב י"ל כיון דצריך שיהיה נקרא שם חוט מצמר רחלים אינו מקבל שם חדש משא"כ בחמץ וי"ל דלזה כיון מהרי"ל וכמ"ש:

עוד י"ל בכונת מהרי"ל לחלק בין אכילה לכלאים אף דאיסורי כלאים הוא ג"כ מצד הנאת הגוף וכמבואר ביבמות (דף ו) וברשב"א שם מ"מ הא באכילה קי"ל המתעסק בחלבים חייב מטעם שכן נהנה ומבואר דזה דוק' בהנאת אכיל' ועריות ולא בהנאה אחרת כמבואר מהא דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובר"ן חולין פרק גה"נ בפלוגתא דאביי ורבא אי ריחא מילתא או לא דפלוגתייהו הוא אם חשיב כשתיה ואם אינו חשוב כשתיה אף דנהנה מ"מ כשאינו מתכוין ליכא איסורא אף במקום דהוי פס"ר עי"ש ועוד מוכח מש"ס פסחים (דף ל"ג) דקאמר במעיל' מתעסק חייב משא"כ בכל התורה וכתב רש"י דוחטאה בשגגה כ"ד כתיב עי"ש והא בנהנה בכל מקום מתעסק חייב א"ו דרק באכילה ועריות חייב ולא בשאר הנאות הגוף וכתבתי בזה במ"א להקשות ע"ד רבינו עק"א ז"ל בתשובה (סי' ח) דלא כתב כן וא"כ י"ל אף דהיתר בהיתר לא בטיל והוי כיש כאן צמר רחלים מ"מ כיון דרוב הוא משל גמלים נקרא צמר גמלים ומתכוין לחבר הפשתן עם של הגמלים ולגבי של רחלים הוי במתעסק בלבד דעיקר הכונ' ללבוש בגד צמר גמלים משא"כ לגבי אכי' כיון דיש בו משהו חמץ שנתערב י"ל דחוזר וניעור דאף דהוי כמתעסק לאכול המשהו חמץ מ"מ לגבי אכילה מתעסק חייב משא"כ לגבי כלאים אולם למ"ש הגאון רבינו עק"א ז"ל שם לדון דמתעסק הוי עכ"פ איסור רק מחטאת פטרתו התורה לא נוכל לומר דלגבי כלאים מטעם מתעסק מותר ובמ"א הוכחתי מדברי תוס' סנהדרין) (דף ס"ג) דסברו דל"ה אף איסור במתעסק וגם י"ל כיון דהוי רוב מצמר הגמלים והוי לגבי צמר רחלים כמתעסק מה שמחבר הפשתן הוי כלא אפשר ולא קא מכוין וכמ"ש הר"ן חולין שם דאף בפסיק רישי' שרי:

עוד מבואר שם דהשגת אחרונים על הפ"ח כבר הרגישו הראשונים וז"ל וזה ימים רבי' הוקשה לי על ראבי"ה דתלי טעמ' בדהיתר בהיתר לא בטיל אמאי לא בטיל כשיגיע שש ואי נמי דאית לי' לראבי"ה דאפי' בשש הוי במשהו א"כ הני דקיימי כוותיהו כמ"ש באגודה דנהגו לאסור בשר יבש יאסרו חטה בע"פ הא כל אפין שוין ומנהג להתיר וקצת נרא' לי לחלק דאין חוזר וניעור להקל ולהבטיל כיון שאינו בעין אבל כשנמצא בעין בע"פ בטל טעמו עכ"ל ודבריו צריכים ביאור והבנה דכיון דהיתר בהיתר לא נתבטל ואותו משהו לא נאבד שמו ממנו בכ"מ שהוא וכשהגי' אחר שש נאמר דאז נתבטל וכיון דאז כשאנו דנין על זמן איסור אמרינן דכבר נתבטל איך יהי' אח"כ חוזר וניעור. ומדברי מהרי"ל נראה דאם נתערב אחר שש דכבר נתבטל לכ"ע ל"א חו"נ ודלא כמ"ש המג"א (סי' תמ"ז ס"ק י') דצריך לאכלו קודם פסח:

והנה בעיקר דברי תשובת הר"ן הנז' דהעלה להלכה דהיתר בהיתר בטיל ומותר לכתחל' לטחון שיתערב קודם פסח הקשה בשער המלך (פ"ד מחו"מ) מהא דכ' הר"ן נדרים (דף נ"ח) בשביעית לא נתנו בהם חכמים שיעור דאוסרת בכל שהוא לענין שצריך ביעור לאכלו קודם הביעור דכיון דאפשר לאכלו קודם הביעור הו"ל כדבר שיש לו מתירין אבל לאחר הביעור כלומר אם נתערבו לאחר הביעור בנותן טעם וא"כ ה"נ אמאי התיר הר"ן לטחנן קודם הפסח ולאכלן בפסח הא כיון דיכול לאכלו קודם הפסח הו"ל כדשיל"מ דומיא דשביעית וכ' ויש לחלק ולא ביאר הדברים עוד עמדו האחרונים במה שכ' הר"ן נדרים (דף נ"ב) בביאור דברי האלפסי דסובר פת שאפאו עם צלי דאסור לאכלה בכותח אע"ג דריחא לאו מילתא משום דהוי דשיל"מ אע"ג דכללא דדשיל"מ לא בטיל הוא רק במין במינו מ"מ זה דוקא היכא דעתיד להיות היתר אבל כשיש לו עכשיו היתר כמו הא דסוף מס' ביצה באשה ששאל' מים ומלח לעיסתה דיש עכשיו היתר במקום שרגלי שתיהן שוין שהתירן קרוב אי אפשר לחלוק שיש נ"מ בין מינו לאינו מינו שישלמנו ואף בא"מ אינו בטל וכן הפת כיון שההיתר שיש לו הוא עכשיו שיכול לאכלו בלא כותח בדין הוא דאף באינו מינו לא בטיל עי"ש בנועם דברי הר"ן א"כ ק"ו במין במינו כמו צמר גמלים עם צמר רחלים דהוי מב"מ ויש לו היתר עכשיו שלא לערב בו פשתן ק"ו דראוי לומר שלא יתבטל וכבר נאמרו בזה דברים הרבה ואאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים חיו"ד (סי' ט"ו) כתב בזה דכל דברי הר"ן ע"כ סובבים רק בלח בלח למצוא טעם וסברא בחומרת חז"ל שהחמירו במין במינו דדשיל"מ לא בטיל דבזה ל"ש טעמו דרש"י דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול המתן ותאכל בהיתר שלא ע"י ביטול דבשלמא ביבש ביבש יש מציאות האיסור משא"כ בלח בלחן בלח דנתהפ' להית' לכך הוכרח הר"ן למצוא טעם דכיון דהוי מב"מ ושוין להיתר לא נתבטל וביבש ביבש דאף לר"י מין במינו בטיל ע"כ עיקר הטעם משום דלא נתהפך שייך לומר עד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר ולפי זה בצמר גמלים עם צמר רחלים דהוי כיבש ביבש וגם לר"י בטל ברוב נתבטל אף היתר בהיתר עי"ש ואחר המחילה מאאמ"ו ז"ל לא אדע דלפ"ז יקשה טובא על תשובת הר"ן הנ"ל מאי מייתי ראי' לנידון לטחון החיטין קודם הפסח ממתניתין דצמר גמלים הא שם ל"ש סברתו דכיון דהוי מב"מ ויש לו היתר עכשיו דכיון דהוי יבש ביבש ואף לר"י נתבטל לא החמירו חז"ל משא"כ קמח בקמח דהוי לח בלח דומה לפת שנאפה עם הצלי דאסור לאכלו בכותח משום דיש לו היתר גם עתה וגם לשביעית קודם הביעור דעכ"פ במב"מ לא נתבטל. א"ו אף דלר"י יבש ביבש נתבטל אף במב"מ מ"מ לענין חומר' דדשיל"מ ל"נ להחמיר יות' בלח בלח מאשר מחמרינן ביב' ביב' כיון דאדרב' ביבש ביבש דיש מציאו' קיו' להאיסור וכמו בלח בלח כיון די"ל היתר עכשיו לא נתבטל אף במבא"מ כמו במים ומלח ופת שאפאה עם הצלי ודאי מצד הסבר' ראוי להחמיר בזה אף ביבש ביבש ומכ"ש דדמיונם שוה דהוי מב"מ כמו צמר גמלים וצמר רחלים ועוד הא סתמא קתני גבי שביעית דקודם ביעור לא נתנו חכמים בו שיעור ובודאי אף ביבש ביבש כשנתערב הדין כן דהוי דשיל"מ הואיל דיש לו היתר עכשיו והדר' הקושי' לדוכתה ממתני' דצמר גמלים וצמר רחלים והא דלגבי שביעית הוא דוקא במין במינו אבל באינו מינו נתבטל ולגבי אשה ששאלה מים ומלח ופת שאפאה עם הצלי דהחמירו אף בא"מ כבר עמד ע"ז בנו"ב מהד"ת חיו"ד (סי' ל"ג) וע"כ צ"ל דדוק' היכא דיש לו מתירין עכשיו ולדבר הזה יהיה מותר לעולם כמו פת דעם כותח יהי' מותר לעולם ולא יבא זמן איסור וכן באשה ששאל' מים ומלח דבמקום רגלי שתיהן לא יבא לעולם זמן איסור בזה החמירו אף בא"מ כיון דהתירן קרוב משא"כ גבי שביעי' אף דהתירן קרוב עכשיו מ"מ יבא זמן איסור שאינ' משתווין דכשיב' זמן הביעור צריך לבער השביעית בזה די להשוותן כשהם שוין גם במב"מ שוב מצאתי בשעה"מ הל' מ"א (פט"ו ה"ד) שכ"כ ומ"מ במבא"מ הן לח הן יבש לא נתבטל כיון דיש להן השתוות גמור באיכותן וגם בהתירן דשל עכשיו ומדוע בצמ"ג שנתערב עם של רחלים רשאים לחבר עם פשתן:

לכן נראה דכל דברי הר"ן נדרים שם בשיטת הרי"ף נאמרים רק דהיתר בהיתר לא נתבטל רק היכא דיש לנו לדון עכשיו על דבר איסור בזה החמירו חז"ל לומר כיון דיש עכשיו היתר גמור בשאר ענינים רק לדבר א' שאינם משתווין כמו פת שאפאה עם הצלי דיש בו בפת משהו בשר וזה מותר וזה מותר ואתה רוצה שיתבטל כדי לאכלו בכותח החמירו שלא יתבטל כיון דשניהם היתר והוי כאילו מבטל איסור לכתחלה דמה"ת תאמר שיתבטל ויאכלנו עם כותח וכן במים ומלח הוי כאילו מבטלין איסור לכתחלה כיון דיש לשניהם היתר גם היום ולעולם יהיו נשארים בהתיר זה למה נאמר דיתבטל ולהתיר אף דבר שנאסר כיון דהיה מציאות להאיסור בעולם ולכתחלה אינו רשאי לבטלו וכן בשביעית אף דעדיין לא הגיע זמן הביעור מ"מ גם עכשיו יש לנו לדון על המיעוט שנתערב בו אם יתבטל ויהי' בידו להפסיד כל התערובות דבשביעית נאמר לאכלה ולא להפסד וצריך לאכול בקדושת שביעית לכן כיון דאסור לבטל לכתחלה כמו בכל איסורין דאין מבטלין לכתחל' ויכול לאכול בהיתר עכשיו הוי כדשיל"מ והר"ן נשאל בחמץ שנתערב קודם פסח אם יהי' רשאי לבטלו אף לכתחלה או לא והיינו כיון דהוי היתר בהיתר ל"ש כלל ביטול או אף אם נתבטל מ"מ כשיבא זמן איסור נימא דחוזר וניעור וכמו אם נתערב תוך הפסח דהוי במשהו כמו כן אף דנתערב קודם הפסח מ"מ חו"נ וע"ז מביא ראי' מצמר גמלים שנתערב עם צמר רחלים דאזלינן בתר רובא ואף לכתחלה מותר עם פשתן מזה מוכח דהיתר בהיתר גמור דנתבטל וכיון דלא יש מציאות איסור עתה בעולם דכ"ז דאיננו שוע או טווי ונוז רק צמר בלבד ליכא האיסור בעולם בזה לא החמירו חז"ל לומר דלא נתבטל כיון דעתה ליכא שום מציאות איסור וכמו כן חמץ קודם פסח כיון דליכא זמן איסור בזה לא החמירו חז"ל לדון לדשיל"מ כיון דליכא עכשיו שום מציאות איסור והוי היתר בהיתר גמור כבר נתבטל ומותר אף לכתחלה לערב ולטחון ואח"כ שוב א"ח וניעור ומה שמדחה במהרי"ל ובפ"ח דשם הוי מין איסור פשיט לי' לר"ן דע"כ צריך לומר דהוי היתר גמור כ"ז שלא נעשו טוויים דאל"כ הא אין מבטלין איסור לכתחלה ובכלאים אף אם נתערב צמר רחלים עם פשתן דשניהם מיני איסור ע"י התחברותן ובכל זה שרי אף לכתחלה להרבות במין אחר או צמר רחלים או קנבוס כדי לבטלן וע"כ הטעם כמ"ש בדרישה (סי' רצ"ט) דהיתר שנתערב בהיתר אף בבשר בחלב דהוי היתר בהיתר ונעש' בתערובתו איסור אסור להוסיף עליו ולבטלו מ"מ בכלאים הואיל דעדיין אינם טווים לא מחשבינן לאיסור הצמר והפשתן וא"כ ע"כ אתה צריך לומר דהיתר בהיתר גמור כל זמן שאין לנו לדון ולא יש עדיין מציאות להאיסור נתבטל ואף לכתחלה רשאי וכמו כן מותר לטחון החטים רק למעש' לא רצה הר"ן להתיר משום די"ל שאני חמץ דשמו עליו ורק מחוסר זמן ועי' מ"ש בשיירי כנה"ג (סי' תנ"ג) אבל להלכה סובר דבמקום שאין עדיין מציאות להאיסור לדון עליו עדיף ומתבטל ולא החמירו חז"ל לדונו כדשיל"מ כיון דהוי היתר בהיתר גמור וזה פשוט וברור ולפי זה י"ל טעם פשוט להא דאם נתערב חוט צמר רחלים בחוטי צמר גמלי' הרב' דאינו בטל והסמ"ג כתב הטעם דחוטין חשיבי ולא בטלי והנו"ב צווח ככרוכי' דמאי חשיבתייהו עי"ש ולמ"ש י"ל בפשיטות כיון דכבר נעשה טווי ויש שם איסור עלי' לערבו עם פשתן שוב לא נתבטל דהוי דשיל"מ כמו שביעית לדעת הר"ן וכמו פת שאפאה עם הצלי כיון דיש היתר עכשיו שלא לחברו עם פשתן וגם כבר יש מציאות לדון על האיסור לא נתבטל דהוי כמבטל איסור לכתחל' והראשונים שכתבו הטעם משום חשיבות הוא דלית להו סברת הרי"ף בפת שאפאה עם הצלי ומסולק ג"כ קושית המקו"ח שכתבתי לעיל דדלמא נתבטל בשעת חיבור כיון דאם טווי החוט מכבר יהי' מציאות לאיסור ושוב שייך אין מבטלין איסור לכתחלה וכמ"ש:

ומה שכ' המקו"ח לדון דהך פלוגתא בחמץ אם חו"נ תליא במחלוקו' הפוסקים יו"ד (סי' צ"ט) באיסור שנפל להיתר ונתבטל ואח"כ נתוסף עליו איסור דיש סוברים איסורא כמאן דאיתא דמי ה"נ בחמץ בפסח כשמגיע פסח חו"נ ואוסר במשהו ומאן דס"ל התם דאחו"נ דאיסור כמאן דליתא דמי ואפי' ניתוסף איסור מותר מכ"ש הכא דאחו"נ בפסח ומה"ט רצה להחמיר בלא נודע התערובת כמו שם ותמהני הא דעת רמב"ם שם דאחו"נ וכן דעת ראב"ד וכאן סוברים דחו"נ ועי' תמים דעי' בס' תומת ישרים (סי' ל"ו) די"ל אף אם ניתוסף איסור חוזר וניעו' מ"מ הזמן אינו מעורר וא"כ ודאי אף בלא נודע התערובת ג"כ אחו"נ ועימ"ש הגר"א ז"ל:

ועיין בפ"מ בפתיחה (פ"ד אות ה') באם נתערב עיסה ששהה לערך שליש שיעור מיל עם שני עיסת ושההו אח"כ שני שלישי מיל דהראשונה נתחמצה וי"ל דנתבטל בעודו היתר ואחו"נ דמה לי אם נתבטל קודם פסח או קודם החימוץ ומפקפק די"ל רק באין מינו שוה כצמר גמלים וצמר רחלים דהוי א"מ ומשו"ה אחו"נ משא"כ במב"מ ותמהני הא לענין מב"מ אזלינן בתר שמא ואף דאית לחד שם לווי ועתיו"ט (מסכת כלאים) שם דבמידי דיבש ביבש מב"מ אפי' מדרבנן מתבטל ברוב וצמר גמלים ורחלים הוי מין במינו ובגליון תוס' רע"א ז"ל כ' דהכא לא תלי בזה דאף אם הוי א"מ הא גם במין בא"מ מדאורייתא בטל ברוב רק, מדרבנן בעי ס' דחיישינן שמא יבשלם ויתן טעם וזה ל"ש הכא:

אולם י"ל התיו"ט נחית לפרש אף להסוברים דמין בא"מ אף ביבש בעינן ששים מדאורייתא עי' ש"ך יו"ד (סי' ק"ט) ומ"ש אחרונים שם ובפ"מ די"ל דאחרי רבים להטות לא נאמר רק במב"מ עי"ש לכך כתב דזה הוי מב"מ:

ברם דברי התוספות־יום־טוב תמוהין ויבואר אי"ה ביו"ד דהא שם קתני במתניתן ג"כ וכן הפשתן והקנבוס וזה הוי מבא"מ. א"כ כמו דשם במב"מ אחו"נ כ"כ בהנך עיסות. עוד כ' הפ"מ שם ודשילמ"ת ל"ה כיון דלא הוכר האיסור מעולם כההיא דגיגית מלאה ענבים ביו"ד (סי' ק"ב) ויש לפקפק דכבר כתבתי לדון בהגהותי בדברי חיים ח' יו"ד שם דרק בלח בלח דנאבד האיסור ואינו מבורר כלל דנתבלבל בזה כשלא הוכר האיסור מעולם ונולד בתוך התערובות לא החמירו לדון בו דין דשיל"מ משא"כ ביבש ביבש דגם היום אחר התערובות יש מציאות להאיסור במקומו ואולי יבא אליהו ויברר האיסור ויהי' אסור ואף לשיטת הרא"ש דנהפוך האיסור להיות היתר היינו כיון דרשאי לאכול כל א' בפני עצמו מצד גזה"כ שהרוב יכריע את המיעוט שוב מותר לבטלן אבל מ"מ האיסו' מותר רק מצד רוב אבל כשיתברר האיסור במקומו נשאר ומה"ט כתב הנו"ב ועוד שאר אחרוני' דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין איסור לכתחל' מה"ת א"כ בזה י"ל אף דנולד האיסור תוך התערובות אינו בטל בדבר שיש לו מתירין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף