שו"ת מבי"ט/א/נז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן ושמעון היו מסובים במשתה ואמ' ראובן לשמעון קח זה הטבעת לסימן ולך בביתי שיתנו לך פירות שנאכל קבל שמעון הטבעת וישב ולא רצה ללכת אמר לו ראובן תחזור לי הטבעת עתה שאם לא תחזור יהיה בתך מקודש' לי ושתק שמעון חזר ראובן ואמר לו פעמים ושלש תחזור לי הטבעת עתה שאם לא תחזור יהי' בתך מקודש' לי ושתק שמעון ולא השי' לא הין ולא לאו אלא אא'" הרי הטבע' בידי ואחר שקמו מן המשתה אמרו העומדים לשם לשמעון לא ידעת שראובן קידש לבתך ואמר להם אם יהיה מזלו איני רוצה יותר טוב ממנו הודיענו אם יש חשש בקידושין אלו לבת שמעון הקטנה או לא:
תשובה נראה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות כדאמ' רבא פ"ק דקידושין גבי עובדא דההיא ציפתא וכו' ומוכחה לה ממתניתין אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר התקדשי לי בו וכו' ש"מ שתיקה דלאחר מתן מעות וכו' ואע"ג דקשו בה בפום נהרא משום רב הונא ברי' דרבי יהושע מי דמי וכו' ושלחה רב אחא קמיה דרבינא ואמר אתון דשמיע לכו הא דרב הונא חושו לה ופסק הרי"ף ז"ל הכי כמאן דאמר חושו לה היינו כשבאו לידה בתורת קידושין כי ההיא עובדא דציפתא כדמשמע התם בגמרא אבל כשלא באו לידו בתורת קידושין כי ההוא דכנסי סלע זה בפקדון שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא לכ"ע וכן כתב הר"ן ז"ל דהרי"ף ז"ל פסק בשתיקה דלאחר מתן מעות בקידושין כמאן דאמר חישו לה וכן כתב הר"י בן הרא"ש ז"ל בטור אבן העזר סימן כ"ח בד"א שבא לידו בתור' פקדון אבל כשבא בידו בתורת קידושין וכו' ע"כ והכא נמי בנדון זה לא בא לידו בתורת קידושין כשקבלו שהרי אמר לו קח זה הטבע' לסימן שיתנו לך וכו' ואחר כך אמר לו תחזור לי הטבעת עתה שאם לא תחזו' יהיה בתך מקודשת לי ושתק והוי ככנסי סלע זה בפקדון ולאחר קבלה אמר לה התקדשי לי בו דאסיקנא דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום הוא כדאמ' כ"ש דהכא בנדון זה לא אמר בפי' תתקדש בתך לי בו דאסיקנא שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום היא כדאמ' אלא אם לא תחזור תהיה בתך מקודשת לי וכיון דלא אמר בו נראה שתהיה בתו מקודשת לו לעתיד שיקדשנה דהא בברייתא דכנסי תני' דאמר לה תתקדשי לי בו משמע דאי לא אמר בו דפשיט' דלא הויא מקודשת דהוי כידים שאינן מוכיחות דלא הויין ידים כדקי"ל פ"ק דנדרים כרבה דאמר הכי דאע"ג דלישנא דקידושין מהני כשאמר הרי את מקודשת לי אע"ג דלא אמר בטבעת זה כדמשמע בבריתא בגמרא כיצד בכסף נתן לה כסף ואמר לה האמ"ל הרי את מאורס' לי הרי זו מקודש' היינו משום דבשעת נתינה הוא דאמר לה הכי אבל כשאינו אלא לאחר נתינה כי הכא נראה דצריך לומר בו כדתנ' בגמרא וכדאמ' ומה שאמר הרי הטבעת בידי כשחזר לומר לו אם לא תחזור לי וכו' כיון ששתק קודם הא הוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום היא כדאמ' דאע"ג דמשמע גבי כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר לה אחר נטילה התקדשי לי בו ואמרה הן דהויא מקודשת הואיל ואמרה הן ועדין הסלע ברשות' היינו משום דאמר הן בפי' אבל כל שלא אמר הן בפי' אלא שהשיב דברים שאין משמעו הן בודאי אלא שמשמען דבר אחר כי הכא פשיטא דלא הוי אלא כשתיקה דלאחר מתן מעות ועדיף ממנה דמשמע דאמר לאו בפי' כיון שאמר הרי הטבעת בידי ר"ל שאינו רוצה בקדושין אלא הרי הטבעת בידו להוליכה לביתו לסימן כמו שאמר לו או הרי היא בידו להחזירה לו אחר כך דכל שלא אמר הן בפירוש אינה מקודש' כיון דהוי לאחר מתן מעות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה דאישות שכל שתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת אבל אם אמרה הן אחר שנטלה הרי זו מקודשת ע"כ נראה דדוקא כשאמר הן הוא דמקודשת אבל אי לא אמר הן בפי' לא אע"ג דלא אמר לאו הא שתיקה לאו כלום היא כדאמר' והכי נמי כל שאמר דברים שאין משמען הן בודאי לאו כלום היא כדאמרן גם מה שאמר לו אחר שקמו מן המשתה הלא ידעת שראובן קדש בתך והשיב הוא אם תהיה מזלו איני רוצה יותר טוב ממנו אין בלשון זה כלום לשתהיה בתו מקודשת לראובן שלשון זה הוא לעתיד אם תהיה מזלו שיקדשנה כדין תורה איני רוצה יותר טוב ממנו וגם שהיה אומר עתה בפירוש אני מקדשה לו באות' טבעת לא הוי כלום כיון שאין דיבורו זה אלא תשובה למדברים לו ולא למקדש עצמו ולא תימא נמי דהוי גילוי דעת למה שאמ' קודם הרי היא בידי שהיתה כוונתו לקידושי בתו דכיון דאין במשמעו' לשון זה לשון קידושין כדאמ' אין נאמן לאחר מכאן לומר לקידושין נתכוונתי דאין לנו ללכת אחר מה שאומר שהיה בלבו דדברים שבלב אינם דברים ואין כח בדברים שבלב לבטל הדיבור הא' וכמו שכתב הריב"ש ז"ל ספר ב' מתשובותיו תשובה ז' בכיוצא בזה דאין כח בדברים שבלב לבטל הדיבו' אפי' נאמנין שהיה כן בלבו אם כן בנדון זה ליכא למיחש להני קידושי כלל ומה שנראה לי כתבתי וחתמתי נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |