אבני נזר/יורה דעה/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה יח

סימן יח

א

א) כתב הב"ח (סי' כ"ז) דנפקא מינה בין נבילה לטריפה לענין איסורין מבטלין זא"ז בנתערבו זית טריפה וזית נבילה א"צ ששים רק נגד זית אחד ועל כן צריך לידע אם הוא נבילה או טריפה. והתב"ש (סי' ל"ג) הסכים עמו:

ב

ב) ולפענ"ד אין נראה שהרי הרמב"ם פסק (בפרק ד' מהלכות מאכלות אסורות) דנבילה וטריפה מצטרפין זה עם זה מפני שהם מין איסור אחד. ומהאי טעמא נראה [הגה. אפי' למ"ד איסורין מבטלין זה את זה. דלהרמב"ם אפי' פיגול נותר והטמא אין מבטלין זא"ז בפרק י"ח מה' פסהמ"ק הלכה כ' המגיה דאין מבטלין זא"ז ג"כ. והנה בזבחים (דף ע"ח.) אההוא דפיגול ונותר וטמא שמבטלין זא"ז הקשו התוס' מהא דתנן במעילה דכל שבקודש פסול מצטרפין למלקות, ותירצו בתי' הא' דהכא דנתערב גרע, וא"כ דברי הב"ח נכונים לפי תי' זה. אלא שבתוס' כתבו עוד שני תירוצים ובכל מקום קי"ל כתירוץ בתרא. וכ"ש שהם שנים:

ג

ג) עוד נראה ראי' מהא דקי"ל דבן פקועה ניתר בשחיטת אמו. ואם אמו טריפה הבן פקועה ניתר בשחיטת עצמו דאי אפשר להתירו בשחיטת אמו דא"כ הוה לי' כאחד מאבריו ואסור. נמצא דאם מת הבן פקועה בלא שחיטה הוא אסור ממ"נ דאם באת להתירו בשחיטת אמו הרי הוא טריפה כמוה. ומצד עצמו הוא נבילה. ואפשר שמכאן יצא להרמב"ם דנבילה וטריפה מצטרפין זה עם זה. וה"נ כיון דנגד שניהם אין שיעור ביטול ממנ"פ אסור:

ד

ד) ועוד נראה טעם בההיא דבן פקועה עפ"י דברי הר"ן והריטב"א בפרק חלק בבהמה חציה של עיר הנדחת כולה אסורה באכילה דהסימן של עיר הנדחת כיון שאסור באכילה הוה לי' שחיטה שאינה ראוי'. וע"כ האם שהיא טריפה דהוה לי' שחיטה שאינה ראוי' אינו מתיר הוולד. ונמצא דכל טריפה יש בו איסור שאינו זבוח ג"כ וממילא מצטרף עם נבילה. וזה ברור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף