אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/אחרי מות קדושים

יום שני - רבי יצחק פרחי

נדב ואביהוא קרבנות במשכן של מעלה

"ויאמר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו" (ויקרא טז א)

יש להבין הלא נאמר בפרשת שמיני "בהקריבם אש זרה", ומהו שאמר כאן "בקרבתם לפני השם". וכן מה שהוסיף ואמר 'וימותו' אף שכבר אמר 'אחרי מות שני בני אהרן'.

אמנם יבואר על פי מאמר חז"ל שבשעה שמת נדב ואביהוא, אמר משה לאהרן, אחי יודע הייתי שעתיד הבית להתקדש שכן אמר לי הקב"ה ונקדש בכבודי, אל תיקרי בכבודי אלא במכובדי. והייתי סבור או בי או בך, עכשיו שמתו הם נמצא שהם גדולים ממני וממך.

ויש להבין מה קידוש יש בזה, שבמקום שיהיו כל ישראל שמחים וטובי לב ביום חינוך המשכן, קרה המקרה הזה. ונראה מדברי משה שזהו הכרח וצורך גדול שימות צדיק המובחר שבעדר ביום חינוך המשכן, וצריך להבין מהו ההכרח.

ועוד אמרו חז"ל שביום שנחנך משכן של מטה נחנך משכן של מעלה, ואהרן נכנס להיות כהן גדול למטה ומיכאל להיות כהן גדול למעלה. וידוע שהקרבנות של מעלה הם נשמותיהם של צדיקים, ואם כן מהראוי וההגון שביום החינוך יהיה הקרבן מן המיוחד שבעדר. ולכן אמר משה לאהרן סבור הייתי או בי או בך.

זהו שאמר הכתוב 'אחרי מות שני בני אהרן', וטעם מיתתם לא מחמת שהיה בהם חטא, אלא אדרבה 'בקרבתם לפני השם' כדי להקריב קרבן לפני ה' זה גרם ש'וימותו'. ונמצא שמעלתם גדולה ממשה ואהרן, שהם נבחרו להיות קרבן לה'. (זכות הרבים).

יום חמישי - הרלב"ג

ההרגל גורם למיעוט העיון בדבר

"ואל יבוא בכל עת אל הקודש" וגו' (ויקרא טז ב)

התועלת במניעת הכהן מלבוא בכל עת אל הקודש, כי מה שהאדם רגיל בראייתו אינו חוקר בעניינו, לרוב הרגלו בו. ועל ידי שלא התירה לו התורה לראותו בכל עת שירצה, כי אם פעם בשנה, יהיה זה סיבה לכך שיתבונן בעניינו ויחקור את סודו.

ונוכל לראות בחוש מיעוט הבנת האדם בדבר המורגל, כשתראה את אלו התפילות הנפלאות אשר סדרו לנו אנשי כנסת הגדולה - שלרוב הרגלנו בהם, נדבר בהם תמיד ולא נשתדל לעמוד על סודם. וכך תמצא בתורתנו השלמה, שלרוב הרגלנו בה, הסתפקנו בקריאתה בלבד ולא נעמיד לעמוד על כוונתה. (תועליות הרלב"ג)

שבת קודש - רבי דוד אלכסנדר מלינובסקי

חילוק בין גירות גר צדק לגר תושב

"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" שגיאה בתבנית:ממ: בקישור לפסוק יש להשתמש בתו #(ויקרא יח ה)

ודרשו חז"ל: אפילו בן נח שישוב ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. וביאר המשך חכמה, שחלוק גר צדק מגר תושב, שגר צדק שנתקדש בטבילה ומילה וקרבן, כל זרעו קדושים בקדושת ישראל על סוף הדורות. אבל גר תושב אינו זוכה לזרעו, והמה אינם כמו גרי תושב, אם לא שיקבלו מצוות מחדש. ולכך אמרו 'הרי הוא ככהן גדול', שכן בכהן גדול מצאנו שכהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה ואינו מנחיל מעלתו לבניו, כך גם גר תושב זה זוכה לעצמו והרי הוא ככהן גדול, אך איננו כאהרן שזכה גם לבניו.

גדר הענין הוא שכל הגירות של גר תושב אינה אלא התחייבות על מעשי המצוות, וממילא פשוט שלא שייך כן מאב לבנים. משא"כ גר צדק אין במעשה הגירות משום קנין התחייבות על קיום המצוות, אלא זהו קנין וזכיה, וכלשון התוספות בסנהדרין (סח:) שהוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה. אלא שבכלל זה שנעשה מחייב מעתה בתרי"ג מצוות, אך מכל מקום מעשה הגיור עצמו הוא שינוי בגוף הגר וכקטן שנולד דמי, ולכן זרעו מתייחס אחריו. (אמרי דוד כתובות סימן ו אות א)

שבת קודש - רבי שאול הכהן

אזהרה להוז"ל

"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח ו)

האבן עזרא הביא בשם רבי אהרן הכהן, שפירש 'איש איש אל כל שאר בשרו' - אזהרה למוציא שז"ל.

ואני אומר, כי הגם שלכאורה דיבר נכונה, מכל מקום אינו נראה פירוש זה, שכן כל 'שאר בשר' הנאמר במקרא תמצא שהוא לשון קרובה, ואב לכולם הוא מה שנאמר 'או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו'. ואזהרת מוז"ל כבר למדוה ז"ל מהפסוק 'לא תנאף' - לא יהיה בך ניאוף (קרני רמים).

יום שני - רבי אריה ליב צינץ

הצדיקים לעולם מרגישים חסרים

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (ויקרא יט ב)

'קדשים' כתיב בכתיב חסר. ונראה שבא לרמז שהגם שתבואו למדרגת קדושה, אל תחשבו שכבר השלמתם הקדושה שלכם. כי הצדיקים הולכים ממדרגה למדרגה, וכל שמתקדש יותר, בא יותר למדרגה. וזהו שלעולם תחשבו עצמם שאין הקדושה בשלימות אצלכם, כי תוכלו לעלות עשר מעלות בלי שיעור בקדושה, אשר בודאי כל שתוסיפו להתקדש - אין סוף וקץ למדריגת הקדוש, "כי קדוש אני ה' אלקיכם" וקדושתי בלי שיעור, וגם אתם אין סוף למדריגת הקדושה שתוכל לעלות מעלה מעלה. (מלא העומר)

יום שישי - רבי שלמה אפרים לונטשיץ, הכלי יקר

קדימת אב ואם במורא וכבוד

"איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו" (ויקרא יט ג)

מה שהקדים במורא אמו לאביו, ובכיבוד אביו לאמו שנאמר "כבד את אביך ואת אמך", יבואר על פי מאמר חז"ל (סב:) לעולם יכבד אדם אשתו יותר מגופו, וכיון שהאב מכבד את האם, היה צד להקל בכבודו, ולכן הקדים כבודו לכבוד אשתו. ומאידך אשה צריכה שתהיה אימת בעלה עליה, ואם כן היה מקום לחשוש שלא יקפיד כל כך על אימתה, ולכן הקדים מוראה למורא האב. (כלי יקר)

שבת קודש - רבי זונדל קרויזר

עול ותועבה בדין

"לא תעשו עול במשפט" (ויקרא יט טו)

וברש"י: מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, ומשוקץ, חרם, ותועבה. שהעול קרוי תועבה שנאמר "כי תועבת ה' וגו' כל עושה עול" וכו'.

צריך ביאור היכן בפסוק מצאנו שהדיין נקרא 'עול', הלא בפסוק לא נאמר אלא שהמשפט המעוקר הוא העול.

ואפשר שאכן לכך נתכוון גם רש"י, שכיון שהמשפט נקרא עול, ובפסוק נאמר "תועבת ה'... כל עושה עול". וכיון שהוא קרוי 'תועבה' כל שכן שהוא קרוי 'עול' על שם מעשהו, כי ה'תועבה' הוא מי ש'עושה עול'. (אור החמה).

יום ו' - רבי שמעון פולק זצ"ל

נטילת ידים בנשים

והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא כ ז)

בדבר השאלה על מנהג איזה מקומות ללוש לחם מיוחד לנשים בחתונות במי פירות, כדי שלא יצטרכו ליטול את ידיהן לסעודה, האם נכון ויפה לעשות כן. הנה בפשטות אף אם פת הבאה בכיסנין פטור מנטילת ידים, אך באופן שקובע לעיו סעודה ודאי שהוא חייב בכך.

ואמנם יש לצדד להקל בנשים, וזאת משום שחיוב הנטילה בזה אינו מבורר, והוה ליה ספק, ואף שלגבי גברים אנו נוקטים להחמיר בספק, ואף שנטילת ידים מדרבנן וספק דרבנן להקל, אך כיון שסמכו את נטילת ידים על הפסוק 'והתקדשתם' אלו מים ראשונים, ממילא מחמירים בספקם כספק דאורייתא. אך כל זה לגבי אנשים, ואילו לגבי נשים נראה שודאי אינו אלא מדרבנן כיון שהפסוק 'והתקדשתם' אינו מוסב על נשים מכמה טעמים.

א' חז"ל דורשים 'והתקדשתם' אלו מים ראשונים, 'והייתם קדושים' אלו מים אחרונים. וכיון שמים אחרונים אינם נוהגים בנשים כפי שאנו רואים בעינינו שאף הנשים היותר צדקניות אינן נזהרות בהן, אם כן הוא הדין 'והתקדשתם' באנשים דוקא. וטעם הדבר, שנטילת מים אחרונים היא משום ברכת המזון, וכיון שברכת המזון אפשר שנשים פטורות בה מדאורייתא, ממילא אף במים אחרונים פטורות.

ב' פשוטו של מקרא 'והתקדשתם' היינו שתהיו כמלאכים, כמו שכתב האור החיים בסוף פרשת קדושים, וממילא אי אפשר שיהיה זה בנשים, שהרי נאמר (משלי כא כב) 'עיר גברים'. וכמו שכתב המגן אברהם (סימן תרי סק"ה) לענין לבישת לבנים ביום כיפור, שכיון שהטעם הוא דוגמת מלאכי השרת ממילא אין זה שייך בנשים דאין יכולות להיות כמלאכים ד'עיר גברים' כתיב.

ג' והייתם קדושים כתוב גם בפרשת ציצית, כמו שנאמר 'למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים' וגו' וממילא אשה שליתא בציצית ליתא בוהייתם קדושים.

ד' אחר 'והתקדשתם והייתם קדושים' [שבפרשת ציצית] כתוב 'אשה כי תזריע וילדה זכר', ודרשו חז"ל שבשכר והייתם קדושים זוכים לילדה זכר, וכיון שחיוב פריה ורביה הוא באנשים ולא בנשים, גם 'והתקדשתם' הוא באנשים ולא בנשים.

יום חמישי - רבי יוסף מאיר וויס מספינקא

עבודת ימי ספירת העומר

"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני"

יבואר, דהנה ידוע שביום א' דפסח קיבלו ישראל בהירות המוחין שלא על ידי מעשינו, ולכן תיכף אחר יום טוב נסתלק מעמנו. אלא שעל ידי ספירת העומר בז' שבועות שאנו סופרים, אנו מושכים לאט לאט את המוחין, עד שביום חג השבועות אנו באים למדרגה שהיינו בה ביום ראשון דפסח. ועוד זאת נודע ש'יום' הוא לשון בהירות.

ומעתה נרמוז זאת בפסוק: "לאצת בני ישראל מארץ מצרים ביו"ם הזה" - דהיינו בבהירות הזו שהיה לנו ביציאת מצרים, "ביו"ם הזה באו מדברי סיני" - היינו באותה הבהירות עצמה באו מדבר סיני, שזו הבהירות שתהיה לנו בחג השבועות (אמרי יוסף, דרושים לשבועות דרוש ד).

שפתותיו דובבות

כל ימי נתגדלתי בין חכמים וזכיתי לשתות מימיהם, מים חיים. גם שמשתי ויצקתי מים על ידי כמה גאונים וצדיקים וראיתי איך ששמו לילות כימים לכתוב חידושי תורתם. והיה חביב אצלם מכל הון באשר זה חלקם בכל עמלם אשר עמלו תחת השמש בדחקות ובחיי צער כדרכה של תורה, כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו, ואין לו שיור רק התורה הזאת אשר יגע ועמל בה בחייו. ומגמתו ומשאת נפשו שתלמידי חכמים יעיינו וילמדו בחידושיו בכדי שזו תהיה לו למזכרת נצח, זכר צדיק לברכה, ושפתותיו ידובבו בקבר.

ובפרט חידושי תורה מגאונים גדולים אשר יכולים להאיר עינינו בהרבה מקומות חמורים בש"ס ולברר לנו הלכות בשו"ע הטעונים בירור. אז הדפסת חידושי תורתם היא לא רק תועלת בשביל המחדש שיגע ועמל בזה, אלא אדרבה התועלת העיקרית היא בשבילנו אשר צמאים אנחנו לדבריהם הקדושים. ויותר ממה שהם צריכים לנו אנחנו צריכים להם.

וזהו פירוש הכתוב "אז נדברו יראי ה' איש לא רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", שהוא לכאורה בלתי מובן, מהו פירוש המילה 'נדברו' ומהו 'ליראי ה' ולחושבי שמו'. אבל זה נאמר על חיי תורה של גאונים נפטרים ז"ל, אם לומדים בחידושי תורתם 'אז נדברו', כלומר אנחנו עושים אותם למדברים ששפתותיהם דובבות בקבר, 'ויקשב ה' וישמע וכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ' היינו הגאונים ז"ל, 'ולחושבי שמו' היינו אלה שחושבים ולומדים בדבריהם.

(הקדמה לספר תעלומות חכמה, בו היו אמורים להידפס חידושים מכתב יד לרבי מאיר אוירבך נלב"ע ה' אייר תרל"ח ועוד גדולים. נדפס בספר אמרי בינה דרשות)