שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ד לח

כלל לח

דפוס. אם יש קדושה בדברים שבדפוס רשמתי בנדפס באות מ"ח לעיין לקמן (בשדי חמד) במערכת הסמ"ך אות ז' ומפני סבה נכון בעיני להביא פה את הדברים ההם ויעת"ק משם בתוספת נופך מה שנתחדש לי בזה בהמשך הזמן בסיעתא דשמיא וזהו:

ספרים המודפסים יש בזה קדושה ואסור להשתמש בדפים הנדפסים תשמיש חול לכרוך בהם אוכלים וכיוצא וכבר צווח על זה המגן אברהם סי' קד"ן ס"ק י"ד ומה שכתב האליהו רבה שסמכו על הטורי זהב יו"ד סי' רפ"ב דעדיף לעשות תשמיש קדושה קלה מלגונזם לא דק דשם מיירי מתשמישי קדושה אבל דפים הם קדושה עצמה אף לאליהו רבה דוקא לקדושה קלה אבל מה שכורכים בדפים הנדפסים מאכלים וכיוצא בהם דברים של חול ודאי עון חמור הוא והמדפיס פה הוא עכומ"ז ושלחנו אליו מסוד הבית דין שלא ימכור לחנויות וכו' כן כתוב אצלי בשם הגאון תשובה מאהבה סי' ט' שהעתקתי ממנו איזה חידושים כשהיה בידי בתורת שאלה שוב ראיתי שהרבה דברו בזה רבני האחרונים ולרגל מלאכתי אביא תורף דב"ק בעזה"י לפי שהן בעון דבר זה נעשה בהיתר בעיני ההמון וברוב דברים ל"ו יחדל פשע השומע ישמע והחדל יחדל והוא רחום יכפר בעד הנה הגאון שערי תשובה כתב בריש סימן של"ד בשם הגאון שבות יעקב ח"א (סי' ט"ו) דגם הנדפסים על ידי עכומ"ז יש בהם קדושה להצילם מהדליקה כאילו נדפסו על ידי ישראל ואם כן ודאי שאסור לנהוג בהם בזיון ומתבאר שדוקא בנדפסו על ידי עכומ"ז הוא שהיה מקום להסתפק אם מצילין אותם אבל הנדפסים על, ידי ישראל אין שום ספק דודאי מצילין אותם מפני הדליקה שיש להם קדושה כאותם הכתובים ואם כן פשיטא שאסור לנהוג בהם בזיון ועיינתי בשבות יעקב וראיתי שהביא מה שנחלקו רש"י ותוספות בגיטין דף מ"ה בספר תורה שכתבו אחר כדי למכור לישראל דלרש"י כשר ולהתוספות פסול (ותמה על מרן הבית יוסף שכתב שאפשר שגם רש"י יפסול) והסכמת רוב הפוסקים כדעת התוספות ואיתא בש"ס (ריש פרק כל כתבי) ובפוסקים סי' של"ד דספרים שלא ניתנו לקרות אין מצילין אבל גניזה בעו והאידנא כל ספרי תורה שבעל פה אפילו ספרי דאגדתא כיון שניתנו ליכתב משום עת לעשות ניתנו לקרות בהם קרינן להו ומצילין ומבואר בש"ס ופוסקים דספר שכתבו מין אין מצילין משמע דספר שכתבו אחר מצילין וכל זה בספר תורה אבל בתורה שבעל פה אפשר דאפילו כתבו מין מצילין כיון דבלאו הכי תורה שבעל פה לא ניתנה ליכתב רק משום עת לעשות חלה עליו קדושה ומביאין אם כן גם בכתבו מין איכא האי טעמא רבה דעת לעשות כיון שהוא בכתב שאנו יכולין לקרות בו ועוד יש לחלק דדוקא ספרי תנ"ך (תורה) דכתיב וכתבתם ובעי כתיבה לשמה לא כן בתורה שבעל פה שהם אין מאמינים בה כלל ועל הרוב כותבים רק לישראל ללמוד בו ולפעמים ללמוד הם עצמם מצילין מפני הדליקה וכל שכן ספרים הנדפסים אף שדפוס כתיבה מעליא לענין קדושת ספרים בהסכמת האחרונים כמו שכתב המשאת בנימן סי' צ"ט וטורי זהב יו"ד סוף סי' רע"א מכל מקום כיון שהספרים נדפסים למכור לישראל אפשר שגם התוספות שכתבו בפרק כל כתבי לגבי ספר תורה אפילו כתבו לישראל אין מצילין היינו משום דכתיב וכתבתם וגם אפשר לגזור שמא יכתוב שלא לשם ישראל מה שאין כן בדפוס שמדפיסים למכור לכל הבא ליקח ליכא למיגזר וכל שכן בשאר ספרים ובשלטי הגבורים פרק כל כתבי כתב יש לשאול על ספרים שלנו שכתובים בלשונם אם טעונים גניזה ואם יש לחוש לאזכרותייהו שלא לישבע בהם לשקר ושלא למחקם וטוב להחמיר עכ"ל ודוקא בכתובים בלשונם מסתפק וכדכתב מגן אברהם סי' של"ד ס"ק י"ז וכן מוכח מתשובת רמ"א סי' ט' ויו"ד על המדפיסים שהדפיסו ספרי המיימוני אם לא היו משיגי גבול הגאון מוהר"ם מפאדווא היה חושב להם לזכות שהרביצו תורה בישראל עי"ש בסוף התשובה לכן נראה לי שיש להם כל דין קדושת ספרים כאילו נדפסו על ידי ישראל דלא כדמשמע בתשובת הלכות קטנות סי' ט"ו שיש לחוש אף ללמוד בהם עי"ש שבנו הרב בהגה מפקפק עליו קצת וכן נראה לי פשוט עכ"ל הרב שבות יעקב הנה מפורש בדברי קדשו שהסכמת האחרונים היא שדפוס הוא כתב גמור לענין קדושת ספרים ושאין חילוק בזה בין נדפסים על ידי ישראל לנדפסים על ידי עכומ"ז ואף שהרב פתחי תשובה בסוף סי' ער"א כתב בשם הגאון חות יאיר סי' קפ"ד דבנדפסו על ידי עכומ"ז אין בהם קדושה וציין לעיין בפנים מאירות ובני חיי' סי' רפ"א ואין מצוים אצלי הא מיהא בנדפסים על ידי ישראל מודו שיש להם קדושה ככתובים בכתב וגם בשו"ת הרב הלק"ט כתב כן:

ומה שדחה בתשובה מאהבה דברי האליהו רבה במה שכתב שסמכו על סברת הטורי זהב וכו' ומר הוא דאמר לחלק יצא בין תשמישי קדושה לקדושה עצמה כנז"ל אנכי הרואה שכן כתב הגאון פרי מגדים בסימן קנ"ג במשבצות ס"ק ט"ו וז"ל ואפילו ספרים הנדפסים יש בהם קדושה עיין טורי זהב יו"ד רע"א אות ח' ומגן אברהם קנ"ד אות י"ד תמה איך מניחין כתבי הקודש בדפי הספרים ובאליהו רבה אות ט' כתב לטורי זהב שם אות ז' דבאין ראוי לחמורה עדיף לעשות קלה יש לומר דזה בתשמישי קדושה לא בקדושה עצמה ובפרט כתבי הקודש נביאים וכתובים יש לומר דטעונים גניזה עיין מגן אברהם שם אות ט' ואיה"ש יבואר לקמן ואם יש בהם שמות שאין נמחקין יש לומר דזה לא הוי מחיקה רק כיסוי ועיין מעיל צדקה להגאון מוהר"ר יונה בסי' כ"ג מהגאון פנים מאירות בית הכנסת שרוצים לטוח סיד על השמות לכ"ע שרי ואף להמחבר שם שאוסר בסיד עם מים דהוי מחיקה מה שאין כן בקושרים דפי הספרים עם דבק יש לומר דלא הוי מחיקה רק כיסוי ועדיין צריך עיון עכ"ל הרי שדחה הראיה מהטורי זהב כדדחי לה בתשובה מאהבה שיש לחלק בין תשמישי קדושה לגוף הקדושה וכן הבאתי לעיל במערכת המ"ם אות קע"ו בשם הגאון שבלי דוד ביו"ד סי' פא"ר ויש להתיישב בכל מה שרשמתי שם שלפי הרשום בזכרוני אין הכל מסכימים לסברת הרב טורי זהב הלזו ורבים לוחמים בה ומה שכתב הפרי מגדים שיבואר לקמן כעת לא מצאתי עוד שדבר בזה כי אם בסימן קנ"ד באשל אברהם ס"ק י"ד ציין למה שכתב בסי' קנ"ג הנ"ל ובמשבצות סי' קנ"ד סק"ז הצריך עיון דברי הטורי זהב עי"ש ומה שכתב שבדבק יש לומר דלא הוי מחיקה אלא כיסוי כנראה לא ראה דברי הרב מוהרשד"ם בחלק יו"ד סוף סי' קפ"ד (והבאתי דב"ק לקמן בד"ה ומה שכתב בשם הרמב"ם) שכתב מפורש שגם בדבק אסור דהוי מוחק:

שוב ראיתי שהגאון עצי לבונה ביו"ד סי' ער"ו סעיף ט' (בד"ה ועיין) האריך קצת בזה ואף שאינו כל כך מענייננו הנני מעתיק דב"ק הואיל ואתא לידן ואין הספר היקר הזה מצוי כל כך וז"ל ועיין בפ"מ בא"ח סי' ק"ט סקט"ו בשם תשו' מעיל צדקה בית הכנסת שרוצים לטוח סיד על השמות לפנים מאירות שרי והוא אוסר בסיד עם מים דהוי מחיקה ובקושרים דפי הספרים עם דבק יש לומר דלא הוי מחיקה רק כסוי ע"ש דצ"ע והנה לכאורה יש ראיה מסוטה פרק אלו נאמרין כיצד כתבו ישראל את התורה רי"א כתבו על האבנים בשבעים לשון ואחר כך סדוהו בסיד וכו' אם כן מוכח מהתם דסיד לא הוי מחיקה דהא גם לשון הקדש היה בתוך שבעים לשון והאיך מחקו השמות על ידי הסיד אלא ודאי דהוי רק כיסוי ומצאתי בספר לוית חן פרשת תבא דמביא ראיה זו היכי דנטף שעוה על ספר תורה דלא הוי מחיקה כמו סיד בש"ס הנ"ל רק כתב דלמוהרש"א שכתב שם דלשון הקודש אינו בכלל שבעים לשון אין ראיה מהתם דבלשון לע"ז שרי מחיקה כדכתב השפתי כהן בסי' קע"ט ס"ק י"א עי"ש אמנם למה שכתב הבל"י בסימן רע"ו בשם א"ח וב"ה והבאתיו לעיל דאפילו בכתב משיט"א או אפילו בכתיבה של עכו"ם אסור למוחקו ועיין בחשן משפט סי' כ"ו מה שכתב התומים שם ומוכיח דלא כהשפתי כהן הנ"ל ובכל גווני אסור מחיקה ואם כן שפיר יש ראיה מהש"ס הנ"ל דעל כל פנים סיד לא הוי מחיקה רק כסוי הנ"ל ואפשר שבעל התשו' הנ"ל מביא גם כן הש"ס הנ"ל כי גוף התשובה אינה בידי לעיין בו ולפי מה שכתב הרמב"ן על התורה בשם הראב"ע דעל האבנים לא היה כתובה כל התורה רק מנין המצות בלבד אם כן יש לומר דלא היה כתוב שם שמות כלל ואתי שפיר דאין ראיה מהתם כלל אך זה אינו ברור לו כל כך גם יש לומר דשם על האבנים היה בדרך חקיקה כתוב שם כל שבעים לשון ואם כן אף אם סדוהו בסיד היו ניכרין האותיות היטב ולא הוי מחיקה כלל אבל היכי דהסיד מכסה האותיות בבית הכנסת דאין האותיות ניכרין כלל יש לומר דאסור דהוי מחיקה אך לפי זה גם דברי הספר לוית חן הנ"ל דחויים דאין ראיה מהתם לנטף שעוה על ספר תורה דיש לומר דזה הוי מחיקה כל שאין האותיות ניכרין וממילא בקושרים דפי הספרים עם דבק נמי הוי מחיקה ולא כיסוי ואסור ומדהתירו בזה כדכתב פרי מגדים בסי' קמ"ג אף בנטף שעוה באותה פרשה אל יוציא אחרת ואף דאסור לקרות בעל פה יש לומר יקרא בחומש ולא סבירא ליה כספר הנ"ל דאוסר באותה פרשה עי"ש אם כן מוכח דסובר דהוי רק כסוי ולא מחיקה ויש לומר אף בסיד כי האי גוונא שרי וצ"ע דעל כרחין מוכח דלא הוו דרך חקיקה מדפריך ר"ש שם היאך למדו האומות וכו' וקלפו הסיד וכו' עי"ש ואם נימא דהוו ניכרים האותיות שפיר היו האומות יכולים ללמוד אלא ודאי דזה אינו ומוכח שפיר מר"י דהוי רק כסוי כנ"ל ודו"ק:

וראיתי להרב פתחי תשובה ביו"ד סי' רפ"ב סק"ח שכבר קדם וזכה להביא דברי הרב תשובה מאהבה הנ"ל ושם בס"ק י"ב הביא תורף דברי הגאון חות יאיר אשר מדבריו נלמוד דספרים הנדפסים על ידי ישראל יש להם קדושה כמו בכתבי הקודש שכתב וז"ל בתשובת חות יאיר נשאל אם יש צד היתר לחכם דדחיקא ליה שעתא לשמש מטתו בחדר שיש בו הספרים וצדד להקל בספרים הנדפסים על ידי עכומ"ז ואם הספרים בכתב אשכנזי משיט"א יש גם כן צד היתר מתבאר דמה שצדד להקל הוא רק בנדפסים על ידי עכומ"ז וכתב הרב פתחי תשובה ואפשר דהוא הדין בכתב שקורין רש"י וציין למה שכתב בסי' רפ"ג סק"ג ודבריו שם הם שעל מה שכתב מרן אסור לרקום פסוקים בטלית הביא מ"ש הרדב"ז דאף דברים של חול אסור לרקום בכתב אשורית שהכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ופסוקים אסור אפילו בכתב אחר ושבשו"ת דברי יוסף כתב בשם מורו שלא רצה לכתוב הקינה על מות בנו בכתב אשורית אלא בכתב רש"י ועל אחרים לא אסר דבר זה עי"ש וכוונתו שכיון שנראה מדברי הרב דברי יוסף שכתב רש"י אין בו קדושה ככתב אשורית אם כן לפי מה שכתב הגאון חות יאיר דיש צד להקל בספרים הנכתבים בכתב משיט"א הכי נמי יש לומר בנכתבים בכתב רש"י ועוד ציין בפתחי תשובה למה שכתב בסי' רע"א סק"ך בשם חוות יאיר סי' ק"ו דספרי קדש הנדפסים בכתב שקורין רש"י ואפילו בלשון חול חלילה לנהוג בהם שום ביזיון כי קדש הם מצד הענין הנאמר בהם ומצד התכלית שהוא ללמד דברי תורה או מוסר ואפשר דלא חמירי כולי האי לענין איסור תשמיש בחדר בשעת הדחק ומכל מקום אין לסמוך בזה למעשה אם אפשר וכן הנדפסים בכתב אשורית והענין הוא חול כספרי אלקלידוס וכו' אף שאין בהם קדושת חומר ולא פועל במחשבתו ולא תכלית לנפש ואין כאן רק הצורה לבד ראוי למנוע מלנהוג בהם בזיון לקנח בהם ולזרקם בארץ או למקום אבדון עכ"ל הרב פתחי תשובה ועיין לקמן (בד"ה אחר זמן ובד"ה גם אשור) מה שהבאתי על כתב רש"י ובדפוס ומה שכתב בשם הרדב"ז על כתב אשורית עיין לקמן (בד"ה ומדברי הרמב"ם):

והרב יפה ללב יצ"ו בסי' ע"ר אות ט' הביא בשם הרב אגדת אליהו ח"ב דף כ"ב ע"א שספרים הנדפסים אין להם קדושה רבה כמו בכתיבת יד וכמו שראיתי בפוסקים דספר תורה שלא נכתב ביד אלא נדפס פסול כתבו לכם את השירה אמר רחמנא תלה הדבר בכתיבה גם במלך כתיב וכתב לו וכו' שבכתיבת יד יש קדושה כמדובר וכיון שכן אף שימצאו לרוב חומשים נדפסים לא נפטר אדם מחיובו לכתוב ספר תורה לעצמו עכ"ל למדנו מדבריו דגם ספרים הנדפסים יש בהם קדושה אלא שקדושת הכתבי יד יתירה ובסימן ער"א אות ב' לענין ספר תורה בדפוס הביא דבבית חדש סי' תרצ"א סעיף ד' פוסל אף מגילה בדפוס וכל שכן ספר תורה וכתב דמזה משמע כמו שכתב הבאר היטב משם הטורי זהב ששמע אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה כמו הנכתבים בכתב מיהו ממה שכתב הבאר היטב בשם טורי זהב שאין חילוק שמעשה הדפוס הוא קודש ככתב נראה דכשר וכתב שמדברי הרב מור וקציעה משמע שאפילו לכתחלה מעשה הדפוס כתיבא מעליא היא ומגילה כשרה על ידי אומן ישראל ודחה דבריו שלא כתבו האחרונים להקל אלא בדיעבד וכפי הנראה אין מצוי אצלו ספר פתחי תשובה ואתה תחזה שכתב שם בסק"ב דמשמע מדברי הטורי זהב שדפוס היא ממש ככתב וכשר לכתוב ספר תורה בדפוס ושבחות יאיר סי' קפ"ד פוסל ושבספר בני יונה הסכים עמו דפסול אפילו דיעבד אפילו אות אחת ואפילו על הקלף ומתבאר דגם על לכתחילה יש מי שמתיר אפילו בספר תורה והפוסלים פוסלים אף בדיעבד ובספר אניה דיונה בהלכות ספר תורה סי' ער"א פרק י"א אות ו' כתב האחרונים נתוכחו במלאכת הדפוס מה דינה ופסק ההלכה דדפוס אינו כתיבה ובאל המלואים שם הביא שדעת המשאת בנימין בסי' צ"ט להכשיר מלאכת הדפוס לספר תורה אפילו לכתחלה והוא האריך על דבריו ומסיק דפסול אפילו בדיעבד ושקיל וטרי טובא בהאי ענינא עי"ש:

והגאון שואל ומשיב בספרו יד שאול בסוף סי' ער"א כתב וז"ל בגוף הדין נראה לי דבר חדש דהנה במשאת בנימין סי' צ"ט כתב דמעשה הדפוס אי אפשר שיהיה זה אחר זה רק בבת אחת ועינינו הרואות שלפעמים נדפסת האות האחרונה של התיבה קודם האות הראשונה ובשו"ת בית יהודה הספרדי להרב מהר"י עאייש במנהגי ארגי"ל בפרטים השייכים לספר תורה סי' י"ג כתב שראה בשו"ת גנת ורדים הספרדי שהוכיח שבאותיות השם בעינן כסדרן אף בספר תורה וכן מוזכר בנודע ביהודה קמא יו"ד סי' ע"ו שהרב השואל סובר כן והוא שתק לו ואם כן לא יוכל להיות ספר תורה תפילין ומזוזות על ידי דפוס שאי אפשר לצמצם שיהיה כסדרן ואף בספק שלא כסדרן אפשר דפסול בפרט בתפילין ומזוזות שצריכין כסדרן בכל התיבות ועיין עבודת הגרשוני סי' ס' ודו"ק עכ"ל ויש לפקפק בו אם זה לפי שיטתו שבשואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' קי"ד וסי' נד"ר דלית דחש להא דכתיבת השם כסדרן ובמקום אחד ציינתי הרבה בזה ושם יבואר בסיעתא דשמיא (נחזזר לדברי הרב יפה ללב) והביא עוד בשם שיירי כנסת הגדולה בסימן רע"ו בהגהת בית יוסף אות י"ו שכתב וז"ל ומשמע לפי דרכו של מוהר"ר ישראל דאין לחלק בין דפוס לכתב יד וכן כתב בפי' בסאו"ח נ"ב ח"ב בשם הרמב"ם שאומר על ענין אחד דע כי אין חילוק בין כתיבה לחריתה וכו' וכן כתב בסימן רפ"ב בהגהת הטור אות ב' וכו' בשם משאת בנימן סימן צ"ט ועל מה שכתב הבאר היטב משם הטורי זהב שמעשה הדפוס הוא ככתב כתב בשם הרב כסא אליהו שכן היא דעת הרב גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ט"ו עכ"ד הרב יפה ללב וספר שיירי הנ"ל אין אצלי:

ומה שכתב בשם הרמב"ם שאמר על ענין אחד וכו' כנראה דברי הרמב"ם הם אשר הביא רבינו מוהרשד"ם בחלק יו"ד סי' קפ"ד אשר שם התמרמר אותו צדיק על שהיו נוהגים בדורו הקושרי ספרים לעשות טבלא מעלים הנשארים ממלאכת הדפוס שמדבקים עלה בעלה על ידי דבק עד שנעשה כטבלא גסה ואחר כך משימים הטבלא למשמרת הספרים הנקשרים ומאבדים אותם בידים על ידי דבק וגם חותכים הטבלאות להשוותם למדת הספר קטון וגדול ונרמסים החתיכות הנשארות ברגלים וכו' והתפלא מאד על הדבר הרע הזה וחתר למצוא טעמים וצדדים להקל ולא מצא ובסיום דבריו כתב אחר כך מצאתי בספר ר"י תשובה מהרמב"ם מפליג בקיומו של איסור עד שאיני יודע איך אפשר בעולם מי שראה תשובה זו ויקל בדבר זה חס ושלום וזה לשונו היה שם כתוב וכו' אחר כך הביא מעשה במי שרקם בטליתו פרשת ויאמר וכתב השם שלשה יודין והוכיחו גדול העיר ולא קבל ממנו כתב הרמב"ם על זה בתשובה וז"ל מעשה זה חטא הוא ואינו נכון כלל ואסור משני טעמים האחד שאין לכתוב מן התורה פסוקים וכו' עד ואולי תאמר הני מילי בכותב בספר ובדיו אבל לחרותו בעצים ובזהב או לרקום בבגדים מותר דע כי אין חילוק בין כתיבה לחריטה וכו' עד הא למדת שהחריטה אסורה והוא הדין ברקימה וכאשר ראינו במצרים טסי כסף וזהב וחורטים בהם שיר של פגעים ותולין אותם בצוארי התינוקות מחינו בידם והטעם השני לאסור המעשה הזה והוא נכון וחזק מן הראשון לפי שהעושה כן מביא דברי תורה לידי זילזול כי הציצית תשמישי מצוה ואין בהן קדושת גוף ולכן יכול לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבית הטבילה ולהשתמש בו ולכסות בו כל גופו ואיך יביא כתבי התורה שנאמרו ונכתבו מפי הגבורה במקום הטנופת וזילזול וזה ביזוי תורה בלי ספק והאריך הרבה עד וראוי לחתוך הבגד אשר בו רקום דברי אלקים חיים ולגנזן עד כאן ועוד האריך ואני קצרתי מכל זה נראה לי מבורר כי מה שעושים אלו הקושרים בחתיכות הדקות שמאבדין אותם בידים אין ספק שהוא עון פלילי השם יכפר בעדם במה שכבר עשו וגם במה שמדביקים אותם על ידי דבק נראה בעיני אסור כי ודאי נמחקים האותיות ואין לך איסור בידים גדול מזה וכו' אלו דברי הרב מוהרשד"ם ומתוכם ידענו דברי הרמב"ם שרמז בשיירי כנסת הגדולה.

ומדברי הרמב"ם בתשובה הנז' נראה לכאורה שיש סתירה למה שכתב הרב פתחי תשובה בסי' רפ"ג סק"ג בשם הרדב"ז בח"א סי' מ"ה דאפילו דברים של חול אסור לרקום בכתב אשורית שהכתב בעצמו יש בו קדושה רבה וכו' ואילו מדברי הרמב"ם נראה דרק לרקום הפסוקים הוא דאסר לפי שני הטעמים שכתב אי משום שאין כותבים התורה פסוקים ואי משום שמביא דברי תורה לידי בזיון וחיפשתי תשובת הרדב"ז בח"א (תשובות הרדב"ז שבידי הם דפוס ווארשא תרמ"ב) ולא מצאתי ורק בחלק ג' סי' תתפ"ג ראיתי שמדבר בקדושת כתב אשורית אם התורה ניתנה בו או בכתב אחר ולא ראיתי שם מה שכתב בשמו הרב פתחי תשובה ואולי כבר הביא הרדב"ז תשובת הרמב"ם הלזו ומתרגם לה ברוקם בשאר כתב דוקא ואחר החיפוש מצאתי תשובת הרדב"ז ודבריו הם על דברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל (ברדב"ז דפוס הנ"ל היא בחלק ד' סי' אלף קי"ח) וז"ל שאלה על מה שנהגו במצרים לרקום על הטלית פסוקים של תורה בזהב תשובה כבר נשאל הרמב"ם ז"ל על זה והשיב שהוא אסור ונתן בה כמה טעמים כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ומה שנראה לי מדבריו ז"ל דאפי' דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורית שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורת האותיות כמה סודות עמוקים ואסור להשתמש בו בדברים של חול כל שכן הכא שאם בלה הטלית מתיך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים ואם כתב פסוקים מן התורה אפילו בכתב אחר אסור דלא גרע משאר ספרים ופירושן וביאורן שאסור לאבדן ביד והמאבדן מכין אותו מכת מרדות כאשר כתב בפרק ו' מהלכות יסודי התורה הכלל העולה שאם הוא ענין שיש בו קדושה או שהכתב אשורית אסור עכ"ל ועיינתי בשו"ת דברי יוסף סי' מ"א שציין הרב פתחי תשובה וראיתי בדף פ"ג ע"ב (ד"ה וכן משמע) שהבין מתשובת הרמב"ם שהביא רבינו ירוחם שלא אסר לזלזל אלא בכתבי הקודש ולא בדברים של חול ובזה יישב מה שנהגו בטבעת קידושין שחורתים בה בכתב אשורית שם האיש והאשה וכל הנשים נכנסות בטבעותיהן לבית הכסא דכיון שהם דברי חול אף שהם בכתב אשורית לית לן בה שוב (בד"ה אמנם) כתב שמובן מדברי הרמב"ם דאף תיבה אחת או שתים מגונה לכתוב בכתב אשורית והביא תשובת הרדב"ז הנ"ל שהבין בדברי הרמב"ם שאסור והרי הרמב"ם מגונה הוא דקאמר ולא אסור וכו' עי"ש שהאריך ואינו מענייננו:

ועיינתי בגט פשוט סי' קכ"ה שציין הרב יפה ללב יצ"ו ואלה דבריו שם בס"ק ט"ו (בד"ה וחקיקה) וז"ל וחקיקה דאתא לידן נימא בה מלתא ששמעתי אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה כמו הנכתבים בכתב ולי נראה שאין חילוק בזה דאפילו אם נאמר דהוי חקיקה מכל מקום הוי כמו כתב דהא גם גבי גט אשה כשר בחקיקת יריכות אף דכתיב וכתב ולא וחקק וראיה ברורה מסוטה דף מ"ח אבנים הללו (של אפוד וחשן) אין כותבין אותם בדיו וכו' ואם איתא דמעשה הדפוס הוי חקיקה קשה מנא לן דהוה על ידי שמיר שהוא דבר שאינו מצוי דילמא היה על ידי דפוס ובדיו כדפוס שלנו ונמצא שפיר מתקיים פתוחי חותם אלא ברור דמעשה הדפוס מקרי כתיבה ממש ולא חקיקה כלל וכתוב שם בחצאי לבנה וז"ל תמיה לי מה ראיה משם לעולם דפוס הוי חקיקה בנייר או קלף שהוא רך אבל דפוס בדיו על גבי אבני אפוד וחשן שהן קשין אין עושים חקיקה אם לא יסרט עליהם באיזמל והא לא אפשר משום שנאמר במלואותם שיהיו שלמות שלא יחסר מהם כלום ולפיכך לא אשכחו תקנתא שיהיו חקוקים ולא יחסר מהם כלום כי אם על ידי שמיר וזה ברור עד כאן מוסגר בחצאי לבנה (נחזור לדברים הפתוחים) ושוב דאמר וראיתי) בתשובת משאת בנימן שכתב גם כן שמעשה הדפוס הוא קודש ככתב מטעם דגם חקיקה היא קודש והביא ראיה גם כן מעבד אבל לפי דעתי אין צריך לזה כי הוא כתיבה ממש ואין כאן חקיקה דמה לי שדוחק את העט על הנייר או הנייר על האותיות של עופרת אידי ואידי כתיבה היא ומכל מקום לענין גט ודאי אין לעשות בדפוס כיון שקצת דומה לחקיקה אבל לענין קדושת הספרים כל המיקל עתיד ליתן את הדין עכ"ל (וכתב לפלפל קצת בהכשר גט על ידי דפוס וסיים) גם ראיתי בתשובות מוהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ד שקרא תגר על המזלזלין בספרי הדפוס וכתב בתוך תשובה אחת מן הטענות שהיה נראה להתיר מצד חומר הכתיבה כי בכל כתבי קודש צריך כתיבה וכו' והדפוס אינו כתיבה אלא חקיקה וכו' ודבריו תמוהים איך תפס דהדפוס חקיקה היא וכו' ואולי למה שכתב בסוף התשובה מה שכתב רבינו ירוחם משם הרמב"ם כי אין חילוק בין כתיבה לחריתה חזר בו עכ"ל הרב גט פשוט והוא זה מה שכתב בשמו הרב כסא אליהו שדפוס הוא ככתב ועיין לקמן בסמוך:

ובספר גט מקושר להגאון מהר"י נבון בדף ע' עמוד רביעי כתב על דברי הגט פשוט הנ"ל וז"ל גם מה שכתב לבטל מה ששמע אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה מדין הגט דכשר אף על גב דכתיב וכתב הוא נכון אך הראיה שהביא מסוטה ליתא וכמו שהשיג עליו המגיה גם מה שהשיג על המשאת בנימן ומהרשד"ם הדין עמו גם הפרי חדש השיג על המשאת בנימן שכתב דהדפוס הוי חקיקה דליתא אלא כתיבה מיקרי יעויין שם ומכל מקום לדעת כולם המזלזל בספרים הנדפסים עתיד ליתן את הדין ואין להקל בהם וכו' (שקיל וטרי לענין גיטי נשים ושחרורי עבדים אם כשרים בדפוס) עכ"ל ונראה מדבריו וממה שכתב ביפה ללב בשם הרב כסא אליהו (שדעת הגט פשוט בהטורי זהב שהנדפס קדוש כנכתב) שהבינו שמה שכתוב בספר גט פשוט וחקיקה דאתא לידן נימא בה מלתא וכו' הם דברי הרב המחבר גט פשוט ולכן כתב הרב כסא אליהו וכן היא דעת הגט פשוט וכו' והרב גט מקושר כתב שעל הראיה שהביא מסוטה כבר השיגו המגיה וכו' אמנם בהורמנותייהו דרבנן קדישי אני הדל אומר שלא כיונו יפה וכל הדברים שבגט פשוט וחקיקה דאתא לידן וכו' הם דברי הטורי זהב בסוף סי' ער"א (אשר הזכירו בגט פשוט שם בסמוך מלפניו) ומה שכתוב בחצאי לבנה על הראיה מסוטה תמיה לי וכו' הם דברי מרן המחבר גט פשוט עצמו שמתמיה על ראית הרב טורי זהב וכל עיקר הבאתו דברי הטורי זהב אינו אלא ללמוד מדבריו לענין גט וכתב הגאון יד שאול בסוף סי' ער"א וז"ל הט"ז האריך לענין ספרים הנדפסים אם שייך בהם קדושה והביא ראיה מאבני אפוד ע"ש ובאמת יותר ה"ל להקשות מהא דהאריכו בתוס' בע"ז כ"ג ד"ה בקשו ובתוס' סוכה מ"ט להוכיח דשמיר היה בבית שני דאל"כ האיך היה יכול להיות אבני אפוד ואם היה משכחת לה בדפוס היה יכול להיות על ידי הדפוס וע"כ זה לא מקרי חקיקה ועיין בהלכות בית הבחירה פ"א הלכה י"ד בכ"מ שם ונדפס שם הגהה שבבית השני לא היה שמיר וכתבתי על הגליון שבמח"כ לא זכר מתוס' זבחים דף נ"ד ד"ה אבנים ובסוכה וע"ז שם ודו"ק ועיין במשנה למלך שם הטורי זהב שהעתיק דברי הבאר שבע פ' עגלה ערופה וחשב שדברי עצמו הם והקשה עליהם ולא זכר שדברי התוס' בסוכה הם והב"ש רמז בסופו כ"ז מדברי התוס' ודרכו להעתיק דברי התוספות על כל פנים דברי הט"ז נכונים ועיין בשו"ת מהרמ"ע סי' צ"ג ודבריו קצת מעוכבים בענין זה ולא ביאר היטב וכבר האריך בגט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ט"ו בענין זה ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ל"ז שהסכים גם כן להטורי זהב:

ובשו"ת אור נעלם סי' א' (בד"ה ומה שיש עוד) כתב דגם ספרים הנדפסים יש להם קדושה ככתובים והביא דברי הטורי זהב יו"ד סי' ער"א סק"ח והביא ראיות לזה עי"ש והרב זרע אמת ח"ב סי' קל"ג האריך בענין ספרי דפוס שבלו אם טעונים גניזה כדין ספר תורה וכתב שאין לומר דדוקא בספרים שהם בכתב צריך גניזה אבל בספרי דפוס לא מחמרינן כולי האי דליתא דכבר מסיק הרמ"ע בסי' צ"ג דמלאכת הדפוס חשיב כתב וכן העלה הטורי זהב בסוף סי' ער"א דאית בהו קדושה כמו בכתב ובחות יאיר סי' קפ"ד צדד הנדפסים על ידי עכומ"ז שאין מאמינים בקדושתם יש לומר דאין קדושים וליתא דהא ספר תורה שכתבו עכו"ם יגנז כדאיתא בריש סי' רפ"א והיה מקום להקל בספרי הדפוס מצד שאינם בקלף וגם מצד שהרבה מהם אינם תורה שבכתב ממש אלא פירושים ותורה שבעל פה ואולי לא מחמרינן בהו לענין גניזה כמו בספר תורה אבל באמת אין בטעמים אלו כדאי להקל דכבר הרב באר שבע בתשובה סי' מ"ג העלה דאף הברכות ותפלות וספרי הגמרא ופירושיהם שוים לספר תורה דצריכים גניזה והוכיח כן מש"ס ריש פרק כל כתבי ותוספות שם ד"ה אליבא דמאן דאמר ומדברי הרא"ש והמרדכי שם ובאורח חיים סי' של"ד סעיף י"ב שמצילין אותם מפני הדליקה וכל שכן דאין להניחם במקום התורם והכריח דאף בגמרא ופירושיה וענייני תפלות וספרי אגדה הדין כן אפילו כתובים בכל לשון ובכל כתב גם מהרשד"ם בחלק יו"ד סימן פק"ד צווח ככרוכיא וכו' (הביא תורף דברי הרב מוהרשד"ם) ואף דבמשאת בנימן סימן ק' כתב דבשאר ספרים חוץ מספר תורה תפילין ומזוזות אף הכתב עצמו אינו קדוש והביא ראי' מהתוספתא וכו' עם כל זה סיים חלילה לנו לנהוג קלות ובזיון גם בשאר ספרים וסוף סוף כתבי הקודש הם ואף דאין מטמאין את הידים דלית בהו קדושה חמורה כספר תורה וכו' מכל מקום אין (אית) בהו קדושה זוטא ואף ספרים שלא נכתבו בכתב גמור יש להם קדושה זוטא ועוד אף אם תמצא לומר בשאר ספרים מדאין מטמאים את הידים אין בהם קדושה כלל מכל מקום בזמן הזה יש להם קדושה גמורה כדכתב הסמ"ג בהלכות שבת וז"ל הברכות והתפלות והקמיעין וכו' אין מצילין מפני הדליקה פירש ר"י דוקא בימי התנאים שלא ניתנו ליכתב וכו' אבל עכשיו וכו' שפיר מצילין וכו' וכן כתבו התוספות והרא"ש בפרק כל כתבי וכו' והביא מה שהמגן אברהם בסימן קנ"ט ס"ק י"ד תמה על מה שאין גדולי הדור מוחין להניח כתבי קודש בדפי הספרים כשקושרים אותם ותמה על הרב בית דוד ביו"ד סי' קמ"ה שהתיר לעשות מנהג בזיון בספרים הנדפסים בכתב רש"י שאינו כתב אשורית מדתנן בסוף ידים תרגום שכתבו עברי אינו מטמא את הידים ושמה שכתב מהרשד"ם בסימן קפ"ד לא מיירי אלא בכתב אשורית וכו' ולזה האריך לתמוה על ראיותיו וסוף דבר כתב (בד"ה נמצא) דמכל האמור יוצא לכל כתבי הקודש בין בכתב בין בדפוס בין כל דברי תורה ופירושיהן ובין סידורי תפלה וכיוצא אסור לאבדם וצריכים גניזה אפילו כתובים בכל לשון ובכל כתב אלו תורף דב"ק:

ובמאי דקיימא לן ביורה דעה סי' ש"מ סעיף ל"ז הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע כתב הרב מסגרת השלחן שם בשם הרב שבט יהודה דלאו דוקא הכתובים בגוויל דנייר נמי דינא הכי בין אם כתוב בין אם מודפס חייב שתי קריעות והמחבר פקפק על דבריו דבדפוס אין בו כל כך קדושה ועוד דמקור הדין ממעשה שהיה ששרף יהויקים את המגילה דהיתה כתובה ולא בדפוס עי"ש וכבר נתבאר מתוך מה שרשמתי דדעת כמה פוסקים דגם בספרים המודפסים יש בהם קדושה ונראה דלענין שלא לזלזל בהם גם הרב מסגרת השלחן מודה דאסור לזלזל בהם דלא אמר אלא שאין בהם כל כך קדושה לחייב קריעה להרואה שנשרפו כמובן מדבריו:

אחר זמן רב השגתי ספר עיקרי הד"ט וראיתי בחלק א"ח סי' ח' אות י"ב שכתב בשם הרב המחבר ביו"ד שלו סי' ל"ז (כנראה שכונתו על הגאון כנסת יחזקאל שהזכיר באות י"א) דמה שאסור בספר תורה אסור גם בכתבי קדש הנדפסים ושהשיב על הרב חות יאיר שהיקל בנדפסים על ידי עכומ"ז שאין הדבר כן והרב משאת בנימן סי' צ"ט סובר דיש בהם קדושה ושתפס במושלם כסברת הרמ"ע דדפוס ככתיבה ממש ושיש לכל כתבי הקדש הנדפסים דין כתיבה ממש כאלו נכתבו בקולמוס ורק בגליונותיהם היקל שם בסי' ק' דאין להן קדושה (כגליונות הספר תורה) וסיים הרב עקרי הד"ט וכבר צווחו קמאי על האומנים המשתמשים מדפי כתבי קודש הנדפסים וציין להרבנים מוהרשד"ם בחלק יו"ד סי' קפ"ד מור וקציעה סי' קי"ד מגן אברהם סי' קנ"ד סוף סעיף קטן י"ד ובסי' של"ד ס"ק כ"ד פחד יצחק אות הכ"ף ערך כתבי קודש בארות המים סעיף ג' דבר משה ח"ג סי' ה' גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ט"ו אור נעלם סי' א' שהביאו לקמיה באות י"ט שגם הוא החזיק דבשמות הנדפסים יש בהם דין כתיבה ממש ויש בהן קדושה אף אם נדפסו על ידי עכומ"ז ובשם הרב משבצות זהב סי' של"ד אות י"ד כתב דתפס בפשיטות דהמטבעות שנטבעו בקדושה דפוס הוי ככתיבה ושכן כתב גם בסוף סי' שמ"ב ושגם הרב זרע אמת ח"ב סי' קל"ג מסיק לאסור לשרוף דפי כתבי קודש הנדפסים ושתמה על הרב בית דוד שביורה דעה סי' קמ"ה התיר לנהוג מנהג בזיון בנדפסים בכתב רש"י ושהרב אהל יוסף בסי' ב' תמה על מי שהתיר לשמש בבית שיש בו ספרי דפוס מקרא ואגדות ופוסקים בפריסת עליהם סדין בעלמא דאין הדבר הדבר כן והגם שהמיקל יש לו על מה לסמוך וכו' ליתא להא ומן הדין נמי אסור ובשם הרב דברי דוד בסימן מ"ז כתב דאף מה שמדפיסים לדוגמא בעלמא להגיהם מטעיותיהם הנקראים פרווא"ש חייב לנהוג בהם קדושה ואסור להשתמש בהם לדברי חול ולאבדם בידים ושהביא ראיות נצחות לזה (ועיין לעיל במערכת הגימ"ל אות כ"ב מה שהבאתי לענין קדושת הדוגמאות הנקראות קרעקטין) אלו תורף דב"ק ולא פניתי לעיין בעושר בקיאותו אף בספרים הנמצאים אצלי (כי הרבה מהם אין נמצאים אצלי):

גם אשו"ר בספר מגדל עוז להגאון יעב"ץ בקונטריס אבן בוחן פנה ב' אות ל' שכתב דפוס כתיבה מעלייתא היא לכל מילי כן היא הסכמת כל האחרונים אם כן אם ישראל המדפיס ודאי דהמוחק שם מהם לוקה דבר תורה ואפי' אם נדפסים ע"י פועל עכומ"ז אסור למחקן דהא קיי"ל ס"ת שכתבה עכומ"ז יגנז וצריך להשגיח לשמור הדפים של ספרי קודש שבדפוס מכל דבר המאבדם כמו דברים שבכתב ממש ואפילו הם כתב שקורין רש"י או משקי"ט ובכל כתב של לע"ז לא פקע קדושת דברים של קודש ועמו"ק (סקנ"ד) על ענין קושרי ספרים שמדבקין כתבי קודש בלוחות הספרים שנתעורר עליו במג"א ויפה כתב כי בודאי היא איסור גמור אמנם הסכמתי להקל בדפים המקולקלים שיצאו מתחת מכבש הדפוס בראשונה שהם מוטעים מאד ולכן ודאי זוהי תקנתם דמכל מקום אסור לנהוג בהם בזיון ועל כן יש לדבקם ללוחות הספרים ולכסותם בנייר מדובק עליהם מלמעלה וכך יפה להם עוד זאת צריך להזכיר ולהזהיר מאד ההמון הבלתי יודעים כשנותנים ספרים ישנים לאומן עכומ"ז לקשר מחדש שיקחו תחלה הלוחות מהם ויצענום לצורך ספרי קודש אחר או יעמדו עליהם ויראו שיחזיקו אותן הלוחות עצמן לס' הקדוש אף דלא חיישינן לאחלופי באומן דלא מרע נפשיה כדקיימא לן בעלמא היינו להחליף טוב ברע ברם הכא איכא למיחש שיחליף רע בטוב וחדש מפני ישן יוציא כסבור למצוא חן במלאכתו הנאה ותו דהכא ליכא למיקם עלה דמלתא כי האי גוונא אף להחליף טוב ברע איכא למיחש גם לפי חומר הענין ולפי קלותו בעיני העכומ"ז ראוי להזהר יותר שלא יצא ממנו תקלה בלוחות הישנות שכבר היו תשמיש קדושה לעשותן תשמיש לספרו עכומ"ז חס ושלום וביחוד אם דבוקים בהם גם דפי של ספרי קודש כנ"ל שהעכומ"ז יקח משם להשתמש בהם תשמיש בזוי ח"ו ויש בזה מכשול עון חמור רחמנא ליצלן אבל באזכרות ופסוקים הנמצאים בספרי מינים כענין מ"ש בחו"י (סק"ו) נראה שאין לחוש כל כך מתשמיש בזוי אף על פי שהרב הנ"ל מחמיר גם בהם והמחמיר יחמיר וצריך לשרפם ודאי כמ"ש עליו בס"ד דודאי לא עדיפי מס"ת דכתבו מין ישרף אבל פסוקים ושמות שבספרי עכומ"ז שאינן ספרי מינות דינם בגניזה עכ"ל:

וספרי תנ"ך הנדפסים בזמננו בלאנדון ע"י כת המסיתים (פורטונסטנטיס) ובדקו אחריהם ויש בהם שנויים רבים בכמה מקומות אשר הדברים ההם מוכיחים שכונתם רעה להדיח את עם בני ישראל מעם ה' אלקינו הנה בשנת התקפ"ז נשאלה שאלה זו אם מותר לנו לקרות בספרים ההם ורבני אזמיר (ה"ה בע"ס תהלה לדוד ובע"ס פני מבין ובע"ס מלאכת שלמה חכים) אסרו בכל תוקף ללמוד בהם כי גרועים הם מס"ת שכתבו מין דישרף והובאו להבות דב"ק בס' שמן המשחה בסי' וא"ו דף ד' והרב שמן המשחה חלק עליהם והעלה דמותר לקרות בהם בין בהגדולים מהנ"ל בין בהקטנים וכן בספר תהלים שמדפיסים לבדו והסכימו ע"י שני רבנים גדולי דורו מוהר"א עניו ומוהר"ש בן שהם עי"ש דב"ק וע"ד זה נשאל גדול בדורנו הרב מהר"א קובו בס' שער אשר בחיו"ד סי' ט"ו מרבני קושט"א שבזמנו שדעתם היא שטעונים שרפה רק מפני סבה הורו ב"ד להטעינם גניזה והרב המחבר האריך לבאר דאין שום חשש איסור לקרות בהם ובכמה שנויים שיש בס' הנ"ל אשר דנום לחובה שכונתם לרעה להסית ולהדיח הראה לדעת דעשו באלו השנוים כהוגן ואין שום כונה רעה עי"ש דב"ק ובהיותי בעיר קושט"א ראיתי רבים נמנעים מלקרות בהם וגם אני כאחד מהם הואיל ויצא מפ"ק הנ"ל אבל איני מוחה במי שלומד בהם כי באמת דברי המתירים נכונים כמו שיראה הרואה בגוף דב"ק:

ולענין ספרי דפוס שבלו אם צריכים גניזה רשמתי לעיל במער' הגימ"ל אות ע"ג עד כאן הגיעו הדברים שבקונטריס שדי חמד הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף