שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ב ב

סימן ב

בין השמשות. בנדפס מערכה זו אות ט"ל הבאתי מה שנסתפק הרב מגן אברהם בסי' שמ"ב במאי דקימא לן דלא גזרו שבות בבין השמשות אם הוא דוקא בבין השמשות דעיולי יומא או אף בבין השמשות דאפוקי יומא דאתחזק איסורא לא גזרו ורשמתי דרבנן בתראי נקטי דאין לחלק ובשניהם לא גזרו שבות וכן דעת הגאון מוהרש"ז בשלחן ערוך שלו בסימן שמ"ב וכן נראה דעת הרב מגן אברהם כדמוכח ממה שכתב בסימן רצ"ט סוף ס"ק טו"ב (אבל טלטול הנר פשיטא דשרי) לפי מה שפירש דבריו הרב מחצית השקל שם ובשו"ת דבר אליאו להגאון מטארלא בסוף סימן ד' רצה להכריח דגזרו שבות בבין השמשות דאפוקי יומא ממה שנראה מדברי הרב תוספת יום טוב בריש פרק רביעי דמסכת דמאי בשם הרמב"ם דאסור לעשר בו בפרק והפרשת מעשר שבות הוא ודחה דכיון דיכול להמתין עד שיהא חול לא ראו להתיר עי"ש והגאון מנחת חינוך במצוה שי"ג סק"ט (בסוף ד"ה והנה מבואר) כתב דלדעת הרמב"ם דחומר הספקות מדרבנן בין השמשות של ערב שבת עולה משום תוספת מחול על הקודש דבין השמשות מותר מן התורה אבל בין השמשות דמוצאי שבת אף להרמב"ם צריך להוסיף מודאי לילה דאפוקי יומא חמיר דאיקבע איסורא ואף להרמב"ם ספקא לחומרא עיין במגן אברהם הלכות שבת עכ"ל וכבר כתבתי שאין כן דעת רבנן בתראי וגם דעת הרב מגן אברהם אינה מבוררת שסובר לחלק בין עיולי יומא לאפוקי:

ובעיקר זמן בין השמשות שהוא מחלוקת קדומה כנודע ראיתי עתה בספר יקר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות ג"ן שכתב שבתשובותיו בספר מעט מים סימן י"ג וי"ד האריך לענין זמן תפלת המנחה ושביאר שאחר הכאת שעת שתים עשרה כשיעבור שלשה עשר דקים וחצי הוי לילה גמור ומה שאומרים הזקנים שבדור שהרבנים הקדמונים שבעירו לא היו חושבים ללילה גמור עד אשר יעבורו שמנה עשר דקים אחר הכאת הי"ב שעות לא מצאו ידיהם בבית המדרש דלפי מה שביאר שם סברת הפוסק האחרון הוא הרב בתי כהונה בח"ב סי' ד' התחלת זמן בבין השמשות הוא בהכאת שעה י"ב וזמן בבין השמשות הוא שלשה רבעי מיל שהוא י"ג דקים וחצי ואחריו הוי צאת הככבים וכתב ברם עתה ראיתי שיש להם על מה שיסמוכו שהיו סוברים ככת הפוסקים שהביא הפרי חדש ביו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ו דשיעור מיל הוי כ"ד דקים ואם כן שלשה רבעי מיל הוו י"ח דקים וכתב אליאו רבה בסימן תנ"ט ס"ק ט' שכן סובר מוהרי"ל אבל האמת דאנן קבלנו הוראות מרן ודעתו בסימן תנ"ט וביו"ד סימן ס"ט דשיעור מיל הוא י"ח דקים וכו' וסיים דלכל דין השייך בכי האי גוונא הסברא נכונה לנהוג בשב ואל תעשה כגון בהגיע י"ג דקים וחצי אחר הכאת י"ב שעות דהוא שיעור שלשה רבעי מיל לדעת השלחן ערוך דכפי זה הוא לילה גמור ואין להתפלל עוד תפלת מנחה אבל לספור העומר ולברך אית לן למיחש לסברת הראשונים שסוברים דעד י"ח דקים הוי שיעור שלשה רבעי מיל ואין לספור ולברך כי אם אחר עבור י"ח דקים דקודם לכן הוי ספק יום והרב תפארת אדם בסימן י"א דמסיק דשנים עשר דקים קודם הכאת השתים עשרה הוי בי השמשות ושלשה עשר דקים קודם הוי ודאי יום לא נחית לכל סברות הפוסקים בזה וכו' והנראה לי הלכה למעשה דבמאי דקימא לן בספקו להחמיר כגון שלא למול בשבת בספק וכיוצא בזה מי"ג דקים וחצי קודם הכאת השתים עשרה עד שמנה עשר דקים אחר הכאת השתים עשרה כל השיעור הזה בכלל הספק אם הוא יום או לילה והמורה כפי הנדון שבא לפניו יורהו בספקו להחמיר ובדבר דקימא לן בספק להקל כגון בדיני אבילות וכיוצא יורה בספקו להקל עכ"ל וספרו מעט מים לא ראיתיו מעולם ומסתמא כבר הזכיר שם דברי מרן חיד"א בברכי יוסף ובמחזיק ברכה סוף סימן רס"א בשיעור בין השמשות שמתחיל תכף אחר השקיעה והוא שלשה רבעי מיל ומותר להדליק נר במוצאי שבת כמנהג העולם וכו' ויש להם על מה שיסמוכו וכו' עי"ש:

ומה שכתב דבדין שלא למול בשבת מספק מי"ג דקים וחצי קודם הכאת י"ב עד י"ח דקים אחר הכאת י"ב הוא בכלל ספק להחמיר וכו' הנה בספר מעשה אברהם בהלכות שבת סימן ן' דף מ"ז הובאה תשובת הרב מר אביו על תינוק שנולד ביום חמישי שבעה דקיקים קודם הכאת שעת שתים עשרה שנשאל מתי יהיה נימול והשיב הנה ביו"ד סימן רס"ו סעיף ח' מבואר דין הנולד בבין השמשות אך צריך לידע זמן בין השמשות והרב פרי חדש בקונטריס דבי שימשי שבסוף ספר שמן למאור אחר שאסף איש טהור דברי הראשונים ונשא ונתן בהם כתב דלענין הלכה שלשה מילין ורביע מהשעה של שתים עשרה דסוף היום שהוא שמנה וחמישים דקיקים וחצי הוא יום גמור ואחר שיעור זה הוא בין השמשות ואחרי כן הוי לילה ושכתב שם שכן כתב הרב מנחת כהן אלא שכתב דלהלכה ולא למעשה לענין תינוק הנולד בסוף יום השבת קודם שנראו שני ככבים אם נימול לשבת הבאה עיי"ש ועיין להרב בית דוד בא"ח סי' ק"ד מה שכתב בשיעור בין השמשות גם אשור נלוה הרב בתי כהונה בח"ב סי' ד' שכתב דאחר הכאת הי"ב שעות של יום אז כל הרביע משעה ראשונה העתידה היא בין השמשות ואם כן מבואר דסבירא ליה דלדעת החולקים הנזכרים כל הי"ב שעות של יום בשלימות הוי יום ואם כן משמע. דכל שכן לדעת רבינו תם דודאי עד הכאת הי"ב שעות בשלימות הוי יום ואם כן תינוק שנולד שבעה דקיקים קודם הכאת שעת י"ב בין להרב פרי חדש בין להרב בתי כהונה הוי יום גמור:

אך הרב בית דוד בא"ח סי' קכ"ו כתב שדבר זה תלוי בשמש והעלה בזה דכשנולד בעוד שנראה השמש במרומים אפילו משהו ואפילו שהוא בראש הדבר היותר גבוה שבעיר מונין מאותו היום וכשאין השמש נראה כלל בשום מקום מונין מן הלילה להבא יעוי"ש ולפי זה בנדון דידן שבשעה שנולד התינוק לא היה נראה שמש בעולם נימול ביום הששי ואף שהרב מוהר"י אלבעלי בספר קהלת יעקב סי' א' חלק על הרב בית דוד והעלה בתינוק שנולד בערב שבת בתוך מהלך תלת מילין של שעה אחרונה מהיום והמילדות מעידות שבאותה שעה לא היה נראה שמש במרומים כלל ואפילו הכי כיון שעדין לא היו נראין ברקיע ככבים דקות מאד ודאי דהוי יום לדעת רבינו תם וראוי למולו בערב שבת הבא והוי זמניה לרובא דרבוואתא ולא למולו אחר שבת דלאו זימניה הוא לכולי עלמא ואיכא נמי טעמא דחביבה מצוה בשעתה אך אם כשנולד היו נראין כוכבים דקות מאד יש לספק ולמולו ביום שלאחריו אם נולד בחול וכו' מכל מקום נראה כמו שכתב הרב בית דוד דהדבר הזה תלוי בשמש יען שהרב פרי האדמה בחלק רביעי ד' ג' ע"ג העיד דמנהג ירושלים עיר הקדש כהוראת הרב בית דוד דהדבר תלוי בשמש וכן העלה הרב מופת הדור במחזיק ברכה סי' של"א וכתב שהנכון כמנהג ארץ ישראל וכהוראת הרב בית דוד ושכן מוכח מדברי הרב מר רבו בספר גט מקושר דף ק"ח לכן נכון למול התינוק הזה (שנולד בשעה שלא היה נראה השמש כלל) ביום הששי כיון שהרבנים הנ"ל הסכימו כן וכתבו שכן המנהג בארץ ישראל וכן הסכים עמי עט"ר מורינו הרב כמוהרי"ח ועיין לעט"ר מורנו הרב בשפת הים בארח חיים סי' א' שנשאל על תינוק שנולד אחר י"ב שעות ערב שבת ועבר כשיעור חצי שעה אחר הי"ב וקריאת אקשם נמאזי אם מניחים אותו ליום ראשון וכו' וסוף דבר כתב דהנכון כמנהג ערי קדשנו ארץ ישראל וכהוראת הרב בית דוד ועיין בספר זכות אבות סי' כ"ד דף ל"ג ע"ב עכ"ד וחידוש הוא שהרב מר בריה לא זכר בזה את הרב זכור לאברהם במערכת שבת בערך מילה ועיין בעיקרי הד"ט שציין שם והאריכו הפוסקים בדין זה בא"ח סי' של"א וביו"ד סי' רס"ו ורבני דורנו יצ"ו בספר כורת הברית לידידי הגאבד"ק אהליפוליא בסי' רס"ו ס"ק כ"ה ומשנה ברורה לידידי הגאבד"ק ראדין יצ"ו הביאו סברות הפוסקים בעניינים אלו וגם ידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בספר ארחות חיים שנדפס מקרוב ציין הרבה בזה בסי' של"א לך נא ראה:

ובספק אם הוא יום או בין השמשות שכתב הרב מגן אברהם בריש סי' רס"א בשם הרב בית חדש דאסור משום דהוי ספק מחסרון ידיעה או משום דהוי ספק ספקא משם אחד דהא בין השמשות גופיה ספק יום הוא עיין להרב מחצית השקל שם הנה השגתי ספר מנחת קנאות (חדש נדפס שנת תרנ"ד) וראיתי בדף מ"ו ע"ג שכתב בשם ר"ח או"ז ורבינו חיים אור זרוע) סי' ר"ל שכתב דספק יום ספק בין השמשות הוא ספק ספקא גמור עי"ש עכ"ל:

ועל החקירה שהבאתי בנדפס שם על יום טוב של ראש השנה וסוכות שחל בשבת למה לא תקנו לתקוע וליטול בבין השמשות דהא לא גזרו שבות בבין השמשות ויישבתי על פי דעת הסוברים דהא דלא גזרו שבות בבין השמשות אינו אלא בבין השמשות דעיולי יומא עי"ש ואכתי צריכים אנו למודעי לדעת הסוברים דלא שאני בין בין השמשות דעיולי יומא לדאפוקי יומא והיא הסכמת רבני האחרונים וצריך לומר כיון דבין השמשות הזמן קצר ואם היו מתקנים לתקוע וליטול בבין השמשות מתוך שאדם בהול לקיים המצוה קרוב לודאי שיבואו לידי חילול שבת דאדם בהול לקיים המצוה ויקדימו להוליך השופר והלולב אצל בקי כדי שלא יעבור זמן המצוה ביני וביני ועתה ראיתי בס' אזן אהרן לרבין חסידא בעל ספר כפי אהרן במערכת השי"ן אות כ"ב שהביא חקירה זו (שהזכרתי בפנים למה לא תקנו לתקוע וליטול בבין השמשות וכו') בשם הרב שלחנו של אברהם בקונטריס מצות כהונה סי' ל"ה והרב המחבר כתב דאין מקום לחקירה זו דממה נפשך אם בין השמשות יום הוא אסור משום גזרה דרבה ואם הוא לילה אם כן אינו זמן תקיעה ונטילה ובעלמא דשרי שבות בבין השמשות הוא דתלינן שכבר הוא לילה והוא חול מה שאין כן הכא אם ניתלי לומר שהוא לילה אין שום מצוה אלו תורף דב"ק ולא נתקררה דעתי העניה בישוב זה דכיון דסוף סוף בין השמשות ספק הוא לנו אם הוא יום או לילה ומסורת בידינו דלא גזרו שבות בבין השמשות היה לנו לתקוע בו ולא נחוש לגזרה דרבה דלא גזרו גזרה דרבה אלא על זמן שהוא יום בודאי ולא על זמן בין השמשות כמו בשאר גזרות שאנו אומרים דלא גזרו אלא לזמן שהוא ודאי שבת ולא על זמן שהוא ספק עיין רש"י בשבת ד' ח' ע"ב ד"ה ורבי היא דשבות שגזרו חכמים באיסורי שבת לא גזרו אלא בשבת ודאי ולא בין השמשות וכיון דספיקא דאורייתא לחומרא היה לנו לתקוע בו מספק אולי הוא יום לכן יותר נכון מה שכתבתי אני הדל והבוחר יבחר:

וזאת להודיע כי אחר שנים רבות הנה בשנת תרנ"ח קבלתי מכתב מידידי הרה"ג אבד"ק וולניצא מח"ס ברית אבות יצ"ו ובו תמה על חקירה הלזו וכיונה דעתו לדעת רבין חסידא בספר אזן אהרן הנ"ל (דממה נפשך אם הוא יום אסור מגזרה דרבה ואם א לילה אינו זמן תקיעה וכו' אלו תורף דבריו על טוב יזכר שמו) והנראה לעניות דעתי כתבתי והנה ספר שלחנו של אברהם לא ראיתי מעודי והייתי משתוקק לידע מאי אמר מר לחקירתו ועתה בשנת סת"ר לי בהיותי פה עיה"ק חברון תוב"ב שמעתי שנמצא הספר היקר הזה שלחתי אחריו וראיתי (בד"ה והנה ובסוף ד"ה וראיתי) שיישב חקירתו על פי מה שהכריח ח מכמה מקומות דהא דלא גזרו שבות בבין השמשות היינו דוקא בעיולי יומא אבל באפוקי יומא גזרו ולא פניתי לעיין בראיותיו ותיתי לי שכיונתי לדעתו הגדולה שכן כתבתי בנדפס אלא שאין כן דעת רבנן בתראי אלא לא שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי ולדידהו צריכים ליישב כדכתב רבין חסידא באזן אהרן או כמו שכתבתי אני הדל:

עוד כתב הרב שלחנו של אברהם ליישב לחקירתו על פי מה שנראה מדברי רש"י בעירובין ד' ל"ה ע"א בד"ה ובעי סכינא דדוקא בשבות אחד הוא דלא גזרו אבל בשני שבותין גזרו ולהכי בלולב דאיכא שני שבותין א) איסור טילטול ב) גזרה דהולכת ארבע אמות כדאיתא בריש פרק לולב וערבה משום הכי גזרו וכן בתקיעת שופר איכא שני שבותין א) משום תיקון כלי שיר ב) משום גזרה דהולכת ארבע אמות משום הכי גזרו ובהכי ניחא שהוצרכו בגמרא לטעמא דגזרה דרבה ולא סגי לן בטעמא דמשום תיקון כלי שיר כדי לאסור אף בבין השמשות ועיין פרי חדש סי' תקפ"ח ובשער המלך הלכות שופר דף פ"ו ע"ד ושוב הצריך עיון דברי רש"י הנ"ל דמסוגיא דעירובין ד' ל"ב ע"ב מוכח דלא גזרו בבין השמשות דפריך והא משתמש באילן ומשני רבי היא דלא גזרו שבות בבין השמשות וכתב רש"י והוא הדין דהוה מצי למומר והא מפי מכרמלית לרשות הרבים אלא דחדא מנייהו נקט ומוכח דלפום שינויא דגמרא אף על גב דתרי שבותי נינהו דמשתמש באילן ומפיק מכרמלית לרשות הרבים לא גזרו בבין השמשות ואף למה שכתבו התוספות דהוה מצי למימר דקאי בכרמלית היינו דהמקשן לא מצי לאקשויי אבל למסקנא ניחא אפילו ברשות הרבים כדקאמר באילן העומד ברשות הרבים וצריך עיון עכ"ל:

והנה לפי מה שהצריך עיון דברי רש"י אזדא ליה הישוב השני שכתב הרב לחקירתו כמובן אמנם באמת נראה לקיים דברי קדשו על פי מה שהסביר הגאון אבן העוזר בסוגיא דעירובין ד' ל"ה והבאתי תורף דבריו בקיצור בשדי חמד מערכת האל"ף אות רפ"ג (בד"ה עוד ראיתי כלל) כפי מה שראיתי דבריו בשו"ת רבינו עקיבא ועתה שנמצא בידי הספר היקר הזה אעתיק דב"ק בס"ד והוא ששם על דברי התוספות בד"ה בעי סכינא כתב ליישב דברי רש"י וז"ל ולפע"ד נראה דרש"י סובר דדוקא בחד שבות לא גזרו בבין השמשות אבל על שני שבותין גזרו בבין השמשות נמי וכן כתב רבינו עובדיה בפרק ג' משנה ג' דבשני שבותין גזרו בבין השמשות לכולי עלמא לכן לרבי אליעזר דאיכא לדידיה שני שבותין שבות דמטלטל ושבות דמחזי כסותר ובונה דיעבור שני שבותין בפעם אחת ודאי גזרו בבין השמשות ומתורץ קושית התוספות בדף ל"ד ד"ה והא אמר וכו' דהוה מצי לאוקומי כרבי וכו' דשם יש שני שבותין שבות דמיחזי כסותר ושבות דמוקצה והרי בברייתא בפרק המביא דף ל"א ע"ב אמרו ומודים חכמים בחותמות שבקרקע דביום טוב שרי לחתוך הרי דשייך סתירה באוירא דלבני יותר מחותמות שבקרקע ובחותמות קימא לן בשבת דאסור משום סתירה אם כן קל וחומר באוירא דלבני דשייך ביה סתירה ומתורץ דברי הטור א"ח סי' שצ"ו שפסק דבאוירא דלבני אסור לסתור ותמהו עליו ולפי מה שכתבתי פסק הטור כרש"י ומה שמקשים העולם על הרבינו עובדיא הנ"ל מהא דלעיל דף ל"ב ע"ב גבי למטה מעשרה על האילן דעירובו עירוב מבואר שם ברש"י ובתוספות דיש שני שבותין א) שמשתמש באילן ב) דמפיק מכרמלית לרשות הרבים ואפילו הכי לא גזרו שם בבין השמשות לא קשיא מידי דדוקא כששני השבותין באים בבת אחת ממש כהא דלעיל דמחזי כסותר וגם אז מטלטל המוקצה ועובר על שני השבותין ביחד בזה גזרי בבין השמשות אבל לעיל בשעה שנוטל עירובו ועוקרו מהאילן ומשתמש במחובר עדין לא עבר על שבות השני דהוצאה מכרמלית לרשות הרבים דהא ודאי עקירה בלא הנחה מן הכרמלית אפילו משום שבות ליכא אלא בשעה שמוציאו לרשות הרבים והניחו שם אז קעבר על שבות דמכרמלית לרשות הרבים ואז תו אין משתמש במחובר לכן כיון דשני השבותים אין באים בבת אחת אלא בזה אחר זה לא גזרו בזה בבין השמשות ועל כל שבות הבא לבדו לא גזרו בבין השמשות ובמס' ביצה דף י"ח הוכחתי שכן דעת רש"י דבשני שבותין גזרו בבין השמשות עכ"ל:

הנך רואה דקושית הרב שלחנו של אברהם על רש"י היא קושית העולם על רבינו עובדיה והרב אבן העוזר יישב הקושיא על פי מה שכתב לחלק בין שני שבותים הבאים בבת אחת ממש דבזה גזרו בבין השמשות לשני שבותים הבאים בזה אחר זה דבזה לא גזרו בבין השמשות וכדבריו כתב הרב תפארת ישראל בפירוש המשנה דעירובין פרק ג' משנה ג' במאי דתנן נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב ופירש כמסקנת הגמרא דמיירי דהדלת קשור בחבלים לתנא קמא הוי עירוב מדאין צריך רק לחתוך החבלים ליטול עירובו בין השמשות ואף דהכא מיירי במגדל מחזיק ארבעים סאה (דאם לא כן פשיטא דמותר לחתכם) ואם כן הוי כאהל וחותמות שבקרקע אסור לחתכם (כביצה ל"א) על כל פנים אינו אלא שבות מדדמי לסותר שהרי אינו סותר בנין ממש ולא גזרו אשבות בבין השמשות ולרבי אליעזר על כל פנים טילטול הסכין לחתוך החבל שלא לצורך היתר הוה ליה נמי שבות ובשני שבותין גזרו בבין השמשות וסיים על זה וז"ל ואף על גב דלעיל גבי אילן נמי הוי שני שבותים שבות דשימוש באילן דאסור ליקח מהמונח שם (כבסימן של"ו סעיף א') ושבות דהוצאה מכרמלית לרשות הרבים נראה דבשלמא התם לא מתחייב על השימוש באילן משום דהוציא מרשות הרבים לכרמלית ולא על ההוצאה משום שהשתמש באילן ולפי שלא עבר על שני השבותין ברגע אחד ולהכי כל חד וחד לחודיה לצורך מצוה עשאו ושרי דהוי כעושה שני שבותין בשבת אחד וכל חד וחד לצורך מצוה מה שאין כן הכא שני השבותין שעובר תלוים זה בזה דמשום שלוקח הסכין לחתוך החבל הוי לקיחת הסכין גם כן שבות מלבד חתיכת החבל גופיה שהוא גם כן שבות ולפיכך הוה ליה כאילו עבר עליהן ברגע אחד בכי האי גוונא סבירא ליה לר' אליעזר דגזרו עליו בין השמשות ועיין בתשובות שער אפרים סי' כ"ו עכ"ל ומה שכתב ולרבי אליעזר וכו' במחילת כבוד תורתו נראה שאין הלשון מדוקדק יפה דמשמעות לשון זה הוא דרק ר' אליעזר הוא דסובר דבכי האי גוונא דאיכא שני שבותין גזרו אבל תנא קמא לא סבירא ליה הכי וזה אינו דלתנא קמא נמי היכא דאיכא שני שבותים גזרו בבין השמשות אלא דהכא סבירא ליה דליכא שני שבותים דהא סבירא ליה כר' יוסי דאמר כל הכלים ניטלים בשבת כדמסקינן בש"ס דבהכי פליגי תנא קמא ור' אליעזר דרבי אליעזר סבירא ליה כר' נחמיה דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו ולכן לקיחת הסכין הוי שבות מלבד השבות דחיתוך ולכן גזרו כיון דאיכא שני שבותים ולתנא קמא ליכא שבות דטילטול הסכין דכל הכלים ניטלים בשבת וליכא אלא שבות דחתיכה ובחד שבות לא גזרו אבל אם היו שני שבותין גם לתנא קמא היה אסור משום שעל שני שבותין גזרו ולכן היה לו לבאר דלתנא קמא ליכא שני שבותין דהסכין מותר לטלטלו ולהכי לא גזרו וכן כתב מפורש הגאון אבן העוזר דבשני שבותין לכולי עלמא גזרו בבין השמשות כמו שהעתקתי דבריו למעלה וכן ראיתי בספר זכרון יהודה על המשניות להגאבד"ק עיר ישן על דברי הרבינו עובדיא הנ"ל שכתב שרבינו עקיבא בחידושיו על המשניות תמה עליו דהא ברישא נמי בנתנו באילן יש שני שבותים דמוציא מכרמלית לרשות הרבים ומשתמש באילן וכתב הוא ליישב דיש לחלק דהכא (בנתנו במגדל) הוו שני שבותין בבת אחת דבשעה שחותך החבלים מטלטל הסכין בשעת חיתוך מה שאין כן באילן דהוו שבותין נפרדין דבשעה שמשתמש באילן אינו מטלטל לרשות הרבי' ובשעה שמטלטל לרה"ר אינו משתמש באילן הוו כשבות אחד דלא גזרו בבין השמשות עכ"ל הרי שכתב לחלק בזה בסתם ולא אליבא דרבי אליעזר דוקא כדמשמע מדברי הרב תפארת ישראל:

הן אמת דמדברי הגאון שער אפרים בסי' כ"ו (שציין בתפארת ישראל) נראה בעליל שהבין בדברי הרבינו עובדיא כמו שהבין הרב תפארת ישראל שכתב וז"ל שאלה כו' איתא במשנה דעירובין בפ' בכל מערבין נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב רבי אליעזר אומר אין זה עירוב וכתב הרב מברטנורה דפליגי היכא דמנעל קטיר במיתנא ובעי סכינא למפסקיה דצריך ליהוי שני שבותים דהיינו טילטול הסכין וחתיכת החבל דמקלקל אינו אלא שבות תנא קמא סבר שהוא מותר דדבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ור' אליעזר סבר אף דסבר רבי דדבר שהוא משום שבות לא גזרו הא בשבות אחד אבל כאן שני שבותים הם ופליאה נשגבה מי הגיד להרב לחלק בין שבות אחד לשני שבותין הלא במשנה שם גבי נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אינו עירוב למטה מעשרה טפחים הרי זה עירוב ושקיל וטרי בגמרא והא קא משתמש באילן עד אמר רבה לעולם וכו' כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בבין השמשות והקשה רש"י למה לא פריך הגמרא מכרמלית לרשות הרבים דלמטה מעשרה הוא כרמלית אלא דחדא מתרי פירכי נקט ובתירוץ אחד יתיישבו שניהם אם כן הרי בהדיא דסבר רבי אף בשני שבותין לא גזרו דכאן שני שבותין הם משתמש באילן ומוציא מכרמלית לרשות הרבים והשיב וכו' עי"ש הרי שכתב בשם רבינו עובדיא דפליגי בכשיש שני שבותים דלתנא קמא אף בשני שבותין סובר רבי דלא גזרו בבין השמשות ולרבי אליעזר דוקא בשבות אחד דלא גזרו אבל בשני שבותין גזרו והיינו כדמשמע מדברי הרב תפארת ישראל אמנם לדעתי העניה לשון רבינו עובדיא מורה באצבע שכונתו לומר דבשני שבותין כולי עלמא מודו דגזרו בבין השמשות שהרי כתב וז"ל נתנו במגדל וכו' הרי זה עירוב וכגון שהמנעול קשור בחוטין וחבלין שאם לא ימצא המפתח אי אפשר לחתכו אלא בסכין תנא קמא סבר הואיל ואפשר לפתוח על ידי שיחתוך החבלים בסכין אין כאן איסור סקילה אלא איסור שבות דמקלקל הוא בחתיכת החבלים וכל המקלקלים פטורים ואיסור שבות שבין השמשות בשעת קניית העירוב לא גזרו בו כדאמרן הלכך הוי עירוב דמצי מייתי סכין וחותך לחבלים ושקיל לעירוביה ור' אליעזר סבר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו ואסור לטלטל הסכין כדי לחתוך החבלים שאין תשמישו אלא לחתוך האוכלים והואיל ואיכא תרתי טלטול הסכין וחתיכת החבלים אפילו לרבי דאמר דבר שהוא משום שבות לא גזרו בבין השמשות בכי האי גוונא מודה דגזרו עכ"ל הרי לא הזכיר דאיכא תרי שבותין אלא בסברת ר' אליעזר ומוכח דלתנא קמא ליכא אלא חד שבות ומשום הכי הוא דאמר הרי זה עירוב כיון דאינו אלא שבות אחד ולא גזרו שבות בבין השמשות ואין הכי נמי דבדאיכא תרי שבותי גם הוא מודה דגזרו בבין השמשות:

ועל כל פנים גם הרב תפארת ישראל בחלקות ישית בהא דבשני שבותים גזרו דהיינו דוקא כששני השבותים באים בבת אחת ממש דבהכי לא קשיא מההיא דנתנו באילן כאמור ומעתה מה שיישב הרב שלחנו של אברהם לחקירתו על פ"ה מה שנראה מדברי רש"י דבשני שבותין גזרו בבין השמשות (וחידוש הוא שלא ראה שכן כתב מפורש רבינו עובדיא כנ"ל) הנה נכון דבנטילת לולב איכא שני שבותין דהיינו טילטול הלולב כמו שכתבו התוספות בסוגיא דריש פרק לולב וערבה שרמז הרב עי"ש בד"ה טילטול בעלמא אף על גב דחזי למצוה שייך ביה איסור מוקצה לטילטול מאחר שאין עשוי כלי וכו' ובו בפרק עובר אאיסור דנטילה גם משום גזרה דרבה וכיון דאיכא תרי שבותי גזרינן אף בבין השמשות וכן בתקיעת שופר אף שהוא כלי ואין בו איסור טילטול מצד עצמו מכל מקום כשתוקע בו יש בו שני שבותין א) משום מתקן כלי שיר כמו שכתב מרן הפרי חדש בסוף סי' תקפ"ח סעיף ה' בשם הרא"ש ולא מצאתי דברי הרא"ש וכמדומה לי שצריך להיות הרא"ם במקום הרא"ש ב) מה שאסרו משום גזרה דרבה ולכן אי אפשר לתקן לתקוע בבין השמשות דבשני שבותין גזרו בבין השמשות:

אלא דאין ישוב זה עולה יפה לא לדעת התוספות ולא לדעת הגאונים פרי חדש ושער המלך כמו שאבאר והוא שמתבאר מדברי התוספות בעירובין ד' ל"ה ד"ה בעי סכינא במה שכתבו לדחות פירוש רש"י וכתבו ואינו נראה דכי נמי סבר ר' אליעזר כר' נחמיה שרי דטילטול סכין לא אסיר אלא מדרבנן עכ"ל דסברי דכי אמרינן דלא גזרו שבות בבין השמשות היינו אפילו שני שבותים דלא כדמשמע מדברי רש"י ואם כן מה שכתב הרב ליישב חקירתו אינו מן הישוב לדעת התוספות וגם לדעת הרבנים פרי חדש ושער המלך אינה מתיישבת חקירתו שהרי הרב פרי חדש בסי' תקפ"ח הנ"ל הביא קושית הרא"ם דגם ביום טוב היה להם לבטל תקיעת שופר משום גזרה שמא יתקן כלי ויש כח בידם לבטל דבר תורה בשב ואל תעשה והביא מה שתירץ הרא"ם ולא נחה דעתו בתירוצו ולכן כתב ועיקר הקושיא ליתא שהרי לא מצינו שבית דין יעקרו מצוה אחת מן התורה לגמרי שיאמרו שלא יתקעו שופר לעולם וכי תימא מטעמא שמא יתקן כלי שיר נגזור מיהא בראש השנה שחל בשבת דלא מיתעקרא מצות שופר לגמרי דהא מיקיימא מצות שופר בשאר שנים ולמה לי טעמא משום גזרה דרבה לא קשיא מידי דאם כן מיחזי מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא דביום טוב לא גזרו וביום טוב שחל בשבת גזרו עם כי הטעם דשייך בשבת שייך ביום טוב ולהכי איצטריכינן לטעמא דגזרה דרבה דשייכה בשבת ולא ביום טוב עכ"ל הרי דסבירא ליה דבשופר לא שייכא טעמא דכלי שיר שאם כן גם בחול היה אסור כי היכי דלא ליחזי כחוכא וכו' ואין לנו אלא טעמא דגזרה דרבה ואם כן אין כאן אלא שבות אחד והיה לנו להתיר תקיעת שופר בבין השמשות והרב שער המלך (שציין בשלחנו של אברהם) שקיל וטרי בדברי הרב פרי חדש שהרי בית שמאי ור' עקיבא לית להו מתוך והוצאה ביום טוב אסורה ואפילו הכי סברי דבשבת אסרו משום גזרה דרבה ולא ביום טוב אף על גב דלדידהו הגזרה שייכא גם ביום טוב וכו' ולכן כתב דיותר נכון מה שכתב הרב טורי זהב בסי' תקפ"ח סק"ה דשופר כיון שלא ניתן לשיר אלא למצוה לא גזרו ועיין בתוספות ריש פרק החליל ד"ה ורבנן שכתבו דבשופר לא שייך למיגזר שמא יתקן כלי שיר דלא בעי תיקון כל כך עי"ש ודוק עכ"ל הרי דבין למר ובין למר בשופר ליתא לגזרת תיקון כל שיר ולא נשאר אלא גזרה דרבה לחודא וכיון דליכא אלא שבות החד היה אפשר לתקוע בבין השמשות וישובו של הרב שלחנו של אברהם אינו אלא לדברי הרא"ם דגם בשופר איכא משום כלי שיר ועל פי שיטת רש"י ורבינו עובדיא דבשני שבותין גזרו בבין השמשות:

ואף לדעת הרא"ם בצירוף שיטת רש"י וכו' דבשני שבותין גזרו אינו מוסכם ישוב זה לפי מה שהביא הרב שער אפרים בסוף סי' כ"ו הנ"ל ששמע בשם הגאון מוהר"ר העשיל לחלק בין שבותים לשבותים שהשבותים דנתנו באילן הם מיד בעשיית המצוה דהיינו בנטילת העירוב הוא עובר על שני שבותין דהיינו שמשתמש באילן ומוציא מכרמלית לרשות הרבים אבל גבי נתנו במגדל הוא עובר על שבות דטילטול הסכין קודם שיעשה מצוה לכן בשני שבותים כאלו מודה רבי דגזרו בבין השמשות ולפי חילוק זה נראה דבתקיעת שופר שעובר השני שבותין בשעת עשיית המצוה דבשעה שתוקע עובר אגזרה דתיקון כלי שיר ואגזרה דהולכת ארבע אמות נראה דהדין נותן דאף שהם שני שבותים לא גזרו עליו בבין השמשות והרב שער אפרים סיים על שמועה זו ואמר ואין זה אמת ורש"י יכול לסבור זה הפשט לפי שהתוספות מקשים כאן קושיא על רש"י וצריך עיון ודוק עכ"ל ולא זכיתי להבין למה אין זה אמת והלא החילוק נראה נכון ונובע מדברי הרא"ם שהביא הרב פרי חדש בסי' תקפ"ח סעיף ה' שעל מה שהקשה מדוע לא אסרו התקיעה אף בחול משום גזרה דמתקן כלי שיר השייכה גם ביום טוב כתב ליישב דלא אמרינן דבשב ואל תעשה יכולים לבטל דברי תורה אלא היכא דליכא הכשר מצוה כמו ההיא דשופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל וכו' דבעידנא דעקר שבות דדבריהם לא מיקיים העשה אבל באיסור תקיעת שופר שהוא משום שמא יתקן כלי שיר דבעידנא דמיעקר איסורא דרבנן מקיים עשה דשופר אין אומרים בזה שב ואל תעשה שאני והרב פרי חדש דחה דבריו משום דמוכח בפרק האשה רבה בשמעתתא דבית דין מתנים לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה דאף דהעשה והשבות באים בבת אחת בית דין מתנים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה ומדבריו נלמוד דהסברא היא נכונה לחלק בין זה לזה אלא דלמאי דאיירי הרא"ם מצינו סתירה בש"ס אבל לגבי שני שבותין לגזור בבין השמשות דלא מצינו סתירה לחילוק זה שפיר מצינן לחלק כדברי הגאון מוהר"ר העשיל הנ"ל ובקשתי מידידי הרב הכולל מוהר"ר רבינו חאסון יצ"ו שיעיין בדברי הגאון שער אפרים להבין מה שכתב שאין זה אמת וכו' ונעתר לבקשתי ואלה דבריו:

במאי דבדיק לן כת"ר בדברי הרב שער אפרים סוף סי' כ"ו דאמאי כתב אבל אין זה אמת ונראה לע"ד דכונתו דאין לומר דטעם דמגדל הוא דעובר על שבות קודם שום מצוה שהרי רבינו עובדיא כתב שהטעם הוא משום דאיכא תרתי ואם הוא דאין לעבור על שבות קודם המצוה למה הוצרך לומר דאיכא שני שבותין אף אילו היה שבות אחד כיון דעובר השבות קודם המצוה גזרו דאין סברא לומר דכשהוא שבות אחד אף דאינו בעת עשיית המצוה לא גזרו אבל בשני שבותין אם הם בעת עשיית המצוה לא גזרו וכשאחד מהם עובר קודם המצוה גזרו ומכח זה אמר אבל אין זה אמת אבל לרש"י דעירובין דף ל"ה דלא פירש טעם ר' אליעזר דהוא משום שני שבותין ועל זה הקשו התוספות עליו יוכל לסבור דהטעם הוא דכיון דעובר השבות דטלטול קודם המצוה גזרו אף אילו היה שבות אחד ואם יהיה בעת עשיית המצוה לא גזרו אף בשני שבותין (לא אכחד דזה הוא לפי סברתו כמובן משטח דבריו דשבות דטלטול הסכין הוא דהוי קודם המצוה אבל חתיכת החבלים נחשב בעת עשיית המצוה ועל זה קאמר דלרש"י יוכל לסבור דכשהוא בעת עשיית המצוה כפסיקת חבלים לא גזרו אבל טילטול הסכין דאינו בעת עשיית המצוה גזרו אבל הנראה דגם חתיכת החבלים הוי קודם המצוה ואם כן אף רש"י לא יוכל לסבור חילוק זה דאם כן למה הוצרך הש"ס לומר דר' אליעזר סבר כר' נחמיה אף אילו היה דוקא שבות דפסיקת חבלים כיון דאינו בעת עשיית המצוה גזרו) זה נראה לענ"ד בכוונת דבריו אם יראה בעיני כבוד הדר"ג כ"ק ואם לאו יפרר ויזרה לרוח עכ"ד יצ"ו:

ולי הדל נראה דמסוגיא דעירובין ד' ל"ה ע"א מוכח כנגד היסוד של ידידי הרב הנ"ל יצ"ו (דאמר דמסתברא דאם השבות הוא קודם עשיית המצוה אף בשבות גזרו) והוא דבמאי דתנן נפל עליו גל אינו עירוב אמרינן בש"ס קא סלקא דעתין אי בעי מצי שקיל ליה ומתניתין דלא כרבי דאמר דלא גזרו שבות בין השמשות דהא שבות בעלמא הוא טילטול אבנים ודחי אפילו תימא כרבי דבעי מרא וחצינא דהוא מלאכה ולא שבות וכן פירשה למתניתין רבינו עובדיא שם והא הכא השבות דטילטול אבנים הוא קודם עשיית המצוה ואמרינן דלרבי לא גזרו בבין השמשות וכן מתבאר מדברי רש"י בפרק במה מדליקין במאי דתנן בדף ל"ד בספק חשיכה אין מעשרין את הודאי שכתב אף על גב דשבות בעלמא הוא קסבר גזרו על השבות בבין השמשות וכתב מרן הבית יוסף בסי' רס"א דהוצרך רש"י לאוקומא כמאן דאמר דגזרו בבין השמשות משום דמתניתין קשיתיה דקתני סתמא אין מעשרין את הודאי משמע בשום גוונא אפילו לצורך מצוה או שהיה טרוד גזרו משום הכי אוקמה כמאן דאמר גזרו עי"ש והרי התם השבות דהפרשת המעשר נעשה קודם המצוה ומוקמינן למתניתין דלא כרבי אלמא דלרבי גם כשעובר על השבות קודם המצוה כל שהוא עושה השבות לצורך מצוה לא גזרו והמעיין בדברי הפוסקים בסי' שמ"ב ישר יחזה דהא דקימא לן דלא גזרו שבות בבין השמשות במקום מצוה היינו אף דהשבות נעשה קודם קיום המצוה ואם כן שפיר מצינן למימר אליבא דרבי דאף דבשבות אחד לחודיה לא גזרו בבין השמשות אף אם השבות הוא קודם המצוה מכל מקום בתרי שבותין כי האי גוונא גזרו אבל בשני שבותין שהם בשעת עשיית המצוה כההיא דנתנו באילן לא גזרו אליבא דרבי וכדאמר מר רבינו העשיל:

ואחר איזה ימים הביא לי ידידי הרב מוהר"ח הנ"ל יצ"ו מילואים לדבריו ועם כי יודע גם הוא שלא אוכל כעת לעיין במילי דמר חפץ חיים לעשות רצונו ואתן להעתיק דבריו הנכוחים ואלה דבריו:

הגם וכו' מכל מקום תורה היא וללמוד אני צריך ובטוהר לבו סמיכנא שעושה את שאינו זוכה כזוכה. וזה אחלי הנה מה שהביא ראיה הדר"ג דבשבות אחד אף דאינו בעת המצוה לא גזרו. אנכי הדל כבר העירותי בזה מסוגיא דמגדל עצמה דמוכח ממנה דבשבות אחד גם דאינו בעת עשייה לא גזרו מדהוצרך לומר דרבי אליעזר סובר כר' נחמיה (ועיין מהרש"א על רש"י ביצה דף י"ט ד"ה מידע הובא בשער המלך פ"א מהלכות עירובין ועיין ערוך השלחן ריש סימן רס"א) ומה שלא העירותי בזה דכפי זה למה כתב הרב שער אפרים דתירוץ הגאון מוה' העשל בעד רבינו עובדיה אינו אמת דעתה נפל מה שכתבתי דהכוונה דאם כן למה הוצרך לומר דאיכא שני שבותין דהרי הוצרך לומר דאיכא שני שבותין דבשבות אחד אף דאינו בעת המצוה לא גזרו כמו שכתבנו. היינו דאפילו הכי נוכל לומר דסובר הרב שער אפרים דכמו בשבות אחד אף שאינו בעת המצוה לא גזרו כן נמי אילו היה שני שבותין מותרין היה מותר אף קודם המצוה דאין סברא לומר דכשהוא שבות אחד אף דאינו בעת עשיית המצוה לא גזרו אבל בשני שבותין אם הם בעת עשיית המצוה לא גזרו וקודם המצוה גזרו אלא ודאי דסובר רבינו עובדיא דשני שבותין לעולם אסור ומכח זה אמר אבל אין זה אמת אלא דהקשיתי דאם כן איך כתב דרש"י יסבור חילוק הרב העשל דאם נאמר בדעת רש"י דסובר אף בשבות אחד אם הוא קודם המצוה גזרו. אם כן למה הוצרך הש"ס לומר דרבי אליעזר סובר כרבי נחמיה אף אילו היה דוקא שבות דפסיקת חבלים כיון דאינו בעת המצוה גזרו וגם מאי טעמא דתנא קמא:

ואעתיק מה שישבתי בזה דסובר הרב שער אפרים דפסיקת חבלים כיון שהוא עסוק בתיקון ליקח העירוב באופן זה לא גזרו וכן גבי נפל עליו גל דקאמר הש"ס מתני' דלא כרבי אבל טלטול הסכין דהוי קודם זה גזרו ומה שהוצרך רש"י לפרש גבי נפל גל דהוי מלאכה ולא אמר דאין לטלטל המרא וחצינא דהוי קודם מצוה צריך לומר דזה נקרא לצורך גופו ליקח הפת ולפיכך מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור ואף שהצדק עם הדר"ג דלא ניחא ליה בזה החילוק מכל מקום דברי שער אפרים מורים כן דכתב דטילטול הסכין הוא דהוי קודם ומשמע דפתיחת המגדל הוי בעת המצוה ולכן כתב דלרש"י דלא כתב שני שבותין נוכל לומר דאף בשבות אחד אם עובר השבות קודם המצוה גזרו ומה שהוצרך לומר הש"ס דרבי אליעזר סובר כרבי נחמיה היינו דשבות דפסיקת חבלים כיון שהוא עסוק בתיקון ליקח העירוב באופן זה לא גזרו:

ועיין יד אפרים סי' ת"ט שהביא דברי הרב שער אפרים אלו וקשה דזה אינו אליבא דהלכתא דמותר לטלטל הסכין וצ"ל דכתבו דמזה נתלמד דאם יהיה איזה אופן דהוי השבות קודם גזרו על כל פנים יש קצת הוכחה מרהיטת דבריו ד"ה בין דאף אם יהיה שבות אחד כשהוא קודם המצוה גזרו:

ועיין נזר ישראל סימן נ"ח חלק ב' בליקוטי רימ"א ס"ק י' שהעתיק דברי היד אפרים אלו והחליף במקום הכתוב ביד אפרים שבאילן השבותין בעת עשיית המצוה כתוב שם השבות:

ועיין נתיבי רש"י לעירובין דף ל"ה על תוספות ד"ה בעי סכינא שכתב דסובר רש"י דתרי שבותי לא התיר רבי ועוד שבות דעירוב עצמו התירו ולא שבות מכשירי עירוב ע"כ נראה מדבריו דאפילו לו בשבות אחד במכשירין גזרו וגם צריך לומר דסובר דפסיקת חבלים לא הוי מכשירין דאם לא כן מאי טעמא דרבנן אי נמי נוכל לומר דמה שכתב הרב שער אפרים דאין זה אמת היינו דהיה לו לרבינו עובדיה לפרש דשני שבותין דגזרו הוא כשהוא קודם המצוה ומדסתם משמע דאף דהוא בעת המצוה גזרו:

וראיתי בספר ישועות יעקב סי' ש"ז ס"ק ז' שכתב וזה תורף דבריו לכאורה יש ראיה לדברי הרבינו עובדיא דבתוס' בשבת ריש דף קנ"ה תירצו דאתיא כרבי וכו' ומזה מבואר דשיטת רבותינו בעלי התוספות כדעת הרבינו עובדיא. ואמנם בעירובין אהך דאילן הקשו הוה מצי לאקשויי למטה מעשרה אמאי עירובו עירוב הא מפיק מכרמלית לרשות הרבים וכתבו דבאמת הוה מצי לאקשויי הכי וקשה דאם כן מאי משנו דאתיא כרבי הא יש כאן שני שבותין ובשני שבותין מודה רבי ועל כרחך דלא כדעת רבינו עובדיא ואמנם לפי זה דברי התוספות סותרים זה את זה ואמרתי דבר נחמד דבעושה שני שבותין נפרדין וכו' יוכל לעשות שנים גם כן כיון שכל אחד לעצמו אין בו רק שבות אחד ואם כן בעת שמשתמש באילן לטלטל העירוב יוכל להיות שלא יוציא אותו לרשות הרבים ואין כאן רק שבות השתמשות באילן ואמנם כשהשני שבותין באין כאחד אז אסור וכו' (ק"ק במגדל גם כן דמיירי רבינו עובדיא אין שבותין באין כאחד שהרי מתחילה מטלטל הסכין ואחר כך כשחותך עושה איסור החתיכה ואיסור טלטול לא יש באותה שעה כיון שהיה בידו מותר לטלטל יותר לפי סברתו בסימן ש"ח ס"ק י"א ויש לדחות) וכן מצאתי סברא זו בס' שערי אפרים בשם הגאון מוהר"ר העשל זצ"ל ובזה נבא אל הביאור תוספות שבת דהנה הריטב"א בעירובין כתב דהא דקאמר הש"ס כרבי דלא גזרו על שבות בין השמשות אין הכוונה דאתיא כרבי ומותר להשתמש באילן בין השמשות אלא דאף אם אסור לטלו בין השמשות מכל מקום כיון דלרבי מותר לטלו חזינן דלא חמור בין השמשות כל כך אם כן אף לרבנן לא חשוב הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר וכו' כיון דאינו מפסיק דבר שאסור בין השמשות לכולי עלמא לענין עירוב חשוב הוא ועירובו במקום אחד אף דאסור ליטלו ומעתה אני אומר וכו' עי"ש שתירץ דברי תוספות שבת הנז' בדרך דחוק בהקדמה הנז' ועיין תוספות רעק"א במשנה דמגדל מה שפירש בדברי התוספות דשבת הנז':

והנה מה שכתב דשיטת בעלי התוספות כדעת רבינו עובדיא קשה דאיך נוכל לומר זה דהרי מתוספות עירובין דף ל"ה ד"ה בעי מבואר דסוברים דאף בשני שבותין במגדל לא גזרו לרבי גם מה שחילק בין שני שבותין נפרדין ושכן כתב בשער אפרים וכו' אמת שחילוק זה הובא בספרים ומכללם ביד אהרן סי' שצ"ה אבל השער אפרים לא כתב זה גם מה שכתב בשם הריטב"א דאף לרבנן חשוב הוא ועירובו במקום אחד עיין שם שלא כתב כן אלא כתב משם הראב"ד שלא התיר רבי עצמו לעשות מעשה בשבות דרבנן בין השמשות אלא שעל גבי עירוב הקל לדינו כאילו יכול לעשות כן עי"ש וזה מוכרח בדעתו שהרי לא מצינו דסובר רבי דלא גזרו בבין השמשות אלא בעירוב כמשנתינו ומנ"ל לחלק ביניהם דלרבי מותר ליטלו ולמשנתינו אין מותר ליטלו אלא דלגבי עירוב חשוב הוא ועירובו במקום אחד. את זה כתבתי בעטיו של נחץ וכו' והנני מוקירו ומכבדו כערכו הרם לא יעדי מינן זיויה ויקריה כנפש הצעיר רבינו חנוך חסון:

ועל פי מה שחילקו הגאון אבן העוזר ודעמיה ליישב דברי רבינו עובדיה כנז"ל נראה דאפשר ליישב מה שהקשה הגאון שער המלך בפרק ראשון מהלכות עירובין סוף הלכה כ"ב על דברי רבינו עובדיא הנ"ל וז"ל וקשה מהא דאמרינן שם דף ל' ע"ב סומכוס אומר בחולין וכו' ואילו לנזיר ביין לא פליג מאי טעמא אפשר דאיתשיל אנזירותיה אי הכי תרומה נמי תרומה אם איתשיל עליה הדרא לטבלא וליפרוש עליה ממקום אחר וכו' אלא סומכוס סבר לה כרבנן דרבי דגזרו על שבות בבין השמשות וכתבו התוספות דבנזיר אף שיש שבות לשאול על נזירותו מותר כיון דהוי לצורך שבת שיהא מותר לשתות יין והשתא לדעת רבינו עובדיא הנ"ל דבתרי שבותין גם רבי מודה דגזרו בבין השמשות אמאי קאמר דסומכוס כרבנן הא אפילו כרבי מצי אתי דבתרומה איכא תרי שבותין שבות דשאלה ושבות דהפרשת תרומה דבשלמא גבי נזיר איכא צורך שבת אלא גבי תרומה מה צורך שבת איכא הא אין צריך לאוכלו בשבת וכדכתבו התוספות שם לעיל מזה והרב שער אפרים הקשה עוד על רבינו עובדיא ותירוצו לא יגהה מזור לקושיתינו אם לא שנאמר דסובר רבינו עובדיה דכי היכי דהתירו שאלת נדרים לצורך שבת התירו נמי לצורך מצוה וכיון דאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה אם כן אין כאן אלא שבות הפרשת תרומות ועיין להרב חידושי הלכות שם ודוק עכ"ל גם הרב נחל הערבים בסוגיא דעירובין דף ל"ה על דברי התוספות בד"ה בעי סכינא כתב שהגאון מוהר"א מוילנא בחידושיו למשניות תירץ קושית התוספות דאף לרבי דלא גזרו על שבות בבין השמשות היינו חד שבות וכו' וכדעת רבינו עובדיא אמנם צריך עיון דלעיל ד' ל' דמסיק הש"ס דסומכוס כרבנן דרבי הא כרבי נמי אתי וכו' וכתב דאיכא לתרוצי דניחא לתלמודא למימר דסומכוס כרביה ר' מאיר סבירא ליה (דסומכוס תלמיד ר' מאיר כדאיתא לעיל ד' י"ג ע"ב) ושמעינן לר' מאיר דאית ליה ברירה גבי הלוקח יין מבין הכותים ומיירי בערב שבת בין השמשות עיין בתוספות שם ד"ה מיחל ואם כן לא בעי לתרום דוקא וליכא אלא חד שבות הא דמיתשיל כמו גבי נזיר ביין עכ"ל וקשה דהא בסוגיא דלקמן ד' ל"ב ע"ב מוקמינן לסתם מתניתין דנתנו באילן וכו' כרבי דלא גזרו בבין השמשות וסתם משנה מני ר' מאיר ושמעת מינה דר' מאיר סובר דלא גזרו בבין השמשות ואי הש"ס מיהדר לאוקומי מילתיה דסומכוס כרביה ר' מאיר היכי ניחא ליה למימר דסומכוס סובר כרבנן דרבי דגזרו שבות בבין השמשות והא תינח לרבא ולרב חסדא שם בד' ל"ד ע"ב גבי נתנו בראש הקנה וכו' דאמרי דסתם משנה כרבנן ורישא רבי אם כן מצינו למימר שפיר דדעתיה דר' מאיר כן היא כסתמא בתרא ואתיא דסומכוס כרביה ולא צריכינן למה שהמציא הרב על פי שיטת ר' מאיר דלית ליה ברירה וכו' כמובן אבל לרבינא דמוקי לה כולה כרבי אלמא לדידיה סתם משנה דרישא ודסיפא סברי כרבי וסתם משנה ר"מ ואם כן היכי ניחא ליה לסתמא דש"ס בדף ל' ע"ב למימר דסומכוס ס"ל כרבנן דרבי הא רביה ר' מאיר ס"ל כרבי דלא גזרו בבין השמשות ואף שהגאון מלא הרועים במערכת השי"ן (שבות בין השמשות) כתב דסתם משנה בשבת ד' ל"ד דספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אתיא כרבנן דגזרו על שבות בין השמשות דלא כהסתם משנה דעירובין ד' ל"ב ולהסתם דבעירובין ד' ל"ד כתב דאין הכרח דסבירא ליה כרבי דלא גזרו בבין השמשות רק דרבינא משני דכרבי נמי מצי אתי אבל כרבנן אתי שפיר טפי ואם כן ליכא אלא חד סתמא דשבת כרבנן וחד סתמא דעירובין כרבי ואין לברר הי מנייהו אתיא כרבי מאיר ומצינו למימר דסומכוס מצי סבר דדעתיה דר' מאיר בסתמא דבשבת דגזרו שבות בבין השמשות מכל מקום כבר כתב במלא הרועים דלדעת הפוסקים (והכי נקטינן) דלא התירו שבות בבין השמשות אלא לדבר מצוה יש לומר דמתניתין דשבת אין מעשרין וכו' אתיא כרבי ואפילו הכי אין מעשרין דלאו דבר מצוה הוא וציין לעיין בבית יוסף סי' שי"ב וכנראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות סי' שמ"ב עיין שם ובסי' רס"א מה שכתב מרן הבית יוסף ועי"ש עוד במלא הרועים דנראה מסקנתו דרבי מאיר סבירא ליה כרבנן דרבי דגזרו שבות בבין השמשות ויש לקיים תירוץ הרב נחל הערבים כוותיה ולא מטעמיה אלא דשפיר מצינן למימר דאף על גב דהוה מצי הש"ס למימר דסומכוס כרבי נמי אתיא ניחא ליה למימר דסומכוס כרביה סבירא ליה דגזרו שבות בבין השמשות אלא שכל זה בודאי הוא דוחק ובפרט שנראה שהתוספות לא סבירא להו דרבי מאיר סבירא ליה דגזרו שבות בבין השמשות עי"ש במלא הרועים וכפי הנראה הרב נחל הערבים לא היה בידו בו בפרק ספר שער המלך ולא ראה שקדמו בקושיא זו ותירוץ הרב שער המלך מרווח מתירוצו כמבואר אלא שגם הוא דחוק קצת:

אמנם לפי מה שביארו הגאונים אבן העוזר ותפארת ישראל דהא דאמרינן דבשני שבותין מודה רבי דגזרו בבין השמשות היינו דוקא בשני שבותין הבאים בבת אחת ממש אבל אם הם בזה אחר זה דינם כשבות אחד דלא גזרו ניחא דהכא נמי השני שבותין באים בזה אחר זה דאי אפשר לשניהם שאלה על התרומה והפרשה לעשות כאחת דהאי לחודיה והאי לחודיה ובכי האי גוונא דינם כשבות אחד דלא גזרו אליבא דרבי ולכן הוצרכו בש"ס לומר דסומכוס כרבנן דרבי סבירא ליה דגזרו על שבות בבין השמשות אבל על פי חילוקו של הגאון ר' העשיל אינו מתיישב דהא הכא איכא תרי שבותי וקעבר אשבות קודם המצוה והוה מצי שפיר למימר דכרבי נמי אתיא דבתרי שבותי כי האי גוונא מודה רבי ועי"ש בנחל הערבים שהקשה עוד מסוגיא דדף ל"ב ע"ב הכא באילן הנוטה חוץ לארבע אמות הרי גם שם איכא תרי שבותין דמייתי מכרמלית לרשות הרבים והולכת העירוב פחות פחות מארבע אמות וכתב כלל חדש כדי ליישב קושיותיו וז"ל ואפשר ליישב דהא דאמרינן דבתרי שבותין מודה רבי היינו היכא דהתרי שבותין מוכרח להעשות על ידי אדם אחד כי הכא דמי שיחתוך החבל מוכרח להחזיק הסכין בידו אבל התם אפשר להעשות על ידי שני בני אדם דהאחד יקח מהאילן והאחר יטלטל ובתרומה נמי אפשר דהוא מיתשיל עלה ואיש אחר יתרום לא הוו אלא כחד שבות והאריך קצת בביאור דבריו ולהביא ראיה עי"ש ראה זה חדש ונכון הוא:

ובמאי דקימא לן מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי יומא כתבו התוספות במסכת ביצה ד' ל' ע"ב בד"ה עד מוצאי יום טוב האחרון דבעצי סוכה אמרינן מיגו דאתקצאי ליום שעבר אתקצאי לכולי יומא דבתריה וכתב הרב מוהר"ם שם דגבי אתרוג לא אמרינן מיגו כי האי גוונא משום דאתרוג אין מצותו כל היום ולא היה ראוי לברך עליו בבין השמשות מה שאין כן סוכה דמצותה כל היום ואי אתרמי ליה סעודה היה צריך לאכול בסוכה לכך אמרינן מיגו למפרע ואיני מבין בעניותי מאי שנא אתרוג מסוכה דהא פשיטא דאי אתרמי ליה דלא בריך אאתרוג כוליה יומא ואתרמי ליה בבין השמשות צריך ליטול את הלולב משום ספק יום הוא וכן משמע קצת ממה שכתבו הפוסקי' בסי' שמ"ב דלא גזרו בבין השמשות להביא ולהוריד לולב וכו' ומשמע שהוא לתקוע וליטול בבין השמשות (אלא שאינו מוכרח כמובן) ונהי דלא מצי לברך מספק הא חייב הוא בנטילה וסוכה נמי אי אתרמי ליה סעודה בבין השמשות של יום שמיני דצריך לאכול בסוכה הרי אינו מברך דכוליה יום שמיני יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ואם כן מה בין סוכה לאתרוג ואנכי לא ידעתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף