שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קלב

קל"ב) אדם אי ממעטינן ממלת אדם את הנשים בנדפס אות ע"ג הבאתי מערכה מול מערכה בזה וכתבתי שדעת רבנן בתראי שגם אשה נכללת בלשון אדם וגדולה מזאת הבאתי שמצינו דכתיב אדם ולהאשה אמר דוקא כמו בתפארת אדם לשבת בית והבאתי מה שכתב הרב דרכי שלום בשם השיטה מקובצת לכתובות בדף ט"ן דאדם כינוי לאשה שנאמר וכל נפש האדם ונסתפקתי אם כונתו שגם אשה נכללת בלשון אדם או שנאמר אדם על אשה לבדה כההיא דכתפארת אדם לשבת בית וכתבתי שלא ידעתי היכן כתיב מקרא זה (וכל נפש האדם) ושאולי הוא טעות הדפוס וצריך להיות ונפש אדם מן הנשים עי"ש כל זה גרם לי מפני שלא עיינתי בגוף דברי השיטה מקובצת לפי שמציין בדרכי שלום את דפי הספר שיטה מקובצת כפי הדפוס ישן ואשר בידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים וקשה לחפש למצוא דברי חפץ:

אמנם על טוב יזכר שם ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פריידעש כר אבד"ק ליאדי יצ"ו די כל רז לא אניס ליה פשפש ולו מצא דברי השטמ"ק כאשר כתב לי וז"ל בספרו חלק הכללים במערכת האל"ף אות ע"ג דף ט"ז עמוד שלישי כתב כת"ר הי"ו וז"ל וצריך לעיין בגוף דברי השיטה מקובצת אם כונתו שנכללת שיטה מקובצת על מסכת כתובות בפרק ראשון דף ח' ע"א בענין ברכת חתנים בדבור המתחיל מאי מברך כו' כתב וז"ל והאי ברכה דאשר יצר את האדם היא כנגד חוה כו' ומצינו אדם שרצונו לומר האשה דכתיב וכל נפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר כו' עי"ש היטב ומעתה מפורש דעת השיטה מקובצת דגם על האשה בלבד אומר אדם וד"ל ואצל הרב דרכי שלום היה הספר שיטה מקובצת דפוס ישן ושם הוא דף נ"ט בדפי הספר ואצלינו בדפוס ווארשא הוא בדף כ"ה עמוד ד' בדפי הספר ובדפים של הגמרא הוא בד' ח' ע"א וכנ"ל וכן מה שכתב כת"ר הי"ו שם בסוף העמוד וז"ל וראיתי בקונטריס מענה לשון וכו' ציון המראה מקום הוא מטושטש וכו' ואולי הוא ש"מ ור"ל (שיטה מקובצת) ד' נ"ט וכו' ומעתה ברור דהרב מענה לשון הוא מציין להשיטה מקובצת הנזכר וד"ל ומה שכתב הרב מענה לשון בלשון הפסוק נפש האדם טעות סופר הוא בדפוס וצ"ל נפש אדם וכמו שכתוב בספר שיטה מקובצת הנזכר כי ממנו העתיק זאת וכל זה ברור לפע"ד עכ"ד יצ"ו ואפריון נמטייה דדק ואשכחו דלי לן מרגניתא דברי השיטה מקובצת. אמנם הן עוד היום לא ידענא האי קרא (וכל נפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר) היכן כתיב ולכן נראה לדעתי העניה דהשערתי בנדפס שצרין להיות ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר (במדבר ל"א ל"ה) היא נכונה ובשיטה מקובצת יש טעות סופר וכונתו למקרא קודש הזה וכן ראיתי עתה לרבותינו התוספות בפרק קמא דערכין דף ג' ע"א ד"ה והצרוע וז"ל ויש להקשות אמאי לא נפקא לן אשה מאדם דמשמע אשה וכו' דכתיב ונפש אדם (במדבר ל"א) עכ"ל וכונתם לקרא הנ"ל או לקרא (שם מ"ו) ונפש אדם ששה עשר אלף אבל סיגנון הכתוב בשיטה מקובצת וכל נפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר נעלם ממני גם עתה ולכן אסמוך כעת על השערתי ועם שיש לפקפק קצת דשאני התם דמפורש בהדיא מן הנשים ואין מזה ראיה להיכא דכתיב אדם ולא כתיב ביה נשים שהכונה היא על נשים צריך לומר שכונתו היא כעין גילוי מילתא בעלמא דשייך לומר אדם על הנשים:

והנה בנדפס בדף ט"ז ע"ג (בד"ה ונראה) הבאתי מ"ש בילקוט בשם מדרש ילמדנו על פסוק ויצו ה' אלקי"ם על האדם ששאל עכומ"ז לרבי אבהו הכתיב ויצו ה' אלקי"ם על האדם אדם נצטוה אבל אשה לא נצטוית ולמה נענשה והשיבו דכתיב לאמר היינו לאמר לאבריו והיא נבראת מצלעותיו ע"כ והיה לו להשיבו לכאורה מקרא מלא דבר הכתוב ונפש אדם מן הנשים וכו' אלא שהיה דוחה דשאני התם שמפורש מן הנשים אבל אדם סתמא אין נשים בכלל ואולי גם התוספות על התורה שהבאתי שם שהקשו כשאלת העכומ"ז לרבי אבהו הנ"ל ולא תירצו דאשה נמי נקראת אדם כדכתיב ונפש אדם וכו' הוא מפני שיש לדחות כנז"ל ועוד אפשר שסוברים שיש לדחות דנפש אדם איקרו אדם סתמא ל איקרו (שלא כשיטת התוספות בערכין דף ג' הנ"ל) אלא שבאמת אין זו דחיה שהרי בסוגיא דכריתות דף ו' ע"ב שהבאתי בנדפס דף ט"ז (בד"ה והנה) ממעטינן עכומ"ז מדכתיב על בשר אדם לא יסך אתם קרויים אדם וכו' ולא אמרינן אדם סתמא לא איקרו בשר אדם איקרו אלמא דלא דחינן הכי והכי נמי בנפש אדם לית לן למימר דנשים נפש אדם איקרו אדם סתמא לא איקרו:

ובעיקר כללין הנה במכתב לחזקיאו דף ג' ע"א אמתניתין כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע הבאתי מה שכתב מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד דדייק תנא במילת אדם שלא יניח לתקן סוכתו על ידי אשתו לפי שעינה של אשה צרה מלהציע מצעות נאות וכו' דמתבאר דמשמע ליה דבלשון חז"ל מלת אדם ממעט אשה וששמעתי מקשים ממה שכתב הרב מוהרד"ך בבית י"ז חדר ט' אמאי דתנן ביבמות בפרק הבא על יבמתו דף ס"ב לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים דלטעמא דאסור לאדם לעמוד בלא אשה דהוא משום הרהור אשה נמי אסורה לעמוד בלא בעל משום הרהור וסיים, ולישנא דמתניתין נמי דייק בתיבת אדם עם האיש וכו' עיי"ש ואני מצאתי ראיתי בגוף הספר דקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה ולא קתני לא יבטל איש כדתני בסיפא האיש מצווה בפריה ורביה וכו' אלמא דאדם בלשון חז"ל כולל גם אשה ויישבתי דאין מדברי מוהרד"ך סתירה להרב שושנים לדוד דעד כאן לא קאמר דאדם כולל גם אשה אלא במאי דעסיק דאיכא גילוי ממאי דשני תנא בלישניה דלא תני לא יבטל איש כדתני בסיפא אבל בעלמא היכא דליכא גילוי איכא למימר דאדם ממעט אשה אלא שכתבתי דכמו זר נחשב לומר דכל דנקטי חז"ל כי האי לישנא (דאדם) ממעטי נשים שהרי אמרו אין אדם משים עצמו רשע אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אין אדם רשאי לחבול בעצמו אין אדם משטה בשעת מיתה אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו לו בשנים ובשלשה מקומות והבאתי. עוד מקומות רבים וכתבתי שכהנה ימצא מקומות אחרים אין מספר דנקטי חז"ל בלשון זה וכולל איש ואשה ועוד הבאתי דבכתובות דף פ"ו ע"ב אמרו לר' אליעזר אין אדם דר עם נחש ולהאשה אמר וכו' ולכן כתבתי שאין כונת הרב שושנים לדוד לומר כן דרך כלל אלא דהכא מלישנא יתירה מסתברא ליה דכונת התנא לרמוז סברא זו שלא הניח תיקון הסוכה ע"י אשתו שהיא צרת העין וכו' והבאתי מה שכתב הרב בית השואבה בדף קס"ג ריש ע"א על דברי הרב שושנים לדוד הנ"ל וז"ל הגם שדקדוקו ממלת אדם יתירה אינו שהרי גם אשה היא בכלל אדם כדכתבו האחרונים וכו' נראה דהדבר נכון מצד עצמו שהאיש בעצמו יתקן הסוכה וכו' ועוד הבאתי דברי מרן החבי"ב בשיירי כנסת הגדולה בסי' עת"ר הגהות הטור אות ד' דמה שכתב מוהרי"ל קבלה בידנו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות וכו' מיירי באשה דוקא כדכתיב כתפארת אדם לשבת בית ע"ש ויש להעיר על דבריו מפירוש רש"י על המקרא הזה והוא (בישעיה סי' מ"ד י"ג) דנראה דלא כוותיה דמר וי"ל ודו"ק ואחר זמן רב ראיתי במדרש רבה פרשת בראשית (פ' כ"א) שאמרו שם אמר רב הונא היכן מצינו שנקרא חוה אדם כתפארת אדם לשבת בית ע"כ והיינו כדכתב מרן החבי"ב ז"ל אלו תורף הדברים שכתבתי במכתב לחזקיאו שם:

ועל דברים אלו כתב לי הרב המאוה"ג מוהר"ר ישראל דושאוויצק יצ"ו בספרו זה (ד' ג' ע"א) חקר בחקירת האחרונים אי אדם ממעט אשה והביא מלשונות המקרא ודחז"ל ואני בעניי כל החקירה הזאת נפלאת היא בעיני היאך היתה בהעלם עין כולם גמרא מפורשת ביבמות (ס"ג ע"א) ובבראשית רבה (פי"ז סי' ב') דכל השרוי בלא אשה אינו קרוי אדם שנאמר ויקרא את שמם אדם שניהם כאחד קרויים אדם והיאך יתכן לומר בין בלשון תורה בין בלשון חז"ל דמלת אדם ממעטת אשה ולפלא שלא הרגיש גם מר מזה עכ"ד יצ"ו. ולא יכולתי לעיין במלי דמר כאשר כתבתי למעלה באות ב' (בד"ה ואלה דברי) וביותר היה לו לתמוה עלי שהרי בנדפס באות ע"ב הבאתי דברי הש"ס ביבמות כל שאין לו אשה וכו' ובאות ע"ג לא הזכרתי ממנה. אמנם בהשקפה ראשונה תמיה לי שקושיתו זאת תיקשי ליה על המדרש רבה שהבאתי במכתב לחזקיאו שאמרו היכן מצינו שנקראת חוה אדם כתפארת אדם לשבת בית וכנז"ל ולמה לא הביאו מקרא מלא ויקרא את שמם אדם ובעל כרחין לומר דאין מזה ראיה שאשה נקראת אדם אלא הוא תנאי על האיש שאינו ראוי להקרא אדם כל שהוא שרוי בלא אשה וכשיש לו אשה נקרא אדם אבל האשה היא לבדה לא תקרא אדם ועיין בקונטריס הערות לכללים סי' ג"ן אות וסי' צ"ו אות ח"י מה שהבאתי בענין זה וראיתי עתה בתוספות ערכין דף ג' ד"ה והצרוע שכתבו דאדם משמע נמי אשה ולא פניתי לעיין בספרים הקדושים המדברים בזה אם הזכירו דבריהם דמבואר דבשם אדם האמור בתורה נכללת גם האשה ובספר שם עולם להרב מוהר"ר אליעזר ליפמאן (ביאור על התורת כהנים) בריש פרשת ויקרא על פסוק אדם כי יקריב מכם וכו' כתב וז"ל ואדם פירש הרי"א איש או אשה כי על שניהם יאמר שם אדם כמו שנאמר במעשה בראשית ויקרא את שמם אדם ואם כן יש לומר לכן נאמר אדם ולא איש כדי לכלול גם האשה עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף