שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

ט) במכירת החמץ לנכרי צריך לכתחלה למסור לו מפתח החדר שהחמץ מונח בו וכן אני רגיל לעשות בשלי אף שאין עושין כן כל בני העיר ואחר שכבר הורגלו כן מקדם קדמתה למכור החמץ בלי מסירת המפתח אין מטים אזן להמחדש להם דבר מעתה ולענין דיעבד אי מעכב מסירת המפתח עיין להרבנים טורי זהב סי' חת"ם סק"ד ובמשבצות שם וגם בחלק אשל אברהם סק"ד ובנודע ביהודה ח"א סי' ח"י רמזו הרב שערי תשובה סי' חת"ם אות ח' כתב דמה שהחמיר הט"ז באם לא מסר המפתח דהוי הערמה ועובר בבל יראה דבריו תמוהים דאפילו אם היה דעתו להערמה מה בכך כיון שמכר לו כדין באופן המועיל וכי אנו משגחין בהערמה שלו הלא אם יבואו לדין נקהה את שניו ונאמר לו שכבר זכה הנכרי במקחו וכיון שזכה הנכרי שוב אינו עובר בבל יראה וסיים ואף אם נסכים להט"ז לאסור החמץ על כל פנים משום קנס על שהערים וכו' עי"ש שכתב לחלק דבנדונו שהמכירה היה על ידי שליח אין שייך לקונסו ומתבאר דלפי האמת אינו מסכים לאוסרו משום קנס אלא שכתב כן לרווחא דמילתא דאף אם נודה להט"ז מכל מקום בנדונו אין חשש ובשו"ת שואל ומשיב מ"ק ח"ג סי' ק"ך כתב בשם הרב השואל שהשיב על דברי הנודע ביהודה דאין כונת הט"ז משום הערמה רק משום שנשאר חייב לו המעות וכשלא מסר לו המפתח הוי כגילוי דעת דתפיס ליה אדמיה ונעשה כשומר שכר ואף בהתנה שיפטר מאחריות מכל מקום כיון שיודע שהנכרי לא ישלם לו הוי כאתריות אלם ואף דקנה אגב קרקע מכל מקום על ידי אחריות עובר בבל יראה והגאון המחבר כתב ואני תמה אם כן בכל מכירה אף שמסר לו המפתח אם יאבד החמץ לא ישלם לו הנכרי והוי כאחריות אלא על כרחין לומר כיון שבטל החמץ והפקירו לא מיקרי אחריות רק דאם יאבד יהיה לו הפסד אבל אחריות לא שייך בזה דשלו הוא וכו' והביא דברי הרב מקור חיים בסי' ת"מ דכי האי גוונא חשיב ליה אחריות על הישראל ותמה עליו (עי"ש ובמה שרשמתי בסי' ה' אות כ"ה על דברי המק"ח הנ"ל) וסיים דברור דמסירת מפתח לא מעכב כלל וגם יפה חלק החק יעקב בין היכא דסגר קודם המכירה ובין אחר כך עכ"ד ובתניינא ח"ב סי' ע"ו כתב הט"ז אוסר והמק"ח מחמיר והנו"ב רוצה להקל ואנן מה נענה אך מפני שרוב המוכרים נוהגים כן גם בעירנו צריך לדחוק ליישב מנהג העולם כיון שהשטר כדינו ואם היה הולך הנכרי להמשפט היה יכול לקרוע החותם כיון שנמכר לו כמו שכתב הנודע ביהודה ואף שאין השטר מועיל כלל בדיניהם מכל מקום כל שבדיננו זכה הנכרי ויש בזה זכות לישראל שלא יעבור בבל יראה דנין לו כדיננו והשטר הוי כדין והנח להם לישראל דבאמת המכירה רק מדרבנן דמדאורייתא בביטול סגי והם אמרו והם אמרו אלו תורף דב"ק:

ויש לפקפק במאי דפשיטא ליה דחמץ הנמכר לנכרי מהני ביה ביטול ובאמת אינו פשוט עיין במה שהבאתי בסי' ה' אות ו' על כל פנים למדנו דדעתו כהנו"ב ומעיד בגדלו שכן מנהג רוב המוכרים חמץ שאין מוסרים המפתח להנכרי ויש לתמוה על מה שכתב בשואל ומשיב בתשובה שהבאתי לעיל באות ו' שהרעיש עולם על מה שמוכרים החמץ על ידי הרשאה לבד ואחד מהפקפוקים הוא משום מסירת המפתח כיעי"ש ולא ידעתי מה כל החרדה הרי לדעתו דמסכים להנו"ב אין בזה שום חשש וכיון שהוא מעיד שכן הוא מנהג רוב המוכרים ושיש להם על מה שיסמוכו מה לו כי יזעק על המוכרים על ידי הרשאה על העדר מסירת המפתח שהרי גם אם ימכרו בעצמם (ולא על ידי שליח בהרשאה) אין מוסרים המפתח וצ"ע וע"ע שם מה שכתבתי בשם הרבנים בגדי ישע וח"א בזה והרב עיקרי הד"ט סי' י"ז אות ו' כתב שבנדון הנו"ב שמסר מפתח החדר ולא מסר מפתח התיבה גם להט"ז מהני ובספר רינון יצחק (פי' על הגדה ש"פ) כתב בראש ספרו דהמעיין בדברי הפוסקים יראה שיש הרבה פקפוקים על זה להתיר בדיעבד אף למה שכתב הח"י לחלק בין קודם המכירה וכו' אלא אם כן אמר בעת הביטול ליהוי הפקר וכו' ולכן מורה ובא דכל מי שאינו רוצה ליתן המפתח לנכרי על כל פנים יתלה המפתח בסיכתא שבביתו במקום שיוכל לראות בכל פעם שיטול הנכרי ואם באמת ירא שמא יגנוב הנכרי מותר לילך עמו עכ"ל ובודאי כל מאי דאפשר לתקן לצאת לדברי הכל הכי עדיף אך היכא דאי אפשר ודאי יש לסמוך על הרב נודע ביהודה ובפרט לדברי הרב בגדי ישע שהבאתי באות ו' דכשלא שלם הנכרי כל דמי החמץ אין שום חשש הערמה אם לא ימסור המפתח ורוב המכירות הנהוגות עתה הם באופן זה שמקבל רק זידאטיק והשאר זוקף במלוה ואין בזה חשש העדר מסירת המפתח:

איברא דממה שכתב הרב שערי תשובה בסי' תמ"ח ריש אות ח' בשם שו"ת הר הכרמל נראה שאינו סובר כהבגדי ישע אלא אף כשאינו מקבל מהנכרי כל דמי החמץ צריך למסור המפתח לנכרי שכתב דפעם אחת אירע שהנכרי הקונה מרתף המשקים יקרים הלך בפסח להמרתף וישת מהם וישכר והוא הפסד גדול וגם אולי ירבה עמו רעים והקונה עני ויעצו לגנוב ממנו המפתח כשהוא ישן ונרדם וכו' עי"ש עוד עצה בזה הרי דאף דהיה עני ובודאי לא סילק לו דמי המכירה (שאם כן לא היה לו לדאוג בדבר) ובכל זאת היה בנדון ההוא מסירת מפתח אך באמת אין מזה ראיה דאפשר אם היה בא לשאול ממנו קודם מעשה המכירה היה מורה לו דבכי האי גוונא אין צריך למסור מפתח אלא דהבעל הבית אחר שעשה בעצמו המכירה עם מסירת המפתח בא לשאול עצה על שראה שנכרי ההוא שותה ממנו והראה לו פתח לינצל מהנזק והרב פרי מגדים (בד"ה ומעשה) צדד לחלק כחילוק הרב בגדי ישע' אלא שלא החליט כן ועי"ש באשל אברהם סק"ד (ד"ה והמ"ב) ובחיי אדם שהבאתי באות ו' כתב דאם ירא שמא יאבד הנכרי את החמץ יכול לתת מסגר על יד שר העיר וכן כתב בקיצור ש"ע להג' מוהרש"ג בסימן קי"ד אות ג' דאם ירא פן יקלקל הקונה יכול ליתן מסגרת אחר שמכר לו החמץ או אם הקונה מסכים להפקיד המפתח אצל הישראל שפיר דמי ובספר שבילי דוד ליו"ד בקונטריס הקניינים (שאחר סי' ש"ך) בחקירה ד' אות ד' כתב דמדברי הט"ז נראה דאינו משום הערמה (כדסבר הנו"ב) אלא משום דבעינן דליעייל בדנפשיה וכל שאין לו מפתח לא עייל בדנפשיה ומקרי מצוי אצל ישראל גם מה שכתב הח"י דאם יסגור אחר המכירה אין חשש זהו לדעתו שהוא משום הערמה אבל לפי מה שכתבתי דהט"ז סובר דבעינן דעייל בדנפשיה צריך שימסור לו המפתח על כל הפסח וכן נוהגין באמת ומזה מוכח דכונת הט"ז כמו שכתבתי ואם לא מסר המפתח מהני בדיעבד דדעת הפוסקים סמוך בדיעבד אקנין כסף וכו' ופרי חדש חולק לגמרי אמסירת מפתח וגם פ"מ מצדד להקל אם מוכר במקח השוה עכ"ל ובאות ו' כתב דיש לומר דמסירת מפתח היינו כשאין להישראל עוד חפצים בהחדר אבל אם יש לו חפצים למה ימסור לו יותר המפתח כי גם לו צריך ולפי מה שפירשתי בדעת הטורי זהב משמע גם כי האי גוונא כן עכ"ל. וכתוב בשו"ת הרב רמ"ץ בא"ח סי' כ"ד אות י"ב דמי שהוא בדרך ומוכר לנכרי שם החמץ שבביתו והמפתח בביתו ואמר לו שכשיבא לביתו ימסור לו המפתח אף למה שכתב החק יעקב בסי' תמ"ח ס"ק י"ד דכשלא מסר מפתח הוי כהערמה בנדון זה שאין המפתח בידו ומוכן למסור לו כשיבא לביתו הוי מכירה גמורה וגם בפרי מגדים סי' תמ"ח בא"א סק"ד (ד"ה והמ"ב) כתב דפשוט דמי שמוכר חמץ שיש לו במקום אחר אינו מעכב מסירת המפתח אף לכתחלה וכו' וכן כתב הרב שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סי' ע"ז (ד"ה והנה ביום ד' קדושים וכו') (ועיין בתשובת הרב מוהרש"ק שבסוף ספר נאות דשא בד' ד' סוף ע"א דאם נאבד המפתח של החדר שיש בו חמץ אינו מעכב מסירת המפתח) ובשו"ת צמח צדק להג' מליבאוויץ בחא"ח בסי' מ"ד נשאל במי שקונה חמץ של כל בני העיר והוא מוכרו לנכרי כדרך המבואר בשטר מכירה של הג' מוהרש"ז בש"ע שלו (היינו בתקיעת הכף ובקבלת כל הכסף ובשטר ובשכירות כן כתוב בצ"ץ אך נראה דמ"ש בקבלת כל הכסף אינו מדוקדק וכונתו בקבלת ערבון וערב קבלן על השאר) ואמר להנכרי בעת המכירה שימסור לו כל המפתחות כל אנשי מחנהו רק שאי אפשר להיות מקובצים בשעה אחת וכן היה שקצתם הביאו המפתחות אחר חצי היום והיו כל החדרים בלי מסגרת כלל וכתב השואל דאין לקרות זה הערמה ח"ו והשיב דהגם דהב"ח וט"ז מחמירים אפילו בדיעבד וכן דעת הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' תמ"ח סי"ג אבל המג"א בסעיף קטן ד' והמ"ב סברי להקל בדיעבד וגם הפרי חדש פסק להקל בדיעבד וכן האליהו רבה ובנדון זה שבשעת המכירה היו החדרים בלי מסגר מותר לכולי עלמא כיון דאין גילוי דעת שאין רצונו שיכנס הנכרי בהם וכל שכן שמכר לו כל החמץ ואם מחדרים פתוחים לא מסר לו כל המפתח מה בכך עכ"ל גם בסי' מ"ה עמד בענין והאריך מאד וגם שם מסיק להקל ובאות ג' באר דהיינו דוקא אם הוא מקבל מהנכרי כל המעות או שמקבל ממנו זידאטיק ועל השאר מקבל ערב קבלן והמוכר כותב לנכרי שכבר קבל ממנו כל המעות אבל אם לוקח ממנו רק זידאטיק וזוקף השאר עליו במלוה הוי כתופס החמץ למשכון והוי שומר שכר עליו וחייב באחריותו ואסור ועיין לעיל בסימן זה אות ו' מה שהבאתי בס"ד בדין מסירת המפתח בשם הגאון מר זקנו של הגאון המחבר ס' אורי וישעי בסי' קכ"א ובסי' קכ"ב בענין זה עי"ש (בד"ה ועוד כתב בסוף):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף