מגיני שלמה/חולין/ב/א

מגיני שלמה חולין ב א

בעזרת המרומם על כל ברכות והלולין אכתוב על מסכת חולין

דף ב' ע"א

ד"ה שמא יקלקלו וכו' פ"ה ונראה דרש"י ס"ל אף דאביי ורבא ורב אשי עלו בקושיא ממתניתין דקתני וכולן מ"מ לישנא דוכולן לא קאי אחש"ו לחודיה אלא דקאי נמי אאחריני מדלא קתני ואם שחטו וכדפי' רש"י לקמן אלא דלא ידעינן מאי ניהו ולכך סד"א דקאי הדיעבד אהא מלתא דאתרבי מוכולן ולא אחש"ו ולכן תני שמא יקלקלו. וכן משמע מפי' רש"י לקמן ד"ה מאן תנא שבת דוכולן אחש"ו נמי קאי ויישב שם דלא תקשה דאי קאי גם אחש"ו דואם שחטו מבעי ליה משמע דאאחריני פשיטא קאי רב שבא לתרץ דקאי נמי אחש"ו דסד"א דלא קאי עלייהו כלל מחמת קושיא דואם שחטו והתם לרבא קאי דהא רב' תירץ שם דמתניתין ר"נ היא ועי"ל דמסיפא איכא למידחי דהא דלכתחילה לא היינו משום דבעי כוונה דאפי' לר"נ דלא בעי כוונה היינו דיעב' כדקתני בבריית' זרק סכין וכו' ושחטה וכו' דהיינו דיעבד ואע"ג דלגבי זריקה לא שייך לכתחלה דאם מכוין בזריקה שינעוץ איך ידע שישפוט ואם מכוין שישחוט יש לו כוונה מ"מ לא שמעינן ליה לר"נ היכא דשייך לכתחילה כמו בחש"ו דשרי לכתחלה בלא כוונה אבל משום אסורא הוי אמינ' דשרי באחרי' רואים אותו ונ"מ דאי הטעם משום כוונה אם גדול מלמד אותם ומזהיר לכוין כשירה כמ"ש התוס' לקמן ד"ה מאן תנא אבל משום אסורא פשיט' דלא מהני אפי' גדול עומד על גביו ומזהירו כיון שהן מועדין שמא ישהו ולאו אדעת' כמ"ש הר"ן ז"ל ונוכל לומר שהוא מרומז בלשון רש"י ז"ל שכתב אין מוסרין אפי' עומד על גביו דלפי' התוס' הוי עע"ג פירושו ומזהירו ע"ש מיהו לקמן בדף זה ד"ה דיעבד נמי לא כתב רש"י דאפילו אחרים רואין אותו מ"מ תיתי מהי תיתי מ"מ יש לישב פי' רש"י דא"ש כמ"ש:

ד"ה התם כדקתני טעמא פ"ה כו' ואין לשון כדקתני טעמא משמע כפירושו ואני אומר דלפי ע"ד הלשון מיושב הטיב וה"פ המקשן הקשה אלא מעתה הכל ממירין וכו' והתם דיעבד הוא א"כ מצינו לשונות אלו דהוי דיעבד וה"נ דלמא דיעבד הוא ומשני לעולם כל הכל לכתחילה הוא והתם הוי פירושא דממירין כדקתני טעמא שהתנא עצמו שנה הטעם דלא מצי להיות לכתחילה כ"א דיעבד דאין רשאין להמיר שזהו טעם המקשן דמוכיח דע"כ הכל דהתם דיעבד הוא וזהו כוונת רש"י דעבד להכל דרישא שהתנא אומר אע"פ ששניתי לך ממירין לכתחילה כוונתי דיעבד דא"א לכתחילה למה שאין רשאין להמיר אלא כוונתו דיעבד ולהכי קאמר כדקתני טעמא ולא קאמר כפשטי' דהתם מפרש התנא משום דלשון התנא משמע שלא בא כ"א לפרש טעם דאין יכול להיות לכתחילה מדלא קתני ואין אדם רשאי להמיר כו' דהוי משמע דאתי לאשמועינן דינא אלא נקט במונח לא שאדם רשאי משמע שהוא פשוט מקרא א"כ ע"כ אין כוונת התנא כ"א לשנות הטעם להוכחה דלא מצי להיות לכתחילה. וזהו שאמר לא כו' ר"ל מה שאמרתי אין פי' שרשאי להמיר שזה אינו וכמ"ש. ומה שהקשו על מ"ש רש"י לקמן דנקט משום וסופג מ' דאין נראה דמשום סופג לא ה"ל למתני תרתי דעבד כו'. ולי נראה מלשון רש"י שכתב ואי קשיא ההיא דתמורה התם לא קתני ותמורתן בהדי הדדי וכו' דלכאורה למה ליה הא כלל תיפוק ליה אפילו אי קתני הכי מ"מ התם כוונתו לאשמועינן סופג כדכתב בתר הכי אלא ע"כ ס"ל דאי קתני הכי משמע דעיקר כוונת התנא לפרושי ממירין דרישא וא"כ אע"ג דבעי לאסוקי וסופג מ"מ ק' תרתי דיעבד ל"ל אבל הא דקתני לא דמשמע דקאי אסיפא דסופג אע"ג דהוי פירושא ג"כ מ"מ דרך התנא למתני חדושא ואגב גררא תני והדר מפרש והכי אשכחן בכמה דוכתי:

ועוד כיון דעיקר קושייתו היא למה תני הכא כמו גבי הכל נודרי' ר"ל דלא מצינו בשום מקום דתני תרתי דעבד וא"כ י"ל דוקא כמו גבי נודרין דליכא שום חידושא לא תנא כפל אבל היכא דאיכא חידושא ג"כ ליכא למקשי מנודרין דלא דמי ליה דהתם ליכא חדושא. ועי"ל דאי תנא והמימר סופג מ' ה"א כל המימר אע"ג דלא מהני תמורתו כמו ששנוין כמה דברים שאין ממירין סופגין אותו משום דעבר אמימרא דרחמנא כדקאמר רבא התם דף ז' כל היכא דאמר רחמנא אי עבד לא מהני ואפ"ה לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וא"כ ה"נ ה"א דהאי לאו קאי אכולהו קמ"ל דאינו סופג אלא העושה תמורה. ועוד יש לתמוה על רש"י שכתב לאשמועינן דלוקין על לאו שאין בו מעשה הא מסקינן בתמורה דף ג' לא תתני מימר דבדבורא עביד מעשה על כן צריך לומר דכוונתו דלא הוי מעשה גמור אלא עקימת שפתיו ועל ידו נעשה מעשה דהא פליגי ר"י ור"ל פרק הפועלים דף נ' ע"ש בתוס' אבל אין בו מעשה כלל לא לקי ואם כן אשמעינן התנא שאם המיר מומר וסופג לאשמועינן דהא דלקי משום דעביד מעשה שיצא לחולין על ידו כדפירש רש"י שם. ועוד קמ"ל דכל העושה תמורה סופג אחד אנשים אחד נשים כדאיתא בתמורה דס"ד דנשים לא לקי כיון דלאו עונש ששוה בכל הוא ע"ש קמ"ל ואע"ג דאתרבו מריש' היינו דמתפיסין בתמורה וסיפ' מרבי להו למלקות. וקושי' השלישית איני מבין כלל דסוגי' דהכ' הוא לפי האמת דהתם פריך הכי אלא מעתה הכל ממירי' וכו' הא פירושו הוא דעבד דהיינו הכל מתפיסין בתמורה כדפי' רב יהודה התם וסוגי' דהתם לא ידע המקשן כלל דממירין אפשר לפרש דיעבד כ"א לכתחילה ולהכי פריך דסיפ' סתרה לריש'. ומשני ר"י הפי' דס"ל למקשן דהכי אבל תרתי דעבד לא הוי קשה ליה לא למקשן דהתם ולא דהכ' דהכ' מטעם דרש"י ז"ל כ"א הלשון דממירין דהמקשן דהתם לא ידע דאפשר לפרושי כלל ממירין אדיעבד כמו המקשן הראשון דהכ' דס"ל דשוחטין הוי דווקא לכתחילה והתרצן השיב לו דאפשר דהוי דיעבד כמו הכל ממירין ורב אשי הוא שמקשה מתרתי דיעבד וזהו אנא קא קשי' לי לא כקושית המקשן והתימ' לי על דברי התוספות ז"ל אם המקשן הקשה התם מכח תרתי דיעבד עדיפ' ה"ל להתוספות למפרך אפי' רש"י דמאי משני רב יהודה דמ"מ תרתי דעבד ל"ל ואפשר לפרש דזהו באמת קושייתם דה"ל לשנויי משום וסופג ר"ל ועיקר התירוץ חסר אבל במ"ש לע"ד נראה אמת ויציב בלי ספק ודוק:

שם ד"ה טוב מזה ומזה פ"ה דלעיל מיניה כתיב כו' וק' לר"ת דלא מייתי בגמ' ההוא קרא כלל ולעד"נ דלא מייתי התלמוד רק הקרא הצריך לקושי' ע"פ פירושו של ר"ע אלא דרש"י ז"ל מפרש איך יתכן פירושו דר"מ דהא כתיב משתדור ולא תשלם ולכן פי' דר"מ מפרש ליה דקאי אדלעיל אבל תלמוד' לא נחית להכי לפרושי ולא הביא אלא מה שצריך לקושי' זו דבלא האי קרא לא היינו יודעים פירוש' דבריית' כלל מאי דקאמר ר"מ טוב מזה ומזה אמאי קאי דקאמר מזה ומזה להכי מייתי קרא דקאי עליה אבל לפרושי לן איך ר"מ מפרש ואיך יתכן פירושו לא נחית להכי דאין זה צורך לקושייתו כלל והמשכיל יבין מעצמו ובכמה דוכתי מצינו דמייתי תלמוד' ברייתות סתומות שצריכין פירוש רחב איך המקראות מפרשים זה לזה ותלמוד' סמך על המבין להבין מעצמו וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף