עצמות יוסף/ביצה/ז/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף ביצה ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כללים בענין דיו פרק קמא דיו"ט

דף ז' ע"ב בפיסקא ב"ש וכו' ומה חמץ וכו' פרש"י דלא תימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכו' לשון רש"י זה נשאל מחכמים קדומים והקושיא היא דלא ידעינן חמץ בככותבת אלא אחר שגילה הכתוב וכתב שאור הא לאו הכי הוה אמינא דחמץ בכזית והכי עביד בגמרא ק"ו ומה חמץ שאין חמוצו קשה וכו' בכזית. ונראה דאחרי שגילה הכתוב וכתב שאור כתב רש"י ז"ל דהשתא התורה הסכימה מה שהוא ברור אצל הקב"ה דלגבי דידיה הוה אמרינן דיו משום דידוע אצלו שהחמץ הוא ככותבת והוא דבר תמוה למה לן לפרש כאן הכי ולא פירש זה במקום אחר רק בפרק אלו מציאות גבי מתניתין דאף השמלה בסוגיא פריקה וטעינה ואף באותו הלשון נתחבטו בו רבים. לכן נראה לי דרש"י ז"ל אזיל לשיטתי' שכתב בסמוך דשיעורין הלכה למשה מסיני:

ונראה דלא נאמר למשה מסיני שהחמץ הוא ככותבת אלא שהביעור הוא ככותבת ואי לא הוו תרי קראי שאור וחמץ ולא הוה כתוב אלא חד מנייהו הייתי אומר דההלכה דהוי ככותבת קאי אהך דכתיב בהדיא ובהכי נצלנו לרש"י ז"ל ממה שהקשו התו' עליו דכיון דאית לן הלכה ל"ל קרא דאינה קושי' דההלכה לא גילת' שיהא החמץ בככותב' ובהכי ניחא שפרש"י דיו לבא מן הדין שיהא כחמץ דהוי בככותב' דלדעתו ז"ל אי לא הוה כתיב אלא חמץ לחודיה הוי שיעור ככותבת ולפ"ז צריך לו' דרש"י כתב כן עם מאי דאיהו גופיה אסיק דשיעורין הלכה למשה מסני הם וגם צ"ל דטעמא קמא שפרש"י דהוי משום יתובי דעתא אינו טעם נפרד דהוא קשה להולמו דמה טעם הוא יתובי דעתא לענין ביעור ובשלמא אי הוה לענין אכילה הוה ניחא אלא ע"כ צ"ל דרש"י ז"ל לא סמיך אהך טעמא לחודיה אלא אאידך דהיינו מה שפרש"י דשיעורין הוו הלכה וכו' והתוספות לא סמכו אהך טעמא דיתובי וכו' וזהו שלא כתבו לכנ"ל דטעמא קמא דרש"י כאילו רצו לומר שחידשו תירוץ אחר דהוא משום דמצינו כן גבי כפורים משום דתפסת מועט תפסת תפסת מרובה וכו' כנ"ל וכיון שבא לידינו סוגיא זו כדי שלא יהיה כמאן דיליף ריקם ראיתי לרמוז ברמז ההערות שיש לי בה ק' היכן קאמר ב"ש ק"ו מחמץ דהא לא מצי למשתק משאור כיון דקי"ל אין מזהירין מן הדין ונראה דכונת ב"ש הוא דלכתוב קרא לא יראה לך חמץ ולא יראה לך ובק"ו ילפינן דהך לא יראה לך קאי אשאור:

עוד בהאי דפריך וב"ש לית ליה דר' זירא פרש"י ז"ל דמקרא בהדיא כתיב דנראה דבלאו הכי לא הוה פריך מר' זירא דאפשר דב"ש לית ליה דר' זירא ותימא הוא דהא ע"כ ס"ל דר' זירא דאל"כ נמצא דכרת דכתיב בקרא לא קאי כי אם אחמץ והיכי עביד ק"ו לעיל דהא איכא למפרך מה לחמץ שכן ענוש כרת וליכא למילף בק"ו דאין עונשין מן הדין ונראה דהייתי מפרש קרא הכי שאור לא ימצא בבתיכם ותדע למה לפי שאפילו האוכל חמץ ונכרת' א"כ כ"ש שאני מזהיר לך אשאור אבל ר' זירא דקאמר א' שאור וכו' ק' ועוד דהייתי מפרש דלענין כרת א' שאור וא' חמץ אבל לא לענין דהיינו הך ולכך מייתי דרבי זירא וק"ל:

תוספות דאמר רבי זירא וכו' לכאורה דברי התוספות הם טפל מבלי מלח דודאי פשיטא היא מה שתירצו כיון דמהאי טעמא לא יליף ב"ש ביעור מאכילה ובסוף דברי התוספות שכתבו דלא הייתי משום כרת אלא בחמץ ק' היכי קאמרי ב"ה דיליף ביעור מאכילה:

ונראה דעיקר קרא לא אתא אלא לכרת אלא דמלתא אגב אורחי' אשמעי' קרא דילפינן ביעור מיניה וק"ל ויש עוד לאלוה מילין בסוגיא זו זיכני ה' ללמדה בהיותי מתגורר פה קוסטאנטינא בישיבת ק"ק גרוש יע"א בחברת חכמים שלמים מובהקים ה' עליהם יחיו ולא העליתי בספר כי אם מה שיגעתי ומצאתי בענין הכללים ולא יותר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף