חידושי הרי"מ/בבא בתרא/מא/ב

חידושי הרי"מ בבא בתרא מא ב

דף מ"א ע"ב

האי גברא דדר בקשתא בעיליתא כו' מפלניא זבינתא דזבנה ממך כו' אי אית לך סהדא דדר ביה אפילו חד יומא כו'. הנה הטעם דדוקא דר כו' כתב רמב"ן ז"ל כדי שידע שהוא לוקח דאי לאו הכי לא טענין ליה עיין שם. והוא לטעמיה דצריך בירור שהוא לוקח אבל לדידן הא נאמן שהוא לוקח במיגו דמינך זבינתיה. ואף על פי כן אינו מועיל בלא דר ביה כנ"ל. אמנם עיקר לעניית דעתי דהא קרקע כל שיכול להוציאו בדיינים ברשותו קאי כדאמר פ"ק דבבא מציעא. ואם כן אז כשמכרה שלא היה שני חזקה עדיין ברשות בעלים קאי ולא היה יכול למכרה כלל דאף שיכול להיות שהיה לו שטר אז מ"מ כיון שאין שטר לפנינו אין דנין ע"פ רק משום החזקה ואז לא הי' מהני המכירה וממילא אינו לוקח כלל שיהי' טוענין בשבילו. אך זה דוקא ביש מערער כהאי דמסותא דאמר דידי כו'. ובזה מי שיכול להוציאו בדיינים חשיב ברשותו אבל כל שאינו ערעור קיימא לן גם בקרקע חזקה מה שביד אדם הוא שלו והמוציא ממנו בלי ראיה חשיב גזלן כיון שמחזיק בה. ולכך בדר ביה חד יומא ומכרו דלא הי' ערעור אז שפיר הועיל המכירה אף שהלה יכול להוציאו מה בכך כיון שלא היה מערער לא מהני מה שיכול לערער וחשיב שפיר ברשותו והמכירה מהני ועתה שזה מערער שוב כבר הוחזק ג' שנים ויש עמה טענה דטוענין ללוקח כנ"ל. מה שאין כן בלא דר ביה כלל דאינו ברשותו ולגמרי בחזקת מרא קמא קאי אף בלא ערעור דכשהיה בא ליטלה לא היה יכול דאז לא היה חזקה ושוב לא הועיל כלל המכירה ושפיר עדיין מוקמינן בחזקת מרא קמא שלא היה לזה אז זכות כלל וכיון שלא היה ברשותו כלל לא הועיל המכירה וממילא הוי חזקה שאין עמה טענה דאינו לוקח כלל ולא טענין בשבילו כנ"ל. דבכל מקום דטוענין ללוקח הוא משום מה מכר א' לב' כו' וכיון שהוא היה זוכה מהני. אבל כאן אז לא היה לו זכות כלל קודם שני חזקה. ורק כשמוחזק בלי ערעור דהועיל המכירה כל שלא היה ערעור ועתה בא להוציא שפיר טוענין כנ"ל דעכשיו יש זכות ע"י שני חזקה. מה שאין כן בלא היה מוחזק בה כלל דהי' אינו ברשותו דלא היה יכול אז להוציאו בדיינין רק הראיה שנולד עכשיו והא כשאינו לוקח אין כאן ראיה דלא טענין כנ"ל. וגם הא קיימא לן דלא טענין ליתמי ולקוחות רק לפטור ולהחזיק לא להוציא עיין שם בח"מ. ולכך בהנ"ל חשיב מוחזק כיון דדר והועיל כנ"ל. מה שאין כן בלא דר דלא מוחזק כלל רק אחר שני חזקה יחשב מוחזק והא כשאין טענה אינו מוחזק עדיין כנ"ל:

ובזה י"ל מה דתמוה למה לא יהיה נאמן דדר ביה חד יומא במיגו דמינך כמו קמאי דידי זבנה כו'. ועיין תוספות לעיל דבאמת נאמן עיין שם. אולם פשטא דגמרא לא משמע כן דלא נקיט רבותא אי טעין דדר ביה מהני ולמה ליה קמאי דידי זבנה וע"ש ברמב"ן ונמוקי יוסף דסבירא להו דאינו נאמן דדר ביה במיגו. וסברתם אינו מובן כל הצורך עיין שם. ולמ"ש י"ל דהא חזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה דדוקא כשמבורר לפנינו שייך לאוקמי אחזקה דכך הוחזק מה שאין כן בלא נתברר רק עתה נתברר על למפרע ושוב יש ספק לא הוי חזקה עיין שם בגבינות. חולין ופוסקים. ואם כן הא ודאי דדוקא דר ביה חד יומא בלי ערעור מהני אבל אם אז מיד כשדר חד יומא היה זה מערער דשלו ואחר כך מכרה והחזיק לוקח ג"ש לא הי' מהני דכמו שלא דר דמי דלא היה כלל בחזקת המוכר כיון דזה המערער היה יכול אז להוציאו בדיינים ברשותיה קאי. ודוקא בלא ערעור כנ"ל היה חשיב בחזקתו. ואם כן בשלמא ביש עדים דדר ביה חד יומא חשיב חזקה שנתבררה אף דלא העידו אז מכל מקום אותן עדים עצמם שיש עכשיו היה באמת אז כשדר ביה והוי חזקה מבוררת שהי' שלו אז כאלו העידו אז בפנינו כנ"ל דגם לענין איסור הדין כן עיין שם. אבל באין עדים דדר ביה רק דנאמין ללוקח שדר ביה המוכר חד יומא במיגו דמינך זבינתיה וזו המיגו רק עכשיו שכבר אכל שני חזקה ואז כשדר לא היה זה נאמן שהמוכר דר ביה דאז לא הי' לו מיגו. ואם כן אותה הראיה של המיגו אינו ראיה שהיה ראוי להועיל אז לבירור רק עכשיו דיש לו מיגו יחשב בירור על למפרע שאז דר ביה חד יומא והא עכשיו כבר יש ערעור שאף דדר ביה מכל מקום אינו שלו והוי חזקה שלא נתבררה מעולם שיחשב בחזקת המוכר כנ"ל. וחשיב כאלו הערעור היה אז מיד בחד יומא שדר כנ"ל. ולא חשיב שהוחזק בחזקת המוכר כנ"ל ולא מהני. רק דאיכא סהדי דדר ביה כנ"ל:

ובזה י"ל דרב דפליג אר"ח לטעמיה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן דבר שאינו ברשותו כשיבא לרשותו אחר כך ואם כן כיון דעכשיו יש שני חזקה ואף אי לא תועיל המכירה יועיל לראיה נגד המוכר שטוען ששלו כיון דהוחזק מכחו. ושוב עתה יכול להוציאו בדיינים וברשותו ושפיר הועיל המכירה אז גם כן שלא היה עדיין שני חזקה ככל דבר שלא בא לעולם וממילא הוי לוקח וטוענין ליה כנ"ל מה שאין כן לדידן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כנ"ל. וא"ל גם לדידן אם המכירה בטלה שוב תועיל החזקה למוכר שיש לו טענה וכשכירות דלעיל דאנן אגרינן מיניה כנ"ל. דזה אינו דשם נקרא על שם המשכיר ע"ש דמהני מהאי טעמא בלא שטר כנ"ל. משא"כ כאן דמ"מ זה החזיק בתורת לוקח כבשלו ולא נקרא על שם המוכר וזה אין לו טענה והמוכר לא החזיק כנ"ל. ואם כן בשטר י"ל שפיר דמהני אף לא דר ביה חד יומא כנ"ל:

עוד י"ל הא דלא מהימן ובעי עדים דוקא דדר ביה חד יומא די"ל כמו דקיימא לן ג' לקוחות בלי שטר לא מצטרפין דכיון דלית ליה קלא היה המערער סבור שאין כאן חזקה ולא הוצרך למחות רק בשטר אית ליה קול. ומוכר בעדים לית ליה קלא כל כך. ואף דמחאה קיימא לן בשנים דאית ליה קלא. החילוק הוא דמחאה נוגע לזה המחזיק מודיעין ליה העדים מה שאין כן מכירה אף דהוי ממילא מחאה מ"מ אינו מבורר לעדים מיד שנוגע לזה המחזיק וכיון שאין לו קול כ"כ לא מהני עיין שם לקמן בגמרא. ומחאה בעד אחד או בלי עדים כלל כתבו רמב"ן ורשב"א דלא מהני עיין שם בית יוסף סי' קמ"ב משום דלית ליה קלא כלל לא ידע ליזהר עיין שם בשלא בפניו בב"י תשובת רשב"א. ואם כן כאן דהוי חזקה שאין עמה טענה ורק משום דדר ביה המוכר חד יומא. והא זה לית ליה קלא שדר ביה חד יומא אם כן לא היה צריך זה למחות דהיה סובר שאינו חזקה כלל כיון שזה אינו מחזיק בתורת שקנאו ממנו רק מאחר ואי לא דר ביה אינה חזקה כלל. לא ידע שצריך למחות כמו ג' לקוחות. ודוקא לוקח אחד ג' שנים רק בדר ביה המוכר חד יומא. רק כשיש עדים שדר ביה חד יומא שוב אית ליה קלא כמו מחאה בעדים דזה נוגע למערער שדר בשלו וככל חזקה בעדים שנשמעת כן אפילו חד יומא אית ליה קלא כנ"ל. מה שאין כן באין עדים דאף דא"ל מיגו ונאמן שדר ביה חד יומא מ"מ כל שלא היה עדים אין לו קול וכיון שלא ידע לא הוצרך למחות דהי' אצלו חזקה שאין עמה טענה כנ"ל. וממילא צריך זה ליזהר בשטרו כמו שלא בפניו כיון שאין ראיה מדלא מיחה צריך ליזהר כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש תוספות ריש בבא מציעא גבי חצי' שלי במגו דכולה שלי דהוי מגו להוציא ואף דתפיסי בכרכשתא מ"מ כיון שבחזקתו חשיב להוציא אף דאם הדין דנאמן הוא בחזקתו מ"מ כיון דאל"ה בחזקת שניהם בלא המיגו חשיב להוציא ע"ש. וא"כ כמו דלענין תפיסה יש חילוק דבטענת ברי חשיב תפיסה משא"כ בספק ע"ש בפ'. וא"כ בשלמא קמי דידי זבנא כו' דעכ"פ מוחזק בטענת ברי שתפיסתו כדין לא חשיב מגו להוציא כמו גבי שטרא זייפא כו' דגם בלא המיגו חשיב תפיס שלא יחשב להוציא ממש ומהני המגו כנ"ל. מה שאין כן לענין דדר ביה חד יומא שזה א"י כלל וחזקה שאין עמה טענה לאו חזקה ובחזקת מרא קמא קאי דבספק אינו תפיסה כלל ורק ע"י המיגו דיהיה נאמן דדר ביה יהיה בחזקתו הוי מיגו להוציא דלא מהני כמו בחצי שלי כנ"ל. כיון דבלא המיגו בחזקת מרא קמא ושלא דר כלל כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש תוס' דבמידי דכפירה לכ"ע לא אמרי' מגו דהעזה ועיקר הפי' כמו מודה מקצת במגו דכופר הכל שיהיה הכפירה יותר משא"כ נאנסה מגו דהחזרתי דגם נאנסה כופר כהחזרתי רק שזה אינו יודע בשקרו משא"כ להעיז כפירה יותר לא אמרינן ע"ש ס' פ"ב. וא"כ בשלמא קמאי דידי זבנא הוי ממעיז מעיז. משא"כ דר ביה מיגו דמינך זבינתיה דהוי העזה וחשיב מידי דכפירה דבמה דאומר דדר ביה אינו ענין לכפירה שאינו כופר כלל רק ממילא נאמן דטענין ליה משא"כ מינך זבינתיה כפירה ומעיז שלא מהני כנ"ל:

עוד י"ל דלכאורה כמ"ש תוס' באהדרינה כו' לעיל גבי אגרינן מיניה כו' דליכא מגו דפרעון למערער דיראים שמא יזכה מחזיק ויצטרכו לשלם ליה דמגו צריך דעכ"פ לא יהיה חשש גרעון בטענתו אם אם לא יהיה נאמן. וא"כ למה נאמן קמי דידי מיגו דמינך שמא יזכה מוכר שיש לו שטר וכה"ג וא"כ קנה קודם ממנו ויקח ממנו הקרקע שטוען שלקחה מזה לא לקחה ממנו. משא"כ כשטוען דזבנה מינך כנ"ל. אך י"ל דמיירי שגם מוכר טוען שמכרה לזה וא"כ אף שיהיה הודאות דסתרי לא יוכל להוציא ממנו כשיטעון מינך ואף שמראה מוכר שטר קנין וכה"ג דהודה דזבנה לזה המחזיק. והוי מגו:

אך לכאורה עדיין חשש גירעון דעכשיו אם נמצא פסול בעדי חזקה וכה"ג שלא יהיה נאמן ע"פ דין יתחייב המוכר לשלם לו מעותיו דמודה שמכרה לו וסתמא באחריות משא"כ כשיטעון מינך ואם לא יהיה נאמן לא יוכל לגבות דמי המכירה מהמוכר דב' הודאות דסתרי א"י להוציא. אך הא גם עתה שטוען קמי דידי זבנא מינך אם לא יהיה נאמן ג"כ א"י להוציא דמיו מהמוכר דהא מודה דשלו היה ושלא כדין מוציאין ממנו וכגזלן דאין חיוב על המוכר. וכמכיר שבת חמורו ע"ש משא"כ דר ביה חד יומא דא"י אם שלו וכשמוציאין ממנו יצטרך לשלם משום אחריות לא הוי מגו דמינך זבינתיה דאז לא מתחייב המוכר כנ"ל וליכא מיגו. ויש לדחות מאחר שנאמן ע"פ דין אינו חושש שמא לא יהיה נאמן כנ"ל:

עוד י"ל דבעי דר ביה כו'. דהא גבי שכוני גוואי לפי' הרי"ף כשלא היה מוכר כאן ביום שהתחיל להחזיק לא מהני דראיה של החזקה רק על שקנה ומיד החזיק לא על יום קודם דא"כ למה לא החזיק מיד ולא על אח"כ דא"כ התחיל להחזיק שלא ברשות ורק על מיד כנ"ל. וא"כ כאן ממ"נ דצריך להיות החזקה ראיה שקנאה ברגע שהתחיל להחזיק והא לא קנאה ממי שהי' שלו רק מאחר וצריך להיות החזקה מועלת על המוכר ולו. והא הוי כמו בשכוני גוואי דהא יודעין שקודם שהתחיל להחזיק לא היה של המוכרה לו כלל ומה חילוק בין לא היה כאן ובין לא היה שלו דבאין שניהם בב"א תחלת החזקה ואם נדון על דהוא שלו אין חזקה למוכר. ולכך צריך דר קודם דמסתיים החזקה קודם ומורה שקנה המוכר בצירוף יום שלו ושהוא קנאו אח"כ משא"כ בלא דר רק מצד חזקה זו עצמה כנ"ל. ומה"ט בעי בגמרא נראה בו כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף