צל"ח/חולין/יח/א

צל"ח חולין יח א

דף י"ח ע"א

מתניתין השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט ע"פ כולה שחיטתו כשרה וכו'. הנה לא נזכר במשנתינו פלוגתא בין רבנן לר"י ב"י רק במה דמכשרי רבנן בכולה מכשיר ר' יוסי ברובה אבל במקום השחיטה עצמה באיזה מקום אין זכרון במחלוקותם וכיון דאשכחינן לר"י ב"י בברייתא דמכשיר לשחוט מתוך שאר הטבעות למה נחלוק עלינו את השוים ולומר דפליגו רבנן עליו וא"כ איך יחלוקו רב ושמואל על ר' יוסי מסברא דנפשייהו במה שאין להם סיוע משום תנא:

ולתרץ זה נדקדק עוד לקמן (דף יט ע"א) ואמר ריב"ל מוגרמת דרבנן כשרה לרבי יוסי ב"י ומוגרמת דרבי יוסי כשרה לר"ח ב"א פשיטא מ"ד ר"ח ב"א אדרבנן קאי קמ"ל ואימא ה"נ א"כ העיד עליו מבעיא ליה והלכתא כר"ת ב"א דקאי רב נחמן כוותיה. והנה יש לדקדק אכתי מה דאמר מוגרמת דרבנן כשרה לרבי יוסי היא מלתא דפשיטא ומאי קמ"ל. וגם באמרו והלכתא כר"ח דקאי רב נחמן כוותיה קשה קושיית מהרש"א דתיפוק ליה דכל עדות הלכתא היא. וגם יש לדקדק למה בתוספתא שהביא רש"י במשנתינו קאמר ור' חנינא בן אנטיגנוס מכשיר ולמה לא אמר בלשון עדות כמו בתוספתא השניה שהביא הגמרא וצריך לומר דשני מיני מוגרמת יש ובחדא העיד מפי רבותיו ובחדא הכשיר מסברא ומעתה נחזי אנן באיזו מהם היה לו עדות מרבותיו ובאיזה הורה מסברא וליכא למימר דמוגרמת דר' יוסי העיד מרבותיו שהיא כשרה ובמוגרמת דרבנן הורה מסברא. שאם היה לו קבלה על מוגרמת דר' יוסי שלא שחט רובו בטבעת שכשר ק"ו מוגרמת דרבנן ויש בכלל מאתים מנה והיה לו עדות גם על מוגרמת דרבנן. אמנם איכא למימר איפכא שהיה לו קבלה מרבותיו דרובו כמוהו לענין הגרמה והיינו מוגרמת דרבנן שכשרה אמנם במוגרמת דרבי יוסי דהיינו שאפילו רובו לא שחט בטבעת ועיקר ההכשר בזה משום דגם למעלה מטבעת הוא מקום שחיטה בזה הורה רק מסברא ולא מפי עדות. אמנם גם זה אי אפשר דהרי בהאי דהעיד אמר על מוגרמת ולא אמר העיד עלה א"כ מכלל שגם על מוגרמת דרבי יוסי העיד כמו שאמרו בגמרא וא"כ באיזה הורה מסברא. וצריך לומר שיש שלשה מיני מוגרמת דהיינו חדא דרבנן ששחט הרוב בטבעת ובמיעוט בתרא הגרים וחדא מוגרמת דר' יוסי ואפילו רובו לא שחט בטבעת הגדולה והגרים למעלה והשלישי הוא מוגרמת השני דרבנן דהיינו ששחט בשאר טבעות עצמן דלרבנן לא הוה זה מקום שחיטה לפירוש רש"י במימרא דרב ושמואל ונקרא מוגרמת כמו שפירש"י בעובדא דר' זירא דאכל מוגרמת דרב ושמואל וכבר כתבתי דעכ"פ בתרי הוה ליה עדות מפי הקבלה בהאי מוגרמת דעלה קאי בתוספתא שהביא ומדלא קאמר עלה מכלל דכלל עוד אחת ומעתה נברר באיזה תרי מתלת הוה ליה עדות וליכא למימר במוגרמת דרבנן ודר' יוסי דמשנתינו כי גם במשנתינו דקדקתי להאיך לישנא דגם שחט ב' שלישים והגרים שליש פסלי רבנן א"כ טעמייהו משום דלא סברי בשחיטה רובו של אחד כמוהו ומשנה דלקמן בהשוחט דרובו של א' כמוהו רבי יוסי היא א"כ אין עיקר פלוגתייהו בהגרמה רק בגוף דין שחיטה אם היא בכל הסימן דוקא או ברובו ולמה פליגי בהגרמה. ואמרתי משום דמלתא אגב אורחא קמ"ל מפלוגתייהו דעכ"פ תרוייהו ס"ל דלמעלה מטבעת הגדולה ליכא מקום שחיטה וא"כ לרחב"א אם עדותו על אלו שני מיני הגרמה דכשרה והיינו משום דס"ל שיש מקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה א"כ הוה ליה למימר העיד ר"ח ב"א שחיטה משיפוי כובע ולמטה שכשרה שזה עיקר הדין לדידיה ולמה תלה עדותו בהגרמה ובזה כולל הכל כיון ששם מקום שחיטה אלא ודאי בהנך תרי מוגרמת דרבנן הוה ליה עדות דהיינו במוגרמת דשאר טבעות שכשרה ששם מקום שחיטה וגם שרובו של אחד כמוהו וממילא אם שחט רובו בטבעת כשר אפילו אם למעלה אינו מקום שחיטה ואיך הוה כייל למכלל הנך בחדא והוצרך לומר על מוגרמת ומדלא קאמר עלה ש"מ שכולל עוד מוגרמת וא"כ כן הוא הפירוש בתוספתא דר"י ב"י אמה ששחיטה בשאר טבעות כשר ומסיק ומוגרמת פסול והיינו רבנן לחלוק על ר' יוסי בזה והעיד ר"ח על מוגרמת דא ועל מוגרמתא דרבנן דמתני' שכשרה ובתוספתא שניה הכשיר מוגרמת דרבי יוסי דהיינו אפילו לא שחט רובו בטבעת הורה מסברא שכשרה שס"ל שזה מקום שחיטה ואמר סתם ור"ח ב"א מכשיר משום דלעיל מיני' אומר הכשר שחיטה מטבעת וכו' ואמרו מוגרמת פסולה ולא הזכיר שם לא רוב ולא מיעוט ולא רבנן ולא ר' יוסי ומקרי מוגרמת בשחט כולו למעלה דגם זה מקרי מוגרמת ור"ח מכשיר ולפי זה שוב ניחא במה דאמרו הלכה כר"ח דקאי רב נחמן כוותיה ולא אמר משום דעדות היא והיינו כמו שכתבתי שעל זה לא היה לו עדות וגם מזה הוכיחו רב ושמואל דלרבנן יש שני מיני מוגרמת וכנ"ל ולכן לא סברי בזה כר' יוסי דסברי כרבנן. ומעתה נבוא לפרש דברי ריב"ל אמר ריב"ל מוגרמת דרבנן כשרה לר' יוסי ב"י ואין הכוונה על מוגרמת דמשנתינו שהרי אנו רואין שנחלקו בו רבנן ור' יוסי ב"י ומאי קמ"ל אלא הכוונה בשחט שאר הטבעות וקמ"ל שזה מקרי הגרמה לרבנן וזה לא שמענו ממשנתנו ומוגרמת דר' יוסי וכו' והקשה פשיטא דכיון דחזינן דר' חנינא פליג בשני מקומות בחדא מסברא ובחדא מעדות א"כ מכלל שיש עוד מוגרמת ואי הוה קאי רחב"א בעדותו אר' יוסי ב"י א"כ שוב נכלל גם מוגרמת דרבנן דמתני' ואין לנו לפרש בתוספתא השני כי אם על מוגרמת דשאר טבעות ומכלל דאסרי רבנן וקאמר מהו דתימא ר"ח ארבנן קאי פירוש ארבנן דמתני' בהא הוה ליה עדות ובתוספתא השנית קאי אר' יוסי ב"י ובזה הכשיר מסברא קמ"ל דא"כ העיד עלה מבעיא ליה ודוק דלא אמר קמ"ל דאדר' יוסי קאי לפי שגם לפי האמת לא קאי אר' יוסי רק אשני מוגרמת דרבנן ואמוגרמת דר' יוסי הכשיר בברייתא שניה מסברא ולא מעדותו:

ובזה ניחא לי מה דכתב רש"י כאשר הכריע לשון ראשון בדברי רב ושמואל כתב ואין כאן מכשול להחליף ההלכה דהא לית הלכתא ככולהו אלא כרחב"א ולכאורה פירושו תמוה דמנ"ל דרחב"א מכשיר מוגרמת דרב ושמואל דלמא ריב"א מכשיר רק מוגרמת דרבנן ודר' יוסי דמשנתינו ולפי מה שכתבתי ניחא וניחא ג"כ מה דכתב רש"י העיד ר"ת וכו' וכל עדות הלכה היא ומה בעי רש"י בזה. אמנם לפי מ"ש הוא הוצעה למה שסיים לבסוף שאין מכשול וכו' ולכן הקדים דכל עדות הלכה היא וא"כ למה אמר לקמן מטעם דקאי רב נחמן כוותי' אלא ודאי דבעדותו קאי אמוגרמת דרב ושמואל ואמוגרמת דרבנן דמתני' ובתוספתא שניה קאי אמוגרמת דר' יוסי וכנ"ל ודוק. ובזה נתיישבו כל הדקדוקים הנ"ל על נכון. אך נשאר עוד ליישב מה שאמר והלכתא כרחב"א דקאי רב נחמן כוותיה וכבר אמר לעיל והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו דשייר בחיטי והיינו הך ולמה לי הכפל בזה. ועוד למה תלה ברב נחמן והלא שמעתתא דאמוראי כוותיה ופשיטא לשיטת התוס' כולהו אמוראי אחד לא נעדר קיימי כוותיה דגם רב פפא משמיה דרבא לא הטריף אלא למעלה מהחיטי דהיינו פגע ולא נגע לשיטת התוס'. ולכן נלע"ד לפרש דמה דהעיד רחב"א על מוגרמת היינו מוגרמת דרבנן ומוגרמת דר' יוסי דמתניתין והא דלא העיד סתם על משיפוי כובע ולמטה שהוא מקום שחיטה וכמו שהקשיתי לעיל היינו שכלל בעדותו תרתי העיד על מוגרמת דר' יוסי שכשרה בזה העיד שמקום שחיטה הוא משיפוי כובע ולמטה והעיד על מוגרמת דרבנן שכשרה בזה כלל שרובו ככולו ונ"מ אם הגרים אחר הרוב עד למעלה משיפוי כובע אפ"ה כשרה הואיל וכבר נשחט רובו. ובתוספתא שניה שהכשיר מסברא דנפשיה בלי עדות מרבותיו זה קאי על מוגרמת השניה דרבנן דהיינו ששחט בשאר טבעות דהיינו מוגרמת דרב ושמואל יעל זה כיון ריב"ל בתחלת דבריו מוגרמת דרבנן כשרה לר' יוסי וכמ"ש למעלה. ועל זה אמר והלכתא כרחב"א להכשיר מוגרמת דשאר טבעות שעל זה עדיין לא פסק לעיל כלום ואמר דרב נחמן קאי כוותיה דרב נחמן אמר לעיל ר' זירא משמו דמוגרמת כשרה. והא דלא אמר והלכתא כר' יוסי שהרי גם ר' יוסי מכשיר בשאר טבעות היינו משום שר' יוסי אין הלכה כמותו בכל דבריו אבל רחב"א הלכה כמותו בכל דבריו:

עוד נלע"ד לתרץ מה שהקשיתי כיון שלא נזכר במשנה דפליגי רבנן על ר' יוסי בשאר טבעות אם הם מקום שחיטה א"כ איך יחלוק רב ושמואל על ר' יוסי. ואומר אני כיון שרב ושמואל אמרי דאף ר' יוסי לא אמר וכו' ופירש רש"י דאית לי' לר' יוסי רובו ככולו במקום שחיטה אבל לשויה מקום כשר לשחיטה משום האי טעמא לא אמרינן רובה ככולה. הרי דיותר נוח לומר במקום שחיטה על גוף השחיטה רובו ככולו מלומר רובו ככולו לשויה מקום שחיטה וא"כ רבנן דסברי אפי' במקום שחיטה לא אמרינן רובו ככולו ק"ו דלא סבירי לשויה מקום שחיטה על רובו ככולו וא"כ אף למסקנא דר' יוסי תרתי קאמר מ"מ רבנן דפליגי בהא ק"ו דפליגי וסבירא להו דלא משוינן לשאר טבעות מקום שחיטה משום רובו ככולו וא"כ רב ושמואל הכריעו בפלוגתא דרבנן ור"י שהיא מן ההיפך אל ההיפך דר' יוסי ס"ל דאפילו משוינן מקום שחיטה משום רובו ככולו ורבנן ס"ל דאפילו במקום שחיטה לא משוינן רובו ככולו הכריעו רב ושמואל בחדא כר' יוסי ובחדא כרבנן:

ודנה זה ניחא ללישנא קמא דרב הונא משמיה דרב אסי דאפילו בשחט שני שלישים והגרים שליש אסרי רבנן וא"כ על כרחך טעמייהו משום דלא ס"ל רובו של אחד כמוהו אבל ללישנא בתרא דבהא גם רבנן מכשרי ופלוגתייהו בהגרים שליש ושחט ב' שלישים וטעמייהו דרבנן דבעידנא דנפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה ולא דמי לחצי קנה פגום משום דהכא אינו מקום שחיטה א"כ הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל לרב ושמואל דרבנן פליגי על ר' יוסי בזה. אמנם ללשון שלישי שברש"י ניחא דהא ודאי דפליגי רבנן דהשתא בטבעת עליונה דליכא למגזר רוב חללו אטו רוב עוביו אסרי ק"ו בשאר טבעות וכן לפירוש התוס' ג"כ ניחא דודאי פליגי רבנן דאם פליגי בעליונה שרוב הטבעת היא רוב חלל ק"ו דפליגי בשאר טבעות. אמנם רש"י מיאן בפירוש השלישי מטעם דא"כ ליכא קושיא מברייתא דברייתא בלא הגרים מיירי ומטעם זה נדחה גם פירוש התוספות דגם לפירוש התוס' קשה קושיא זו עצמה וכמ"ש מהר"ם מלובלין. אמנם לאית דמפרשי יש דברים בגו דהנה רש"י פירש בגמרא בלשון שני שהוא לשיטת האית דמפרשי וזה לשונו ובהגרים היכי מצי לאכשורי הא לא שחיט רובא וכי תימא משום דקמ"ל דיציאה דשאר טבעות לא חשיב הגרמה וכו' וכתב מהרש"א ז"ל פירש השתא אית לן למימר הכי לר' יוסי ב"י דלית ליה הגרמה בשאר טבעות ולעיל במשנה דפירש רש"י לאית דמפרשי בכל טבעות חשיב הגרמה היינו לרבנן ולר' יוסי ב"י היינו כדס"ד מעיקרא לרב ושמואל דאף ר"י לא אמר היינו לא אמר ממש עיין מהרש"א. ולפי זה השתא בברייתא מוכח דלר' יוסי ב"י לית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ השוחט מתוך הטבעת היינו טבעת הגדולה דאל"כ ל"ל לר"י ע"פ רובא וא"כ לא אשכחן כלל לרבנן מפורש דפליגי בזה ארבי יוסי וא"כ מנ"ל לרב ושמואל לחלוק על ר' יוסי בזה. והנה במה שכתבתי דעכ"פ ע"פ ברייתא זו מוכח דגם לאית דמפרשי משנתינו בטבעת הגדולה מיירי ניחא לי מה דהוה קשה לי במה דאמר לקמן רב נחמן אכשר משיפוי וכו' אלא רב חנן כמאן לא כרבנן ולא כר"י הנה כמה אמוראי שחשיב בגמרא לעיל מיניה דאכשרו בשייר בחיטי דהיינו הך ומדוע לא הקשו לשום אחד מהם כמאן לא כרבנן וכו' ודוקא לרב נחמן. ועוד לאית דמפרשי א"כ משנתינו לא איירי כלל בטבעת הגדולה רק בכל הטבעות יש הגרמה אם מתחיל בטבעת והגרים לצאת מן הטבעת וא"כ אין ענין כלל לפלוגתא דרבנן ור' יוסי להתחלת מקום השחיטה שבזה מיירי רב נחמן ומאי הקשה לו רב חנן כמאן. אמנם ע"פ מה שכתבתי ניחא שהרי מברייתא מוכח דר' יוסי ב"י לית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ על כרחך משנתינו בטבעת הגדולה מיירי אמנם כל זה אם הברייתא מיירי בהגרים אבל אם הברייתא מיירי בלא הגרים ובאמת לא תהוי קושיא מברייתא לרב ושמואל כאשר נכתוב לקמן שזה היתה כוונת ר' זירא באמרו יוסף בר' חייא מכ"ע גמיר א"כ גם לר"י בר יהודה יש הגרמה בשאר טבעות ואין כוונת משנתינו כלל לתת גבול להתחלת מקום שחיטה וליכא קושיא מינה להנך דמכשרי משיפוי ולמטה. אמנם רב נחמן מדויל ידיה משתלים דאיהו אמר לעיל ר' זירא משמיה מוגרמת כשרה והיינו מוגרמת דרב ושמואל דלפירוש אית דאמרי היינו בשאר טבעות שאחר שחיטת חצי עוביו הגרים בין טבעת לטבעת וא"כ על כרחך רב נחמן ס"ל דבשאר טבעות ליכא הגרמה וא"כ על כרחך משנתינו בטבעת הגדולה וכאן הכשיר רב נחמן משיפוי כובע ולמטה א"כ לרב נחמן דוקא הקשה כמאן לא כרבנן ולא כר"י ב"י אבל לשאר אמוראי אין כאן קושיא שהם מפרשים משנתינו בשאר טבעות וכאית דמפרשי ונחזור לראשונות שהקשיתי לאית דמפרשי מנ"ל לרב ושמואל הא וממה למדו דפליגי רבנן בזה אר' יוסי ואית להו הגרמה בשאר טבעות. ולברר דבר זה אעמיק וארחיב הדבור בשיטת האית דמפרשי להצילם מקושיית רש"י במשנה שהקשה מדקתני בתוספתא סמוך לראש מכלל דלא קפיד אי נפיק ממנה ולמטה אלא ממנה ולמעלה דלאו מקום שחיטה. והנה מקום אתי לתרץ זה והוא דדעת הר"ץ שהביא בתבואת שור סי' כ' ס"ק ד' דכללא הוא אם לא נגע בחיטי ודאי שייר חוט מטבעת הגדולה והיינו משום דס"ל דהחיטי המה למעלה מטבעת הגדולה וסוף החיטי מגיע עד מעט תוך חלל הטבעת הגדולה בחלק עליונו של טבעת. וכן הוא לדעתי דעת הרמב"ם בפ"ג מה' שחיטה הלכה י"ב אמנם דברי הרמב"ם בפירוש המשנה המה קשים להולמם. והנה לכולהו אמוראי שייר בחיטי כשרה היינו דיעבד וא"כ בתוספתא דקתני שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף כולה כשרה והוא לשון דיעבד לכך אמר סמוך לראש דאי שייר כחוט למטה בטבעת וא"כ שחט בתחתיתו של טבעת ולא פגע ולא נגע בחיטי כלל פשיטא דכשרה ואפילו לכתחלה מותר אלא אפילו סמוך לראש שאי פגע ונגע בחיטי אפ"ה עכ"פ דיעבד כשרה. אמנם רש"י לשיטתו דס"ל פגע ולא נגע היינו ששחט למטה מהחיטי וא"כ אין מקום לסברת הר"ץ דאיך אפשר שהחיטי מגיעים עד תוך חלל הטבעת א"כ מאי קמבעי לקמן או דלמא פגע ולא נגע איך אפשר שפגע ולא נגע יהיה טרפה הלא לסברת הר"ץ א"כ ודאי שייר מלא החוט ואפילו לרבנן כשרה אלא ודאי שהחיטי המה כולם למעלה מטבעת הגדולה אבל האית דמפרשי איכא למימר דסבירא להו כפירוש התוספות בד"ה או דלמא וכו' דפגע ולא נגע היינו ששחט למעלה מהחיטי ואומר דהנך אית דמפרשי מדויל ידייהו משתלמי דאינהו ודאי דלא ס"ל דכשרה הוא לשון דיעבד דוקא. דהנה גם במשנתינו דקדקתי דקתני השוחט מתוך הטבעת וכו' הכל לשון דיעבד והלא כששייר מלא החוט ע"פ כולה א"כ זהו הכשר שחיטה גם לכתחלה. ואמרתי דנקטי לרבותא דרבנן דלא תימא דוקא לכתחלה בעו רבנן ע"פ כולה ודיעבד סגי ברובא ולכך קתני שחיטתו כשרה דיעבד לדיוקא שאם לא שייר ע"פ כולה אפילו דיעבד פסולה אי נמי משום ר"י בר יהודה נקט לשון דיעבד דלדידיה הטעם משום רוב אחד כמוהו והיינו דיעבד וכמו שאמרו לקמן בריש פרק שני דנקט השוחט לשון דיעבד משום רובו של אחד כמוהו. אלא אי קשיא הא קשיא אף דמתניתין לא נקטה לשון לכתחלה מטעם הנ"ל מ"מ עכ"פ למה נקט השוחט וכו' ושייר ע"פ כולה שחיטתו כשרה לשון דיעבד וזהו נגד האמת שבזה שחיטתו כשרה לכתחלה והוה ליה למימר כך השוחט מתוך הטבעת ולא שייר מלא החוט ע"פ כולה שחיטתו פסולה ר' יוסי אומר ע"פ רובה. ולכן אומר אני מזה ראיה למה דאיתא במרדכי וגם במהרי"ו שלכתחלה ישחוט למטה מטבעת הגדולה היינו למטה ממש ואפילו בטבעת הגדולה עצמה כשר רק דיעבד. אי נמי נלע"ד להביא מזה ראיה על פירוש רש"י במימרא דרב ושמואל דשאר טבעות אינן בתורת שחיטה כלל וא"כ לכתחלה אין לשחוט בטבעת הגדולה גזרה אטו שאר טבעות ורואה אני ק"ו הדברים ממה שכתבו התוס' במסכת ב"ק (דף צט ע"א) בהך מוגרמתא שאסר רב להאי גברא היינו ששחט בטבעת הגדולה מלא רובה ואסר רב אף שפסק כר' יוסי גזרה אטו שאר טבעות וק"ו לכתחלה שיש לגזור. ובזה ג"כ נלע"ד ליישב מה שהקשיתי לעיל על פירוש רש"י מנ"ל לרב ושמואל דרבנן פליגי על ר' יוסי בזה ואסרי שאר טבעות ולפי מה שכתבתי הדבר מוכח מדבריהם מדאמרי שחיטתו כשרה דיעבד והיא גופא קשיא למה לא לכתחלה אלא ודאי דגזרי אטו שאר טבעות מכלל דשאר טבעות לדידהו ליתנהו בשחיטה. והנה לאית דמפרשי משנתינו לא איירי כלל בטבעת הגדולה כי אם בכל טבעות הקנה וא"כ נסתרו שני התירוצים הנ"ל וא"כ מכלל דאינהו לא דייקא לשון כשרה דמשמע דיעבד ושפיר הקשה רש"י עליהם מתוספתא אמנם לפי מה שכתבתי לעיל למסקנא דר' יוסי תרתי אמר א"כ לר' יוסי מודו הנך אית דמפרשי דליכא הגרמה בשאר טבעות וא"כ אף לדידהו משנתינו על כרחך בטבעת הגדולה איירי מדבעי ר' יוסי ע"פ רובה ושפיר יש לומר דנקט לשון דיעבד כתירוץ הראשון דבחלק העליון של טבעת אין לשחוט לכתחלה משום שנגע ופגע בחיטי:

עוד נלע"ד לתרץ קושיית רש"י על האית דמפרשי ונקדים מחלוקת רש"י ורמב"ם לקמן (דף ל ע"ב) בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו תיקו פרש"י תיקו ולחומרא וגבי הגרמה נמי בין שחט שליש הגריס שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישים והגרים שליש מספקא לן דלא סבירא לן כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא מינייהו ועבדינן לחומרא. ע"כ דברי רש"י. וכתב שם התוספות ורבינו יצחק בר' מאיר דבהגרמה פסקינן בפ"ק כר' יוסי בר יהודה ואיכא דמכשיר נמי לרבנן שחט שני שלישים והגרים שליש ולא דמיא להכא דהתם שלא במקום שחיטה הוא והוה כאלו שוחט ברגלה אחר שחיטת הסימן ע"ש בתוספות ואומר אני לדברי ריב"ם חלדה ושאר דיני שחיטה פוסלים במיעוט בתרא ואף שאם פסק ולא שחט יותר כבר איתכשיר מ"מ כיון ששוחט יותר פסול בשחיטה מקרי משא"כ הגרמה דנפיק ממקום שחיטה לא מיקרי פסול בשחיטה ואינו אוסר במיעוט בתרא ולפי זה אי הוה משכחינן הגרמה במקום שחיטה היה הגרמה שוה להחלדה לפסול במיעוט בתרא. והנה הנך אית דמפרשי דס"ל דהתחיל לשחוט בשאר טבעות והגרים בין טבעת לטבעת דהוה הגרמה לאו משום דס"ל דבין טבעת לטבעת אינו ראוי לשחיטה זה לא מצינו בדבריהם וגם אין סברא לומר כן ששם עיקרו של קנה רק שס"ל שאם התחיל בטבעת אינו יכול להגרים חוץ לטבעת אבל מתחלה אם רוצה לשחוט בין טבעת לטבעת שפיר דמי ולפי זה מצינו לדבריהם הגרמה במקום הראוי לשחיטה והגרמה זו ודאי שוה לחלדה לפסול במיעוט בתרא. והנה לר' יוסי בר יהודה ליכא הגרמה במקום שחיטה וכמו שכתבתי לעיל. דאף הנך אית דמפרשי לא אמרו זה אלא לרבנן. ומעתה נסתר קושיית רש"י מהתוספתא דהתוספתא דנקט למעלה לצד הראש לרבותא נקט כן לא מבעיא לצד מטה דהוה הגרמה במקום הראוי לשחיטה בין טבעת לטבעת ודאי דלא מהני ע"פ רובה דשם פוסל הגרמה ע"פ כולה אפילו במיעוט בתרא כמו החלדה אלא אפילו למעלה לצד הראש שאינו מקום שחיטה ויש מקום לומר כסברת ריב"ם דלא תפסול שם הגרמה במיעוט בתרא ותסגי ע"פ רובה קמ"ל דאפ"ה בעינן ע"פ כולה וכדעת רש"י שחולק על ריב"ם ופוסל גם בהגרמה במיעוט בתרא. ומעתה גם מה שהקשיתי אני למעלה להנך אית דמפרשי מנ"ל לרב ושמואל דפליגי רבנן על ר' יוסי בזה וסברי דזה ממש כהגרמה לתרץ דרב ושמואל ס"ל דהיינו טעמא דרבנן דבעי ע"פ כולה והלא רוב אחד כמוהו אלא ודאי דרבנן ס"ל דגם בשאר טבעות איכא הגרמה כדעת אית דמפרשי ושם ודאי בעינן ע"פ כולה דשם הגרמה במקום שחיטה הוא וגזרי רבנן טבעת הגדולה בעליונו אף דשם שוב לאו מקום שחיטה הוא גזרה משום שאר טבעות או גזרינן חלק העליון גזרה שמא יגרים למטה בחלק התחתון בין טבעת לטבעת ור' יוסי לטעמיה דס"ל בין טבעת לטבעת לא הוה הגרמה וא"כ לא משכחת בשום מקום הגרמה במקום שחיטה ולכך סגי ע"פ רובה דליכא למגזר כלל. אלא דקשיא לפי זה כשאמרו רב ושמואל ואף ר' יוסי לא אמר אלא בטבעת הגדולה וא"כ אף ר' יוסי אית ליה הגרמה בשאר טבעות לאית דמפרשי וכמ"ש מהרש"א דלפי מה דס"ל מעיקרא לא אמר ממש אף לר' יוסי שייך האית דמפרשי א"כ למה להו לרב ושמואל לתלות הטעם הואיל ואינן מקיפים ובזה ממועט רק אם שחט רק רוב הטבעת ולא רוב החלל יותר הוה להו למימר הטעם משום דשם הוה הגרמה במקום שחיטה ופוסל כמו חלדה אפי' במיעוט בתרא וגם רוב חלל לא מהני ונלע"ד דבמשנתינו לא קתני שייר למעלה רק סתם שייר ולאית דמפרשי נכון דגם למטה צריך ששייר דגם כאן איכא הגרמה ור' יוסי דאומר ע"פ רובה א"כ אף למטה סגי בטבעת הגדולה ע"פ רובה ולפי ההוה אמינא גם ר' יוסי אית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ ליכא למימר הטעם משום דשאר טבעות הוה מקום שחיטה לכן מודה ר' יוסי דלא סגי ע"פ רובה דקשה מ"ש מטבעת הגדולה לצד מטה דג"כ הוה מקום שחיטה ואפ"ה סגי לדידיה ע"פ רובה וא"כ מכלל דאיהו ס"ל באמת בכולהו דיני שחיטה דלא פסלי במיעוט בתרא וצריך להמציא טעם אחר הואיל ואינן מקיפים כל הקנה אבל למסקנא דר' יוסי תרתי קאמר וא"כ לית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ על כרחך משנתינו בהגרים לצד הראש מיירי דאל"כ למה בעי ר' יוסי ע"פ רובה הא לצד מטה לא הוה לדידיה הגרמה כלל א"כ לפי זה באמת רב ושמואל שהכריעו בשאר טבעות דלא סגי ע"פ רובה באמת הטעם משום דהוה מקום שחיטה והה"ד בטבעת הגדולה לצד מטה דלא סגי ע"פ רובה אלא דמה דגזרי רבנן לצד מעלה אטו צד מטה בזה לא ס"ל לרב ושמואל כוותייהו. והנה הארכנו לתרץ קושיית רש"י על האית דמפרשי אמנם רש"י לשיטתו דלא ס"ל לקמן חילוקו של ריב"ם ולא שני ליה בין מקום שחיטה ללאו מקום שחיטה. אמנם ללישנא אחריני דרב אסי לקמן מחלוקת שהגרים שליש. ובזה ודאי טעמייהו דרבנן דשאני הגרמה דלאו מקום שחיטה א"כ נוכל לומר כאית דמפרשי וגם נוכל לומר לרבנן דאפילו בשאר טבעות הדין כן דפסלי הגרמה במיעוט קמא משום דאף דשם הוא מקום שחיטה מ"מ נגד מקום שגמר השחיטה מקרי זה לאו מקום שחיטה א"כ יש לומר דהתוספתא דקתני למעלה לצד הראש לרבותא דר' יוסי קתני לא מבעיא למטה ס"ל לר' יוסי דסגי ברובה אף שהתחיל בהגרמה כיון שכל אחד בפ"ע מקום שחיטה אלא אפי' למעלה דהוה לאו מקום שחיטה אפ"ה ס"ל לר' יוסי דלא גרע מחצי קנה פגום. אמנם רש"י לשיטתו דתפס עיקר לקמן כרבנן טרופאי דהיינו לישנא קמא דרב אסי ולכן דחה דברי האית דמפרשי. והנה דברי האית דמפרשי נדחים לרש"י מתרי טעמי חדא מכח התוספתא כמו שהקשה רש"י במשנה וחדא מכח קושיית הגמרא על רב ושמואל שהקשה רש"י על האית דמפרשי מנ"ל דמיירי בהגרמה. ועוד אי בהגרים מיירי היכי מצי לאכשורי הא לא שחיט רובא והנך תרי קושיות המה חדא מגו אידך דעל קושיא דתוספתא ללישנא בתרא דרב אסי לא קשה ולא מידי וכמ"ש לעיל דנקט לצד הראש לרבותא דר' יוסי. ועל קושיא שבגמרא אי בהגריס איך מצי לאכשורי יש לתרץ כמו שכתב רש"י בעצמו שלר' יוסי באמת יציאה דשאר טבעות לא חשיבא הגרמה אלא דממ"נ נשאר קושיא אחת דהנה על קושיא שבגמרא כתב רש"י בעצמו שאף לאית דמפרשי היינו לרבנן אבל לר' יוסי ליכא הגרמה בשאר טבעות א"כ לא קשה מהתוספתא דלהכי נקט לצד מעלה משום ר' יוסי בר יהודה דלצד מטה אפילו רובא לא בעי דלדידיה לא מחשב זה הגרמה אלא דס"ל לרש"י א"כ מנ"ל דרבנן פליגי בזה דלא אשכחן פלוגתא בזה בין רבנן לר' יוסי. וגם הקושיא שהקשה רש"י בגמרא קמה על עמדה מכח זה דאי ברייתא בלא הגרים א"כ לא הקשה בגמרא כלום ואי בהגרים א"כ על כרחך ר' יוסי לית ליה הגרמה בזה ומנ"ל לרב ושמואל דרבנן פליגי בזה אמנם ללישנא בתרא דרב אסי לא קשה מהתוספתא וכמו שהארכתי לעיל וקשה רק מכח קושיית הגמרא ולפי זה אם נימא דמעולם לא הקשו קושיא זו על רב ושמואל וא"כ באמת ברייתא בלא הגרים כלל אבל בהגרים אף ר"י מודה וכמו שאמרו רב ושמואל בתחלה א"כ נשאר פירוש האית דמפרשי ואדרבא פירוש רש"י נדחה דלפירוש רש"י על כרחך ר' יוסי ס"ל דשאר טבעות המה מקום שחיטה וכמו שאמר בהדיא השוחט בשאר טבעות וא"כ מנ"ל לרב ושמואל דחכמים פליגי. וליכא לתרץ דזה תלוי בזה כיון דלא סברי רבנן רובו של א' כמוהו ק"ו דלא מחשב ע"י רוב מקום שחיטה דהרי ללישנא בתרא דרב אסי גם חכמים ס"ל רובו של א' כמוהו. והעולה מזה דלא דחה רש"י פירוש האית דמפרשי אלא לשיטתו דלקמן דס"ל כרבנן טרופאי דהיינו לישנא קמא אבל ללישנא בתרא אדרבא פירוש רש"י נדחה ופירוש האית דמפרשי קיים. והנה אף דברוב המקומות קיי"ל כאידך לישנא וא"כ רב אסי ודאי העיקר כאידך לישנא מ"מ רש"י פסק לקמן לחומרא והיינו כיון דרב הונא בר נתן בעי שהייה ונשאר בתיקו וכן בחלדה בעי רב פפא ונשאר בתיקו וסובר רש"י דהה"ד להגרמה דלדידיה אין חילוק והכל מקרי פסול בשחיטה אבל רב אסי עצמו ודאי לא ס"ל פסול השחיטה שאני דא"כ לא הוצרך למימר דרוב א' כמוהו ר' יוסי היא א"כ ודאי לישנא בתרא עיקר ואתיא משנה דהשוחט ככ"ע:

ובזה נלע"ד לתרץ מה ששינה רש"י פירושו במסכת ב"ק מפירושו דכאן שכאן דחה רש"י פירוש האית דמפרשי בשתי ידים. וגם ס"ל לרש"י דלרב ושמואל שאר טבעות אינן מקום שחיטה ובמסכת ב"ק (דף צט ע"א) בההוא מוגרמתא דאתיא לקמיה דרב טרפיה ופטריה לטבח מלשלומי ופירש רש"י מוגרמתא שחט מתוך אחת מטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת ושייר מלא החוט ע"פ רובא ור' יוסי מכשיר ע"פ רובא ורבנן בעו ע"פ כולה בהכל שוחטין עכ"ל רש"י. והנה שינה רש"י ותפס שיטת האית דמפרשי דלפירוש רש"י אדרבא תחלת שחיטתו בשאר טבעות הוא כבגרמה לרב ולמה הוצרך רש"י לפרש דהגרים חוץ בין טבעת וכו'. ועוד קשה דגם לשיטת האית דמפרשי לא אתי' שפיר דכיון דמסקינן דר' יוסי תרתי קאמר וא"כ רב יוסף לית ליה הגרמה בשאר טבעות וכמו שפירש רש"י עצמו כאן א"כ למה אמר דלר' יוסי מכשיר ע"פ רובה הא אפילו ע"פ רובה לא בעי דאין כאן הגרמה כלל לר' יוסי ומתחלה נפרש דברי ר' זירא דאכל מוגרמת דרב ושמואל ואמר להו מאן אמרה יוסף בר חייא יוסף ב"ח מכ"ע גמיר ופירש רש"י יוסף בר חייא דתירץ לעיל דרב ושמואל סברי כוותיה בחדא וכו'. והנה קשיא ליה הלא תחלת המימרא דרב ושמואל לאו רב יוסף אמרה משמייהו אלא סתם גמרא וא"כ אף דרב יוסף תירץ הקושיא מברייתא דהשוחט בשאר טבעות דלתירוץ רב יוסף מהכא אכתי גוף המימרא רב ושמואל אמרו ואיך אכל ר' זירא מה שאסרו רב ושמואל. ומעתה נ"ל פירוש הגמרא כך דרבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל דהיינו שנשחט מתוך שאר הטבעות שזה מקרי הגרמה לרב ושמואל אם כוונת רב ושמואל היה כפירוש רש"י אבל אם כוונת רב ושמואל היה כאית דמפרשי או כפירוש התוס' א"כ אין זה הגרמה כלל לרב ושמואל. אמנם רש"י מיאן בפירוש התוס' וכן דחה פירוש האית דמפרשי וכן דחה הפירוש השלישי דא"כ לא מקשה כלום מברייתא. אמנם אם באמת לא היו מקשים מברייתא היינו יכולים לפרש כוונת רב ושמואל כאחד מן הפירושים הנ"ל שדחה רש"י וא"כ הך דאכל ר' זירא דהיינו שחיטה בשאר טבעות לא מקרי הגרמה כלל ומעתה אני אומר לא שר' זירא הכחיש מימרא דרב ושמואל מעולם אלא ר' זירא הכחיש הפירוש שפירש רש"י וס"ל כאחד משאר פירושים אלא שרב יוסף שדחק לומר ר' יוסי תרתי אומר וכו' א"כ לדידיה היה קשה מברייתא וא"כ איהו על כרחך ס"ל כפירוש רש"י ומרב יוסף הקשו על ר' זירא לאו מאתריה דרב ושמואל אתיא והשיב להם מאן אמר הפירוש הזה ודחק לתרץ הקושיא יוסף ב"ח מכ"ע גמיר ולא שמע מרב ושמואל הפירוש הזה רק מאדם אחר שלא דקדק לפרש כהוגן דברי רב ושמואל. העולה מזה הפירוש בדברי רב ושמואל נחלקו רב יוסף ור' זירא דרב יוסף פירש כרש"י ור' זירא פירש כאית דמפרשי ולר' זירא באמת לא הקשו מברייתא זו כלל וא"כ ברייתא באמת מיירי בלא הגרים כלל ואף ר' יוסי ס"ל כאית דמפרשי ואיכא הגרמה בשאר טבעות אלא דסגי ע"פ רובא וכבר כתבתי דללישנא בתרא דרב אסי ס"ל דבהגרים שליש ושחט שני שלישים פליגי אין מקום לפירוש רש"י וגם מתורצים כל הקושיות שהקשה רש"י על האית דמפרשי אם נימא שמעולם לא הקשו מברייתא דר' יוסי על רב ושמואל. והנה במס' ב"ק שם פגעו ביה רב כהנא ורב אסי ולרב אסי ללישנא בתרא על כרחך צריך לומר כפירוש האית דמפרשי וממילא צריך לומר כר' זירא דלא קשיא כלל מברייתא על רב ושמואל לכן פירש רש"י כאית דמפרשי ופירש דלר"י סגי ע"פ רובא ודוק:

אלא דלפי זה יקשה עלינו דברי רש"י לקמן בסוף הסוגיא דפירש רש"י (בדף יט ע"ב) וכל הנך הגרים דקאמרי רב הונא ורב יהודה הכא לאו בהגרמה דרבנן ור"י קאמרי וכו' דא"כ קשיא דרב הונא וכו' אלא ההוא אפלוגתא דרבנן ור' יוסי קיימי ור"ה משמיה דרב אסי קאמר לה וכו'. והנה רש"י ארכבי' אתרי רכשי דלעיל רב הונא משמיה דרב אסי ואפלוגתא דרבנן ור' יוסי והא אמוגרמת דשיפוי כובע ורב הונא משמיה דרב. והנה די היה באמרו דלעיל משמיה דרב אסי וכאן משמי' דרב אבל מה שקאי לעיל אמוגרמת דרבנן ור' יוסי וכאן אמוגרמת דשיפוי כובע לא יוסיף שום כח בהתירוץ דכל מה שהשיב מוגרמת לרבנן או לר' יוסי לכל מר כדאית ליה בטבעת הגדולה לפי ערך זה ראוי להיות לדידן במוגרמת דשיפוי כובע בכולה או ברובו לכל מר כדאית ליה וכבר הרגישו בזה מהרש"א ומהר"ם והנה בדברי רב חסדא יש לנו לדקדק דאמר ונימא מר איפכא מחלוקת כשהגרים שליש וכו' מאי ונימא מר הלא לאו משמיה דנפשיה קאמר והלא משמיה דרב אסי קאמר והוה ליה למימר ונימא רב אסי איפכא או סתם אדרבא איפכא מסתברא. ונראה דרב חסדא הקשה לו ונימא מר איפכא מר דייקא דהא מר עצמו הוא דאמר לקמן הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש משמיה דרב דכשרה ולפי דברי מר כיון דבהגרים שליש ושחט שני שלישים כ"ע מודו דפסולה א"כ רב דלא כמאן. ולחלק בין הגרמה דרבנן ור"י ובין הגרמה דר"ת ב"א וכמו שמפרש רש"י לקמן אין סברא דעד כאן לא נחלקו רחב"א ורבנן דמתניתין אלא על מקום הגרמה באיזה מקום היא אבל על אופן ההגרמה לא שמענו וא"כ למה סמך מר על רב אסי ולא על רב. אלא דלפי זה באמרו באמת אח"כ איפכא וכמו כן בדברי רב חסדא בלישנא קמא דאמר ונימא איפכא מחלוקת דהגרים שליש ושחט ב' שלישים לא אמר ושחט ב' שלישים אלא לרבותא דרבנן דאפילו בזה פסלי רבנן אבל לר' יוסי אפילו בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כבר איתכשיר בשליש האמצעי דאל"כ אכתי רב הונא לקמן משמיה דרב דלא כמאן ואנן חזינן לרש"י דלא פירש כן דרש"י כתב בהדיא ומיהו הכא בתוספת כל שהו לא סגיא הואיל ולאו מקום שחיטה. ולכן נראה לפרש לסוגיא דרש"י באופן אחר ונקדים מה דקשיא לן בדברי רש"י לקמן (דף ל ע"א) בבעיא דרב פפא החליד במיעוט סימנים מהו תיקו ופירש"י ולחומרא וגבי הגרמה נמי דפירקא קמא בין הגרים וכו' בין שחט שני שלישים והגרים שליש מספקא לן דלמא קיי"ל כרבנן טרופאי ועבדינן לחומרא. והדבר תמוה דמשמע כאן בשמעתין דללישנא קמא דמטרפי רבנן אפי' בשחט שני שלישים והגרים שליש לא סבירא להו לרבנן כלל רובו של אחד כמוהו ומתני' דהשוחט דרובו של א' כמוהו ר' יוסי בר יהודה היא וא"כ איך אפשר לחוש כלל לחומרא זו הואיל וסתם תנא כר' יוסי והוה מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם. אמנם משמעות רש"י לקמן דחיישינן לכל החומרות במיעוט בתרא אף דרובו של א' כמוהו היינו אם לא שחט רק הרוב ופסק אח"כ מלשחוט אבל אם גמר שחיטתו בפסול במיעוט בתרא הוה הכל שחיטה אחת ופסול בשחיטה מקרי אלא דריב"ם רצה להקל בהגרמה הואיל ולאו מקום שחיטה ורש"י לא ניחא ליה בחילוק זה ולכך מחמיר רש"י אף דקיי"ל רובו של אחד כמוהו אלא דלפי זה קשיא סוגיא דכאן למה נדחק לאוקמי ללשון זה כל רובי דשחיטה כר' יוסי בר יהודה ולא כרבנן. ונראה דדוקא לרב הונא הוא דדחקינן הכי משום דרב הונא על כרחך אית לית כריב"ם לחלק בין הגרמה לשאר פסולי דשחיטה דרב הונא הודה לקמן לדברי רב יהודה ואמר שפיר קפיד חדא דאיהו שמיע ליה מיניה דרב ושמואל ועוד האיכא רובא בשחיטה וא"כ הדר ביה רב הונא ומכשיר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ואע"פ דבדרסה ובהחלדה כה"ג ששחט שליש ודרס או החליד שליש האמצעי ושחט שליש האחרון היא נבילה ודאי וכמבואר ברמב"ם פ"ג מה' שחיטה ובש"ע סימן כ"ד סעיף י"ג ולפי פירושם של הכסף משנה והר"י שושאן ועיין בש"ך ס"ק י"ח. וא"כ על כרחך צריך לומר הטעם דקולא דהגרמה היא ולפי שהוא שלא במקום שחיטה וכסברת ריב"ם ולא מקרי פסול בשחיטה וא"כ לרב הונא הוא דהקשה רב חסדא ונימא מר איפכא וכו' דהא תנן רובו של אחד כמוהו דעל רב אסי לא קשה כלל ממתני' דרובו של אחד כמוהו דאיכא למימר דפסול בשחיטה שאני אבל מר דייקא והוצרך לדחוק דרובו של אחד כמוהו ר' יוסי היא ואף דאכתי קשה איך אמר רב הונא כאן הגרים שליש ושחט ב' שלישים ד"ה פסולה דבעידנא דנפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה ולקמן הכשיר שחט שליש והגרים שליש ושחט ב' שלישים אמנם לפי פירוש התורת חיים נימא דחיותא נפקא ברוב שליש האמצעי וא"כ שחט שליש והגרים שליש כי נפקא חיותא ברובו של שליש האמצעי איכא רובו בשחיטה דהשחיטה היתה בשליש שלם והגרמה רובו של שליש ואז נפקא חיותא קודם שישלים הגרמה של שליש האמצעי ואעפ"כ בעינן שישחוט שוב שליש האחרון שיהיה ג"כ רוב הסימן בשחיטה משא"כ הגרים שליש ושחט ב' שלישים תיכף כששחט רוב שליש האמצעי נפקא חיותא ואז היתה ההגרמה שליש שלם הראשון והשחיטה עדיין לא היתה אלא ברובו של שליש האמצעי ודוק:

אלא דלרש"י גם זה אינו נכון דהרי רש"י כתב בסוף הסוגיא דאל"כ קשיא דרב הונא אדרב הונא דאפילו בהגרים שליש ושחט ב' שלישים טריף לעיל לדברי הכל ק"ו בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש וא"כ על כרחך בלא"ה רב הונא דלקמן סותר דבריו בכאן ואף דהדר ביה רב הונא והודה לדרב יהודה היינו להכשיר גם בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש אבל במה דהכשיר הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש לא הדר ביה ולכן השיב לו באמת רב חסדא לא תהדר כך דאפסדת לקמייתא:

ונחזור לראשונות דרש"י פירש לקמן דלעיל משמיה דרב אסי ואמוגרמת דרבנן ור' יוסי וכאן משמיה דרב ואמוגרמת דשיפוי כובע. נראה דהוצרך רש"י ג"כ למה שחידש דכאן אשיפוי כובע ולא סגי לתרץ דלעיל משחיה דרב אסי וכאן משמיה דרב משום דרש"י פירש לעיל במוגרמת דרב ושמואל היינו שחיטה דשאר טבעות שאינן בתורת שחיטה ופירש דר' יוסי תרתי קאמר ולר' יוסי הויין מקום שחיטה אלא דרב ושמואל לא ס"ל בהא כוותיה וכתבתי לעיל דהיכא רמיזא דרבנן נחלקו בזה. וכתבתי דזה בזה תלוי כיון דנחלקו רבנן על ר' יוסי וס"ל דלא אמרינן רובי של אחד כמוהו לענין השחיטה עצמה ק"ו דלא משוינן מקום שחיטה בשביל רובו כמוהו וא"כ על כרחך רב ס"ל דר' יוסי לא הכשיר אלא בשחט שני שלישים והגריס שליש וא"כ רבנן דפליגי בזה לא ס"ל רובו כמוהו אבל אי אמרינן דלר' יוסי אפילו בהגרים שליש ושחט ב' שלישים מכשיר וא"כ רבנן דפליגי ג"כ איכא למימר דס"ל רובו של א' כמוהו אלא דשאני הכא דבעידנא דנפקא חיותא וכו' וא"כ מנ"ל לרב דפליגי רבנן בשאר טבעות ולכך הוצרך רש"י לחדש חילוק בין מוגרמת דטבעת ובין מוגרמת דשיפוי כובע והיינו טעמא דסובר רב דלר' יוסי לא מהני מה דמהני לר"ח ב"א במוגרמת דידיה לפי שלשון ע"פ רובא דר' יוסי משמע ליה רובא ממש וע"פ כולה דרבנן משמע ליה ממש:

אמנם לפי מה שכתבתי דלר' זירא נשאר פירוש אית דמפרשי בדברי רב וגם ר' יוסי ב"י לא אמר ממש וא"כ לא קשיא כלל מנ"ל לרב דרבנן פליגי אר' יוסי דבאמת לא פליגי כלל א"כ דלמא רב הונא סבר כר' זירא וגם רב הונא אליבא דרב קאי אמוגרמת דר' יוסי ורבנן וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף