שיחה:תנ"ך/תהילים/פ

הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ

בשנת תשכ"ז, בזמן מלחמת ששת הימים, כאשר תושבי ארץ הקודש שהו במקלטים מפני סכנת האויב, ועשרות אלפי חיילים ניצבו בחזית. עורר רבי גדליה אייזמן זצ"ל בשיחותיו אוודת החובה לשאת בעול עם חברו, ולהתפלל שאיש לא יינזק. בתוך דבריו הזכיר אמרה ששמע מרבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בקמניץ, על עניין נושא בעול עם חברו:

על הפסוק בתהילים, בפרק המנבא את גלות ישראל לאחר חורבן בית שני, "ואכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש", התבט רבי ברוך בער ואמר: "דער פארשפייז פון דעם עסן דארף זיין טרערן" [- הדמעות צריכות להיות הפרפרת שבסעודתו של היהודי]. כלומר, דמעותיו של היהודי על צרות ישראל בגלות, אמורות להיות מצויות אצלו בשגרה, באופן תמידי, כפי שהפרפרת מוגשת תמיד קודם אכילת הפת. ולכן חובה על כל אחד לשאת בעול הכלל, להתפלל ולהתחנן מעומק ליבו דבר יום ביומו על ישועתם. והתבטאות נוספת אמר בשם הגרב"ד: צריכים להיות שחור כפחם מצרות ישראל. (רבי גדליה עמוד 158) רבי גדליה (שיחה) 22:03, 22 בינואר 2023 (IST)