אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/וארא
בני ישראל שמעו אל משה מקוצר רוח בשמיעה חיצונית[עריכה]
"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו ט)
וכתב הספורנו: 'ולא שמעו אל משה' להתבונן בכל זה, בענין שיבטחו בישועת ה' יתברך, כמו ששמע אברהם בהבטחת הבנים וירושת ארץ ישראל. 'מקוצר רוח' - כי לא נאמנה את א-ל רוחם, ולא נתנו לב להתבונן.
ביאר בזה רבי יששכר מאיר זצ"ל ראש ישיבת הנגב, כי כוונת הדברים היא שלא שמעו בני ישראל אל משה בפנימיות לבם, אלא רק 'מקוצר רוח' שהיא שמיעה חיצונית, וכמו שאמר משה רבינו "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי". והחסרון בזה הוא שמי ששומע במדרגה חיצונית בלבד אינו יכול לעמוד בנסיונות.
אמנם הנשים עמדו בנסיון, וזאת משום שהם שמעו את בשורת הגאולה בפנימיות. וכמו שאמרו חז"ל בסוטה (יא:) על הנהגתם במצרים, שהיו מעתיקות דירתן לשדה, ושם עשה כל אחד לעצמו סוכה, והולידו ילדים והתרבו עד שרדפו אחריהם המצרים ונבלעו באדמה וחרשו על גביהם וכו' - וכל זה עשו הנשים על ידי מידת בטחונם בה' ובבשורת הגאולה.