שדי חמד/כללים/ח/עו
|
< הקודם · הבא > |
כלל עו חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר נחלקו הראשונים אם הוא משום דשוייה חתיכה דאיסורא או משום כבודו של ראשון ומתבאר מדברי הר"ן בריש פרק קמא דמסכת ע"א דסובר דהוא משום כבודו כיעי"ש ומזה תמיה לי על מה שכתב הרדב"ז בחדשות סי' שס"ב דכבר הסכימו גאוני עולם דהטעם הוא משום דשוייה חתיכה דאיסורא ומני בהדייהו להר"ן כיעי"ש וצריך לומר כיון דסיים הר"ן ולמעשה אין בי כח לחלוק על אבות העולם אם כן בטל דעתו נגד סברתם אף דהלכה נראה לו בהיפך וכתב הרב שלטי הגבורים שם דאיכא בין הני טעמי דלטעמא דשוייה חדא אם חכם הראשון התיר רשאי חברו לאסור ולטעם כבודו של ראשון אינו רשאי לאסור עי"ש ואולם הרדב"ז שם הביא בשם אחד מהראשונים שכתב להדיא משום דשווייה חד"א ואפילו הכי כתב דחכם שהתיר אין חברו רשאי לאסור כיעי"ש ובעיקר דין זה האריך מאד הגאון מוהר"ם מליבאוויץ בשו"ת צמח צדק בחלק יו"ד סי' קצ"ז עי"ש ובשו"ת יהודה יעלה (לרב משאלוניקי) בחלק יו"ד ריש סי' א' כתב בשם הרשב"ץ בחלק ראשון סי' ס"ו דנראה לו כדברי הראשונים ושהכי נקיטינן:
ועל פי סברת הראשונים דטעמא דאין חבירו רשאי להתיר הוא משום דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא כתב אחד במ"ע המליץ תרמ"ז נומער 207 דדוקא השואל לחכם ואסרו ושוויא השואל על עצמו חתיכה דאיסורא שהרי הוא סומך עליו מה שאין כן אם חכם אסר בלא שאלה יכול חברו להתיר והביא דבר זה הגאון נצי"ב אבד"ק וואלאזין בספרו הבהיר הנדפס חדש ממש משיב דבר בחלק יו"ד סי' ט' וכתב על דבריו שזה טעות גדול אלא הפירוש דשויא חתיכה דאיסורא היינו שהחכם בהוראתו שויא חתיכה דאיסורא והראיה שהר"ן בפרק קמא דעבודת אלילים הקשה על פירוש הראשונים שהטעם משום דשויא חתיכה דאיסורא מהא דאיתא שם נפיק שיפורי דרבא ואסר דרב הונא ושרי והרי שם לא בא השואל תחלה לרבא אלא אתי ארבא דסכנתא לסיכרא למכור ויצאה הוראה מרבא לאסור אלא ודאי שזה טעות גדול הוא ועי"ש בסי' ח' אם יש לחלק בין טעה בשיקול הדעת לטעה בדבר משנה והשגתי עתה ספר יאודה יעלה לרב גדול משאלוניקי וראיתי שבחלק יו"ד סי' א' האריך בעיקר דין זה (חכם שאסר וכו') ולא פניתי כעת לעיין בדב"ק ואיה"ש אכתוב תורף דב"ק בהשמטות (בקונטריס פאת השדי):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |