שדי חמד/כללים/י/לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים לה

כלל לה יחיד ורבים הלכה כרבים הוא כלל אלים שעיקרו מן התורה ולא מהני שום כלל לדחות כלל דיחיד ורבים וכו' מרן החבי"ב בכנסת הגדולה יו"ד סי' כ"א הגהות בית יוסף אות י"א הביא דבריו הגאון יד מלאכי במערכת המ"ם אות תכ"ג ועי"ש ועיין בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סי' ח"ן דף מ"ח מה שהוקשה לו על זה והאריך:

וסברת תנא קמא חשיב רבים עיין ביד מלאכי סוף אות ר"ל (ואם כשנשנה בלשון חכמים אומרים עדיף עיין במה שרשמתי במערכת החי"ת אות ק"ט) ועיין מלא הרועים בח"ב דף מ"ו ע"א ובשאלתות סוף סי' קס"ט (אמה שאמרו בסוכה דף ג' ע"א כל שמחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשרה ר' אומר עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות) כתב ברם צריך למימר הלכתא כר' או כרבנן אם תמצא לומר יחיד ורבים הלכה כרבים וכו' אלמא דסברת תנא קמא חשיב רבים ועי"ש בהעמק שאלה במה נסתפק וכן כתב בשאלת שלום אות ד"ן (על דברי השאלתות שאלתא מ"ח) וכבר נודע דסתמא דתנא קמא הוי רבים בכל מקום כמו שכתבו תוספות ריש ביצה ע"ב וכן כתב מרן מוהריט"א בפרק ו' דבכורות אות ה"ן דפ"א ע"ג (מדפוס ווארשא):

והיכא דפליגי תרי עם תלת וכיוצא דלאו יחיד ממש עם רבים אי הוי סברת המועטים כיחיד נגד רבים בס' חינא וחסדא ח"א דף קס"ה ע"ג כתב בשם ס' עושה שלום במערכת הכ"ף דף ו' ע"ב דלא אמרינן בכי האי גוונא יחיד ורבים כיון דלאו יחיד ממש הוא ועל פי זה קשיא ליה על דברי הר"ן וכתב על דבריו דיש לומר דהר"ן סבירא ליה דמאי דאמרינן יחיד ורבים וכו' לאו דוקא יחיד ממש עם רבים אלא הוא הדין שלשה כנגד עשרה הוי יחיד ורבים וכל שכן כשאומר בש"ס ורבנן סברי או ותנא קמא סבר וכו' וכמו שכתב בכללי הכנסת הגדולה סי' ס"ו ובכללי הגט פשוט סי' ה' עכ"ל ובספר שביתת יום טוב בשו"ת לאורח חיים סי' ט' דף י"א ע"ב כתב בשם הרב בנימן זאב סי' ש"ג דתרי לגבי תלת חשיב יחיד ורבים וכן כתב הרשב"א במחלוקת הפוסקים אזלינן בתר רוב מנין וכן כתב בפרח מטה אהרן ח"א סי' ל"ב דהא דקימא לן יחיד ורבים וכו' לאו דוקא יחיד נגד רבים אלא אפילו מועטים נגד מרובים תפסינן לדינא כסברת המרובים וכו' ע"כ וכן מתבאר מדברי מרן הב"י ביו"ד סי' שצ"ט (ד"ה ומה שכתב ולאחר שיקבר) ולענין הלכה נקיטינן כוותייהו דרבים נינהו (נגד הרמב"ם וסייעתו שהובא שם):

והשגתי עתה ספר גט פשוט (שציין הרב חינא וחיסדא) וראיתי שכתב דמוכח בהרי"ף פרק אלו טריפות גבי גלודה דתרי לגבי תלת חשיבי יחיד נגד רבים וציין לעיין ביו"ד סי' ב"ן ובנימן זאב ד' תל"ז ובכנסת הגדולה בכללי הגמרא סי' ס"ז והרדב"ז סי' קט"ז ומוהרי"ט יו"ד סי' ל"ג לענין ספק ספקא בפלוגתא דרבוואתא:

וחקר שם (בגט פשוט הנ"ל) דלפי הנראה דכלל זה דיחיד ורבים הלכה כרבים דאמרינן הכי בפלוגתא דתנאי ואמוראי ופוסקים הוא מן התורה כדמוכח בכמה דוכתי אם כן קשה לכאורה דאשכחן בכמה דוכתי בש"ס דפסקי אמוראי כתנא יחיד נגד רבים וכו' ובפרק הגוזל עצים ד' צ"ו פרכינן ורב שביק רבנן ועביד כר' מאיר ומשני משום דאיפכא תני וכתב מרן בכללי הגמרא דפוס יי"ש דף ק"ג ע"ב בשם הרשב"א בשם הרז"ה שאף שיש הרבה בגמרא שפוסקים כיחיד לא מקשינן הכא אלא משום דרב תלמידיה דרבי הוה דהוה סדרן של משניות וחתמן ואיהו הוה במניניה דרבי ואם כן היכי שביק מאי דסתם במתניתין ועביד כר' מאיר גם בספר גופי הלכות כלל קנ"ו ד' ל"א ע"ב כתב בשם רבינו בצלאל כל האמוראים יש להם כח לפסוק הלכה כיחיד אבל רב דתלמידיה דרבי וכו' וכן כתב הראב"ד בפרק קמא דעדיות גבי ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין שאם יראה בית דין דברי היחיד ולסמוך עליו פירש הראב"ד יסמוך עליו יקבע הלכה כמותו כדמצינו כאמוראים שקובעים הלכה כיחידי בכמה מקומות אף שהרבים חולקים עליהם וכיוצא לזה כתב הרא"ם ח"א גם במחלוקת פוסקים וצריך טעם למה הלא רובא דאורייתא הוא דכתיב אחרי רבים להטות:

וכתב ליישב דהא דאמרינן רובא דאורייתא הוא היינו כשנחלקו בשעת מעשה הסנהדרין או הבית דין בשאלה שנשאל לפניהם אז פוסקים הדין והולכים אחר הרוב מן התורה בין להקל בין להחמיר אמנם אותו הדין והפסק אין נשאר כן הלכה קבועה לדורות שלא יוכל בית דין אחר לחלוק על אותו פסק של הראשונים שהרי אמרה תורה אל השופט אשר יהיה בימים ההם וזה לשון הרמב"ם בריש פרק שני מהלכות ממרים בית דין גדול שדרשו באחד מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו וכתב מרן בכסף משנה דלמד כן מדאשכחן דתנאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי וכו':

אמנם היינו דוקא כשהאדם יכול להכריע בראיות המקובלות לאנשי דורו יכול לסתור פסק הקדמונים כמו שנראה מדברי הרמב"ם והראב"ד הנ"ל וכדכתב הרא"ש בפרק אחד דיני ממונות ובטור ח"מ סי' כ"ה וכל שכן אם יש בידו ראיה מכרעת לשיטה אחת מהפוסקים דיכול לעשות כמותם ואינו חושש לסברת החולקים ואפילו שדעתו נוטה לסברא אחת די כדכתב מרן בח"מ סוף סי' י"ח בשם נמוקי יוסף אבל כשלא יוכל להכריע בראיות אי נמי בזמננו זה יתמי דיתמי דאף שיש לו ראיות אין אנו סומכים על הראיות לסתור סברת הקדמונים כדכתב בכתבי מוהרי"א סי' רמ"א ואפילו להכריע בין גדולי הפוסקים אין אנו סומכים על הראיות בכי האי גוונא יש כמה חולקים שאם רואה הדיין שנחלקו הפוסקים בדין זה אוסר וזה מתיר ברוב המקומות אנו רואים דרואים היכי דעת רוב הפוסקים עמודי ההוראה ופוסק הדין כרוב הפוסקים בין להקל בין להחמיר וכו':

אך אכתי קשה כשנחלקו הפוסקים באיסור תורה דהולכים ברוב המקומות אחר רוב הפוסקים להקל כדכתיבנא ואינם חוששים לדברי המיעוט והלא הסכימו הפוסקים דל"ח רוב אלא כשנחלקו פנים בפנים רובו מתוך כולו כדכתב הרשב"א בתשובה הביאה מרן בח"מ סי' י"ג וכן דעת כמה פוסקים כמו שכתבתי לעיל ויראה לי דמטעם זה הוא שמצינו בכמה דוכתי בפוסקים אחרונים דהולכים להחמיר באיסורי תורה וחוששים למיעוט פוסקים המחמירים ודנין אותו כדין הספקות ואפילו בפיסול גט דרבנן לפעמים חוששים לדברי מיעוט הפוסקים המחמירים עיין בסי' קכ"ו בדין לא האריך הווין ובסי' קמ"ו בדין שהזכיר התנאי קודם התורף שכתב מרן בב"י דהרא"ם החמיר ולא מלאו לבו להקל כסברת רוב הפוסקים עי"ש ומכל מקום קשה מאי שנא דבמקצת מקומות חוששים לדברי מיעוט הפוסקים האוסרים ובמקצת מקומות אין חוששין ומורין להקל כסברת הרוב:

והנראה בזה הוא דכשם דבדיני ממונות אם יש שני פוסקים מסייעים למוחזק חשבי ליה ספקא דדינא אף שיש כמה פוסקים מחייבים כשהוא יחיד נגד רבים אין חוששים לדבריו ואין לומר קים לי דחשבי ליה מיעוטא דמיעוטא הכי נמי במחלוקת באיסורי תורה אף דרוב הפוסקים מתירים כיון דיש שנים או שלשה פוסקים אחריהם חוששים לדבריהם לענין הלכה למעשה אך ביחיד נגד רבים ברוב המקומות אין חוששים לדבריו משום דחשבי ליה כמיעוטא דמעוטא דאפילו ר' מאיר לא חייש וכו' וכו' וסיים הכלל העולה דאף דמרגלא בפומייהו דרבוואתא אף במחלוקת פוסקים באיסורי תורה וגטין וקדושין לומר יחיד ורבים הלכה כרבים בין להקל בין להחמיר אפילו הכי חוששים לדברי המיעוט לענין הלכה למעשה לכתחלה מפני שאינו רוב גמור כיון דלא נחלקו פנים בפנים כמו הסנהדרין או בית דין של שלשה שהולכים אחר הרוב ועיין בכתבי מהרי"א סי' ר"ן ובתרומת הדשן סי' רל"ב ואפילו לדברי היחיד נגד הרבים חוששין לפעמים ובפרט כשהוא מגדולי המורים או כשראיות האוסר הן נכוחות וחזקות ואין לנו מנהג שפשטה הוראה הלכה למעשה אך אם פשט המנהג הוראה הלכה למעשה כשיטת רוב הפוסקים המקילים אי נמי כשראיות המקילים נכוחות וחזקות אי נמי שהמקילים הם עמודי ההוראה רוב בנין ורוב מנין והאוסרים הם קטנים בחכמה ובמנין אז עושים מעשה להקל כשיטת רוב הפוסקים ואפילו לכתחלה ולפי זה אתי שפיר דלא סתרי אהדדי דברי הפוסקים דפעם חוששים לדברי המיעוט ואף ליחיד ופעם אין חוששים אף למיעוט נגד הרוב דיש טעם וטעמים לחלק דלא כל הפוסקים שוים ולא כל המקומות שוים וה' יאיר עינינו במאור תורתו העתקתי תורף דב"ק שבכלל ה' איידי דאתי לידן ודב"ק הן קילורית לעין וכל ימי הייתי מצטער עד אשר זכיתי בו בחסדי השי"ת:

ומה שרמז למה שכתב לעיל דלא חשיב רוב אלא כשנחלקו פנים בפנים וכו' (כנז"ל בד"ה אך אכתי) דבריו הם בכלל א' וז"ל יראה לי דלא נאמר בתורה אחרי רבים להטות אלא כשכל הדיינים מקובצים יחד במקום אחד כמו הסנהדרין ונושאים ונותנים באותו דין ביחד פנים בפנים בכי האי גוונא הוא דאזלינן מדאורייתא בתר רובא אמנם במחלוקת שאנו רואים בדברי הפוסקים זה אוסר וזה מתיר וכל אחד כתב סברתו בספרו לפי דעתו או לפי בני ישיבתו בין שהיו החולקים בזמן אחד בין שהיו בזה אחר זה אין ברור לומר בכי האי גוונא דמדאורייתא אזלינן בתר רובא כיון שלא עמדו למנין ולא נשאו ונתנו ביחד פה אל פה דאנא אמינא אילו היו נושאים ונותנים ביחד מכח הפלפול והויכוח אפשר דהמרובים היו מודים לדברי היחידים והביא שכן כתב מרן בח"מ סוף סי' י"ג בשם תשובת הרשב"א אין הולכין אחר הרוב אלא כשרבו המזכים או איפכא מחוך משא ומתן של כולם אבל כשהמיעוט איננו לא שאילו היה שם אותו האחר שמא היה מראה טעם היפך הסכמתם ויודו הרוב בכך וכו':

גם ביו"ד בב"י סי' רכ"ח ד' ר' ע"א כתב בשם הרשב"א בתשובה אין ההסכמה הולכת אלא אחר מה שהסכימו כולם וכו' ואין הסכמת הרוב אלא כשהיתה במעמד כולם כענין בדינים דעלמא עכ"ל וכן דעת מוהר"י קולון סוף שרש קפ"א וכתב שהרב משא מלך ד' מ"ד ע"ד לענין מסים ותקנות הקהל הביא בענין זה סתירה בשתי תשובות מהרב מוהרשד"ם ח"מ סי' ת"ו וסי' שצ"ט ושהרב פני משה ח"ב סי' ק"י יישב דבריו ושוב כתב שזו היתה תשובת מוהרלנ"ח בענין הסמיכה שהסכימו רבני צפת וסמכו למוהר"י בי רב טרם שנמלכו עם רבני ירושלים וחלקו עליהם רבני ירושלים דאין יכולים לסמוך בזמן הזה ואין יכולים לומר שהם רוב נגד רבני ירושלים דהסכמת רוב שהוא בלא משא מתן של כולם רובו מתוך כולו אינה הסכמה כלל וכו' וכן היא דעת האחרונים דאין רוב בכל מקום אלא רוב הבא מתוך הכלל כמו שרמז דבריהם בכנסת הגדולה סי' י"ג אות כ"ב ושבאר מוהרלנ"ח בד' רע"ח ע"ג דהסכמת רובו מתוך כולו היינו פנים אל פנים ושאם המשא ומתן היא בכתב יש ספק אי מהני הסכמת רובו מתוך כולו:

ובשם מוהרש"ך ח"ב סי' ק"ט כתב דהסכמת רובו מתוך כולו בעינן אבל אם לא היו כולם במעמד אחד רק שהשמש הולך לכל אחד ואחד בפני עצמו מילתא דפשיטא היא דלא חשיב רוב למימר אחרי רבים להטות וכתב הרב גט פשוט שאף שרבינו צפת ומוהר"י בי רב שקיימו הסמיכה ולא חשו לטעמא דמוהרלנ"ח דבעינן רובו מתוך כולו לא היה טעמא שם אלא נימפ (צריך להיות מפני) שהיה סבור שאותו ענין לא היתה הוראה ולא היה צריך משא ומתן ולא חקור דין אלא הסכמה ביניהם בלבד לעשות סמוכים ולברר אחד מהם שיהיה סמוך כמו שיראה מדברי מוהר"י בי רב שבתשובת מוהרלאנ"ח ד' רצ"ח ע"ד והרלנ"ח ד' ש"ח ע"א חלק עליו דגם בתקנות והסכמות צריך משא ומתן ושיהיו נושאים ונותנים אלו כנגד אלו כדכתב הרמב"ם בראשון מהלכות ממרים ואם כן במחלוקת הפוסקים וה אוסר וזה מתיר לא שייך בזה אחרי רבים אלא הוי ספקא דדינא כיון שלא נשאו ונתנו ביחד:

גם מוהר"א ששון סוף סי' ר"ז הוכיח מדברי התוס' דריש פרק המניח גבי אין הולכין בממון אחר הרוב דהא דכתיב אחרי רבים היינו בסנהדרין דהוי רובו מתוך כולו אבל לא במחלוקת הפוסקים וזה שלא כדברי הרדב"ז בסי' קט"ז דמה שאמרה תורה אחרי רבים הוא אפילו בדברי הפוסקים שלא דברו זה עם זה פנים בפנים ואפילו להוציא ממון אזלינן בתר רוב הפוסקים מן התורה ודבר ברור דסגיין דעלמא דלא כוותיה כמו שיראה המעיין בדברי האחרונים התופסים דגל הקים לי ועמד מתמיה ומתפלא שמצא להרשב"א בתשובות אחרות שנראה שאינו סובר דבעינן שיהא הרוב מתוך כולו ובמשא ומתן וכו' וגם הביא מדברי הפוסקים בכמה מקומות בהוראות איסור והיתר קידושין וגטין וכיוצא שלא השוו מדותיהם בענין זה וכתב שצריך להתיישב להעמיד הדבר על בוריו ומקודם צריך להציע איך הדין לענין ממון בפלוגתא דרבוואתא ושוב יכתוב בפלוגתא בענין איסור והיתר קידושין וגטין והאריך שם ובכללים הבאים אחריו ומסקנתו לענין איסור והיתר היא לפי הנראה בסוף כלל ה' והבאתי תורף דב"ק למעלה (בד"ה והנראה) ועיין בענין זה בס' עין התכלת הנדפס חדש ממש בד' קי"ט ע"א מאות א' והלאה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף