שדי חמד/כללים/י/ה
|
< הקודם · הבא > |
כלל ה יחיד ורבים וכו' כי מסתבר טעמיה דיחיד הלכה כיחיד כידוע וכתב הרב יד מלאכי אות צו"ר בשם הרא"ש סוף פרק קמא דבבא בתרא דאנן לית לן לאכרועי טעמיה דיחיד מסברא דנפשין עי"ש ויתכן דהיינו דוקא ביחיד נגד רבים אבל רבים ורבים מכרעינן מסברא דנפשין עיין הרא"ש פרק ב' דסוכה סוף סי' ח' דפסק כר' שילא לפי שהם רבים וכתב הרב יד אהרן הביא דבריו בספר יקהיל שלמה דף ו' ע"א דהיינו משום דמסתברא טעמיה והוא הדין ביחיד לגבי יחיד וק"ל:
ובעיקר דין זה עיין בספר חינא וחסדא ד' ס' ע"ג ועיין עוד בדברי הרא"ש בפרק הפועלים סי' י"א ועוד דמסתברא טעמייהו וכו' נראה דרוצה לומר דאף אי נימא דסברת תנא קמא נמי הוי רבים נקיטינן כחכמים דמסתברא טעמייהו וממה שכתב באסיפת זקנים שהבאתי לקמן במערכת הכ"ף אות ק"ל אות קטן כ"ד נראה דאמרינן מסברתין מסתברא טעמיה דיחיד. ואחר זמן רב ראיתי מה שכתב מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' ע' הבאתיו דבריו לקמן במערכת הכ"ף אות ק"ל אות קטן ל"ז עי"ש ועיין כסף משנה פרק ח' מהלכות תמידין הלכה י"א דפסק כרבי משום דמסתבר טעמיה ומדבריו למד ביד מלאכי אות קע"ב לענין הלכה כר' עקיבא מחברו וכו' דאי מסתבר טעמיה דר' עקיבא הלכה כמותו גם מחבריו ועיין במשק ביתי סי' רי"ח:
וכן היכא דפשטיה דקרא כהיחיד אינו מוכרח לפסוק כהרבים כן נראה לפום ריהטא לפי מה שכתב ביד מלאכי אות רכ"ה לענין הלכה כר' עקיבא מחברו וכיוצא דדוקא וכו' אבל היכא דפשטיה דקרא מסייע לבר פלוגתיה לא אמרינן הלכה כר' עקיבא ועיין עוד מקנה אברהם במהדורא בתרא סימן קכ"ג אך יש לומר דכללא דרבים אלים וצריך לעיין בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |