פר אחד על פרקי דרבי אליעזר/ז
כל מעשה חמה במתינה וכל מעשה לבנה בזריזות, מה שהחמה מהלכת בכל ימות השנה מהלכת הלבנה ליום אחד. אפשר דזה רמוז במאמר דשבת פרק רבי עקיבא (פח:) ת"ר הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו דכמו השמש מתון מתון כן הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין דתרגום והאיש משה עניו מאד, סבלן, וזה יש לו מיתון כמו השמש וק"ל.
מכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין וכו'. נראה פשוט דישראל מונין ללבנה וכמ"ש כשהחמה לוקה רע לאומות העולם וכשהלבנה לוקה רע לשונאי ישראל. ועיין בספר ולא עוד אלא שם ודוק ושם מוה"ר ולע"א [-ולא עוד אלא] כתב בסוף דבריו ועוד יש לומר דשולח רוגז לאומות העולם כדי שלא יציקו לישראל בטובתם לאכול ממנו ויתקיים (ישעיה סה יג) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו. זה תורף דבריו. וזה יהיה כוונת הכתוב בסדר בלק (במדבר כד יח) וישראל עושה חיל כתרגומו ויצלח בנכסין, ואז (שם יט) וירד מיעקב והאביד שריד מעיר דלא יבואו אוה"ע ליטול מישראל: