שיחה:תנ"ך/בראשית/ו
פסוק יג[עריכה]
והנני משחיתם את הארץ[עריכה]
אמנם מצינו שגם הבהמות מתו ופירש רש"י משום שקלקלו לזנות עם מין אחר, כן כתב בסוף בראשית ז"ל, מאדם עד בהמה - אף הם השחיתו דרכם, וכן פירש בפרשתינו ז"ל, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקים לשאינם מינם.
אמנם אונקלוס תרגם, ארי חבילו כל בשר אנש ארחיה על ארעא, מבואר דס"ל דרק האנשים קלקלו, דגבי קץ כל בשר בא לפני, תירגם קיצא דכל בשרא על קדמי, דאף הבהמות מתו אף שלא קלקלו, וא"כ צ"ב למה מתו.
וצ"ל דס"ל כפירוש השני שברש"י סוף בראשית ז"ל, דבר אחר, הכל נברא בשביל האדם, וכיון שהוא כלה מה צורך בכל אלו, ואע"ג שנשארו נח ובניו, י"ל שאינם צריכים רבוי חיות.
והנה ידוע דאין בחירה רק לבני אדם, ואין שייך עונש בלא בחירה, ומה שחטאו הבהמות אינו רק משום דע"י בני האדם נתקלקל טבעם, ולמה נענשו, [אמנם מצינו בכמה מקומות שנענשת הבהמה כנחש הקדמוני, וכן חיה ההורגת אדם כדכתיב מיד כל חיה אדרשנו].
עוד מצינו שאף שלושה טפחים של עומק המחרישה כלו במבול, דכתיב הנני משחיתם את הארץ, ופירש רש"י כמו מן הארץ, או עם הארץ דהיינו שלושה טפחים של עומק המחרישה, ומה ענין זה, אטו חטאה האדמה.
והנראה, דענין המבול לא היה רק עונש בעלמא, אלא דהעולם הושחת ונעשה מקולקל והוצרך להיברא מחדש, וזה ע"י שטיפת העולם במבול והכחדת העפר והבהמות שנתקלקלו, ואף דבעפר לא היה ניכר הקלקול כמו בבהמות, מ"מ היה בו קלקול נסתר.
[ומה שנשחת שלושה טפחים דוקא, י"ל דלהם יש שייכות לאדם דהם כעומק המחרישה כמבואר בכמה מקומות, ואף במכת כנים מצינו ששלושה טפחים של עומק המחרישה נהפכו לכנים].
ועל פי זה גם יתיישב מה שהיה המבול שנה שלימה והלא ביום אחד מתו כולם, וכן מה שנמחה גופם ונעשו למים, דנצרך להשמיד כל זכר מהעולם הקודם ואפילו גופות, וכן נצרך לטהר גם האויר.
ויש להוסיף דלכן הוצרכו נוח ובניו לפרוש מנשותיהם כל ימי המבול, כדי לתקן הטבע של משיכה לזנות ע"י הקצנה לצד השני כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים שהלקוי במידה רעה יקצין לצד שני עד שיתאזן, [אמנם רש"י פירש משום שהעולם שרוי בצער].
וגם את הגזל תיקנו ע"י שטרחו כל ימי שהותם בתיבה בעשיית חסד עם כל הבהמות, ויש לדרוש על זה את הפסוק עולם חסד יבנה, [כידוע שבריאת העולם היא בחסד גמור בלא גמול לאף מעשה, ואף שחישב לבראותו במידת הדין ולבסוף שיתף עמה מידת רחמים כמו שכתב רש"י פ"ב פ"א, היינו שיתנהל העולם במידת הדין, אבל עיקר יצירתו ודאי בחסד גמור], כמו שאמר שם לאברהם שלא ראינו שינה בעינינו, [ואין הכונה כפשוטו שלא ישנו כלל, דהנשבע שלא יישן שלושה ימים מכים אותו וישן לאלתר, דאי אפשר בלא שינה, אלא דמנמנמי אכתפי אהדדי כמו בשמחת בית השואבה בסוכות].
ויש להוסיף דנברא עולם שונה, שיותר מוטל הטורח על האנשים כדי שלא יהיה שעמום המביא לידי חטא, דקודם המבול זרעו אחת לארבעים שנה ונולדו בשיא כוחם, ובספורנו כתב שאף לא היו חילופי עונות וכן לעתיד לבא, [אמנם רש"י נקט שהיו ורק בשנת המבול לא היו].
ואפשר להוסיף שהמבול היה כעין טבילה במעין לטהר כל טומאה, וטבילת מעין עדיפא ממקוה שמטהרת אף בזוחלים ואף בפחות מארבעים סאה, ויתכן שהיה כמים חיים שמטהרים אף זב וכשרים להזאת מי חטאת ולטהרת מצורע. (הרב מנחם מלר, כולל חזון איש) תורת רבני זמנינו (שיחה) 22:24, 7 בנובמבר 2022 (IST)
פסוק כב[עריכה]
ויעש נח וגו'[עריכה]
נאמרו בפרשה שני ציווים לנח ובשניהם הוזכר שקיימם.
האחד בניית התיבה והכנת המזון, ונאמר בו גם הבאת שנים מכל מין, אבל לכאורה לא נאמר כציווי אלא רק כתכלית בניית התיבה, [כעין דברי רש"י סוף פרשת אמור, שפרשת הדלקת נרות המנורה נכפלה, האחת כחלק מהכנת המנורה כהסבר למטרתה, והשניה כציווי], ולכן נאמר רק שנים ולא שבעה מהטהורים, דזה אינו מעיקר תכלית התיבה.
והשני הכניסה לתיבה עם כל החיות והבהמות והוזכר בו להכניס מהטהורים שבעה. (הרב מנחם מלר, כולל חזון איש) תורת רבני זמנינו (שיחה) 22:24, 7 בנובמבר 2022 (IST)