ילקוט שמעוני/א/רסח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק יז - רמז רסח
(סנהדרין פ' כהן גדול דף כ' ע"ב):
תניא רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזו תחלה, כשהוא אומר כי יד כל כס יה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה אם לבנות להם בית הבחירה תחלה. כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם הא למדת להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך (דוד) בביתו וה' הניח לו מסביב וגו' ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה:
(פסיקתא):
מדר דר. אמר הקב"ה מדר דר, אנא בתריה לדרי דרין מדורו של משה לדורו של שמואל לדורו של מרדכי ואסתר. רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים. אבד זרע של עמלק מן העולם ניטלה הכנף שנאמר ולא יכנף עוד (את) מוריך. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם שנאמר כי יד על כס יה מלחמה לה'. אבד זרעו מן העולם השם שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו:
(תנא דבי אליהו):
ויבא עמלק. כתיב אל תתן ה' מאויי רשע בוא וראה מה בין כחן של יוצאי מצרים לזרעו של עשו, יוצאי מצרים נתקבצו וישבו מצוה אחת היתה בידם שהיו מלין במצרים את בניהם אמרו להם מצריים מפני מה אתם מלין אותם יהיו כבני מצרים ותקל עבודה קשה מכם. משיבין ישראל להם שמא שכחו אברהם יצחק ויעקב את אלהיהם שבשמים שישכחו בניהם אחריהם. אמרו להן מצרים מפני מה אתם מלין אותם ולאחר שעה אנו משליכים אותם ליאור. משיבין ישראל ואומרין להם נמול אותם ואחר כך עשו מה שאתם רוצים. אבל זרעו של עשו אינו כן אלא כל זמן שהיה יצחק קיים קיימו עליהם את המילה וכיון שמת בטלו את המילה. משלו למה הדבר דומה למלך שנתן כתרו לאוהבו אמר לו יהא זה מונח בראשך ובראש בניך לעולם הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו. אחר כך אמר המלך אלך ואראה בן אוהבי מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו והלך מצאו שהוא מושלך באשפה הלך לאחוריו בקצף גדול שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' הרים נזלו מפני ה'. למה נדמו עשו הרשע ואליפז ועמלק בנו וירבעם בן נבט והמן האגגי ונבוכדנצר. לאחד שמצא כסות בדרך תפסה בידו והכניסה לתוך העיר והיה מכריז ואומר אבדה זו של מי נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו אמרו ראיתם את איש פלוני כמה צדיק הוא כמה חסיד הוא מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם בשנה בשתים בשלש עד שהחריב כל העיר כולה. לכך נדמו הרשעים בשכר שתי דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם. בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו עשרת שבטים. בשכר מרודך שנהג כבוד לאבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר. בשכר אגג שהיה בוכה ומתחנן בשעה שהיה חבוש בבית האסורים אמר אוי לי שמא אבד זרעי מן העולם יצא ממנו המן. אליפז התימני אמר לעמלק בנו בשעה שאמר לו אבא מי יורש העולם הזה והעולם הבא אמר לו (שיאמר) בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא (אלא) צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים אם תעשה כן ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו שנאמר ויבוא עמלק וילחם אמר לו הקב"ה רשע אני יצרתיך לאחר שבעים לשונות ועכשיו תהא לי ראש לפורענות לכל יורדי גיהנם שנאמר ראשית גוים עמלק וגו' ואומר כי מחה אמחה וגו':
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרשת יתרו
פרק יח - המשך רמז רסח
(זבחים פרק פרת חטאת דף קי"ז ע"א) - וב(מכילתא):
וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצדו. רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא. שבשעה שנתנה תורה זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל אומות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו שמא המקום עושה לנו כשם שעשה לדור המבול שנאמר ה' למבול ישב. אמר להם שוטים שבעולם כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו'. אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא הוא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אלא תורה נותן לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן. וכיון ששמעו כלם את הדבר הזה מפיו נסו כולן והלכו איש איש למקומו. רבי אלעזר המודעי אומר קריעת ים סוף שמע ובא שבשעה שנקרע ים סוף לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו'. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח וגו'. אמרו רחב הזונה בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים וכל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זנתה. לסוף חמישים שנה נתגיירה היא אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשלושה דברים אלו חטאתי לפניך בשלושה דברים אלו מחול לי בחבל בחלון ובחומה.
(תנחומא):
זה שאמר הכתוב לריח שמניך טובים אמר ר' ינאי הראשונים נתת להם ריח מצות. אדם נתת לו שבעה מצות. נח אבר מן החי ריח מצות נתת להם. אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שמערה מפי חבית היית מערה לנו. שמן תורק שמך אמר ר' ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה. על כן עלמות אהבוך העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר עלמות אהבוך. אומות העולם באין ומתגיירין מי היה זה יתרו, מתן תורה שמע ובא. מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו של עמלק ואחר כך וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב לץ תכה ופתי יערים. לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו.
(מכילתא):
שבעה שמות נקראו לו (כתוב ברמז קס"ט). כהן מדין רבי יהושע אומר כומר היה כענין שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה וגו'. רבי אלעזר המודעי אומר שר היה כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. חותן משה מתחלה היה מתכבד משה בחמיו שנאמר וילך משה וישב וגו' ועכשיו יתרו מתכבד בו אמרו לו מה טיבך אמר להם אני חותן משה. את כל אשר עשה ה' שקול משה כישראל וישראל כמשה שקול הרב כתלמיד ושקול התלמיד כרב. כי הוציא ה' את ישראל ממצרים מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל. ויקח יתרו חותן משה את צפורה וגו'. רבי יהושע אומר מאחר שפטרה הימנו בגט. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח מה שלוח האמור להלן גט אף שלוח האמור כאן גט. ר' אלעזר המודעי אומר מאחר שנפטרה הימנו במאמר (כתוב ברמז קעד).
ואת שני בניה וגו' בארץ נכריה. רבי יהושע אומר נכריה היתה לו ודאי. רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה אמר משה הואיל וכל העולם כולם עובדים עבודה זרה למי אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי את צפורה בתך לאשה אמר לו יתרו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה אמר לו משה מה הוא אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו אמר לו השבע וישבע לו שנאמר ויואל משה ואין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם וכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף (ברמז ע"ט וברמז קס"ט).
(פסיקתא):
רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם. אמר לו הקב"ה משה עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה רבי אליעזר אומר פרה בת שתים וכו' אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון שיצא מחלצי אמר לו הקב"ה חייך שיצא מחלציך, הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר. ושם אותו המיוחד אליעזר.
(מכילתא):
ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו. והלא כבר נאמר ואשתך ושני בניה עמה שומע אני שיהו בניה ממקום אחר תלמוד לומר ובניו ואשתו אל משה בניו של משה היו ולא היו בניה ממקום אחר. אל המדבר אשר הוא חונה שם הרי הכתוב מתמיה עליו שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר מקום תהו שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר.
(תנא דבי אליהו):
אני חותנך יתרו בא אליך הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק אל יהו בתי מדרשות בטלין מזרעך לעולם שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך. מכאן אמרו יתן אדם את בתו לתלמיד חכם ואפילו לוקחו בדמים. ישא אדם בת תלמיד חכם ואפילו נותן כל ממונו. נשא אדם בת עם הארץ סוף שיהו בניו עמי הארץ. נשא אדם בת תלמיד חכם סוף שיהו בניו תלמידי חכמים. משלו משל ענבי הגפן בענבי הגפן.
(מכילתא):
ויאמר אל משה אני חותנך יתרו רבי יהושע אומר כתב לו באגרת. רבי אלעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח ואמר לו עשה בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין בניך ואם אין אתה עושה בגין בניך עשה בגין אשתך. רבי אליעזר אומר (נאמר למשה) [ויאמר אל משה] אני וגו' הקב"ה אמר אני ה' שאמר והיה העולם אני הוא המקרב ולא המרחק שנאמר האלהי מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק. אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו ואף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשם שמים אף אתה קרבהו ואל תרחקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין לא כשם שעשה אלישע לגיחזי שדחפו לעולם. ויצא משה לקראת חותנו אמרו יצא משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ואחריהם כל ישראל ויש אומרים אף שכינה יצאה עמהן. וישתחו וישק לו איני יודע מי השתחוה למי או מי נשק למי כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו לשלום מי קרוי איש הוי אומר זה משה שנאמר והאיש משה ענו מאד הוי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו. ויבואו האהלה זה בית המדרש. ויספר משה לחותנו למשכו לקרבו לתורה. את כל אשר עשה ה' שנתן תורה לעמו ישראל. את כל התלאה אשר מצאתם על הים. בדרך זו מלחמת עמלק. ויצילם ה' הצילם המקום מכל. ויחד יתרו על כל הטובה וגו' רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר אמר לו המן הזה שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל המטעמים שבעולם שנאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה. רבי אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר אמר לו הבאר הזה שנתן לנו המקום אנו טועמים בו טעם יין חדש טעם יין ישן טעם חלב טעם דבש טעם כל הממתקין שבעולם שנאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה. רבי אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר אמר לו עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות ארץ ישראל העולם הבא והעולם חדש ומלכות בית דוד כהונה ולויה לכך נאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה מיד פתח ואמר ברוך ה'.
(תנחומא) וב(סנהדרין פרק חלק דף צ"ד ע"א):
ויחד יתרו. שייחד שם הקב"ה. דבר אחר שנעשה יהודי. דבר אחר ויחד יתרו. אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו. שמואל אמר שנעשה בשרו חדודין חדודין. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי לארמאה (קמיה) [באפיה]. ויאמר יתרו ברוך ה' בשם ר' פפוס אמרו גנאי הוא למשה ולששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שפתח יתרו ואמר ברוך ה'.
(ברכות פרק הרואה דף נ"ד ע"א):
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה. מנא הני מילי אמר ר' אחא דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. על ניסא דרבים כולי עלמא צריכי לברוכי. על ניסא דיחיד הוא ניהו צריך לברוכי כולי עלמא לא צריכי לברוכי.
(ירושלמי דברכות פ"ט ה"א, דף ס"ב ע"א):
מהו שיברך על נסי אביו ורבו. אם היה מסוים כגון יואב בן צרויה וחבריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל חנניה מישאל ועזריה מברך. נסי שבטים מהו שיברך מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך.
(מכילתא):
ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד פרעה. לא מיד פרעה אלא מיד התנין הגדול. מתחת יד מצרים, מתחת שעבוד של מצרים:
פרשת יתרו
פרק יח - רמז רסט
עתה ידעתי כי גדול ה'. אמר מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים ועכשיו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם ממצרים לכך נאמר כי גדול ה'.
((תנחומא)):
ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו ומי הן: משה ויתרו ושלמה ונבוכדנצר. משה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אלו אדם אחר אמרו היו משחקין עליו [לומר] מי הודיעו לזה, אלא לפי שכתוב יודיע דרכיו למשה. לכך אמר כי כל דרכיו משפט. שלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו. אלו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מי הודיעו לזה מה יפה ומה אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו הוא היה יודע מה יפה ומה אינו יפה. אמר ר' יוסי בר חנינא אפילו מרור בתמוז ומלפפונין [1] בניסן לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנצר אמר וכל דירי ארעא כלא חשיבין. אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו [לומר] מה שלט אדם זה, אפילו על יתוש לא שלט, אלא לנבוכדנצר לו נאה לומר שנאמר בו וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו. יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה'. לפי שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה לכך נאמר כי גדול ה'.
(דברים רבה ב, כח):
יתרו נתן ממש בעבודה זרה שנאמר כי גדול ה' מכל האלהים. נעמן הודה במקצת שנאמר כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל. רחב שיירה בחללו של עולם אמרה כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים. אמר לה הקב"ה לרחב את אמרת על הארץ מתחת ניחא אלא בשמים ממעל את אמרת מה דלא חזו עיניך, חייך שבנך רואה מה שלא ראו הנביאים שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וגו'. אבל משה אמר כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפילו בחללו של עולם.
אמר ר' אושעיא תנו לה מפרי ידיה. אמר הקב"ה אתה העדת עלי ואין עוד אף אני מעיד עליך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. כי בדבר אשר זדו עליהם. מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבמחשבה שחשבו מצריים לאבד את ישראל בו נפרע מהם המקום שנאמר כי בדבר וגו' (כתוב בפסוק הבה נתחכמה לו):
- ↑ מלפפונין: פרי מורכב מאבטיח ותפוח
פרשת יתרו
פרק יח - רמז רע
ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים. הכתוב מתמיה עליו אדם שהיה עובד וזובח ומקטר ומנסך לעבודה זרה שלו ועכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים.
(מכילתא):
ויבא אהרן וכל זקני ישראל. ומשה להיכן הלך והלא מתחלה יצא לקראתו שנאמר ויצא משה לקראת חותנו ועכשיו להיכן הלך. מלמד שהיה עומד ומשמש עליהן. ויבוא אהרן וכל זקני ישראל מה תלמוד לומר לפני האלהים אלא מלמד שכל המקביל פני חברו כמקביל פני שכינה.
(שבת דף י' ע"ב):
אמר ר' אבין הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו שכינה שנאמר ויבוא אהרן וגו'. וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל וכו'.
(מכילתא):
ויהי ממחרת וישב משה וגו' ממחרת יום הכיפורים. וישב משה לשפוט וגו' וכי מן הבקר עד הערב היה דן את ישראל והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה ומה תלמוד לומר מן הבקר עד הערב אלא מלמד שכל מי שמוציא את הדין לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כתיב כאן מן הבקר עד הערב ולהלן הוא אומר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
(שבועות דף ל' ע"ב):
אמר ר' הונא מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דכתיב וישב משה לשפוט את העם וגו' ועוד דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב בהו ועמדו שני האנשים. אמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים.
(שבת דף י' ע"ב):
רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש ליבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדיפתי ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן וכל היום כולו תורתו אימתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן וכו' כדלעיל ועד מתי יושבין בדין עד זמן סעודה. אמר ר' אחא מאי קרא אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין.
(מכילתא):
וירא חותן משה וגו' ראהו כמלך שהוא יושב על כסאו והכל עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדך. ויאמר משה לחותנו אמרו הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים. אמר לו אם לאו מה יאמר כשהוא אומר לדרוש אלהים יפה אמר. כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה. ושפטתי בין איש זה הדין שאין בו פשרה. ובין רעהו זה הדין שיש בו פשרה מגיד ששניהן נפטרין כרעים זה מזה. והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו חקים אלו מדרשות והתורות אלו ההוריות דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר חקים אלו עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות והתורות אלו ההוריות. נבל תבול גם אתה רבי יהודה אומר ילאו אותך וינשרו אותך. ר' אלעזר אומר ינבלו אותך כתאנה זו שעליה נובלות שנאמר וכנובלת מתאנה. גם אתה זה משה. וגם זה אהרן. העם אשר עמך אלו שבעים סנהדרין דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר גם אתה זה משה. וגם זה אהרן נדב ואביהוא. העם אשר עמך אלו שבעים זקנים. כי כבד ממך הדבר אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה שנים ושלשה נכנסין תחתיה ואינן יכולין לעמוד בה [כשהיא יבשה] ארבעה וחמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה הדא הוא דכתיב כי כבד ממך הדבר:
עתה שמע בקולי איעצך אם תשמעני ייטב לך. ויהי אלהים עמך צא המלך בגבורה. היה אתה לעם היה להם ככלי מלא (דבורים) [דברות]. והבאת את הדברים שאתה שומע תרצה ותבין להם. והזהרתה אתהם את החקים אלו מדרשות. והתורות אלו ההוריות. והודעת להם את הדרך (אשר) ילכו בה זה תלמוד תורה. ואת המעשה אשר יעשון זה מעשה הטוב דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר והודעת הודע להם את חייהם. את הדרך זה בקור חולים. אשר ילכו זה קבורת מתים. בה זה גמילות חסידם. ואת המעשה זה שורת הדין. אשר יעשון זה לפנים משורת הדין.
(בבא מציעא דף ל' ע"ב):
אמר מר אשר ילכו זה בקור חולים היינו גמילות חסדים. לא נצרכה דאפילו בבן גילו, דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחולי ואפילו הכי איבעיא ליה למיזל לגביה. בה זו קבורה היינו גמילות חסדים לא נצרכה דאפילו זקן ואינה לפי כבודו. אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, דאמר רבי יוחנן מפני מה חרבה ירושלים שדנו בה דין תורה ולא עבוד לפנים משורת הדין:
(מכילתא):
ואתה תחזה מכל העם תחזה להם בנבואה. אנשי חיל אלו עשירים ובעלי ממון. יראי אליהם אלו שהן יראים מן המקום בדין. אנשי אמת אלו בעלי הבטחה. שונאי בצע אלו ששונאים לקבל ממון בדין דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר ואתה תחזה מכל העם אתה תחזה להם אספקלריה במחזות זו שמחזין בה מלכים. אנשי חיל אלו בעלי הבטחה. יראי אלהים אלו שעושין פשרה בדין. אנשי אמת כגון רבי חנינא בן דוסא וחבריו. שונאי בצע אלו שהן שונאין ממון עצמן ואם ממונם שונאין קל וחומר ממון חבריהם.
(ספרי):
למה נקרא שמו יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר ואתה תחזה מכל העם. והרי אף בימי משה היו מסיני שנאמר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים למה נתעלם מעיני משה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו: