ירושלמי/כלאים/א/ב
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
מפרשי הירושלמי מראה הפנים רידב"ז
|
<<הלכה א
הלכה ב מתני' הקישות והמלפפון אינן כלאים זה בזה. רבי יהודה אומר כלאים. חזרת וחזרת גלין עולשין ועולשי שדה <דף ב.> כרישים כרישי שדה. כוסבר כוסבר שדה. חרדל וחרדל מצרי ודלעת מצרית (והרומצא) [והרמוצא] ופול המצרי וחרוב אינן כלאים זה בזה:
גמ' א"ר יודן בר מנשה דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של קישו' ונוטעה והיא נעשית אבטיח. אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של אבטיח ונוטעה והיא נעשית מלפפון. רבי יודה אומר עיקרו כלאים. אדם נוטל מעה אחת מפוטמה של אבטיח ומעה אחת מפיטמא של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים. לפום כן צווחין ליה בלישנא יונא מולפפון. הקישות והאבטיח מה אמר בה ר' יודה. נישמעינ' מן הדא הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה. רבי יהודה אומר כלאים. נאמר הקישואין והמלפפון אינן כלאים זה בזה. האבטיח והמלפפון אינן כלאים זה בזה. ר' יודה אומר כלאים. הקישות והאבטיח צריכה. חזרת וחזרת גלים רבי חנניה אמר הסדיגרון. שמעון בריה דרבי אבי אמר אנטוכין. רבי (ווסי) [יוסי] בי רבי בון אמר יסיח לי עולשין טרוקסימון. עולשי השדה עולתין. כריתין כרתי שדה קפלוטין. דלעת מצרית מתני' דרבי אלא כרבי נחמיה בשם רבי נחמיה דלעת ארמית היא דלעת מצרית כלאים עם היוונית כלאים עם הרמוצה. והרמוצה א"ר חיננא כמין דלעת מרה היא והן ממתקין אותה ברמץ. והחרוב א"ר יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצצוי דמיין לחרובה:
ציונים ומראי מקומות
אאא.