ספר הישר/פרשת נח

ויהי בשנת שמונים וארבע שנים לחיי נח, וימות אנוש בן שת, בן תשע מאות שנה וחמש שנים היה במותו. ובשנת שבעים ותשע שנים וצאת שנה לחיי נח, מת קינן בן אנוש. ויהיו כל ימי קינן, תשע מאות שנה ועשר שנים וימות. ובשנת ארבעה ושלושים שנים ומאתיים שנה לחיי נח, מת מהללאל בן קינן. ויהי ימי מהללאל, שמונה מאות שנה וחמש ותשעים שנה וימת. וירד בן מהללאל מת בימים ההם, בשנת שישים ושש שנים ושלוש מאות שנה לחיי נח. ויהי כל ימי ירד, תשע מאות שנה ושתיים ושישים שנה וימת. וגם כל האדם אשר מלאו אחרי ה׳, מתו בימים ההם טרם ראותם את הרעה אשר דיבר ה׳ לעשות בכל הארץ. ויהי מקץ ימים רבים ושנים עד ארבע מאות ושמונים שנה לחיי נח, כאשר תמו כל בני האדם אשר מלאו אחרי ה׳ למות מקרב בני האדם וישאר אך מתושלח בימים ההם. ויאמר ה׳ אל נח אל מתושלח לאמור, דברו וקיראו אל בני האדם לאמור, כה אמר ה׳ שובו מדרכיכם הרעים ועזבו את מעשיכם, וניחם ה׳ על הרעה אשר דיבר לעשות לכם בארץ ולא תהיה. כי כה אמר ה׳, הנני נותן לכם מועד עשרים ומאת שנה אם שוב תשובו אליי ועזבתם את דרכיכם הרעים ושבתי גם אני מן הרעה אשר דברתי אליכם ולא תקום אמר ה׳. וידברו נח ומתושלח את כל דברי ה׳ אל כל בני האדם יום יום השכם ודבר, בכל הימים ההם. ולא שמעו כל בני האדם אליהם, ולא הטו את אוזנם לדבריהם ויקשו את עורפם. וישם ה׳ מועד להם עשרים ומאת שנה לאמור, אם שוב ישובו וניחם ה׳ על הרעה לבלתי השחית את הארץ. ונח בן למך חדל לקחת אישה להוליד בנים כי אמר, הנה ה׳ משחית את בני האדם מעל הארץ למה לי בנים. ונח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ויבחר בו ה׳ לחיות מזרעו זרע על פני כל הארץ. ויאמר ה׳ לנח קח לך אישה והוליד בנים, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ואתה ובניך איתך תחיו בקרב הארץ. וילך נח ויקח אישה ויבחר את נעמה בת חנוך, והיא בת חמש מאות ושמונים שנה.

ונח בן תשעים ושמונה שנה וארבע מאות שנה, בקחתו את נעמה לאישה. ותהר נעמה ותלד בן ויקרא את שמו יפת, לאמור יפת אלוקים לי בארץ. ותהר עוד ותלד בן ויקרא את שמו שם, לאמור שמני אלוקים שארית לחיות בקרב הארץ. ונח בן חמש מאות ושתיים שנה,בלדת נעמה את שם. ויגדלו הנערים וילכו בדרכי ה׳, בכל אשר לימדם מתושלח ונח אביהם. ולמך אבי נח מת בימים ההם, כי אך לא הלך בדרכי אביו בכל לבבו, וימת בשנת חמש ותשעים שנה וחמש מאות שנה לחיי נח. ויהיו כל ימי למך, שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת. וגם כל בני האדם אשר ידעו את ה׳ מתו כולם בשנה ההיא, טרם הביא ה׳ את הרעה על בני האדם. כי חפץ ה׳ להמיתם לבלתי ראות איש אשר ידע את ה׳ את אחיו ואת קרובו ברעה, אשר דיבר ה׳ לעשות. בעת ההיא אמר ה׳ אל נח ואל מתושלח לאמור, עמדו וקיראו באוזני כל בני האדם את כל הדברים אשר דיברתי אליכם בימים ההם. אולי ישובו בני האדם ממעשיהם הרעים, ונחמתי על הרעה ולא אביאנה. ויעמדו נח ומתושלח ויקראו באוזני כל האדם, את כל אשר דיבר ה׳ אליהם. ולא ישמעו כל האדם ולא הטו את אוזנם, את כל הדברים האלה. ויהי אחרי כן ויאמר ה׳ אל נח קץ כל בשר בא לפניי מפני רוע מעלליהם, והנני משחיתם את הארץ. ואתה קח לך עצי גופר והלכת אל מקום פלוני אלמוני, ועשית לך תיבה גדולה והעמדת אותה במקום ההוא. וזה אשר תעשה אותה, שלוש מאות אמה אורכה וחמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה. ועשית לך פתח בצידה, ואל אמה תכלנה מלמעלה וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר. ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשחת כל בשר מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע. ובאת אתה ובניך ואספתם מכל החי, שניים שניים זכר ונקבה, והבאתם איתכם אל התיבה לחיות מהם זרע על הארץ. וגם מכל מאכל אשר יאכל לכל החי האסף אליך אל התיבה, והיה לך ולהם לאכלה.

ובחרת לבניך שלוש נערות מבנות האדם, והיו לבניך לנשים. ויקם נח ויעש את התיבה אשר ציוהו ה׳, ויעש בה ככל אשר ציוה אותו. בשנת חמש מאות וחמש ותשעים שנה החל נח לעשות את התיבה, ובשנת שש מאות שנה כלה את התיבה לכל דבריה ולכל משפטה. ויעש את התיבה חמש שנים, כאשר ציוהו ה׳. אז לקח נח את שלושת בנות אליקים בן מתושלח לבניו לנשים, כאשר ציוה ה׳ את נח. ויהי בעת ההיא וימת מתושלח בן חנוך, בן תשע ושישים שנה ותשע מאות שנה במותו. בעת ההיא אחרי מות מתושלח, ויאמר ה׳ אל נח בוא אתה וכל ביתך אל התיבה. הנני מאסף אליך את כל בהמת הארץ וחית השדה ועוף השמים, ובאו כולם וסבבו את התיבה. ויצאת אתה וישבת לך תחת פתח התיבה, וכל החיות והבהמות והעוף יאספו כולם ועמדו נגדך. והיה כל אשר יבוא מהם ורבץ לפניך אותו תיקח, ונתת ביד בניך והביאום אל התיבה, וכל אשר יעמדו נגדך תעזוב. ויעש ה׳ את הדבר הזה ממחרת, ויבואו בהמות וחיות ועופות הרבה מאוד ויסובבו כולם את התיבה. ונח יצא וישב לו תחת הפתח ויהי כל הרובצים לפניו מכל הבשר הביא אל בניו אל התיבה, וכל העומדים נגדו עזב בארץ. ותבוא לביאה אחת ושני גוריה עמה זכר ונקבה, ויבואו וירבצו נגד נח שלושתם. ויקומו שני בני הלביאה ההיא עליה ויכו אותה ויבריחוה ממקומם, ותלך לה משם וישובו הם אל מקומם וירבצו לארץ לפני נח. והלביאה ברחה לה, ותעמוד במקום האריות. וירא נח את המעשה הזה ויתמה מאוד, ויקם ויקח את שני גורי הלביאה ויביאם אל התיבה. ונח הביא אל התיבה מכל החי אשר בארץ, לא נשאר דבר אשר לא הביא נח עמו אל התיבה. שניים שניים באו אל נח אל התיבה, ומן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור הביא שבעה שבעה כאשר ציוה אותה אלוקים. וכל הבהמות והחיות והעוף,עודם במקום ההוא כולם. ויסובבו כולם את התיבה מפה מפה, והגשם עודנו לא היה בעת ההיא עד שבעת ימים. וה׳ הרעיש ביום ההוא את כל הארץ, ותחשך השמש וירגזו מוסדות תבל.

ותגעש כל הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים, ויגבר קול עצום בכל הארץ אשר לא נודע ליושביה כמוהו ויעש ה׳ את הדבר הזה למען הבהיל את בני האדם לשוב אל ה׳, לבלתי היות רעה בארץ. ובכל זאת לא שבו בני האדם מדרכם, ויוסיפו על חרון אף ה׳ בעת ההיא ולא שתו איש לבו לכל זאת. ויהי לשבעת ימים בשנת שש מאות שנה לחיי נח, ומי המבול היו על הארץ. ויבקעו כל מעיינות תהום ויפתחו ארובות השמים, ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. ויבוא נח וביתו וכל החי אשר איתו אל התיבה מפני מי המבול, ויסגור ה׳ בעדם. ויקוצו כל בני האדם הנשארים בארץ מפני הגשם כי המים גברו מאוד על הארץ, והבהמות והחיות עודם עומדים סביבות התיבה. ויתקבצו כל בני האדם יחד כשבע מאות אלף איש ואישה, ויבואו כולם אל נח אל התיבה. ויקראו כולם אל נח לאמור פתח לנו ונבוא עמך אל התיבה, ולמה נמות אנחנו. ויען נח אותם לאמור בקול גדול מן התיבה ויאמר אליהם, הלא אתם מרדתם כולכם בה׳ ותאמרו לא הוא. ויבא ה׳ עליכם את הרעה הזאת, להכחיד ולהאביד אתכם מעל פני האדמה. הלא זה הדבר אשר דיברתי אליכם עשרים ומאת שנה היום הזה ולא שמעתם בקול ה׳, ועתה תחפצו לחיות בארץ. ויאמרו כולם אל נח הננו ושבנו כולנו עד ה׳, אך פתח לנו ונחיה ולא נמות. ויען נח אותם לאמור הנה אך עתה בראותכם את צרת נפשיכם תשובו אל ה׳ ולמה לא שבתם זה עשרים ומאת שנה, אשר שם אותם ה׳ לכם למועד. ותבואו עתה ותדברו אליי את הדבר הזה מרעת נפשיכם, גם ה׳ לא ישמע אליכם ולא יאזין לכם ביום הזה ולא תצליחו בדבריכם היום. ויגשו כל בני האדם לשבור התיבה לבוא בתוכה מפני הגשם, כי לא יכלו לסבול את הגשם עליהם. וישלח ה׳ עליהם את כל החיות וכל הבהמות, אשר עומדים סביבות התיבה. ויגברו עליהם החיות, ויכום ויבריחום מעל התיבה. וימיתו מהם החיות רבים ויבריחום מן המקום ההוא, וילכו איש לדרכו ויפוצו על פני כל הארץ. והגשם עודנו יורד על הארץ וירד ארבעים יום וארבעים לילה, ויגברו המים מאוד מאוד על הארץ. וימותו כל בשר אשר על הארץ במים מאדם ועד בהמה ועד חיה ועד רמש ועד עוף השמים, וישאר אך נח ואשר איתו בתיבה. ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ, וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. ותלך התיבה על פני המים ותיהפך על פני המים הלוך והפוך הנה והנה, ויתהפך כל החי אשר בה כהפוך את הנזיד בסיר. ויהי צער גדול לכל היקום אשר בתיבה, והתיבה חשבה להישבר.ויתבהל כל החי אשר בתיבה, וינהמו האריות ויגעו השוורים ויצעקו הזאבים. וכל היקום אשר בתיבה מדבר וצועק בלשונו, וישמע קולם למרחוק. וגם נח ובניו צועקים ובוכים בצרתם וייראו יראה גדולה מאוד, ויגיעו עד שערי מות. ויתפלל נח אל ה׳, ויצעק על הדבר הזה לה׳ ויאמר: אנא ה׳, הושיעה לנו, כי אין כח בנו לסבול את הרעה הזאת אשר סבבתנו, כי אפפונו משברי מים ונחלי בליעל בעתונו, קדמו אותנו מוקשי מות. עננו ה׳, עננו פדנו, פנה אלינו וחננו, פדנו והצילנו. וישמע ה׳ בקול נח ויזכרהו ה׳ ויעבר רוח על פני הארץ, וישובו המים ותנח התיבה. ויסכרו מעיינות התהום וארובות השמים, ויכלא הגשם מן השמים. והמים היו הלוך וחסור בימים ההם, ותנח התיבה בהרי אררט. ויפתח נח את חלון התיבה בעת ההיא, ויקרא נח עוד אל ה׳ בעת ההיא ויאמר: אנא ה׳, אלוקי כל הארץ והימים וכל אשר בהם הוציאה ממסגר נפשי ממאסרי אשר שמתני בו, כי יגעתי באנחתי מאוד. וישמע ה׳ בקול נח, ויאמר אליו: במלאתך שנה תמימה אז תצא. ויהי לתקופת השנה עד מלאת לנח שנה תמימה לשבתו בתיבה, חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התיבה. בעת ההיא בשבעה ועשרים יום לחודש השני יבשה הארץ, אך לא יצאו נח ובניו וכל אשר איתו מן התיבה עד אשר דיבר אליהם ה׳. ויהי היום דבר ה׳ אלוקים לצאת, ויצאו כולם מן התיבה וילכו וישובו איש לדרכו ואיש למקומו.

ונח ובניו ישבו בארץ אשר דיבר אליהם ה׳, ויעבדו את ה׳ כל ימיהם. וה׳ ברך את נח ואת בניו, בצאתם מן התיבה. ויאמר אליהם פרו ורבו, ומלאו את כל הארץ. ועצמו ושרצו בכל הארץ, ורבו בה.ואלה שמות בני נח יפת חם ושם ויולדו להם בנים אחר המבול, כי לקחו להם נשים לפני המבול. אלה בני יפת, גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס בנים שבעה. ויהיו בני גומר, אשכנז וריפת ותוגרמה. ובני מגוג, אליחרף ולובב. ובני מדי: אחון, זילא, חוני, ליטי. ובני יון: אלישה, תרשיש, כתים, דודנים. ובני תובל: אריפי, כשד, תארי. ובני משך: חרון, זדון, שיבשני. ובני תירס: בניוב, גירא, כיזון, לופריון, גילק. אלה הם בני יפת למשפחותיהם, ויהיו פקודיהם בימים ההם כארבע מאות ושישים איש. ואלה בני חם, כוש ומצרים פוט וכנען, בנים ארבעה. ויהיו בני כוש: סבא, חבילה, סבתה, רעמא, סבתכא. ובני רעמה שבא ודדן. ובני מצרים: לוד, עונם, להב, נפתוח, פתרוס, כסלוח, כפתור. ובני פוט: גבל, חדן, בנה, עדן. ובני כנען: צידון, חת, אמרי, גרגשי, חוי, ערקי, סיני, ארודי, צמר,חמת. אלה הם בני חם למשפחותיהם, ופקודיהם בימים ההם כשבע מאות ושלושים איש. ואלה בני שם: עילם, אשור, ארפכשד, ולוד וארם, בנים חמישה. ויהיו בני עילם: שושן, מחול, חרמון. ובני אשור: מירס, מוקיל. ובני ארפכשד: שלח, ענר, אשכול. ובני לוד: פתור, עזיון. ובני ארם: עוץ, חול, גתר, מש. אלה הם בני שם למשפחותם, ומספרם בימים ההם כשלוש מאות ושבעים איש. אלה תולדות שם, שם הוליד את ארפכשד וארפכשד הוליד את שלח ושלח הוליד את עבר. ולעבר יולד שני בנים, שם האחד פלג, כי בחייו נפלגו חיי בני האדם ובאחרית ימיו הפלגה הארץ. ואת שם השני קרא יקטן לאמור: המעטו והקטנו חיי בני האדם בימיו. אלה בני יקטן: אלמודד, שלף, חצר מות, ירח, הדורם, אוזל, דקלה, עובל, אבימאל, שבא, אופיר, חוילה, יובב. כל אלה בני יקטן. ופלג אחיו הוליד את רעו, ורעו הוליד את שרוג, ושרוג הוליד את נחור, ונחור הוליד את תרח.ו יחי תרח שלושים ושמונה שנה ויולד את הרן ואת נחור.

וכוש בן חם בן נח לקח אישה בימים ההם, לעת זקנתו. ותלד בן ויקראו את שמו נמרוד, לאמור בעת ההיא החלו בני האדם למרוד ולפשוע באלוקים עוד. ויגדל הילד ואביו אהבו מאוד, כי בן זקונים הוא לו. ויתן לו כוש את כתנות העור, אשר עשה האלוקים לאדם ולאישתו בצאתם מן הגן. ויהי אחרי מות אדם ואשתו ויתנו את הכתנות לחנוך בן ירד, ובהלקח חנוך אל האלוקים ויתנם אל מתושלח בנו. ובמות מתושלח לקח אותם נח ויביאם איתו אל התיבה, ויהיו איתו עד צאתם מן התיבה. ויהי בצאתם ויגנוב חם את הכתנות ההם מנח אביו, ויקחם ויסתירם מאחיו, ובלדת חם את כוש בכורו נתן לו את הכתנות בסתר. ויהיו עם כוש ימים רבים, ויסתירם גם הוא מאת בניו ואחיו. ויהי כאשר ילד כוש את נמרוד, ויתן לו את הבגדים ההם באהבתו אותו. ויגדל נמרוד ויהי בן עשרים שנה, וילבש את הבגדים ההם. ויתחזק נמרוד כאשר לבש את הבגדים, ויתן לו האלוקים כח וגבורה ויהי גיבור ציד בארץ. הוא היה גיבור ציד בשדה ויהי צודה את החיות, ויבן מזבחות ויקרב עליהן את החיות לפני ה׳. ויתחזק נמרוד ויקם מאחיו וילחם מלחמות אחיו מכל אויביהם מסביב, ויתן ה׳ את כל אויבי אחיו בידו. ויצליחהו ה׳ כפעם בפעם, בכל מלחמותיו וימלוך בארץ. על כן היה למשל בימים ההם כאשר יריק איש את חניכיו להילחם, ויאמרו אליו כנמרוד אשר היה גיבור ציד בארץ והצליח במלחמותיו. אשר גבר מאחיו ויצילם מכף אויביהם, כן יחזקנו ויצילנו ה׳ היום הזה. ויהי בהיות נמרוד בן ארבעים שנה, ובעת ההיא היתה מלחמה בין אחיו ובין בני יפת, ויהיו אחיו תחת יד אויביהם. ויתחזק נמרוד בעת ההיא וילך ויקבוץ את כל בני כוש וכל משפחות חם, כארבע מאות ושישים איש. וישכור גם את כל אוהביו וכל יודעיו לפנים כשמונים איש, ויתן שכרם וילך עמהם למלחמה. ויהי בדרך ויחזק נמרוד את לב כל העם אשר הלכו איתו, ויאמר אליהם אל תיראו ואל תערצו כי נתון ינתנו כל אויבינו בידינו ועשיתם להם כטוב בעיניכם. וילכו כל האנשים האלה כחמש מאות וארבעים איש, וילחמו על אויביהם וישחיתום ויכניעום תחת ידם וישם נמרוד עליהם נציבים במקומותם.

ויקח מבניהם לערבון ויהיו כולם עבדים לנמרוד ולאחיו, ויפנו וישובו נמרוד וכל העם אשר איתו למקומותם. ויהי כאשר שב נמרוד מהמלחמה בשמחה כאשר ניצח את כל אויביו, ויועדו כולם יחד כל אחיו וכל יודעיו לפנים וימליכוהו עליהם, וישימו את כתר מלכות בראשו. וישם שרים ושופטים ומנהיגים על עבדיו, ועל כל עמו כמשפט המלכים. וישם שר צבאו את תרח בן נחור, ויגדלהו וינשאהו מעל כל השרים אשר לו. ויהי כאשר מלך בכל אות נפשו וכאשר ניצח את כל אויביו מסביב, ויתייעץ עם כל יועציו לבנות לו עיר ויעשו כן. וימצאו בקעה גדולה מנגד למזרח השמש, ויבנו לו שם עיר גדולה ורחבה מאוד. ויקרא נמרוד את שם העיר אשר בנה שנער, כי ניער ה׳ אויביו מפניו וילכדם. וישב נמרוד בשנער וימלוך לבטח וילחם עם כל אויביו ויכניעם, ויצליח בכל מלחמותיו ותגדל מלכותו מאוד. וכל הגויים וכל הלשונות שמעו את שמעו, ויתקבצו כולם יחד אליו. ויביאו לו מנחות וישתחוו לו ארצה ויודו לאדון ומלך עליהם, וישבו כולם איתו בעיר שנער. וימלוך נמרוד בארץ על כל בני נח, ויהיו כולם תחת ידו ותחת עצתו. ותהי כל הארץ שפה אחת, ודברים אחדים. אך לא הלך נמרוד בדרכי ה׳, וירשיע מכל האדם אשר היו לפניו, מימי המבול עד הימים ההם. ויעש אלוקי עץ ואבן וישתחווה להם, וימרוד בה׳. וילמד את כל עבדיו וכל אנשי הארץ את כל דרכיו הרעים, וגם מרדון בנו הרשיע מאוד מאביו והיה כל אשר ישמע את מעשה מרדון בן נמרוד וענה ואמר עליו מרשעים יצא רשע. על כן היה למשל בכל הארץ לאמור מרשעים יצא רשע, ויהי למשל בדברי כל האדם מהיום ההוא והלאה עד היום הזה. ותרם בן נחור שר צבא נמרוד היה גדול מאוד בימים ההם בעיני המלך ובעיני כל עבדיו, ויאהבוהו המלך והשרים וינשאוהו מאוד. ויקח תרח אישה ושמה אמתלאי בת כרנבו, ותהר אשת תרח ותלד בן בימים ההם. בן שבעים שנה היה תרח בלדת אותו. ויקרא תרח את שם בנו הנולד לו אברם, לאמור כי הרימו למלך בימים ההם וינשאהו מעל כל השרים אשר איתו.

ויהי בלילה ההוא עת הולדת את אברם, ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וכל חרטומיו ויאכלו וישתו בבית תרח וישמחו עמו בלילה ההוא. ויהי בצאת כל החכמים החרטומים מבית תרח וישאו את עיניהם השמימה בלילה ההוא אל הכוכבים, ויראו והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח שמש וירץ בשמים ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים. וימתנו כל חכמי המלך וכל החרטומים מהמראה ההוא, ויבינו החכמים את הדבר ההוא וידעו אודותיו. ויאמרו איש אל רעהו, אין זה כי אם הילד אשר נולד בלילה הזה לתרח. אשר חגג ויפרה וירבה מאוד ויירש את כל הארץ הוא ובניו עד עולם, ויהרוג הוא וזרעו מלכים גדולים ויירשו את ארצם. וילכו ויבואו כל החכמים וכל החרטומים בלילה ההוא, איש לביתו. ויהי בבוקר וישכימו כולם יחד כל החכמים וכל החרטומים, ויודעו כולם בבית מועדם. וידברו ויאמרו איש אל רעהו, הנה המראה אשר ראינו אמש נעלם מהמלך לא נודע אליו. והיה אם יודע הדבר למלך באחרית הימים ואמר אלינו למה העלמתם את הדבר ממני, וימיתנו כולנו. ועתה לכו ונגידה למלך את המראה אשר ראינו ואת פתרון הדברים, ונקינו אנחנו. ויעשו כן וילכו כולם ויבואו אל המלך וישתחו לו ארצה ויאמרו, יחי המלך יחי המלך. אנחנו שמענו אשר נולד בן לתרח בן נחור שר צבאך, ונבוא אמש בלילה אל ביתו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו בלילה. ויהי כאשר יצאו עבדיך מבית תרח ללכת לביתינו ללון איש בבית מלונו, ונישא את עינינו השמימה ונראה והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח השמש. וירץ הכוכב ההוא במרוצה גדולה, ויבלע ארבעה כוכבים גדולים מארבע רוחות השמים. ויתמהו עבדיך על המראה ההוא אשר ראינו ויתבהלו מאוד, ונשפוט את המראה ונדע בחוכמתנו את פתרון המראה ההוא על נכונה. כי על הילד היולד לתרח היה הדבר ההוא, אשר יגדל וירבה מאוד ועצם וימית את כל מלכי הארץ ויירש את כל ארצם הוא ובניו וזרעו עד עולם. ועתה אדוננו המלך הנה הודענוך את אשר ראינו על הילד הזה, על נכונה. אם על המלך טוב לתת לאביו מחיר בילד ההוא, ונהרגהו. טרם אשר יגדל וירבה בארץ ותרבה רעתו עלינו בארץ ואבדנו כולנו, אנחנו ובנינו וזרענו ברעתו.

וישמע המלך את דבריהם וייטב בעיניו, וישלח ויקרא אל תרח ויבוא תרח לפני המלך. ויאמר המלך אל תרח, הגד הוגד לי אשר נולד לך בן אמש וכזאת וכזאת נראה בשמים במולדו. ועתה תנה לי את הילד ההוא ונהרגהו טרם תצמח עלינו רעתו, ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב. ויען תרח את המלך ויאמר אליו שמעתי אדוני המלך את דבריך, כל אשר יחפוץ אדוני המלך יעשה עבדו. אולם אדוני המלך אגיד לך את אשר קרה לי אמש עד אשר אראה את עצת המלך אל עבדו, ואחר אשיב את המלך על דבריו. ויאמר המלך דבר. ויאמר תרח אל המלך כי אעיון בן מורד בא אלי אמש אל ביתי בלילה לאמור, תנה לי את הסוס הגדול הטוב אשר נתן לך המלך ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלוא ביתך תבן ומספוא. ואומר אליו עד אשר אראה את אדוני המלך על דבריך, והיה הדבר אשר ידבר אלי המלך אותו אעשה. ועתה אדוני המלך הנה גיליתי את אוזנך על הדבר הזה, והיה העצה אשר יתן אדוני המלך את עבדו אותה אעשה. וישמע המלך את דברי תרח, ויחר אפו ויחשבהו לכסיל. ויען המלך את תרח ויאמר אליו, הכסיל ובער אתה או חסר תבונה כי תעשה את הדבר הזה. כי תיתן את סוסך הטוב בכסף או בזהב ואף אם בתבן ומספוא. החסר כסף וזהב אתה עד אשר אין לך תבן ומספוא למאכל סוסיך, כי תעשה את הדבר הזה. ומה לך בכסף או בזהב ואף בתבן ומספוא כי תיתן את סוסך הטוב אשר נתתי לך, אשר אין סוס כמוהו בכל הארץ. ויכל המלך לדבר, ויען תרח את המלך לאמור כדבר הזה דיבר אדוני המלך אל עבדו. בי אדוני המלך מה הדבר הזה אשר דיברת אליי לאמור תנה בנך ונמיתהו ואתן לך מחירו כסף וזהב, מה אעשה בכסף או בזהב אחרי מות בני כי מי יירשני אחרי. והיה במותי ושב הכסף והזהב ההוא אל אדוני המלך אשר נתנו. ויהי כשמוע המלך את דברי תרח ואת המשל אשר הביא על המלך, ויחר למלך מאוד ויקצוף על הדבר הזה וחמתו בערה בו.

וירא תרח כי חרה אף המלך עליו ויען ויאמר אל המלך הנה כל אשר לי ביד המלך. אשר יחפוץ אדוני המלך לעשות לעבדו יעשה, ואף בני הנה הוא ביד המלך בלא מחיר הוא ושני אחיו הגדולים ממנו. ויאמר המלך אל תרח, לא כי קנה אקנה את בנך הקטן במחיר. ויען תרח את המלך לאמור, בי אדוני המלך ידבר נא עבדך דבר לפניך. וישמע המלך את דבר עבדו ויאמר המלך דבר כי שומע אני. ויאמר תרח יתן לי אדוני המלך זמן שלושה ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי את דברי אדוני המלך, ואפצר בם על הדבר הזה. וישמע המלך אל תרח ויעש כן, ויתן לו זמן שלושת ימים. ויצא תרח מאת פני המלך וילך ויבוא אל ביתו, וידבר אליהם את כל דברי המלך וייראו האנשים מאוד. ויהי ביום השלישי וישלח המלך אל תרח לאמור, שלח לי את בנך במחיר כאשר דיברתי לך. והיה אם לא תעשה את הדבר הזה ושלחתי והמיתו גם את כל אשר בביתך, ולא ישאירו לך עד משתין בקיר. וימהר תרח כי היה דבר המלך נחוץ אליו, ויקח את הילד אחד מעבדיו אשר ילדה לו שפחתו ביום ההוא אשר יולד את אברם. ויבא תרח את הילד ההוא אל המלך, ויקח את מחירו. ויהי ה׳ את תרח בדבר הזה, לבלתי המית נמרוד את אברם. והמלך לקח את הילד מיד תרח ונפץ את מוחו ארצה בידו, וימת אותו כי חשב כי אברם הוא. ויסתר הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך, כי מאת ה׳ היה זה לבלתי מות אברם. ותרח לקח את אברם בנו בסתר ואת אמו ואת מניקתו ויחביאם במערה, ויתן להם מחייתם מדי חודש בחודשו. ויהי ה׳ את אברם במערה ההיא ויגדל, ויהי אברם במערה עשר שנים. והמלך וכל שריו ועבדיו וכל החרטומים וחכמים אשר למלך, חשבו כי המית המלך את אברם. והרן בן תרח אחי אברם הגדול ממנו לקח אישה בימים ההם, כי שלושים ותשע שנים היה הרן בקחתה. ותהר אשת הרן ותלד לו בן, ויקרא את שמו לוט. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה מלכה. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה שרי. בן ארבעים ושתיים שנים היה הרן בלדתו את שרי, היא שנת עשר לחיי אברם.

בימים ההם יצאו אברם ואמו ומניקתו מהמערה, כאשר שכחו המלך ועבדיו את אודות אברם. ויהי כצאת אברם מהמערה וילך לו אל נח ושם בנו, וישב עמהם ללמוד את מוסר ה׳ ואת דרכיו ואיש לא ידע את אברם. וישרת אברם את נח ואת שם בנו, ימים רבים. ויהי אברם בבית נח, שלושים ותשע שנים. וידע אברם את ה׳ מבן שלוש שנים, וילך בדרכי ה׳ עד יום מותו כאשר הורהו נח ושם בנו. וכל בני הארץ פשעו בה׳ מאוד בימים ההם, וימרדו בו ויעבדו אלוקים אחרים וישכחו את ה׳ אשר בראם בארץ. ויעשו להם כל בני הארץ איש אלוקו בימים ההם, אלוקי עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא יצילו, ויעבדום בני האדם ויהיו להם לאלוקים. והמלך וכל עבדיו ותרח וכל ביתו היו ראשונה בימים ההם, לכל העובדים עץ ואבן. ויהיו לתרח שנים עשר אלוקים גדולים, אלוקי עץ ואבן לשנים עשר חודשים ויעבוד כל אחד חודשו. ויהי מדי חודש בחודשו יקריב תרח מנחה ונסכים לאלוקיו וישתחווה להם ויעבוד אותם, ככה יעשה תרח כל הימים. וגם כל הדור ההוא רע בעיני ה׳, ויעשו ככה איש אלוקיו ואת ה׳ אשר בראם עזבו. ולא נמצא איש בימים ההם בכל הארץ אשר ידע את ה׳ כי עבדו כולם איש את אלוקיו. זולתי נח וביתו וכל אשר היה תחת עצתם, ידעו את ה׳ בימים ההם. ואברם בן תרח הולך וגדל בימים ההם בבית נח, ואיש לא ידע וה׳ עמו. ויתן ה׳ לאברם לב שומע ותבונה, ידע את כל אשר יעשו הדור ההוא שהוא הבל. וגם את כל אלוקיהם אשר יעבדו להם הבל הם, ואין בם מועיל. וירא אברם את השמש בארץ, ויאמר אברם אל ליבו אך עתה השמש הזאת אשר זרחה על כל הארץ הוא האלוקים ולו אעבוד. ויעבוד אברם את השמש ביום ההוא, ויתפלל אליו ביום ההוא. ויהי בערב ותבוא השמש כמשפט, ויאמר אברם בליבו אך עתה אין זה אלוה. וידבר אברם עוד בליבו, מיהו אשר עשה את השמים ואת הארץ ומי אשר ברא כל האדם הזה על הארץ איפה הוא. ויחשך עליו הלילה וישא עיניו ימה וצפונה ונגבה ומזרחה וירא והנה קול השמש שקטה מעל הארץ, ויחשך היום.

וירא אברם את הירח ואת הכוכבים לפניו ויאמר, אך עתה הנה זה אלוה אשר ברא כל הארץ וכל האדם והנה עבדיו אלה הם לפניו. ויעבוד אברם את הירח, ויתפלל אליו כל הלילה ההוא. ויהי בבוקר ויאמר היום, ותזרח השמש על הארץ כמשפט. וירא אברם את כל הדברים האלה אשר עשה ה׳ אלוקים בארץ. ויאמר אברם בליבו אך עתה אין אלה אלוהות אשר עשו את הארץ וכל האדם, כי אם עבדי אלוקים המה. וישב אברם בבית נח וידע אברם שם את ה׳ ואת דרכיו, ויהי אברם עובד את ה׳ כל ימי חייו. וכל הדור ההוא שכחו את ה׳, ויעבדו אלוקים אחרים עץ ואבן וימרדו בה׳ כל הימים. והמלך נמרוד מלך לבטח, ותהי כל הארץ תחת ידו. ויהי כל הארץ שפה אחת, ודברים אחדים. ויתיעצו כל שרי נמרוד וכל גדולותיו בעת ההיא, פוט ומצרים וכוש וכנען למשפחותיהם. ויאמרו איש אל רעהו, הבה נבנה לנו עיר ובתוכה מגדל ומבצר חזק וראשו בשמים ונעשה לנו שם למען היותנו מושלים על כל העולם. ולמען תחדל רעת אויבינו מעלינו, ונמלוך עליהם בחוזקה ולא נפוץ על פני כל הארץ ממלחמותיהם. וילכו ויבואו כולם לפני המלך ויגידו את הדברים האלה אל המלך, והודה להם המלך על הדבר הזה ויעשו כן. ויתקבצו כל המשפחות כשש מאות אלף איש וילכו לבקש ארץ רחבה מאוד לבנות את העיר ואת המגדל, ויבקשו בכל הארץ ולא מצאו כי אם בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתיים ימים ויסעו כולם אליה וישבו שם. ויחלו ללבון הלבנה ולשרוף לשריפה, לבנות את העיר ואת המגדל אשר זממו. ויהי להם בניין המגדל לפשע וחטאה ויחלו לבנותו, ויהי הם בונים וימרדו בה׳ אלוקי השמים ויחשבו בלבבם להילחם בו ולעלות השמימה. ויתחלקו כל האנשים האלה ועל המשפחות לשלושה חלקים, ותאמר האחת נעלה השמימה ונילחם בו. והשנית אמרה נעלה השמים ונעמיד שם את אלוקינו, ונעבדם שם. והשלישית אמרה נעלה השמים, ונכה אותו בקשתות ורמחים. וידע אלוקים את כל מעשיהם ואת כל מחשבותם הרעה, וירא את העיר ואת המגדל אשר הם בונים.

ויהי בהיותם בונים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאוד מאוד. כי מרוב הגבהות לא יגיע החומר והלבנים אצל הבונה בעלותם אליו, עד מלאת לעולים שנה תמימה. ואחרי כן יגיעו אל הבונים ויתנו להם החומר והלבנים, ככה יעשו להם בכל יום. ויהיו אלה עולים ואלה יורדים, כל היום. ויהי כאשר תיפול לבנה מידם ותישבר ויבכו כולם עליה, וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם. וידע ה׳ את מחשבותם, ויהי עת בונים ויזרקו החיצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם מלאים דם. ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו, אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים. כי מאת ה׳ היה זה למען התעם, ולמען הכחידם מעל פני האדמה. ויבנו את המגדל ואת העיר ויעשו כדבר הזה יום יום, עד מלאת להם ימים רבים ושנים. ויאמר האלוקים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הקרובים אליו לאמור, הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו ולא יבינו איש שפת רעהו ויעש להם כן. ויהי מהיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו, ולא יבינו לדבר כולם יחד בשפה אחת. ויהי כאשר יאמר איש אל רעהו תנה לי אבן לבנות, ויתן לו חומר. וכאשר יאמר תנה חומר, ויתן לו אבן. ויהי כאשר יקח הבונה מיד רעהו את החומר או את אבן אשר לא אמר, וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת. ויעשו כדבר הזה ימים רבים, וימותו מהם הרבה בדבר הזה. וה׳ הכה את שלושת החלקים אשר היו שם, וייסרם כמפעלותם וכמחשבותיהם. אשר אמרו נעלה השמים ונעבוד את אלוקינו שם, (הפכו) היו לקופים ושנהבים. ואשר אמרו נכה השמים בחצים, המיתם ה׳ איש ביד רעהו. והשלישית אשר אמרה נעלה השמים ונילחם בו, הפיצם ה׳ בכל הארץ. והנשארים בהם כאשר ידעו והבינו את הרעה אשר באה עליהם, ויעזבו את הבניין ויפוצו גם הם על פני כל הארץ. ויחדלו לבנות את העיר ואת המגדל. על כן קרא למקום ההוא בבל, כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ הנה מקדם לארץ שנער, והמגדל ההוא אשר בנו בני האדם פתחה הארץ את פיה ותבלע את שלישיתו ותרד גם אש מן השמים ותשרוף את השלישית האחרת. והשלישית ממנו נשאר עד היום הזה, ויהי ממנו אשר תלוי ברוח השמים ויהי מהלך צלו שלושה ימים. וימותו רבים מבני האדם במגדל ההוא בשנה ההיא, עד אשר אין להם מספר.

ופלג בן עבר מת בימים ההם, בשנת שמונה וארבעים לחיי אברהם בן נחור. ויהיו כל ימי פלג, תשע ושלושים שנה ומאתיים שנה וימת. ויהי כאשר הפיץ ה׳ את בני האדם בעון המגדל על פני כל הארץ, ויפוצו לחלקים רבים. ויתפרדו כל בני האדם לארבע רוחות כל הארץ, ויהיו כל המשפחות משפחה ומשפחה ללשונה ולארצה ועריה. ויבנו בני האדם ערים רבים למשפחותיהם בכל המקומות אשר הלכו שמה, ובכל הארץ אשר הפיצם ה׳. ויהי מהם אשר בנו עריהם במקומות אשר נוטשו שמה, ויקראו לערים ההם על שמותם או על שמות ביניהם או על שם אודותיהם. וילכו בני יפת בן נח ויבנו להם ערים במקומות אשר נפוצו שם ויקראו את כל ערים בשמותם, ויתחלקו בני יפת על פני הארץ לחלקים וללשונות רבים. ואלה שמות כל משפחותיהם לכל עריהם אשר בנו להם בימים ההם אחר המגדל. ואלה בני יפת למשפחותיהם, גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. אלה בני יפת לתולדותם. ויהיו בני גומר לעריהם, הם פורקנוס היושבים בארץ פרנצה על נהר פרנצה על נהר סינה. ובני ריפת הם ברטונים היושבים בארץ ברטניה על נהר לידה השופך את מימיו בים הגדול גיחון הוא אוקינוס. ובני תוגרמה הם עשר משפחות ואלה שמותם: בוזר, פרצינך, בולגר, אליקנוס, רגביב, טורקי, בוז, זביך, אונגל, טילמץ. ויהי מהם בוזר ואליקנוס ורגביב וטורקי ובוז וזביך וטילמץ – כל אלה נפוצו ויחנו צפונה ויבנו להם ערים. ויקראו את שמות הערים על שמותם, הם החונים על נהרי היתלהו ואטלך עד היום. אך אנגרי ובולגר ופרצינך הם החונים על הנהר הגדול נהר דובני, ושמות עריהם גם הם על שמותם. ובני יון הם היונים היושבים בארץ קנדיא ומדי, הם ארזלוס היושבים בארץ כורסן. ובני תובל הם היושבים על ארץ תושקנה על נהר פשיאה. ובני משך הם שושבני תירס רושש כושני ואנגליס. כל אלה הלכו ויבנו להם ערים, הם הערים היושבים על ים יבוס, על נהר בירא השופך על נהר טורגאן.

ובני אלישה הם אלמנייא וילכו גם הם ויבנו להם ערים, הם הערים היושבים בין הרי יוב ושיבתמו. ויהיו מהם אנשי לומברדי היושבים מעבר לנהרי יוב ושיבתמו, ויכבשו את ארץ איטליא וישבו בה עד היום. ובני כתים הם הרומיים החונים בבקעת כנפיא על ים תיבראיו. ובני דודנים הם היושבים תוך ערי ים גיחון בארץ בארדנה. אלה הם משפחות בני יפת לעריהם וללשונותם, אחר המגדל אשר נפוצו שם. ובני חם בן נח ילכו גם הם ויבנו להם ערים במקומות אשר נפוצו שם, ויקראו גם לשמות עריהם על שמותם ועל אודותם. ואלה שמות כל עריהם לכל משפחותיהם אשר בנו להם בימים ההם אחר המגדל. ויהיו בני חם כוש ומצרים פוט וכנען. ויהיו בני מצרים הם לודים וענמים ולהבים ונפתוחים ופתרוסים וכסלוחים וכפתורים, שבעה משפחות. כל אלה הם חונים על יאור שיחור הוא נחל מצרים, ויבנו להם ערים ויקראו לעריהם על שמותם. ויתחתנו בני פתרוס ובני כסלוח זה את זה ויצאו מהם את הפלישתים ואת הגררים ואת העזתים ואת הגתים ואת העקרונים, כל משפחות חמישה. גם אלה בנו להם ערים ויקראו את עריהם בשמות אבותם, עד היום הזה. ובני כנען גם הם בנו להם ערים ויקראו לעריהם בשמותם, אחת עשרה ערים וחצריהם אין מספר. וילכו ארבעה אנשים ממשפחת חם, ויבואו כולם ארץ הככר. ואלה שמות האנשים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים. ויבנו האנשים האלה להם ארבעה ערים בארץ הכיכר, ויקראו את שמות עריהם על שמותם. וישבו בערים האלה הם ובניהם וכל אשר להם, ויפרו וירבו מאוד וישבו לבטח. וילך שעיר בן חור בן חוי בן כנען וימצא בקעה נגד הר פארן, ויבן שם עיר וישב שם הוא ושבעה בניו וביתו. ויקרא לעיר אשר בנה שעיר על שמו, היא ארץ שעיר עד היום הזה. אלה הם משפחות בני חם ללשונותם ולעריהם, אשר נפוצו שם לארצותם אחר המגדל.

ובני שם בן חם אבי כל בני עבר הלכו מהם גם הם, ויבנו עריהם במקומות אשר נפוצו שם ויקראו לערים בשמותם. ויהיו בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ויבנו להם ערים ויקראו את שמות כל עריהם על שמותם. ויצא אשור בן שם הוא ובניו ובני ביתו בעת ההיא עם רב מאוד, וילכו ויתרחקו אל ארץ אשר מצאו. וימצאו בקעה רחבה מאוד בארץ אשר הלכו שם, ויבנו שם ערים ארבעה ויקראו להם שמות על שמותם ועל שמות אודותיהם. ואלה שמות כל הערים אשר בנו להם בני אשור, את נינוה ואת רסן ואת כלח ואת רחובות עיר, וישבו שם בני אשור עד היום הזה. בני ארם הלכו גם הם ויבנו להם עיר ויקראו את שם העיר עוץ כשם אחיהם הבכור, וישבו בה היא ארץ עוץ עד היום. ויהי בשנה השנית אחר המגדל ויצא איש מארץ נינוה מבית אשור, ושמו בלע. וילך לגור באשר ימצא הוא וביתו, ויבואו עד נגד ערי הככר מול סדום וישבו שם. ויקם האיש ויבן עיר קטנה שם ויקרא שמה בלע על שמו, היא ארץ צוער עד היום הזה --אלה הם כל משפחות בני שם ללשונותם ולכל עריהם, אשר נפוצו שם בארץ אחר המגדל. וכל מדינה ומדינה עיר ועיר משפחה ומשפחה מכל משפחת בני נח, בנו להם ערים רבים אחרי כן. וימליכו עליהם מלכים בכל עריהם להתנהג על פיהם, ככה יעשו כל משפחות בני נח עד עולם. ונמרוד בן כוש עודנו בארץ שנער, וימלוך עליה וישב שם ויבנה שם ערים רבים בארץ שנער. ואלה שמות הערים אשר בנה ארבע ערים ויקרא להן שמות על אודות אשר קרא להן בבניין המגדל, ויקרא את שם האחת בבל לאמור כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ. ואת שם השנית קרא ארך, לאמור כי משם הפיצם ה׳. והשלישית אכד, לאמור מלחמה גדולה היתה במקום ההוא. והרביעית כלנה, לאמור כי שם תמו וכלו כל שריו וגיבוריו ויפוצו הם מעליו וימרדו בו. ויהי כאשר בנה נמרוד את הערים ההם בארץ שנער, ויושב בהם את יתר עמו ושריו וגיבוריו אשר נשארו איתו במלכותו.

ונמרוד ישב בבבל וחידש שם את מלכותו עם יתר עבדיו וימלוך לבטח, ויקראו כל עבדי נמרוד ושריו את שמו אמרפל לאמור, כי נפלו כל שריו וכל אנשיו בבניין המגדל ועל אודותיו. ובכל זאת לא שב נמרוד אל ה׳, ויוסף עוד להרשיע וללמד רשעה לכל בני האדם. וגם בנו מרדון הרשיע מאביו, ויוסף לעשות ולהוסיף על כל תועבות אביו. ויחטיא את בני האדם על כן יאמרו מרשעים יצא רשע, כן בעת ההיא נהייתה מלחמה בין משפחות בני חם כאשר ישבו בארצותם אשר בנו להם. ויצא כדרלעמר מלך עילם מתוך משפחות בני חם, וילחם את משפחות בני חם ויכניעם תחת ידו. וילך אל חמשת ערי הככר, וילחם בם ויכניעם ויהיו תחת ידו. ויעבדוהו שתיים עשרה שנה, ויתנו לו מס בכל שנה. בעת ההיא מת נחור בן שרוג בשנה ההיא, היא שנת תשע וארבעים שנה לאברם בן תרח. ויהיו כל ימי נחור שמונה וארבעים שנה ומאת שנה וימת. ויהי בשנת החמישים שנה לחיי אברם בן תרח, ויצא אברם מבית נח וילך בית אביו. ואברם ידע את ה׳ וילך בדרכיו ובמוסר ה׳, וה׳ אלוקיו עמו. ותרח אביו עודנו שר צבא למלך נמרוד בימים ההם, ועודנו הולך אחרי דרכי נמרוד לעבוד אלוקים אחרים עץ ואבן. ויבוא אברם בית אביו וירא את אלוקי אביו שנים עשר אלוהות, עומדים כולם בבית אביו בהיכליהם. ויחר אף אברם בראותו את הצלמים בבית אביו. ויאמר אברם חי ה׳ אם יעמדו הצלמים האלה במעמדם בבית אבי. כה יעשה לי אלוקים אשר בראני וכה יוסיף אם לא לשלושת ימים אשבר את כולם, ויצא אברם מאיתם וחמתו בערה בו. וימהר אברם ויצא מן החדר אל חצר אביו החיצונה וימצא את אביו יושב בחצר וכל עבדיו איתו, ויבוא אברם וישב לפני אביו. וישאל אברם את אביו לאמור, הודיעני אבי איה האלוקים אשר ברא את השמים ואת על הארץ ואשר ברא את כל בני האדם על הארץ ואשר בראך ואשר בראני גם אני בארץ.

ויען תרח את אברם בנו ויאמר אליו, הנה אשר ברא כל אלה איתנו בבית. ויאמר אברם אל אביו הראם נא לי אדוני, ויבא תרח את אברם בנו אל החצר הפנימית אל החדר. וירא אברם והנה כל החדר מלא אלוקות עץ ואבן, שנים עשר צלמים גדולים ואחרים קטנים עמהם אין מספר. ויאמר תרח אל בנו, הנה אלה הם אשר עשו את כל אשר ראיתי בכל הארץ והם אשר בראו אותי ואותך וכל האדם בארץ. וישתחווה תרח לכל אלוקיו ויצא משם, ואברם בנו יצא איתו משם. ויהי בצאת אברם משם וילך וישב לפני אמו ויאמר לאמו, הנה אבי הראני את אשר עשו את השמים ואת הארץ ואת בני האדם. ועתה מהרי וקחי נא לי גדי עזים מן הצאן ועשית אותו מטעמים, והבאתי את המטעמים ההם לאלוקי אבי למנחה לאכול אולי ארצה לפניהם. ותעש אמו כן ותקח גדי עזים ותעשה אותו מטעמים, ותביא אותם אל אברם. ויקח אברם את המטעמים מיד אמו, ויביאם לפני אלוקי אביו. ויגש אליהם לאכול ותרח אביו לא ידע. ויהי הוא יושב איתם היום ההוא וירא אותם אברהם והנה אין קול להם ואין קשב ואין תנועה, ואין אחד מהם שולח יד לאכול. ויהתל בהם אברם ויאמר, אך עתה כי המטעמים אשר עשיתי לא הטיבו ביניהם או מעט הם להם על כן לא יאכלו. ועתה אעשה להם מחר מטעמים אחרים טובים ורבים מזה עד אשר אראה מה אחריתם. ויהי ממחרת ויצו אברם אל אמו אל המטעמים, ותקם אמו ותיקח שלושה גדיים טובים מן הצאן ותעש אותם מטעמים טובים כאשר אהב בנה. ותיתן את המטעמים היד אברם בנה, ותרח אביו לא ידע. ויקח אברם את המטעמים מיד אמו, ויביאם החדרה לפני אלוקי אביו. ויגש אליהם לאכול ויתן לפני כולם, וישב אברם לפניהם כל היום ההוא אולי יאכלו. וירא אברם אותם והנה אין קול להם ואין קשב, ואין שולח יד מהם אל המטעמים לאכול. ורוח אלוקים לבשה את אברם אחרי כן ביום ההוא בערב בתוך הבית ההוא. ויקרא ויאמר אוי והוי על אבי ועל כל הדור הרע הזה אשר נטו להם יחד אחר ההבל, ויעבדו להם אלילים כאלה עץ ואבן אשר לא יאכלון ולא יריחון ולא ישמעו ולא ידברו. פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו בהם אזניים להם ולא ישמעו ידיהם ולא ימישון לאכול רגליהם ולא יהלכו. כמוהם יהיו כל עושיהם וכל אשר בוטח בהם, וכל אשר יעבדו וישתחווה להם. ויהי כראות אברם את כל הדברים האלה ואת כל המעשים הרעים ויחר אפו מאוד על אביו, וימהר וילך ויקח את הקרדומות בידו ויבוא החדרה אל אלוקי אביו וישבר את כל אלוקות אביו. ויהי אחרי כן ככלותו לשבר את הצלמים, ויתן את הקרדומות ביד האלוה הגדול אשר היה שם לפניהם ויצא.

ותרח אביו בא אל ביתו וישמע את קול מכת הקרדומות מפתח הבית, ויבוא תרח הביתה לדעת מה זה ועל מה זה. וישמע תרח את קול הקרדומות בחדר הצלמים וירץ תרח החדרה אל הצלמים, וימצא את אברם בנו בצאתו משם. ויבוא תרח החדרה וימצא את כל האלילים נופלים כולם נשברים, והקרדומות ביד הגדול מהם כי לא נשבר והמטעמים אשר עשה אברם בנו עודנו לפניהם. וירא תרח את המעשה הזה ויחר אפו מאוד ויצא מן החדר אל אברם, ויצא את אברם בנו עודנו יושב בבית ויאמר אליו מה המעשה הזה אשר עשית אל כל אלוקיי. ויען אברם את תרח אביו ויאמר לא אדוני כי מטעמים הבאתי לפניהם, ויהי כאשר הגשתי את המטעמים לפניהם לאכול וישלחו כולם ידם לאכול טרם ישלח ידו הגדול מהם לאכול. וירא הגדול את מעשיהם אשר עשו לפניו ויחר אפו מאוד עליהם, וילך ויקח הקרדומות אשר בבית ויבוא אליהם וישבר את כולם והנה הקרדומות עודנו בידו כאשר ראית. ויחר אף תרח על אברם בנו בדברו הדבר הזה ויאמר תרח אל אברם בנו בחמתו, מה הדבר הזה אשר דיברת שקר אתה דובר אליי. היש באלוקים האלה רוח ונפש וכח לעשות את כל אשר דיברת אליי, והלא עץ ואבן המה ואני עשיתי אותם. ואיך תדבר אליי כזבים לאמור האלוה הגדול אשר איתם הכה אותם, ותיתן את הקרדומות בידו לאמור הוא הכה אותם כולם. ויען אברם את אביו ויאמר אליו ואיך תעבוד את האלילים האלה אשר אין בהם כי לעשות דבר, ההצל יצילוך האלילים האלה אשר אתה בוטח בהן, אם שמוע ישמעו את תפילתך בעת קראך אליהם. המלט ימלטוך מיד כל שונאיך, אם לחום ילחמו לך את מלחמותיך באויביך כח תעבוד עץ ואבן אשר לא ידברו ולא ישמעו.

ועתה לא טוב לכם לעשות את הדברים האלה אתה וכל בני אדם הרעים הגלויים אליך. הכסילים אתם או אוילים אתם אשר אין בכם תבונה לעבוד את העץ ואת האבן ולעשות כדבר הזה, ותשכחו את ה׳ האלוקים אשר עשה את השמים ואת הארץ ואשר ברא אתכם בארץ ותביאו רעה גדולה על נפשותיכם בדבר הזה לעבוד עץ ואבן. הלא בדבר הזה חטאו אבותינו מימי קדם, ויביא ה׳ אלוקי על הארץ עליהם את מי המבול וישחית את כל הארץ. ואיך אתם תוסיפו לעשות הדבר הזה ותעבדו אלוקים אחרים עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא יצילו מצרה לספות חרון אף אלוקי כל הארץ עליכם. ועתה אבי, חדל לך מזה ולא תביא רעה על נפשך ועל נפש ביתך מזה. וימהר אברם וידלג לפני אביו, ויקח את הקרדומות מיד אלוה אביו הגדול וישברהו בה וירץ לו. וירא תרח את כל אשר עשה לו אברם בנו, וימהר ויצא מביתו וילך אל המלך. ויבוא לפני נמרוד ויעמוד לפניו וישתחווה למלך, ויאמר לו המלך מה לך. בי אדוני ילד יולד לי היום חמישים שנה, כזאת וכזאת וכזה עשה לי מאלוקיי וכזה וכזה ידבר. ועתה אדוני המלך שלח נא ויבוא לפניך ושפטהו במשפטיך למען נוצל מרעתו. וישלח המלך שלושה אנשים מעבדיו וילכו ויביאו את אברם לפני המלך. ונמרוד וכל שריו ועבדיו יושבים לפניו ביום ההוא, ותרח ישב לפניהם. ויאמר המלך אל אברם מה המעשה הזה אשר עשית לאביך ואל כל אלוקיו. ויען אברם את המלך כדברים אשר דיבר אל אביו ויאמר, האלוה הגדול אשר היה איתם בבית עשה להם את אשר שמעת. ויאמר המלך אל אברם היש בהם כח לדבר ולאכול ולעשות ככל אשר דיברת. ויען אברם את המלך לאמור, ואם אין בהם כח למה תעבדם ולמה תתעה את כל בני האדם בהבליך. התחשבו לך כי הצל יצילוך או יעשו דבר מקטון ועד גדול כי תעבדום, ולמה לא תעבדו אלוקי כל הארץ אשר ברא אתכם ובשר נפשותיכם בידו להמית ולהחיות. הוי מלך כסיל ובער אוי לך עד עולם אמרתי כי אתה תורה דרך הישר אל כל עבדיך, ואולם אתה לא כן עשית ותמלא כל הארץ בעוונותיך ובעוונות כל אישיך אשר הלכו בדרכיך. הלא ידעת אם לא שמעת כי כי כמעשה הזה הרע אשר אתם עושים בו חטאו אבותינו מימי קדם, ויביא אלוקי כל העולם עליהם את מי המבול. וישחית את כולם וגם כל הארץ שחת בעבורם. ותקם אתה ואנשיך אלה היום תרבות אנשים חטאים, ותעשו כמעשה הזאת לספות על חרון אף ה׳ ואלוקי עולם ולהביא רעה עליכם ועל כל הארץ. ועתה הסר מעליך את כל המעשה הרע הזה אשר אתם עושים, ועבדו את אלוקי עולם אשר נפשך בידו וטוב לך. ואם אין ליבך הרע יאבה לשמוע את דברי לעזוב את כל דרכיך הרעים ולעבוד את אלוקי עולם, בחרפה תמות באחרית הימים אתה וכל אנשיך וכל הנלווים אליך וכל השומעים את דבריך וכל ההולכים בדרכיך הרעים. ויכל אברם לדבר את כל דבריו לפני המלך והשרים, וישא אברם את עיניו השמימה ויאמר ירא ה׳ את כל הרשעים וישפוט. ויהי כשמוע המלך את כל דברי אברם ויצו ויתנוהו אל בית הסוהר, ויהי אברם בבית הסוהר ימים עשרה. ויהי מקץ הימים ההם וישלח המלך ויקבצו את כל השרים אשר למלך וכל שרי המדינות והחכמים ויבואו כולם לפני המלך וישבו כולם לפניו ואברם עודנו שם בבית הכלא, ויאמר המלך אל כל השרים ואל כל החכמים השמעתם את כל אשר עשה בן תרח לאביו כזה וכזה עשה לו ואשלח ויביאוהו לפניי וכזאת וכזאת דיבר אליי ולא פחד ולבבבו לא נע ממני והנה הוא אסור בבית הסוהר. ועתה שפטו נא מה משפט יש לאיש הזה אשר קילל את המלך ואשר עשה את כל הדברים האלה אשר שמעתם. ויענו כולם את המלך ויאמרו, איש אשר יקלל את המלך יתל על העץ ואולם בעבור אשר עשה את כל הדברים האלה אשר דיבר ויבזה את אלוקינו באש ישרוף כי כן המשפט על הדבר הזה. אם על המלך טוב לעשות את הדבר הזה ישלח נא את עבדיו ויבערו את כבשן הלבנים אשר לך שלושת ימים לילה ויום, ואחר נשליך את האיש ההוא בו.

ויעש המלך כן ויצו את עבדיו ויתנו אש בכבשן המלך אשר בכשדים שלושה ימים ושלושה לילות. ויצו המלך להוציא את אברם מבית הכלא ולהביאו לשורפו באש. וכל עבדי המלך וכל השרים והגיבורים אשר למלך וכל הפחות והשופטים כתשע מאות אלף איש וכל יושבי הארץ נצבים שם נגד הכבשן לראות את אברם. ועל הנשים וכל הטף נאספו כולם אל הגגות ואל המגדלים לראות באברם ויתייצבו כולם יחד מרחוק, לא נותר אדם אשר לא בא ביום ההוא לראות. ויהי בבוא אברם ויראו אותו חרטומי המלך וכל החכמים. ויצעקו אל המלך ויאמרו אדוני המלך הלא זה האיש ידענו כי הוא הילד אשר בלע הכוכב הגדול ארבעה כוכבים במולדתו אשר דיברנו אל המלך זה חמישים שנה היום, ועתה הנה אביו גם הוא מרה את פיך ויהתל בך בהביאו אליך ילד אחר ותהרגהו. ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויחר אפו מאוד, ויצו ויבוא תרח לפני המלך. ויאמר המלך השמעת את אשר דיברו החכמים ועתה הגד נא לי נכונה איל עשית, והיה אם אמת תדבר ונמלטת אתה. וירא תרח את המלך כי חרה אפו מאוד, ויאמר תרח אל המלך אמת שמעת אדוני המלך ואשר דיברו חכמיך נכונה הוא. ויאמר המלך ואיך תעשה הדבר הזה ותמרה את פי ותיתן לי את הילד אשר לא ילדת ותיקח מחירו. ויען תרח את המלך ויאמר, כי נכמרו רחמיי על בני בעת ההיא ואקח את בן שפחתי ואביאהו אל המלך. ויאמר המלך ומי אשר יעץ עליך הדבר הזה, הגד נא לי אל תכחד ממני דבר ולא תמות. ויירא תרח מאוד מלפני המלך ויאמר אל המלך, הרן בני הגדול הוא אשר יעצני הדבר הזה. והרן היה בימים ההם אשר יולד אברם בן שלושים ושתיים שנה, והרן לא יעץ את אביו מאומה כי תרח דיבר את הדבר אל המלך בעבור הציל את נפשו מן המלך כי ירא מאוד. ויאמר המלך אל תרח, הרן בנך אשר יעצך הדבר הזה ימות באש עם אברם כי משפט מות עליו על אשר מרה את פי המלך בעשותו הדבר הזה. והרן נטה בעת ההיא אחר אברם, אך הסתיר את הדבר בליבו.

ויאמר הרן אל ליבו אך עתה הנה המלך תפש את אברם על הדברים האלה אשר עשה אברם, והיה אם יגבר אברם מן המלך והלכתי אחריו ואם יגבר המלך עליו והלכתי אחרי המלך. ויהי כאשר דיבר תרח על הרן בנו את הדבר הזה אל המלך, ויצו המלך ויתפשו גם את הרן עם אברם. ויביאו את שניהם לפני המלך, ויצו המלך לאסור את שניהם את אברם ואת הרן אחיו ולהשליך אותם אל האש. וכל יושבי הארץ ועבדי המלך והשרים וכל הנשים והטף עומדים שם היום ההוא עליהם. ויקחו עבדי המלך את הרן ואת אברם אחיו, ויפשיטום מכתנותיהם ומכל בגדיהם רק מכנסיהם היו עליהם. ויאסרו את ידיהם ואת רגליהם בחבלי בוץ, וישאום עבדי המלך וישליכו אותם יחד אל הכבשן. ויקנא ה׳ על אברם ויחמול עליו וירד ה׳ ויצל את אברם מן האש ולא נשרף. אך כל החבלים אשר אסרוהו בהם נשרפו כולם, ויוותר אברם ויתהלך בתוך האש. והרן בהשליכו אותו באש מת וישרף ויהי לאפר, כי לא היה לבבו שלם את ה׳. והאנשים אשר השליכו אותם אל האש עלה להב האש אליהם וישרפו כולם בשביב האש, וימותו מהם כשנים עשר איש. ויהי אברהם מתהלך בתוך האש שלושה ימים ושלושה לילות, ויראו אותו כל עבדי המלך מתהלך התוך האש. ויבואו כל עבדי המלך ויגידו למלך לאמור, הנה ראינו את אברם הולך ובא בתוך האש וגם המכנסיים אשר עליו לא נשרפו באש אך חבל מאסרו נשרף וניתר. ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויפג ליבו בדבריהם ולא האמין אליהם, וישלח שרים אחרים נאמנים לראות את הדבר הזה וילכו ויראו ויגידו למלך. ויקם המלך וילך לראות וירא את אברם הולך ובא בתוך האש וירא את גויית הרן שרופה באש ויתמה המלך מאוד מזה. ויצו המלך להוציא את אברם מתוך האש, ויגשו עבדי המלך להוציאו ולא יכלו כי שביב האש והלהב עולה לקראתם מן הכבשן וינוסו עבדי המלך ממנו. ויגעו המלך בכל עבדיו לאמור, מהרו והוציאו את אברם מן האש ולא תמותו. ויגשו עבדי המלך להוציא את אברם, ויעל הלהב אליהם וישרוף את פניהם וימותו מהם שמונה אנשים.

ויהי כראות המלך כי לא יכלו עבדיו לגשת אל האש פן ישרפו, ויקרא המלך אל אברם לאמור. צא אברם עבד האלוקים אשר בשמים מתוך האש, ובא הנה לפני. וישמע אברם בקול המלך ויצא אברם מתוך האש, ויבוא ויעמוד לפני המלך. ויהי כאשר יצא אברם, ויראו המלך ועל עבדיו את אברם בא במכנסיו עליו לפני המלך כי לא נשרפו אך חבל מאסרו נשרף. ויאמר המלך אל אברם איך לא נשרפת באש, ויאמר אברם אל המלך אלוקי השמים והארץ אשר בטחתי בו ואשר הכל בידו הוא אשר הצילני מן האש אשר נתתני בו. והרן אחי אברם נשרף באש ויהי לאפר, ויבקשו את גוייתו וימצאוה שרופה באש. והרן בן שמונים שנה ושתיים שנה במותו באור כשדים. ויראו המלך והשרים וכל יושבי הארץ כי ניצול אברם מן האש, ויבואו כולם וישתחוו אל אברם. ויאמר אליהם אברם אל תשתחוו אליי אך השתחוו לאלוקי העולם אשר עשה אתכם ועבדוהו ולכו בדרכיו, כי הוא אשר הצילני מתוך האש הזאת. והוא אשר ברא את נפש כל אדם ואת רוחו, ויצר האדם הבטן אמו והוציאו לארץ. והוא יציל כל הבוטח בו מכל מחלה. ויפלו הדבר הזה מאוד בעיני המלך והשרים, כי הוצל אברם מן האש והרן נשרף. ויתן המלך לאברם מתנות רבות כסף וזהב ובדולח, וישלחוהו המלך והשרים וילך מאיתם לשלום. ואברם יצא מאת המלך בשלום, וילכו אחריו אנשים רבים מעבדי המלך וידבקו בו כשלוש מאות איש. וישב אברם ביום ההוא וילך בית אביו, הוא וכל האנשים אשר הלכו עמו. ויעבוד אברם את ה׳ אלוקיו כל ימי חייו וילך בדרכיו. ויטה אברם את לב בני האדם בימים ההם לעבוד את ה׳ מהיום ההוא והלאה. ויהי בעת ההיא ויקחו נחור ואברם אחיו להם נשים בנות הרן אחיהם, שם אשת נחור *מילכה ושם אשת אברם שרי. ושרי אשת אברם הייתה עקרה אין לה ולד בימים ההם.

ויהי מקץ שנתיים ימים לצאת אברם מן האש היא שנת שתיים וחמישים שנה לחיי אברם, והמלך נמרוד יושב על כיסא המלוכה בבבל. וישן המלך ויחלום והנה עומד עם חייליו וצבאותיו בעמק נגד כבשן האש אשר למלך, וישא עיניו וירא והנה איש דמות אברם יוצא מתוך הכבשן ויבוא ויעמוד לפני המלך וחרבו שלופה בידו. וירץ האיש ההוא אל המלך בחרבו וינס המלך מהאיש ההוא כי ירא, ויהי בנוסו וישלח האיש על ראש המלך ביצה ותהי הביצה לנהר גדול. ויטבעו כל חילו בנהר ההוא וימותו כולם, והמלך ברח עם שלושה אנשים אשר היו לפניו וימלט. ויבט המלך באנשים ההם והנה לבושם לבוש מלכות כבגדי המלך, והם בתואר ובקומה כתואר המלך. ויהי בברחם וישב הנהר ההוא לביצה כבתחילה נגד המלך, ויצא מהביצה ההיא אפרוח קטן ויבוא לפני המלך ויעוף על ראש המלך וינקר את עין המלך. ויחרד המלך מהמראה ההוא ויקץ משנתו, ותתפעם רוחו ויירא יראה גדולה מאוד. ויהי בבוקר ויקם המלך ממשכבו בבהלה, ויצו ויביא לפניו כל החכמים וכל החרטומים ויספר להם המלך את החלום. ויען חכם אחד מעבדי המלך ושמו אנוקו את המלך לאמור, אין זה כי אם רעת אברם וזרעו אשר תצמח על אדוני המלך באחרית הימים. הנה ימים באים אשר יבוא אברם וזרעו ובני ביתו להילחם עם אדוני המלך, ויכו את כל צבאות המלך וחייליו. ואשר ראית אשר ברחת עם שלושת אנשים אשר כמוך ונמלטת, זה אשר תוצל לבדך עם שלושה מלכים ממלכי הארץ אשר יהיו עמך במלחמה. ואשר ראית את הנהר אשר שב לביצה כבתחילה וינקר אפרוחה את עין המלך, אין זה כי אם זרע אברם אשר יהרוג את המלך באחרית הימים. זה חלום אדוני המלך וזה פתרונו ואמת החלום ונכון הפיתרון אשר פתר לך עבדך, עתה אדוני המלך הלא ידעת כי זה שתיים וחמישים שנה היום אשר ראו חכמיך את הדבר הזה במולד אברם ולמה יחיה אדוני המלך את אברם בארץ לרעת אדוני המלך. כי כל הימים אשר אברם בארץ לא תיכון אתה ומלכותך כי טרם נודע זה במולדו, ולמה לא עמיתנו המלך ותחדל רעתו מעליך באחרית הימים. וישמע נמרוד בקול אנוקו וישלח המלך מעבדיו בסתר ללכת לתפוש את אברם ולהביאו לפני המלך להמיתו.

ואליעזר עבד אברם אשר נתן לו המלך היה בעת ההיא שם לפני המלך, וישמע את אשר יעץ אנוקו את המלך ואת אשר דיבר המלך להמית את אברם. וימהר אליעזר ויצא משם, וירץ אל אברם טרם הגיעו עבדי המלך אל אברם. ויאמר אליעזר לאברם, מהר קום הימלט על נפשך ולא תמות ביד המלך. כי כזה וכזה ראה המלך החלום על אודותיך, וכזה וכזה פתר לו אנוקו וכזאת וכזאת יעץ אנוקו את המלך עליך. וישמע אברם בקול אליעזר, וימהר אברם וירץ בנפשו אל בית נח ושם בנו ויתחבא שם וימלט. ועבדי המלך באו בית אברם ויבקשו את אברם ולא מצאוהו, ויבקשו בכל הארץ ואין וילכו ויבקשו בכל הדרך ואין. ויהי כאשר לא מצאו עבדי המלך את אברם, וישובו אל המלך לדרכם ותשכך חמת המלך מאת אברם כאשר לא מצאוהו. וישכח המלך את דבר אברם מליבו. ויסתר אברם בבית נח חודש ימים עד שכוח המלך את דברו, ואברם עודנו ירא מן המלך על הדבר ההוא. ויבוא תרח לראות את אברם בנו בבית נח בסתר, ותרח גדול בעיני המלך מאוד. ויאמר אברם אל אביו, הלא ידעת כי המלך מתנחם להרגני ולאבד את שמי מן הארץ בעצת יועצי הרשע אשר לו. עתה מי לך פה ומה לך פה בארץ הזאת, קומו ונלכה כולנו יחד ארצה כנען ונמלטנו מידו פן תספה גם אתה ברעתו באחרית הימים. הלא ידעת אם לא שמעת כי לא מאהבה נתן לך נמרוד את כל הכבוד הזה אשר אתה בו, כי אם לטוב לו עשה לך את כל הטובה הזאת. וגם אם יעשה לך עוד טובה הרבה כהנה וכהנה אין זה כי אם הבלי העולם, כי לא יועיל הון ועושר ביום עברה וזעם. ועתה שמע בקולי ונקומה ונלכה ארצה כנען מרעת נמרוד ועבוד את ה׳ אשר בראך בארץ וטוב לך, ועזוב מעליך את כל ההבל אשר אתה רודף אחריו. ויכל אברם לדבר, ויען נח ושם בנו ויאמרו אל תרח אמת הדבר אשר אמר אברם אליך. וישמע תרח בקול אברם בנו, ויעש תרח את כל אשר דיבר אברם כי מה׳ הייתה לו לבלתי המית המלך את אברם.

ויקח תרח את בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ואת כל נפשות ביתו ויצאו איתם מאור כשדים מבבל ללכת ארצה כנען, ויבואו עד ארץ חרן וישבו שם כי מצאו הארץ טובה מאוד ורחבת ידיים לכל האדם אשר ברגליהם. ויראו אנשי ארץ חרן את אברם טוב וישר עם אלוקים ואנשים, וה׳ אלוקיו עמו. ויבואו אליו גם מאנשי חרן וידבקו באברם וילמדם את מוסר ה׳ ואת דרכיו, וישבו האנשים עם אברם בביתו וידבקו בו. וישב אברם בחרן שלוש שנים. ויהי מקץ שלוש שנים וירא ה׳ אל אברם ויאמר אליו, אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים ואשר הצלתיך מכף כל אויביך. ועתה אם שמוע תשמע בקולי ושמרת את מצוותי וחוקותיי ותורותיי, והפלתי את אויביך לפניך. והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, והשלחתי את ברכתי בכל מעשה ידיך ולא תחסר דבר. עתה קום קח את אישתך ואת כל אשר לך ולך לך ארצה כנען, וישבת שם בארץ כנען ושם אהיה לך לאלוקים ואברכך. ויקם אברם ויקח את אשתו ואת כל אשר לו, וילך ארצה כנען כאשר דיבר אליו ה׳. ואברם בן חמישים וחמש שנים בצאתו מחרן. ויבוא אברם ארצה כנען וישב בתוך העיר, ויט שם אהלו בתוך בני הכנעני יושבי הארץ. וירא ה׳ אל אברם בבואו ארצה כנען ויאמר אליו, זאת הארץ אשר נתתי לך ולזרעך אחריך עד עולם. ושמתי את זרעך ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך את כל הארצות האל אשר אתה רואה לרשת אותם. ויבן אברם מזבח במקום אשר דיבר איתו ה׳, ויקרא שם אברם בשם ה׳. בעת ההיא מקצה שלוש שנים לשבת אברם בארץ, וימת נח בשנה ההיא שנת חמישים ושמונה שנה לחיי אברם. ויהיו כל ימי נח אשר חי תשע מאות שנה וחמישים שנה וימת. וישב אברם בארץ כנען הוא ואשתו וכל אשר לו וכל האדם אשר ברגליו, וכל הנלווים אליו מבני הארץ. רק נחור אחי אברם ותרח אביו ולוט בן הרן וכל אשר להם ישבו בחרן.

בשנת חמש שנים לשבת אברם בארץ כנען, פשעו אנשי סדום ועמורה וכל ערי הככר מתחת יד כדרלעמר מלך עילם. כי שתיים עשרה שנה עבדו כל מלכי ערי הככר את כדרלעמר ויתנו לו מס שנה בשנה, וימרדו בו בימים ההם שלוש עשרה שנה. ובשנת עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, הייתה מלחמה בין נמרוד מלך שנער ובין כדרלעמר מלך עילם. כי שמע נמרוד כי פשעו אנשי סדום מתחת יד כדרלעמר, ויבוא נמרוד להילחם עם כדרלעמר להכניעו תחת ידו. כי משרי צבאות נמרוד היה כדרלעמר בימים ההם וכאשר נפלו כל אנשי המגדל ונפוצו הנשארים על פני כל הארץ, וילך כדרלעמר ארץ עילם וימלוך עליה וימרוד באדוניו. ויהי בימים ההם כשמוע נמרוד כי פשעו בו בכדרלעמר כל ערי הככר, ויבוא להילחם עם כדרלעמר בגאוה ובוז. ויקבוץ נמרוד את כל שריו ועבדיו כשבעת אלפי איש וילך לקראת כדרלעמר, וכדרלעמר יצא לקראתו בחמשת אלפי איש ויערכו מלחמה בבקעת בבל אשר בין עילם ובין שנער. וילחמו כל המלכים האלה במקום ההוא, וינגף נמרוד וכל עמו אנשי כדרלעמר. ויפול מאנשי נמרוד במלחמה ההיא כשש מאות איש, ויפול גם מרדון בן המלך עמהם. ויברח נמרוד וישב אל ארצו בבושה וכלימה, ויכנע לפני כדרלעמר ימים רבים. וכדרלעמר שב אל ארצו וישלח את שרי צבאותיו אל המלכים אשר סביבותיו אל אריוך מלך אלסר ואל תדעל מלך גוים, ויכרות עמם ברית ויסירם כולם אל משמעתו. ויהי בשנת חמש עשרה שנה לשבת אברם בארץ, היא שנת שבעים שנה לחיי אברם. וירא ה׳ אל אברם בשנה ההיא ויאמר אליו, אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. עתה התהלך לפני והיה תמים ושמרת את משמרתי, כי לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ובשיבה טובה, ודור רביעי ישובו הנה בארץ הזאת ויירשוה לעולם. ויבן אברם מזבח ויקרא בשם ה׳ הנראה אליו, ויעל עולות במזבח לה׳. בעת ההיא שב אברם וילך חרנה, וישב שם בחרן חמש שנים. וילכו עוד אחרי אברם אנשים רבים מאנשי חרן כשבעים ושניים איש, וילמדם אברם את מוסר ה׳ ואת דרכיו וילמד אותם לדעת את ה׳. בימים ההם נראה ה׳ אל אברם בחרן ויאמר אליו הלא דברתי אליך זה עשרים שנה לאמור. לך לך מארצך.

{{פורסם בנחלת הכלל}}