אור זרוע/שאלות ותשובות/תשעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שמחתי בתורתך. וששתי בשאלותיך. כי שפתיך נופת תטופנה. מישרים תדברנה. כי לשונך ופיך נכונה. מלא דעה ובינה. גבור מזויין בזיונה. של תורה. הולך בדרך ישרה. איש ישרון. ובעל פתרון. רב יצחק בר סיברון. מתקיף ביתרון. תיומי תאומי ה"ר יצחק בר משה נ"ע:
אשר שאלת על הכשר חבית של שכר לפי דברי ר"ת שמפרש דבית שאור אין לו הבשר ולבי נוקפי שהשמרים חשובים כשאור א"כ חשיבי כבית שאור שגם בשמרי יין מחמיצים את העיסה ע"כ מקצת לשונך. ונראה בעיני ומורה אני הלכה למעשה חבית של שכר מדיחה במים יפה ומנגבה קודם הפסח ונותן לתוכה יין ודבש לכתחילה לצורך הפסח ושותהו בפסח שהשכר הפולט מן החבית לתוך היין או לתוך הדבש בטל בששים דקיימא לן היתר בהיתר בטל כדפסיק רבי' יצחק בר שמואל דתנן בפ' בתרא דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה עם זה אם רוב גמלים מותר פי' להביא פשתן לשם אלמא אע"ג דאיסור כלאים הוי במשהו אפי' נתערב חוט אחד של פשתן בבגד שלם של צמר כיון שכבר נתבטל צמר רחלים בשל גמלים ברוב אינו חוזר וניעור אח"כ עם הפשתן לאסור במשהו אע"ג דמשהו בכלאים דאורייתא וכ"ש במשהו דחמץ דרבנן שאינו ניעור בפסח אחר שנתבטל (רב שם) [דכשם] שצמר רחלים וצמר גמלים אע"פ שהם מותרין זה בזה מבטלים זה את זה שכר ויין נמי אע"פ שהם מותרים זה בזה מבטלין זה את זה ואין שייך כאן לומר אין מבטלין איסור לכתחילה הואיל דבשעת נתינת היין ודבש לחבית מותר גם השכר: ועוד נראה בעיני להביא מהקומץ רבה דא"ר [יוחנן] ושניהם מקרא אחד דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר רבנן סברי מיכן לעולין שאין מבטלין זה את זה וד"י סבר מיכן למין במינו שאינו בטל והשתא הניחא היתר בהיתר ותרוייהו שוין לענין ביטול מעתה לדידן דקיי"ל מין במינו בטל בששים כדפיר"ת ל"ש היתר בהיתר ל"ש איסור בהיתר בטל הלכך חמץ שנתערב בששים לפני הפסח מותר באכילה בפסח ולדברי רש"י דפסיק מין במינו במשהו שכר ויין בשאינו מינו הוא. ועוד נראה בעיני להביא ראיה (מהקומץ רבא) [מפרק כל הזבחים] דאמר רשב"ל הפיגול והנותר והטמא שכללן זע"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ איסורין מבטלין זא"ז וש"מ נ"ט ברוב לאו דאורייתא וש"מ התראת ספק לא שמה התראה הא למדת דאיסורין מבטלין זה את זה ומ"ל איסור באיסור ומ"ל היתר בהיתר ואע"ג דפליגא דר"א אדרשב"ל. אדרשב"ל סמכינן דר"א תלמיד הוא כלפי רשב"ל והלל דיליף מיניה ר"א לא פליג ומצי סבר כרשב"ל דלא יליף איסורין ממצות ור"א אית ליה דהלל [והלל] לית ליה דר"א ואע"ג דבירו' דחלה מוכחא לכאור' דר"י פליג אדרשב"ל ליכא למיחש הואיל ולא הוזכרה בגמ' דידן הלכך ל"ש איסור באיסור ל"ש [היתר] בהיתר הכל בטל ותדע דאילו כהן טהור שנתערבה לו תרומה טהורה בחולין שניהם הוא התירא גביה ואחד מהן ניטמא דשדיא ליה והיינו דומיא דחמץ שנתערב קודם הפסח שיהא כמו כן מותר בפסח. וכשהרצתי דברים לפני מורי רבי' אבי העזרי השיבני כלשון זה שאם לא היה מותר אז היה להם לאסור כל יינות שסביב קולוניא. ולמורי רבי' שמחה זצ"ל כמו כן שאלתי והשיבני גם הוא להתירא הלכך [חבית] של שכר מדיחה במים ומנגבה ונותן בה יין ודבש קודם הפסח ושותהו כי שכר הנפלט מן החבית לתוך יין ודבש בטל בששים ואי משום שמרים שכתבת כך נראה בעיני הלכה למעשה ששמרים של שכר גופייהו מותר לאוכלם בפסח אי לית בהו כלל צחצוחי שכר דא"ר זביד האי דורדיא דחמרא בתר תריסר ירחי שתא שרו וה"ט שכבר נתייבשו וכלה מהם טעם יין וצחצוחו וא"ר אחא (בר רבא) [בריה דרב איקא] האי פורצני דארמאי פי' פסולת של ענבים בתר תריסר ירחי שתא שרו ורמי בר תמרי דהוא דמי בר דיקולי עבד בה עובדא בפרק כל הבשר ואמר בירושלמי פ"ק דדמאי שמרי עכו"ם שמא אין אסורין בהנאה הא שמרים שייבשו אינם נאסרים בכלל יי"נ ואפי' באיסור ניסוך לע"ז דחמיר כ"ש באיסור שכר בפסח דקיל. או ה"ה דשמרים אינם אלא טינופות בעלמא כדמוכח בפ' סאה תרומה בירושלמי אין טינופ' תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור על החולין אבל טינופת חולין מצטרפת עם החולין להעלות התרומה לוג יין צלול שנפל למאה לוגין יין עכור אתה מוציא שמרים (שכן) [שבו] פי' שאינו מצטרף לאסור שאינו כ"א טינופת בעלמא הא למדת דשמרי יין אינם בכלל יין לא לענין תרומה לא לענין הנאת עכו"ם וה"ה שאינו בכלל שכר לענין חמץ הלכך לפי מאי דסליק אדעתך לדמותו לבית שאור שאין הגעלה מועלת לו ואינו נפלט ליכא למיחש למידי דטינופת בעלמא הוא והואיל שהשכר כולו נפלט אע"פ שהשמרים אינם נפלטים לא חיישי' ולא מידי ותו נראה בעיני שהשמרים שמחמיצים לאו משום דהוו חמץ כמו שאור כדפרישית שאינם כ"א טינופת בעלמא אלא מחמת קיוהא דאית בהו מחמיצים דהא כמהין ופטריות שקורין בלשון כנען נוביצ"י מחמיצים את החלב ושרו בפסח משום חמץ ותפוח דאכלינן בפסחא מחמיצין את העיסה כדאיתא בפ' כל המנחות באות מצה הלכך נראה בעיני כדפרישית דחבית של שכר שהדיחה וניגבה ונתן בה יין או דבש קודם הפסח מותר בשתיה בפסח דטעם הנפלט בטל בס' ואפי' היכא דליכא ס' או אפי' נתן כתובה בפסח מורה אני ובא דשרי משום שהמשקה של שכר הנפלט לתוך היין או לתוך הדבש נותן טעם לפגם הוא דכל הנבלע בכלי ולן ונפלט פוגם (מרי) [מי] מכניסני לאותה דיעה או מאי קשיא לי (דאי נמי) [דנימא] משקין אינם נפגמין בלינה ובפליטה אלא כל הנבלע ולן ונפלט מפגים הלכך האי שכר ושמריו שבו שנבלעו ונפלטו מפגימין את היין ואת הדבש שבחבית ושרו שכך פסק רבי' שמשון וה"ר אלעזר מביהם זצ"ל דנטל"פ בפסח שרי. ואני ראיתי בפרי"ש בחג הפסח לאחר שיצאנו מבית הכנסת שהתיר מורי רבי' יהודה זצ"ל הנקרא שירליאון נטל"פ בפסח וה"ר יחיאל הנקרא שיריויש היה באותו מעמד. ואתה אהוב ונחמד. בתורה נצמד. ירבו ימיך ושנותיך בנעימים כחשקי אוהבך כלבך. יצחק בר משה בן ה"ר יצחק נב"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |