אור זרוע/שאלות ותשובות/תשנה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־18:30, 29 במאי 2022 מאת מעלין ולא מורידין (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט ברשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png שאלות ותשובות TriangleArrow-Left.png תשנה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(תשובה) [שאלה] לה"ר אלעזר בן רבי' שמואל זצ"ל ודבי' ישעיה בי רבנא מלי זכור לטוב.

בעבור שריבוי דברים מביא לידי משגה לכן אסתיר אותי ונפשי בכפי שמתי ואבוא בתפילה ותחינה לפני רבותינו אולי השב"ה ישים בלבם וירחמו את תלמידם ועבדם ויתנו לב להשיבני על שאלותי לברור הלכה למעשה שני מלכי ישראל רבי' אלעזר בן רבי' שמואל שיחיה ורבי' ישעיה בן רבנא מלי זכור לטוב.

[א]

חתיכה שנאסרה ע"י תיקו ככל הני דא"ט אם נתערבה בחתיכות אחרות אם היא בטלה אם לאו משום שמא יבוא אליהו ז"ל ויטהרנה או שמא נמצא בה טעם להתיר והו"ל דבר שיש לו מתירין או שמא אין שייך לומר דבר שיש לו מתירין אלא היכא שבודאי עתיד להיות מותר אבל הכא שמא יתברר לאיסור וקצת דמי לנדרים דספק ימצא חרטה ויתיר לו חכם וספק לא ימצא וקרי ליה שיש לו מתירין:

[ב]

וכשדורכין יין בימות הבציר ופעמים מניחים גיגית מליאה ענבים דרוכים ובשבת זב מענבים עתה הוא משמע שאותו יין שבגיגית כולו אסור דהא בזתים וענבים לכ"ע אם יצאו מעצמם אסורין. מיהו אפ"ה נראה בעיני דשרי כל היין שבגיגית בשתיה בשבת דאפי' תמצי לומר דגם בדרבנן מין במינו לא בטל אפ"ה יש לומר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו היינו הזגין וחרצנין מבטלין אותה. כדרבא דהלכתא כותיה דאמר בתר שמא אזלינן. והכי אמרינן בירושלמי דתרומות פ"ה (ד' ביעי) [רב ביבי בעי] טינופות של תרומות מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה ופשיט מן מה דאמר רב הונא קליפי איסור מעלין את ההיתר להתיר ואע"ג דקיי"ל דכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל ה"מ מין במינו אבל מין בשאינו מינו אע"ג דיל"מ אפ"ה בטל כדאמרי' בירושלמי זה הכלל שהיה ר' ישמעאל אומר בשם ר' יהושע כל דשיל"מ כגון טבל מעשר והקדש וחדש לא נתנו חכמי' שיעור במין ומינו כל שהוא ושלא במינו בנ"ט:

[ג]

והלכה למעש' על אשה שטבל' שצריכ' להזהר שלא תכנוס למרחץ ביום טבילת' וגם שלא תשפוך על עצמה ג' לוגין מים שאובין ביום טבילת' כדאמר פ"ק דשבת אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני והשותה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין ופי' רש"י בו ביום של טבילה וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין פירוש אפילו שלא ביום הטבילה. והא ליכא למימר דלא גזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובין אלא דוקא לתרומה אבל נדה לבעלה לא גזרו דהא ההיא טעמא דגזרו בתרומה שייך נמי בנדה לבעלה דאמר לקמן מ"ט גזרו בהו רבנן א"ד ביבי בר אביי א"ר (אשי) [אסי] בתחילה היו טובלים במי מערות המכונסין שיש בהם מ' סאה והיו נותנין עליהן ג' לוגין מים שאובים התחילו ועשאום קבע וגזרו עליהם טומאה מאי קבע אמר אביי שהיו אומרים אלו ואלו מטהרין אמר רבא מאי נפקא מיניה הא קא טבלי בהנך אלא אמר רבא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין. א"כ האי טעמא נמי שייך בנדה והאיך היום מניחים מלגזור בנדה זו הגזירה עצמה. ותו אי בנדה לא גזרו א"כ יאמרו כמו שבנדה איכא טמאים ה"ה לתרומה דק"ו הוא אם לאיסור מיתה חששו דכהן טמא האוכל תרומה טהורה במיתה כדתניא פרק אלו הן הנשרפין לאיסור כרת לא כל שכן דנדה לבעלה בלא טבילה בכרת היא כההיא דפ"ק דשחיטת חולין דאיתמר נדה שנאנסה וטבלה רב אמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ור' יוחנן אמר אף לביתה לא טהרה ואמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה איסור כרת התרתה איסור מיתה מבעיא ופירש"י דכרת חמור ממיתה שימיו נכרתין וזרעו נכרת כדכתיב ערירים יהיו ואע"ג דבבא על הנדה לא כתיב ערירים מ"מ הא הוקשו כל עריות בהיקש דר' יונה פ' הבא על יבמתו הלכך ודאי מסתבר דאפי' בנדה גזרו וצריכה להזהר שלא תכנס למרחץ ביום טבילתה וגם שלא תשפוך על עצמה שלשת לוגין מים שאובים או יותר שלא הוזכרו שלשת לוגין אלא לומר שעל פחות מיכן לא גזרו אבל על שלשת ויותר משלשת לוגין גזרו וא"ת א"כ לא משכחת לכל הנשים דהואיל שפירשנו שגזירה זו גם לענין נדה א"כ שום אשה לא תרחוץ כ"א בימי נדתה דהא גזרו על כל טהור שנפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובין וכשהיא רוחצת הרי נפלו עליה ג' לוגין מים שאובין. הא לאו שאילה כי שגגה היא דכשגזרו על טהור שנפלו שלשת לוגין מים שאובין הרי היא כטמא שרץ [וכן האשה שנפלו עליה ה"ה כטמא שרץ] ומותרת לבעלה שלא עשו אותה נדה בעבור כך אלא טמאה כעלמא ותו דאפי' תימצי לומר שעשאוה נדה בכך ה"מ דרך נפילה אבל לא דרך ביאה ודרך רחיצה כדפי' ריב"א דלא גזרו על טהור הבא על ראשו ורובו מים שאובים דאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ואי הוו גוזרין נמי על שבא ראשו ורובו במים שאובים לא היה יכול שום אדם לרחוץ:

[ד]

וגט חירות שכתב בו (גט) ושחררית מני ומיוסף ומיקר אחי שהרשוני לשחרר אותך אנת אוברש בר אברהם אבינו וכל שום וחניכה דאית לך ולאבהתך דהות עבדנא מן קדמת דנא נראה בעיני שהוא פסול דלאו כל כמיניה לשחרר עבד של אחיו וכי מפני שהרשהו משחררו והא קיימא לן דהלכתא שליח שויה וגט אשה אילו נכתב בשם השליח [היה] חוכא ואיטלולא. ולה לה מאשה ילפינן שאין כותבין גט אחד לשני עבדים וע"פ זה דגט נשא ישראלית וזה הגט נכתב על פי ע"א ושמו ר' יעקב ואין כח בידי למחות:

[ה]

ועוד התיר ביו"ט שני להוליך את המת מעיר לעיר אחרת ע"י יהודים והמת לא צוה ובעיר שמת בה הי' בית הקברות ולעיר שהוליכוהו שם לא נקברו אבותיו של מת. ודבר זה נראה בעיני אפי' בחול אסור כי בזיון המת הוא וגם צער הוא לו שמטלטלים אותו ממקום למקום. צא ולמר ממת מצוה דאמור רבנן דקנה מקומו ואין בעל השדה יכול לעכב עליו מלקוברו בשדהו מפני שצער הוא לו שמטלטלין אותו ואינו נקבר מהרה במקום שמת וכאילו שופך דמים [דכל המוליך את המת כאילו שופך דמים כל שכן] המוליך את המת מעיר שיש בה בית הקברות כדתניא א"ר עקיבה תחילת תשמישי לפני חכמים השכמתי ומצאתי הרוג אחד הייתי מטפל בו בשלשה תחומי שבת עד שהבאתיו למקום הקבורה וקברתיו [וכשבאתי] והרציתי דברים לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע כאילו היית שופך דמים פי' מפני שהיה לו לקוברו במקום שנמצא כדתניא לעיל בסמוך מצאוהו בין שדה בור לבין שדה ניר קוברו בשדה בור ותניא אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מן בזוי למכובד ואצ"ל מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי ערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו והא בחול מיתניא כדמוכח בשמחות. הא למדת דאפי' אם היה כבודו של אותו המת באותה עיר יותר מעיר שמת בה אין מפנין אפי' עצמות כ"ש שאין מוליכין אותו בשהוא שלם דאיכא בזיון טפי כדתניא א"ר אלעזר בר' צדוק כך אמר אבא בשעת מיתתו בני בתחילה קברוני בבקעה ולבסוף לקטו עצמותי ותנום בדלוסקמא וכו' הא למדת שצוה שלא להוליך אלא כשיהיה עצמות. וכל מת לענין קברות עידו כמת מצוה לענין מקומו אפי' את"ל שבחול מותר ביו"ט שני ודאי אסור דאמר רבא מת ביו"ט שני יתעסקו בו [ישראל] ופי' בשאלתות דרב אחאי גאון דלא שדי רבא לאיעסוקי ביה) [ישראל אפי' ביו"ט שני אלא היכא דלא שכיחי עכו"ם ואע"ג דבפ' תולין גבי עובדא דהוי קמי ר' יוחנן בכנישתא דמעון לא מוכח הכי מ"מ פרהסיא כי האי ל"מ ביו"ט שני דאסור אלא אפי' בחוש"מ כדתניא פ"ק דמו"ק רשב"ג אומר אף מביא עצים ומנסרן בתוך ביתו]:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף