שו"ת הב"ח (הישנות)/קנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
על דבר הבכור שמכרו הישראל את האם לגוי בפרוטה בשעה שהוכר העוברה אבל עדיין הניח האם ברשות ישראל בעדרו ואחר זמן באתה השמועה שהולידה אחד מבהמות ושלח הישראל לאותו הגוי הלוקח אל העדר לראות איזה מהן ילדה ואמר שאותו שלקח ממנו ילדה ותכף חזר הישראל וקנה מן הגוי הבהמה והעובר ואחר כך נודע שאותה שילדה היה בהמה אחרת ושטעו וגם הגוי אמר שטעה. ולאחר כך הולידה המבכרת זכר ושאל השואל אם נאמר שאין כאן הפקעת בכורה מאחר שחזר מן הגוי קודם שילדה:
נראה לי דאי משום הא לית לן ביה ולא מידי דודאי קנין בטעות הוה וכל קנין בטעות חוזר ודמיא להא דתנן פ' המוכר את הספינה שחמתית ונמצא לבינות לבנה ונמצא שחמתית עצים של זית ונמצא של שקמה של שקמה ונמצא של זית יין ונמצא חומץ. חומץ ונמצא יין. שניהם יכולין לחזור כו' א"כ בנדון דידן נמי איכא למימר אע"פי דקאי הגוי ואמר לא מכרתי לך רק אותה המבכרת כי לא היתה כוונתי למכור אותו שלא מכרתי לי כי אינו שלי אלא רק המבכרת מכרתי בין ילדה בין לא ילדה מ"מ מאחר שכוונת הישראל לא היתה לקנותה אלא א"כ ילדה ונמצא שלא ילדה ה"ל ממש כמו שחמתית ונמצא לבינות כו' וא"ל מאחר שלא פי' הישראל בשעת קניין להדיא שחוזר וקנה אותו בהמה והעובר שילדה עתה שכבר מכרה לו אע"פי שכך היתה כוונתו של ישראל מ"מ א"א דברים שבלב אינם דברים ומאחר דלגבי גוי המוכר ליכא למימר דדברים שבלב אינם דברים ומנ"ל שכוונתו למכור המבכרת דלמא כוונתו למכור בהמה אחרת דהא הגוי קאי ואמר שלא נתכוון למכור אלא אותו בהמה שלקח מקודם מאותו ישראל. וגם ישראל נתכווין לקנות אותו בהמה וא"כ אעפ"י שבדעת הישראל לא היה לקנות אא"כ ילדה מ"מ הוי דברים שבלב דהא ודאי הכא לא שייך לומר דברים שבלב אינו דברים מאחר שהיה עסוקים באותו ענין ששלח הישראל אל העדר כו' כמו שבא בשאלה א"כ לא היה צריכים לפרש בשעת קנין וכדאמרינן בפ"ק דקידושין היה מדבר עמה על עסקי גיטין וקדושין ונתן לה גיטין וקדושין ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ר' יהודא אומר צריך לפרש ואמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי וכן פסק באבן עזר סי' כ"ז וכן שאר פוסקים כ"ש בנדון דידן שהגוי עצמו אמר שטעה ושלעולם לא נתכוין למכור המבכרת קודם שילדה רק שנתכוין למכור אותה בהמה שילדה שהיה סבר שהיה היא המבכרת א"כ הגוי מכר דבר שאינו שלו וגם הישראל קנה ממנו דבר שאינו צריך לקנותו שהרי אותה הבהמה שילדה עתה לא מכרה מעולם א"כ המעות שנתן לגוי הוא בגזל ביד הגוי וצריך להחזירו:
וכה"ג כתב המרדכי בשם הר"מ בפ' אלמנה ניזונת ובפ' הגוזל בתרא על השולח מעות לחבירו לפרוע לגוי ושכחו הגוי דהדר' זוזי למרייהו דאדעתא דהכי לא שלח וראייתו מרב ספרא דקנה ארעתא דמריה אפקרי כו' אדעתא דכ"ע לא אפקירה וכמ"ש בח"מ סי' קס"ג ואפילו מחילה בטעות חוזר כדאיתא בפ' חזקת הבתים דף מ"א גבי הא דרב ענן שקיל בדקא בארעא כו' ואפילו מחילה בטעות חוזר ובודאי דבישראל עם הגוי כך הדין ג"כ וכמו שכתב הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות מכירה וז"ל הגוי אין לו הונאה שנאמר איש את אחיו וכותי שהונה את ישראל מחזיר ההונאה בדין שלנו ולא זה יהיה חמור מישראל עכ"ל וכתב המ"מ שם שכך מפורש בבכורות בפ' הלוקח עובר פרתו של נכרי וכדאיתא התם בע"ז פ' השוכר דבביטול מקח יחזיר הגוי וה"ה לאונאה ע"כ ואע"פי שהיה נודע לישראל הטעות קודם שילדה המבכרת אין שייך לומ' דמאחר ששתק רצה וסבר וקיבל בקיום המכירה על המבכרת דבכה"ג לא אמרינן שתיקה כהודאה דמי' דאנן סהדי דכל אחד מישראל רוצה להפקיעה הבכורות ומצוה היא בזמן הזה כמ"ש הטור יורה דיעה סי' ש"ך ומה ששתק אינו אלא שסמך על התורה כפי הדין והתורה לא הפסיד דינו בשתיקתו זו וזה פשוט וכבר האריך מהרי"ק בשורש צ"ד על מי ששתק ולא מיחה בדבר אם אפשר לומר שטעה בדין ורגילות בני אדם לטעות בכיוצא בזה אמרינן דטעה ולא אמרינן דמחל כו' ק"ו בן בנו של ק"ו בנדון דידן דנ"ל דשתק מפני שמחל לגוי המעות שלקח ממנו מאחר שהוא דבר מועט. אבל לא רצה לקיים כל המכירה מאחר שהיתה בטעות כדלעיל אכן נראה מאחר שהגוי לא קנה המבכרת רק במעות לבד ואין בזה הפקעת בכורה אע"פי שהרמב"ם פסק בפ' ד' מהלכות בכורות ישראל שנתן מעות לגוי וקנה לו בהן בהמה מגוי בדיניהם אע"פי שלא משך קנה וחייבים בבכורה וכן אם קנה הגוי מישראל בדיניהם אע"פי שלא משך קנה ופטורה מן הבכורה ע"כ והנה פסק ממש כריש לקיש דריש פ' הלוקח פרתו של נכרי ומ"ש הרמב"ם בדיניהם היינו בדין שפסק להם תורה כדאמרינן התם:
וכן פסק רש"י בפ"ק דבכורות אעובדא דרב מרי בר רחל דף ד' ומה שמשמע מלשון הרמב"ם דדווקא בגוי קונים המעות בדיניהם אבל בישראל אינו קונה במעות רק במשיכה וכן מבואר בפ' ב' דבכורות דלעולם לישראל בדבר א' ולגוי בדבר אחד אין להקשות על מה שפסק ברפ"ג דה' מכירה דבישראל קונים מעות דבר תורה והיינו כר' יוחנן בפ' הזהב ודלא כר"ל דהרי בפ"א מה' זכיי' משמע מדברי הרמב"ם דס"ל דאין חילוק בין ישראל לגוי אלא בדבר זה דבישראל קונה דווקא מעות ובגוי בין במשיכה בין במעות אמנם כבר כתב המ"מ ע"ז וכבר נחלקו ואמרו דהכי ק"ל דגוי דווקא במשיכה ולא בכסף וכ"כ הרמב"ן ז"ל בהלכות בכורות והדברים עתיקים ע"כ והא לך לשון הרמב"ן הלכה למעשה מתוך שאנו מסופקים אי הלכה כר"ל דאמר דמשיכה מפורשת מן התורה וא"כ לגוי בכסף או הלכה כר"י דאמר דבר תורה מעות קונים וא"כ לגוי במשיכה דלעולם לישראל בדבר אחד ולגוי בדבר אחד א"כ כשרצה הישראל לפקוע קדושות הבכורה צריך הגוי שיעשה משיכה ויתן הכסף לישראל וצריך שימכור לגוי אבר שהנשמה תלוי' בו ע"כ גם ר"ת בתוס' פ' הזהב דף מ"ח פוסק כר"י דלגוי במשיכה ולישראל בכסף וכן באשר"י שם ובהגה"ה מיימוני רפ"ג דה' בכורה ובסמ"ג עשי' תחילת סימן פ"ב וסימן רי"א וז"ל הרא"ש בר"פ הלוקח עובר פרתו של נכרי ולית הלכתה בהא כר"ל דהא קי"ל כר"י דאמר ד"ת מעות קונים וכמו שבארתי בפרק הזהב הלכך דרשינין מיד עמיתך בכסף הא מיד גוי במשיכה הלכך ישראל שקנה בהמה מן הגוי אע"פי שנתן מעות פטורה מן הבכורה עד שימשוך וגוי שקונה בהמה מישראל אע"פי שנתן מעות חייב בבכורה עד שימשוך וכן פסק בעל הלכות וכן פסק רב האי בספר מקח וממכר דמשיכה בגוי קונה כו' ותימה דלפי מסקנת הרא"ש דמיד גוי במשיכה א"כ מפני מה כתב הטור בח"מ סוף סי' קצ"ד בדין קנית קרקע מיד גוי וז"ל וכ"ז לא מיירי אלא בקרקע שאין בדעת הלוקח לקנות אלא בשטר אבל במטלטלים קונה בנתינת המעות עכ"ל הרי שפסק דבגוי קונה בכסף דלא כמסקנות הרא"ש גם סותר דבריו שכתב בי"ד סי' ש"ך מחלוקת רש"י ור"ת והלכך הבא לצאת ידי שמים צריך שיתן הגוי מעות וגם ימשכנה לרשותו והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מן הגוי ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו המקום אוזן הבהמה ע"כ והוא מסקנת הרא"ש בפ"ק דבכורת וצ"ע מיהו י"ל לענין ממונא ודאי אין להוציא מיד ישראל הקונה אע"פי שלא היתה שם משיכה רק נתינת מעות לבד משום דיכול לומר דקי' לי' כרש"י והנמשכים אחריו ולפיכך קונה בנתינת המעות ומכ"ש דקונה במשיכה בלא נתינת המעות. אלא לפ"ז ה"ל לטור לכתוב בלשונו קונה אף בנתינת המעות דזה הלשון הוי יותר מתוקן ומקובל וק"ל אכן המרדכי בפרק הזהב כתב בשם אור זרוע דאפילו לר"ת שפסק דמשיכה בגוי קונה ולא מעות לענין מבכרת קונה במעות לבד והבי' ראיה לדבר וכ"פ בהגה"ה אשיר"י פ' הזהב אמנ' במרדכי שם מסיק אח"כ וז"ל רבינו מאיר היה מחמיר והיה מצריך מעות ומשיכה לאפוקי' נפשי' מפלוגת' כרש"י ור"ת וכו' וכך מסיק עוד במרדכי בשם ר"י ריש פ' בתר' דע"ז וכתב שם ואני מצאתי דאם אין לגוי בית יתן לו ישראל מקום בחצירו וימשכנה שם ע"כ וכן בספר האגודה בפ' הזהב וסוף דבריו וצריך הכותי למשכו לביתו או לסימטא דמשיכה בר"ה אינו קונה ויקנה לו ראש העובר או כולו כו' וכ"כ להדי' בסי' רמ"א ומקנין לו בכסף ובמשיכה בשטר ואז יצא ידי כולן וכתב שם בהג"ה המשיכה צריך שימשכנה הגוי לסימט' או לביתו של גוי או ישראל יקנה לגוי חדר אחד במנעול ומפתח ואח"כ ימשכנו לאותו חדר עכ"ל הנה מבואר דאפי' שימסרנו לגוי וימשוך אותו בקרנים אע"פ שימשכנה מכל מקום שהיא בו לא מהני מאחר שהמשיכה היה ברשות ישראל המוכר דמשיכה אינו קונה אלא בסימט' או בחצר של שניהם או לרשות הלוקח וגם א"ל דיש לקנות הבהמה במסירה וע"פ דעת רש"י ור"ת שפסקו דבהמה גסה מסירה קונה ודלא כר"י בפ"ק דקידושין שודאי דוחק גדול לנהוג באיסור כרת דהפקעת בכורה דלא כר"י שרוב פוסקים ס"ל כוותי' ומשיכה אינו קונה בר"ה ובחצר שאינו של שניהם ולא ברשות המוכר כלל כמו שמבואר שם בח"מ וא"ל דדוקא מן הסתם לא קנה במשיכה אלא על הדרך שבארנו אבל אם אמר המוכר להדיא קנה במשיכה כל דהוא או אף ברשותו או אף בר"ה קנה ונאמר כל כה"ג אין לדקדק במשיכה ומסירה זה אינו דהא כבר כתב הר"ן בפ"ק דקידושין על האי דין גופי' דתנן במתניתן דבהמה גסה נקנית במסירה והוי יודע דכל היכא דבעי משיכה אם א"ל קנה במסירה או שאמר לי' לקנות במשיכה בר"ה לא קנה דאע"פ דאמרינן גבי כסף במקום שכותבין שטר אי פירש ואמר אקנה בכסף לחוד קנה התם הוא דמדינא כסף לחוד קנה אלא דבמקום דכותבין שטר לא סמכה דעת' עד דאיכ' שטר הלכך אי פירש ואמר אקנה בכסף לחוד קנה כיון דסמכה דעתיה ומהני אבל הכא דמשיכה בר"ה לאו כלום היא כי א"ל קני מאי הוי אי אמר קנה במסירה לחוד מי קני עכ"ל הנה מבואר מכל זה שמה שנוהגין מקצת בני אדם למסור הבהמה ליד הגוי ועדיין עומדים ברשות ישראל אין להם על מה שיסמכו ואפי' ימשכנו מ"מ שהיא בו אינו כלום מאחר שהמשיכה הוא ברשות של ישראל המוכר ואין להם לסמוך על משיכתו זו רק על הכסף שנתן לישראל. גם אין לסמוך על פירוש רש"י והרמב"ם כי כל הגאונים חלקו עליהם. ואף אין לסמוך על הא"ז דלעיל שהרי מהר"ם והרא"ש והאגודה כולם ראו דברי הא"ז ואע"פ כן פסקו להחמיר כסמ"ק והרמב"ן הלכה למעשה וכן פסק רבינו ירוחם בספר אדם וחוה פ' נ"ב ורוב הנמצאים בדברי האחרונים סברו שלא לילך בזה אחר המנהג שנהגו להקנות בכסף לבד מהר"י ווייל בתשובותיו סי' ע' ומהרא"י בת"ה סי' קס"ז וקס"ח האריך ומי יבא אחריהם להקל באיסור כרת לכך נראה דנ"ד הוי ספק בכור מאחר שלא היתה הקנין דגוי רק בכסף:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |