שו"ת הב"ח (הישנות)/עב

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ עב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במותב תלתא ב"ד כו' ואתא לקדמנא כמהורר אברהם בר שלמה והגיד כו' וז"ל בל"א אין דער שרפה ירעסלב דא האב איך גזעהן אח כמר דוד בן הר"ר שלמה חתן ר' מרדכי צורף דא האב איך צו אים גרעט מיר האבן צייט צו לויפן דא איז ער גלאפן פויר אונ איך נאך אז מיר זענין קומן אן וועלבארסקיש הויז דא האב איך מיך גישיידן פון אים אונ בין גלאפן אין געסיל אריין אונ' ער איז גילאפן ווא אנדרש איך ווייש ניט ווא אהין אונ דאש פייאר איז גוועון אויף אלי זייטן איך האב נויא קיין יהודי מין גזעהן עכ"ל:

במותב תלתא וכו' כהר"ר אברהם משה בר יוסף כו' וז"ל בל"א איך בין גוועזן צו ירעסלב כמעט איין גנצה שבוע אחר השריפה אזו האב איך גהוארט רידן אונ מקונן זיין על השריפה אזו זיין פיל לייט גשטנדן אונ האבן מספר גוועזן אין דען לשון זע בעו"ה וויא זיינן דא אוועק קומן איין פאר יונגי לייט אז דיא ריזן האבן זיא גנענט ליב ציפרש אונ' דוד טעמוש האב איך שואל גוועזין ווא זיין דיא לייט האט אימענץ משיב גיוועזן ליב איז נאך ניט פר הנדן אונ' דוד ליגט פר ברענטר הייט:

האב איך גפרעגט וויא קאן מן ווישין דז עש דוד איז האט איין חענטשינר אודר איין שידלבר משיב גוועזין אייא ער איז יוא דן ער איז גילאפן ארפוט פון דען הויז איז ביז אראב צו גיין גוועזן איז איין רין שטאק גישפרונגן איז זער טיף גיויעזין אזו איז ער קוים קומן אין דען געסיל אראב קיגן וועלבארסקין מיר זענן קומן ביז אן דען פערטיל הינטן ווא מן דיא שוורים ארויז האט גילאזן אויז דען לנד הויז אונ' מיר האבן אין דער נאך ניט גזעהן:

אונ' מן האט מיר גיוויזן זיין גוף דער פר ברענטין דז דער איז עש איך האב אין אבר ניט דער קענט האב נייארט כו' עכ"ל לעניינינו:

במותב תלתא כהר"א משה הנ"ל וז"ל בל"א דען גוף דען מיר גיוויזן האט אז עש זאלט דור טעמוש מלבוב זיין דא האב איך דען גזעהן ליגן אין טריט ווא דער עולם פלעגט צו גען אין דען געסיל צווישן וועלבארסקין אונ' דאש אנדרי עק הויז עכ"ל:

כבר נדרשתי ונשאלתי כדת מה להורות בילדה העגונה הלז והפצירו בי רבותי וחבירי ואנכי מנעתי את עצמי כמה פעמים כי די לי עול ומשא כבד הקהל שלי קק"ק עיר גדולה לאלקי' ומה אני להוסיף עלי עוד משא מקהלה מפוארה מלאה חכמים וסופרים ומשנים ק"ק לובוב שם מקור החכמים ומעיין התבונה אבן פינה יסוד אמונה עד שהגיע לידי פסק החכ' השל' הישיש הגאון כמהר"ר קאפיל כ"ץ נר"ו אב"ד ד"ק לבוב מחוץ לעיר להתירא דהך איתתא ושאל הגאון כמוהרר"ק כ"ץ בכתבו ממני לשום עיני ולבי על פסקו לחוות גם דעתי והנה אבטל דעתי מפני דעתו ואעלה על ספר מה שנראה לפי עניות דעתי בלי שום ספק ובתנאי שיסכימו עמי עוד שני גאונים מגדולי המורים:

וראשונה אשא ואתן בפסקו של הגאון כמוהר"ק כ"ץ נר"ו והוא כי הרב נר"ו כתב וז"ל לכאורה הוה משמע דאין לסמוך על מה שאמר היהודי להעיד המעיד שזה הגוף השרוף הוא גופו של כמר דוד טעמוש לפי שיש לחוש שמא ע"י חריכתו באש נשתנו מראית פניו ואין יכולין להכירו הטיב וכדאי' ר"פ האשה שלום בעובדא דבשלהי הלולא אתלי נורא בי' גננא דמבואר לשם דאעפ"י דהאשה אמרה על גוף השרוף דאשתכח בבי גנני שזה הוא בעלה א"ה לא היתר רב חייא בר אבין ואמר דחיישינן שמא גוף זה השרוף איננו של בעלה אלא של איש אחר הוא שבא להציל את בעלה ונשרף האיש האחר אבל בעלה הוא חי ולא נשרף ממנו אלא פס יד בלבד ומחמת כיסופא ערק ואזיל לעלמא והכי קי"ל לחומרא דלא כרבא דפליג עליה אלמא דאף על גב דבעלמא אשה נאמן לומר דמת בעלה להתיר להינשא מכל מקום הכא חיישינן דילמא קאמרה בדדמי שסבורה שהיא בעלה ואיננו אלא איש אחר ובע"כ דה"ט משום דחיישינן שמא נשתנו מראית פניו מחמת האש שהחריכו וטועה היא בט"ע שלה ה"ה בנדון דידן חיישינן דילמא היהודי שאמר על הגוף השרוף שהוא גופו של כמר דוד טעמוש טעה בט"ע שלו ואיש אחר הוא:

אכן נראה דיש להצטרף לזה העדות אומדנא אחרת והוא שהאיש כמר דוד טעמוש נתעלם מן העין א"כ בוודאי נשרף כי למה ילך מביתו והונו לארץ אחרת ויניח את אשתו באלמנות חייות וייתם את בניו ולא דמי לההוא עובדא דחיישינן דאתייליד בי' מומא ומחמת כסופא ערק ואזיל לעלמא דהתם שאני דכיון דאשכחן גוף שלם נשרף וגם פס יד אי אפשר לומר דהאי גוף נשרף הוא בעלה א"כ הפס יד של מי היא ואין לומר ג"כ שהפס יד הוא של בעלה שנשרף כולו ונעשה אפר ולא נשאר ממנו אלא פס יד דכיון שהיה כח באש לשרוף כל הגוף ונעשה אפר כ"ש שהיה לו כח לשרוף פס יד שהוא דבר מיעוט הילכך י"ל איפכא שלא היה כח באש לשרוף כל הגוף ולעשותו אפר רק להפיל הפס יד מן הגוף של בעלה ולכן ערק ואזיל לעלמא מחמת כיסופא. אבל אם היה אפשר לתלות הפס יד בגברא חרוכא דשדי כגון שלא מצאו בו אלא יד אחת אלא נמי שלא היה לשם פס יד כלל כי אם גברא חרוכא בלחוד אף רחב"א מודה דנאמנה האשה לומר שזה הגוף השרוף הוא בעלה ולא טעתה בט"ע מלומר דטועה היא וזה האיש אחר הוא אבל בעלה ערק ואזיל לעלמא וכדכתב בהדיא הר"ר ירוחם ע"ש הרמ"ה וא"כ בנדון דידן דליכא ריעותא דפס ידא שהרי לא מצאו לשם אלא גוף שרוף בלבד והיהודים אמרו לעד המעיד שזה הגוף השרוף הוא כמר דוד טעמוש לא תלינן דטעה בט"ע אלא אמרינן דהכירו בטוב שהוא כמר דוד טעמוש:

ועוד אומדנא דמוכח דמתוך שהיה עיף ויגע בקפיצתו אל תוך הצינור העמוק ובעליתו משם עד שבדוחק בא לפני הבית הגוי וועלבארסקי ודאי לא היה בו כח לברוח עוד וליהטתו האש הגדולה וע"כ לא ראוהו עוד ע"כ תורף דברי הרב מהרר"ק כ"ץ ולפי עד"נ דאי מהאי טעמא לית לה היתירא דלא אמר הר"י ע"ש הרמ"ה להתיר בשלא נמצא לשם אלא גברא חרוכא אלא דוקא בעובדא דהתם וכיוצא בו שהיה ידוע שהבעל היה בבי גנני בשעה דאיתלי ביה נורא ומצאו אחר כך גוף שרוף בבי גנני התם וודאי תלינן דהבעל שהיה בתוך חופתו הוא שנשרף ולא חיישינן לחומרא דשמא הבעל ערק ואזיל לעלמא והאי גוף השרוף שנמצא בחופה איש אחר הוא:

וזה מתרתי טעמא חדא דאיש אחר מאי בעי הכא בחופה שאחז בה האש כל סביביו דחששא רחוקה הוא לומר שאיש אחר נכנס בתוך האש להציל את בעל הבית והב"ה הוא שיצא מן האש וניצול והאיש אחר הוא שנשרף ועוד דהב"ה הוא ודאי שהיה בתוך החופה והאחר הוא ספק ואין ספק דשמא איש אחר בא מעלמא מוציא מידי וודאי בעלה שהיה כאן ולפיכך לא חיישינן לחומרא אא"כ דאיכא הוכחא דפס יד דהשתא בע"כ דתרי גברא הוי הכא הב"ה ועוד איש אחר דאתא לאצולי' והאחד נשרף כולו והשני איכא לספק בו שמא נשרף כולו ונעשה אפר ולא נשאר ממנו אלא פס יד שלא נעשה אפר ע"י איזה סבה או שמא נשאר חי ולא נשרף ממנו אלא פס יד ע"י סיבה. ותו איכא ספק מי הוא שנשאר חי הב"ה או איש אחר ומספיקא חיישינן לחומרא בתחלת עדות אלא דהיכא דליכא הוכחא דפס יד דתרי גברא הוי הכא לא חיישינן כלל לאינש אחרינא אלא אמרינן דאותו שהיה בבית הוא הנשרף ואיתתא שריא. אבל בנ"ד דאותו דוד טעמוש לא נשאר באושפיזו אלא אדרבה העידו עליו שיצא ממנו ורץ לתוך רחוב העיר כדי להמלט ולצאת מן העיר ועכשיו נתעלם מן העין ולא ידענו מה היה לו פשיטא דאין לנו לתלות דגוף הנמצא שרוף במקום שהניחו היהודי סמוך לו ועלבארסקי ואח"כ לא ראוהו שהוא גוף של דוד טעמוש דהלא גופים רבים נמצאים שם אז שרופים בכל רחובת העיר ולא היו ניכרים מי ומי המה א"כ גוף הזה נמי איכא לספוקי בו שמא איש אחר הוא ודוד טעמוש ערק ואזיל לעלמא:

ואין לסמוך על מי שהשיב ואמר אייא ער איז יוא ער דען ער איז גלאפין הראב פון דעם הויז וכו' דהלא מוכח להדיא דקאמר בדדמי דלפי שהיה רץ מן הבית וקפץ לצינור העמוק והיה עיף ויגע ובדוחק שבא עד סמוך לבית וועלבארסקי שפט בדעתו דבודאי נשרף ואיך לא יעלה כך בדמיונו שהוא הוא גוף השרוף הלא הרב הגאון עצמו נסמך להתירה מצירוף אומדנא זו כמבואר בסוף דבריו כנ"ל ומיהו ודאי לא סמכינן משום אומדנא אפילו בדברים שרובן למיתה אלא א"כ העיד בדבר ברור שאין בו ספק דודאי מת כדכתב הרמב"ם להדיא בפי"ג מה"ג וכ"כ הטור וא"כ אין יהודי זה דקאמר להדיא בדדמי מתיר אשה זו כל עיקר:

ותימה גדולה על מה שהזכיר הגאון בפסק שלו להתיר האשה מצד שלא היה אפשר שיניח כל אשר לו עושר ונכסים רבים גם יניח אשתו באלמנות חיות וייתם את בניו דאנה מצא סברא זו להתיר אשה מטעם זה ומי יודע מה שיש בלב כל איש ואיש ושמא היה לו שנאה כבושה על אשתו ובניו וכשמצא מקום להמלט נמלט א"נ שמא נשבה ע"י ליסטים והוליכוהו למדינה אחרת והיהודי שאמר שהגוף השרוף הוא דוד טעמוש לא אמר כך אלא בדדמי כמבואר בלשונו והא ראיי' שהעד המעיד שהיה מכיר אותו מלפנים העיד שכאשר הראו לו הגוף השרוף וא"ל שזהו דוד טעמוש לא הכירו אח"כ גם היהודי מסתמא לא הכירו בטוב אלא דלפי שראה אותו רץ והיה עיף ויגע ואח"כ לא ראה אותו מעלה בדמיונו שבודאי נשרף וא"כ לא העיד בדבר ברור אלא בדברים שרובן למיתה דאין משיאין את אשתו כדפרי' ודמי ממש למים שאין להם סוף והועלה מן המים וראה אותו אחר ואמר שהכירו בט"ע דאם אותו העד ראה את הטביעה אינו נאמן דחיישינן דכיון שראה את הטביעה אומר שהוא הוא אפילו אינו ברור לו כדכתב הרא"ש והטור וה"ה בנ"ד דלפי שראה אותו עיף ויגע אומר שהוא הוא השרוף וכ"ש לפי לשון היהודי דמוכח להדיא דקאמר בדדמי כדפרי':

והנה כל זה שכתבתי הוא מבואר בלשון הר"ר ירוחם שכתב וז"ל אם נפלה דליקה במטתו או בביתו אמרה אשתו ראו פלוני בעלי מת וכו' והנה יש להקשות דהל"ל בסתם אם נפלה דליקה בעיר ואמרה אשתו ראו פ' בעלי מת וכו' למה האריך לומר אם נפלה דליקא במטתו או בביתו אלא בע"כ דדוקא בכה"ג דנפלה דליקה במטתו או בביתו התם הוא דלא תלינן לחומרא אלא היכא דאיכא הוכחא דפס יד דבדליכא הוכחא דפס יד תלינן לקולא דאותו שהיה מושכב במטתו ואותו שהיה בביתו הוא דנשרף ולא חיישינן לחומרא דשמא זה השרוף הוא איש אחר שבא מן החוץ לתוך השריפה כדי להציל את הב"ה והב"ה שהיה בתוך השריפה ניצול וברח אבל במי שנמצא שרוף ברחוב העיר ליכא סברא לתלות בזה יותר מבזולתו וכיון דלא ניכר מי הוא השרוף אין להשיא אשתו ע"פ הדברים שרובן למיתה כדכתבינא:

וכן הוא מבואר בתו' סוף יבמות אהא דת"ר נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו וכתב התו' דבירושלמי איתא נפל לכבשן של אש אין מעידין עליו חוששין שמא נעשה לו נס כחנניא מו"ע ר"ל שנפל באש וברח לו מן האש בשום ענין עכ"ל התוספ' אלמא דס"ל דתלמודא דידן דהא דתניא דמעידין עליו אינו אלא היכא דא"א לו להמלט מהאש בשום ענין ובירושלמי מיירי דאפשר לו להמלט מן האש בשום ענין הילכך אין מעידין עליו דחוששין שמא ברח לו מן האש וערק ואזיל לעלמא:

ונלפע"ד דה"ט דה' המגיד בשם הרשב"א בפי"ג מה"ג שכתב וז"ל הא דמעידין מסתברא בתוך כבשן האש שלא יוכל לעלות ממנו כגון שהוא עמוק הא לתוך מדורה אין מעידין עליו שמא יצא משם לשעה א"נ לתוך מדורה והוא ששהא עליו כדי שישרף עכ"ל דחלוק זה הכריחו הרשב"א כדי לתרץ ברייתא דתלמודא דידן דתני מעידין עליו לברייתא דבירושלמי דתני אין מעידין עליו. הנה מבואר דכל שאפשר לו להמלט בשום ענין אין לתלות לקולא ולומר בודאי נשרף אעפ"י שדבר רחוק הוא שיהא ניצול כיון שהיה תוך המדורה כ"ש בנדון דידן דלא היה תוך המדורה אלא היה ברחוב העיר דאעפ"י שהאש היה לוהט מכל צד מ"מ אין מי שיעיד שלא היה אפשר לו להמלט בשום ענין ולית לן למתלי לקולא אא"כ ידוע לנו שלא היה יכול להנצל מן האש בשום צד בעולם כגון שנפל לכבשן האש שהוא עמוק וכיוצא בו אבל היכא דאין ידוע לנו חיישינן דילמא היה יכול לינצל בשום צד ואין משיאין את אשתו:

ואעפ"י דבעובדא דבשלהי הלולא דלעיל היכא דליכא הוכחא דפס יד תלינן לקולא דאותו שהיה בבי' הוא דנשרף וא"כ בנפל לתוך כבשן האש אמאי לא תלינן נמי דהאי גברא דקא חזינן דנפל לתוך כבשן האש הוא דנשרף הא ודאי לא הוי קושיא כל עיקר דהא בכבשן האש נמי ברירא מלתא דאי הוה חזינן גוף שרוף לפנינו בתוך כבשן האש דפשיטא דתלינן דאותו שנפל בתוכו לפנינו הוא דנשרף ולא חיישינן שמא זה שנפל לפנינו הוא דברח לו מן האש בשום ענין וזה הגוף השורף איש אחר הוא אלא התם לא איירי אלא במי שראה לאחד שנפל בכבשן האש והלך משם שלא ידע אם נמצא אח"כ גוף שרוף בכבשן אם לאו התם הוא דמפליגינן בין כשהוא עמוק דא"א לו לעלות משם דמעידין עליו בסתם שמת ומשיאין את אשתו וכשהוא מדורה שאפשר שיצא משם לשעה דאין מעידין עליו שמת בסתם והוא דבר פשוט דבהכי איירי הך דכבשן האש ולא הביאתי ראייה מההיא דכבשן האש אלא לנדון דידן דהך גוף הנמצא שרוף ברחוב העיר הוי כמאן דליתא לפי שאינו מראה לנו על גופו של כמר דוד טעמוש יותר מעל שאר גופות וכדאמרן וק"ל כלל העולה מדברינו בנדון דידן שנמצא גוף שרוף ברחוב העיר אעפ"י שמצאוהו במקום שכשנפרד ממנו מן המקום ההוא שוב לא ראוהו עוד אין מעידין עליו שמת ודאי אותו דוד טעמוש דהלא הרבה גופין שרופין נמצא ברחובות עיר ולא נודע מי ומי המה ויהודי שאמר עליו שזהו דוד טעמוש מוכח מתוך לשונו דקאמר בדדמי כדפרי':

אכן נראה לצדד בשריותא דהך איתתא לפי לשון העדות דנראה מתוכו דבקבוץ היהודים כשאמרו שנסתלקו שני יהודים ליב ציפריש ודוד טעמוש שאל העד ואמר והיכן הם השיב אחד מהם ואמר ליב ציפריש עדיין לא נמצא אבל דוד טעמוש מוטל ומונח שרוף באש ושאל העד ואמר במה יודע שזה הוא דוד טעמוש והשיב לו יהודי אחד חענטשינר או שידלבר אייא ער איז יוא ער דען דען ער איז גלאפין וכו' ונראה מלשון זה דאותו שהשיב תחילה ליב ציפריש עדיין לא נמצא כו' איננו אותו היהודי שהשיב לבסוף אייא ער איז יוא ער וכו' ואם הוא כך וזה אפשר להתברר ע"י העד המעיד א"כ יש לתלות לקולא ולומר שזה היהודי שאמר תחלה אבל דוד טעמוש מוטל ומונח שרוף באש לא אמר כך בדדמי אלא היה יודע שדבר ברור שהוא הוא וכגון ששהא עליו עד שישרף וכמ"ש ה' המגיד הבאתיו בסמוך. א"נ ששמע מפי יהודי אחר ששמע על כמר דוד טעמוש וראוהו שנשרף ומת ולפיכך העיד זה בסתם שהוא מוטל ומונח שרוף באש:

ואף על פי שהעד המעיד חזר ושאל ואמר במה יודע שזה הוא דוד טעמוש ויהודי אחד חענטשינר או שידלבר הוא שהשיב לו אייא ער איז יוא ער כו' ויהודי הראשון לא השיב לו כלום לומר לו אנכי יודע בודאי שזה הוא דוד טעמוש מצד כך וכך אין להוכיח מכאן דלפי שיהודי הראשון לא היה יודע דבר ברור לפיכך לא השיב כלום. אלא אדרבה מדקאמר בסתם אבל דוד טעמוש מונח ומוטל שרוף באש משמע דהעיד בדבר ברור בסתם דלי' בזה ספיקא שהוא שרוף באש ומה שלא השיב שנית להעד ששאל במה יודע שזה הוא דוד טעמוש ולומר לו שהוא הוא מצד כך וכך אפשר לומר בזה תלתא טעמא חדא דאפשר דהיהודי האחד מחנטשין או שידלבר הקדימו להשיב ולומר לו אייא ער איז יוא ער וכו' וכיון שראה שהשיב לו אחר לא חשש הראשון עוד להשיב גם הוא ועוד אפשר דלאחר שהשיב תחילה ליב ציפריש עדיין לא נמצא וכו' הלך לו זה היהודי לדרכו ולא היה אצל השואל כששאל העד במה יודע וכו' ועוד אפשר דבקבוץ אנשים רבים עמדו צפופין ונדחפין אחד מפני חבירו וע"כ לא שמע הראשון השאלה כששאל העד שנית ובמה יודע וכו' כי היה נדחף אז לאחור ולא שמע שאלתו שישיב עליה ולפע"ד יש להביא ראיי' מסתם משנתינו דלא חיישינן לחומרא כי כששמענו מאחד שאומר מת פ' בסתם וה"ה שרוף פלוני בסת' דמאי שנא אידי ואידי איכא למיחש לחומרא ולא חיישינן והוא מדתנן ומשיאין ע"פ בת קול (ופירש"י שמעו קול צעקת פ' מת ולא ראהו אדם עכ"ל):

ומעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פ' בן פ' ממקום פ' מת הלכו ולא מצאו שום אדם והשיאו את אשתו ופריך בגמרא ודלמא שד הוא וכו' ודילמא צרה הוא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין ופרש"י בשעת הסכנה שאדם מסוכן כגון שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתבו גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עליה בכל דבריו שאומר אני הוא פב"פ וה"נ כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה עכ"ל השתא לפי זה זכינו לשריותא דהא איתתא אשת דוד טעמוש כיון שהיהודי הראשון השיב בקבוץ אנשים אבל דוד טעמוש מוטל ומונח שרוף באש ולא נודע מי הוא היהודי כדי שנחקור אחר דבריו לשאול אותו היאך אתה יודע שזהו דוד טעמוש ובמה ידעת א"כ אין לנו לחוש כלל לחומרא אלא תפסינן דבריו בסתם שהרי אמר דוד טעמוש מוטל ומונח שרוף באש שהעיד בדבר ברור שנודע לו בבירור שהוא הוא. וה"ל כמו שעמד בראש ההר ואמר דוד טעמוש שרוף באש והלכו להם ולא מצאו לשם אדם דמשיאין את אשתו ולא חיישינן לשום דבר דילמא צרה היא או דילמא גוי הוא או שמא קאמר בדדמי או שאר חששות אלא תפסינן דבריו שהם בסתם שהעיד בדבר ברור דלית בי' ספיקא והיינו נמי מטעם זה דאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב ענוגה:

איברא דהרמב"ם בפ"ב מה"ג כתב אההיא דמי שהיה מושלך בבור כו' ה"ז כשר שזה כשעת הסכנה הוא ונותנין אעפ"י שאין מכירין כו' נראה מבואר דלא היה מפרש כפרש"י דבשעת הסכנה ר"ל שהיה מסוכן למות אלא כההיא דפ' במה מדליקין ובשעת הסכנה מניחם על שלחנו ודיו והיינו לומר בשעת השמד שאינן רשאין לקיים המצות אף כאן מפני שהיה שעת הסכנה שאינן רשאין לקיים המצות אין לפרסום ולחקור אחר שם האיש ושם האשה פן יוודע למלכות לפיכך כותבין ע"פ הבעל אעפ"י שאין מכירין ומושלך בבור נמי דינו כשעת השמד דכותבין אעפ"י שאין מכירין מ"מ אף לפי פי' זה קאמר תלמודא דכיון דאזלינן לקולא במי שהיה מושלך בבור מחששא דעגון והלכך כותבין אעפ"י שאין מכירין דדינו כשעת השמד ה"נ לא חיישינן לבת קול לחששא דצרה מחששא דעגון דכשעת הסכנה דמי' והילכך סמכינן נמי על עדות עד אחד שאמר מת פ' בסתם א"נ פלוני שרוף באש בסתם ולא חיישינן דקאמר בדדמי אלא העיד בדבר ברור כיון דלא מוכח מדבריו כל עיקר דקאמר בדדמי הילכך אעפ"י דאין להתיר האשה מתוך דברי היהודי שהשיב בסוף אייא ער איז יוא ער וכו' דמלשונו מוכח דקאמר בדדמי מ"מ יש להתיר האשה מתוך דברי היהודי שאמר תחלה בסתם אבל דוד טעמוש מוטל ומונח שרוף באש ולא מוכח כלל מדבריו שאמר בדדמי הילכך תלינן דאמר בדבר ברור:

והנה מכל זה מבואר דאין להתיר אשה זו אא"כ שאותו היהודי שהשיב תחלה אבל דוד טעמוש מוטל ומונח שרוף באש איננו החענטשינר או השידליבר שהשיב לבסוף אייא ער איז יוא ער וכו' אבל אם היהודי הראשון הוא הוא השני שהשיב לבסוף אייא ער איז יוא ער וכו' דמוכח מדבריו האחרונים דקאמר בדדמי א"כ גם דבריו הראשונים לא אמרם אלא בדדמי דהוכיח סופו על תחילתו נראה לפע"ד דאין להתיר לאשה זו על פי עדות הללו כל עיקר אבל אם יהודי אחר הוא יש לה היתר מטעמא דאמרן דאסתמא אמרינן דהעיד בדבר ברור כדפרי' הנראה לפע"ד כתבתי לאיסור ולהתיר בתנאי שיסכימו עמי עוד שנים מגדולים המורים ואם לא יסכימו עמי הנה בטלתי דעתי מפני דעתם אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה ביום ד' אסרו חג דסוכות שפ"ז לפ"ק פה ק"ק קראקא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף