אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר ב/יז
יום ראשון י"ז אדר ב' - רבי שמעון סופר[עריכה]
כתיב (ויקרא י ב): ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם וימותו לפני השם. ובמדרש אמרו שמתו בשביל שלא נשאו נשים.
ביאור הענין כתב בספר מכתב סופר, דהנה מצינו במדרש (ב"ר פ' ויצא) שכשהלך יעקב אבינו לישא אשה, אמר: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי". ופירושו, שהיה דואג כיון שייחוסו שלו גדול, שהוא בנו של יצחק ונכדו של אברהם, ואילו הם עצמם לא היו מיוחסים כמוהו - וזה רמוז בדבריו "אשא עיני אל ההרים" אל הוריו שאינם מיוחסים כמוהו וממילא "מאין יבוא עזרי".
וניחם עצמו בהמשך הכתוב "עזרי מעם השם עושה שמים וארץ", וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו", שהקב"ה מרקיב גוף ונשמה ודן אותם כאחד, וכך הקב"ה הרכיב שמים וארץ, שמים בעליונים וארץ בתחתונים. וכיון שהקב"ה הרכיב שני דברים אלו כאחד, בודאי יימצא זיווג הגון גם עבורי.
ועל פי זה יבואר מה שאירע עם נדב ואביהוא, כי אף עליהם מבואר במדרש (ילקוט אות תקכד) שהיו אומרים אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול ואני סגני כהונה, איזו אשה הגונה לנו. ולא נשאו נשים עד שהיו נשים רבות יושבות עגונות וממתינות להם. וכיון שלא למדו לקח כפי שלמד יעקב אבניו, מזיווג השמים והארץ, לכן מידה כנגד מידה נעשו בכך שהפריד הקב"ה זיווג נשמתם מגופם - וימותו לפני השם.