מהר"ם שיף/מגילה/טז/א
אשר הכין לו תנא לו הכין. אפשר לומר דר"ל לשון נופל על לשון משום דממוכן זה המן. וזה ענין מה שאמרו לעיל למה נקרא ממוכן שהיה מוכן לפורעניות שלו ע"י עצה זו שנתן להרוג ושתי כמו שאמרו לקמן על פסוק וחמת המלך שככה ב' שככים אחת של ושתי כו'.
ולכן אפשר לומר ממוכן ג"כ ב' ממין נגד ב' הכנות לפורעניות מחמת ב' רוגזי אחשורוש שנשככו בפורעניות המן א' של ושתי כו'. ודלא כהבנת פשוטו דר"ל מוכן לפורעניות לאחרים לושתי ואח"כ לישראל ועל דרך זה אמרי אינשי על אדם מלשין ובעל קטטות המחרחר ריב בין בני אדם זה מוכן לפורעניות [רק לפורעניות שלו].
או אפשר לומר, לו הכין, ר"ל העץ הכין דוגמת הוי"ו בזקיפא כדלקמן ע"ב גבי ו' דויזתא דצריך למימתחיה בזקיפא כו' כפרש"י שם לפי שנתלו בעץ דוגמת ו' בזקיפה [ולזה דריש לו לוי"ו דכולהו בחד זקיפא אזדקיפו כוי"ו] ע"ש או אפשר לומר הכין בציר"ה שמביא י' [כאלו] כתיבה היכין ואז גימטריא המן וק"ל:
וישלך עליו וגו'. ר"ל חרבונה ג"כ השליך לפורעניות על המן שאמר גם הנה העץ וגו' והוא ברח. ואפ"ל דר"ל ברח שניצול מעונו אף שהיה ג"כ באותה עצה ולא ברח ממש וברח מידו ר"ל מיד הפורעניות שלא נודע למלך שהיה ג"כ בעצה ודלא כפירש"י שהוא דוחק גדול בעיני: